דוד אולמר

דוד אולמר

דוד אולמר עם מצלמה
לידה	18 במרץ 1932
פטירה	22 ביולי 2012 (בגיל 80)
תחום יצירה	צילום
זרם באמנות	צילום עיתונות, צילום אמנות וצילום דוקומנטרי
בת זוג	יעל לבית אבני
מספר צאצאים	3

דוד אולמר (18 במרץ 1932 – 22 ביולי 2012) היה מחשובי הצלמים שפעלו בישראל בשנות ה-50 וה-60. עבודותיו התפרסמו בכל העיתונות שראתה אור באותה תקופה והוא הקים את מגמת הצילום הראשונה בישראל בבית ספר תיכון. קריירת הצילום שלו נקטעה לאחר שנפצע והתעוור בתאונת דרכים. בעקבותיה הסב את מקצועו לטכנאי הקלטות.

קורות חיים

נולד בשם דוד יוסף אלכסנדר אולמר להוריו לסלו ואלווירה בכפר קרשלדאן (Korsladany) שבמזרח הונגריה. הוא נמשך לצילום כבר בילדותו וכשהיה בן 6 התחיל ללמוד אצל שכן צלם ולמד פיתוח תמונות בתנאי שדה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, חלק מיהודי הכפר, בהם הוא עצמו, אימו, סבו וסבתו, נשלחו לעבודות כפייה במנזר הקתולי הייליגן קרויץ - Stift Heiligenkreuz באוסטריה. בשלב מסוים הם הצליחו לברוח ליערות ולחזור לביתם. אביו נשלח עוד קודם לכן עם פלוגות עבודה לאוקראינה ומשם לצעדת המוות למחנה מאוטהאוזן. ב-1945, בשלהי המלחמה, חודשיים אחרי השחרור, חזר גם האב הביתה. לציון המאורע הוא קנה לו מצלמת לייקה, שבאמצעותה התחיל לתעד את כל הסובב אותו.

המשפחה עברה לבודפשט. אולמר הצטרף ל"קומסומול" ובמקביל לתנועת "השומר הצעיר". כשקמה מדינת ישראל והציונות נאסרה בהונגריה, הצטרף לקבוצה שברחה לסלובקיה ומשם לאוסטריה.

בקיץ 1949 עלה עם קבוצת "השומר הצעיר" לישראל באנייה "עצמאות". אחרי שירות קצר בצה"ל, הגרעין שלו עבר להכשרה בקיבוצים חצור ונגבה, וב-23 בספטמבר 1951 הם עלו להתיישבות בנקודה חדשה - קיבוץ דביר (דבירה) בנגב. הצייר שמואל (שמוליק) כץ, אף הוא חבר בקבוצת "השומר הצעיר" ההונגרית, נכח ביום העלייה על הקרקע, וצייר את רשמיו, תוך שאולמר מצלם אותו בשעת מעשה. התמונה פורסמה ביומון של התנועה שצורף ל"על המשמר". הודות לכושרו הטכני וליכולת הפיזית הגבוהה שלו, אולמר הועסק במלאכות שונות בקיבוץ, כגון: נפחות, זגגות, מסגרות, בנייה וגילוף אמנותי. הוא נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד הנדסת מזון ומונה למזכיר חוץ. כצלם חובב המשיך כל העת לתעד את הקמת הקיבוץ ואת החיים בו.

ב-1957 עזב אולמר את הקיבוץ בעקבות המשבר והפילוג בקיבוץ המאוחד. באותה שנה הורשו הוריו לעלות ארצה, בעקבות המרד בהונגריה. הוא הועסק תקופה קצרה כזבן בחנות הצילום "האחים יוגנד" בתל אביב, ולאחריה החל לעבוד כצלם עצמאי. כעבור מספר חודשים קיבל הצעה לנהל חנות צילום בטבריה, במקביל לעבודתו כצלם עיתונות. הוא עבר לגור בטבריה, ולצד חנות הצילום ניהל בעיר עסקים נוספים. ב-1962 הוא רכש את מועדון "מינוס 206" שעל שפת הכנרת, שהיה גם קודם לכן בבעלות צלם, מקסים סלומון, לצד עסקים נוספים שפיתח בעיר.

בשנת 1967 נשא לאשה את יעל אבני, חברה בקן הנוער העובד בשכונת בורוכוב, שצורף לקיבוץ יראון, ובו עסקה בהוראה. באותה שנה הסוכנות היהודית הציעה ליעל לצאת לשליחות כמורה בבית ספר היהודי במונטווידאו, אורוגוואי, ואולמר הצטרף אליה. בשנת 1969 הם חזרו לארץ עם אלפי צילומים מרחבי אמריקה הלטינית, בעזרתם הדריכו את ראשוני התרמילאים שיצאו לתור ביבשת.

באפריל 1971, בדרכו לחוג צילום אותו הדריך בקיבוץ געש, ירד אולמר ממונית שירות, ובעמדו בשולי הדרך פגעה בו מכונית שסטתה מהכביש ופצעה אותו קשה. הפגיעה גרמה לעיוורונו המוחלט ובכך נגמרה קריירת הצילום שלו. אחרי שהשתקם הסב את מקצועו לעד מומחה הנעזר באוזניו לבדיקת אותנטיות של קלטות ששימשו עדות בבתי משפט.

בשנת 2001 שוב נפגע בתאונה, וזמן מה לאחריה פרצה שרפה בביתו, ומרבית הצילומים שצילם כל חייו נשרפו כליל. שתי מזוודות גדולות של סרטי צילום שרדו את השרפה והן מכילות חומרים חשובים משנות החמישים והשישים.

קריירה מקצועית

אולמר השתתף ברבות מאבני הדרך של הצילום העיתונאי והאמנותי בישראל. הוא היה מחלוצי הצילום בסתר, כאשר צילם דרך חריר בכובע משפט אונס שהסעיר את היישוב, ונחשב בכך לראשון צלמי הפפראצי בארץ. הוא מחלוצי הז'אנר של סיפור עיתונאי באמצעות צילום. השתתף בתחרויות צילום בינלאומיות וזכה בפרסים בטוקיו ובהאג.

הזכויות לכל עבודותיו של אולמר נשמרות בידי המשפחה. חלק מהצילומים נמסרו לתצוגה באוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן שבאוניברסיטת חיפה.

צילום עיתונות

ב-27 באוקטובר 1957 הטיל אדם מעורער בנפשו רימון יד במליאת הכנסת ובעקבות המקרה הוקם ב-1958 משמר הכנסת. לטקס הקמת המשמר במעמד יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק הגיע אולמר כצלם יחיד ותמונותיו פורסמו בפעם הראשונה בכל העיתונים.

בתקופת טבריה תיעד בחודש אוקטובר 1962 את ההפגזות הסוריות על קיבוץ תל קציר. שנים לאחר מכן סיפר: "הגעתי לקיבוץ בעיצומה של ההפגזה, עוד לפני הצבא. המראות היו קשים, הרפת נפגעה. צילמתי כחצי תריסר פרות מרוסקות איברים ששכבו בחצר הקיבוץ". למחרת התמונות התפרסמו ב'ידיעות' ".

אירוע אחר אותו תיעד הוא הפעולה בנוקייב, כפר סורי צפונה לעין גב, בחודש מרץ 1962, שבאה בעקבות התנכלות חוזרת ונשנית של הסורים לדיג בכנרת. כוח של חטיבת גולני פשט על המוצבים הסוריים והלחימה הייתה קשה. שיירת זחל"מים שנשלח לסיוע עלתה על שדה מוקשים סורי בכניסה למוצב, וארבעה מהם נפגעו. "יצאתי עם עמנואל אלנקוה, כתב 'ידיעות'. עלינו על סירת מרוץ והגענו לחוף הסורי. קפצתי מהסירה לתוך המים, וצילמתי בעזרת טלסקופ גדול את הזחל"מים שנשארו בשטח"... זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות הישראלית שבה הופיעו שתי תמונות שער בעיתון."

אירוע היסטורי שצולם גם הוא על ידי אולמר היה כינוס פיוס שיזם הנשיא יצחק בן-צבי, בהשתתפות דוד בן-גוריון ובני משפחתו של זאב ז'בוטינסקי, בצריפו שבירושלים. באחד הצילומים של אולמר נראית נכדתו של ז'בוטינסקי, נערה כבת שש עשרה, לוחשת דבר מה באוזנו של בן-גוריון.

ב-4 בפברואר 1966 פרצה שריפת ענק ב"בית צים" בשדרות רוטשילד פינת רחוב נחלת בנימין בתל אביב. אולמר סיקר את האירוע, ולמחרת הגיע לצלם בסטודיו הסמוך של אחד ממעצבי האופנה הנודעים של אותם ימים, ג'רי מליץ. במוחו של אולמר צצה הברקה. הוא הורה לדוגמניות לצאת מהסטודיו ולרדת עמו אל הרחוב העשן. הוא העמיד אותן על רקע מחסומי המשטרה וההריסות שמסביב. היפהפיות, לבושות כמיטב האופנה, על רקע החורבן, יצרו אפקט מרשים. ההמונים שהגיעו לצפות באתר שלאחר השרפה נראו בתמונות כאילו באו לצפות בתצוגת האופנה הסוריאליסטית.

ב-1964 פנה אל אולמר נתן דונביץ', עורך "מוסף הארץ", בבקשה לשמש כצלם של העיתון. אחת הכתבות הבולטות שהתפרסמו אז במוסף (נתן דונביץ כתב, אולמר צילם) תיעדה קרב בהיאבקות חופשית שנערך ב-18 ביוני 1966 באצטדיון בלומפילד בין רפאל הלפרין לבין המתאגרף מצרי אחמד מוסא. מאוחר יותר נטען שהקרב היה מבוים.

צילום קולנוע ותיאטרון

ב-1963 הוסרט בארץ סרטו של הבמאי פיטר פריי "אשת הגיבור" עם השחקנית בתיה לנצט בתפקיד הראשי. חלק מצילומיו נעשו בטבריה. אולמר הגיע ל"סט" כצלם עיתונות. הבמאי פריי התרשם מהאופן שבו הוא עשה את מלאכתו ובו במקום פיטר את צלם הסטילס של הסרט וצירף במקומו את אולמר לצוות.

הוא המשיך כצלם סטילס בסרטים ישראליים רבים ובהם "סאלח שבתי", "משפחת שמחון", "הם היו עשרה", "מבצע קהיר", "אלדורדו", "שני קוני למל" ועוד. בסרט "דליה והמלחים" חלק מצילומי הסטילס שלו נכללו בסרט עצמו. אולמר צילם, לצורך פרסום, גם סרטים זרים שצולמו בארץ, בין היתר בסרטים "אקסודוס", "הטל צל ענק" ו"יהודית" בכיכובה של סופיה לורן.

אחת העבודות המפורסמות ביותר של אולמר היא סדרת הפורטרטים של תרצה אתר, בתו של נתן אלתרמן. לימים סיפרה העיתונאית דינה גונה: "בקיץ 2005 נתבקשתי לשחזר תצלומים של תרצה אתר שאבדו. נברתי בארכיונים ומצאתי לא מעט תמונות מתקופות שונות בחייה. סידרה של ארבעה תצלומים עוקבים, פורטרטים שלה בשחור-לבן מ-1963, משכה את תשומת ליבי במיוחד. מאפייני התמונות: צילומי חוץ, כנראה בכניסה לבניין או חצר בית, אור טבעי של חורף. תרצה אתר נראית בהן יפה מאוד, שברירית, ביישנית, עומק עיניה כבאר במדבר, עצובה אך גם צוחקת, מין התערטלות מרצון, שנוצרה, לדעתי, בהשפעת הצלם. כלומר היה ברור לי מיד שאישיותו של הצלם הביאה את המעמקים החוצה. מיהו הצלם? הסתכלתי מאחור ועל אחת התמונות הייתה חותמת: דוד אולמר. פתחתי ספר טלפונים ומצאתי בקלות: דוד אולמר - תל אביב. צלצלתי אליו, וההרפתקה הבלשית שקיוויתי להיכנס אליה נפתרה מיד. האיש אתו אני מדברת, הוא אכן האיש שצילם את תרצה אתר. כמה מהר וקל זה היה. בכמה שיחות טלפון שניהלנו התגלה לי איש מיוחד, נעים, שסיפורו האישי מרתק לא פחות מהתמונות שצילם".

באר שבע והנגב

במקביל לעבודתו בעיתונות הארצית, הקים אולמר בשנת 1966 את מגמת הצילום הראשונה בישראל, בבית הספר התיכון מקיף א' בבאר שבע, שממנה יצאו צלמים רבים ומוכשרים. אחד מהם הוא הצלם הבאר שבעי גואל דרורי, בוגר המחזור הראשון.

מייסדת בית הספר ומי שניהלה אותו במשך שנים רבות הייתה ד"ר פועה מנצ'ל, דודתה (אחות אמה) של רעייתו יעל, שהכירה מקרוב את עבודתו של אולמר. היא פתחה בבית הספר מספר מגמות מקצועיות ייחודיות, ואחת מהן הייתה מגמת הצילום. גואל דרורי: "כמובן שאני נזכר מדי יום בדוד, אותו עוף מוזר, שבנוסף לעבודתו במערכת עיתון 'הארץ' ירד במחצית שנות השישים, מדי שבוע לנגב, לבאר שבע, כדי ללמד בתיכון מקיף א', אותנו תלמידי המגמה לצילום. אני מאד גאה להימנות על תלמידי המחזור הראשון, שאותו הוא לימד. הוא השפיע ומשפיע עד היום על חיי ועבודתי, ממנו למדתי לתרום ולהירתם ליזמות חדשות."

סדרת צילומים ייחודית של אולמר מתעדת את פעילותו של הרופא ד"ר עמוס ארנון (1929–2011), יליד עין חרוד, בעת עבודתו ביישוב הקהילתי נהורה שבחבל לכיש באמצע שנות ה-60. ארנון היה מחלוצי רפואת המשפחה בישראל.

בחודש ינואר 2011 נפתחה בבאר שבע, במסגרת המיזם "זום 7" תערוכת הומאז' לאולמר, ובה הוצגו רבות מעבודותיו ששרדו את השרפה.

גלריה

מבחר מעבודותיו של אולמר.

• 
  קרב היאבקות בין רפאל הלפרין ואחמד פואד המצרי באצטדיון בלומפילד
• 
  שייקה אופיר, ראובן שפר ושלמה וישינסקי בעת הסרטת "דליה והמלחים"
• 
  תרצה אתר
• 
  פרות על רקע הרפת בקיבוץ תל קציר, שעולה באש אחרי הפגזה סורית
• 
  פעוטה בדואית בנגב
• 
  דוגמנית עם בגד של ג'רי מליץ על רקע בית צים השרוף בתל אביב
• 
  הכנר דייוויד אויסטרך עוצר להעניק חתימה לחייל ליד היכל התרבות בתל אביב
• 
  הנשיא זלמן שזר וזלטה כצנלסון בעת ביקור בתערוכה של יוסי שטרן
• 
  ד"ר פועה מנצ'ל בהרצאה בבאר שבע אודות חבל לכיש
• 
  אפרים קישון ושושיק שני במסיבה לרגל הקרנת הבכורה של "דליה והמלחים"
• 
  תספורת ראשונה בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה
• 
  השחקנית פרנסואז פרבו בחיפה
• 
  ורוניק ונדל וישראל גוריון בסרט דליה והמלחים 1964
• 
  חניכים במצעד תנועת השומר הצעיר לסיום השומריה הרביעית רחוב הנביאים חיפה
• 
  העלייה לקיבוץ דביר
• 
  מנהיגי מק"י בעצרת 1 במאי בחיפה. מימין: צבי ברייטשטיין, פרופ' שמואל אייזנשטאדט, ח"כ ד"ר משה סנה, שמואל ליטבק, ח"כ אסתר וילנסקה
• 
  דבורה נצר - דיוקנה של חופרת במצדה
• 
  ילדה בדואית בתכשיטים ובלבוש מסורתי באר שבע
• 
  ישיבת צוות עם ד"ר ארנון במרפאת נהורה
• 
  ד"ר ארנון עם מטופל צעיר בנהורה

משפחתו

אלמנתו, יעל לבית אבני, נכדתו של המורה והסופר הירושלמי זלמן בן-טובים, היא אשת חינוך. מצד אביה היא בת דודה ראשונה של הטייסת זהרה לביטוב. בעבר הייתה ראש מחקר נט"ע (ניסוי, טיפול על-יסודי) בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב. בעקבות התאונה של בעלה התמחתה בתחום החינוך לעיוורים.

בתם גילי אולמר קוזין מתמחה בעיצוב בובות, תפאורות, תלבושות ומסכות לתיאטרון.

לקריאה נוספת

• "דוד אולמר, תמצית קורות חייו", ארגון יוצאי מרכז אירופה, 2016
• "עיוורים בעבודה - סיפורו של דוד אולמר", שגיא יודוביץ', 2011
• "אולמר הצלם העיוור וביתו גילי", תקוה ויינשטוק, 2012
• "מזווית ראייה של צלם עיוור", חפציבה ליפשיץ, צילום: יוסי אלוני. מוסף סגנון של מעריב, 1990
• "דוד אולמר", ראיינה וכתבה מרגלית טובי-קיסוס, 176 עמ', 2012, בהוצאת המשפחה
• אוסף דוד אולמר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה