הדת הישראלית הקדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כד עם איורים וכיתובים דתיים מחורבת תימן; חורבת תימן היא אחד האתרים החשובים כמקור לדת הישראלית הקדומה

הדת הישראלית הקדומה הוא השם המודרני לאמונות והפולחנים שהתפתחו בישראל ויהודה הקדומות, החל מתקופת ההתנחלות, מתוך האמונות של הכנענים והשמיים הצפון־מערביים.[1] עד המאה ה־7 לפנה"ס הייתה הדת פוליתאיסטית, אך הפולחן נסוב לרוב בעיקר סביב אלוהות אחת או שתי אלוהויות ראשיות (לרוב יהוה), פרקטיקה הידועה כהנותאיזם ושורשיה בתקופת הברונזה.[1][2] הרעיונות הדתיים העיקריים המובעים בתורה ובספרות ההיסטורית המקראית, המוקיעים את האמונות והפרקטיקות הדתיות הישראליות הקדומות, הם רעיונות שמקורם במאות ה־7–4 לפנה"ס, והדת הישראלית הקדומה, לפי הקונצנזוס המחקרי, היא דת נפרדת ונבדלת מהיהדות.[1] חקר דת זאת קשה לאור המקורות הדלילים יחסית הנוגעים לה.[1]

מאפיינים ועדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התגליות המשמעותיות ביותר הנוגעות לדת הישראלית הקדומה היא אתר חורבת תימן על ממצאיו הדתיים: הכיתובים המזכירים את "יהוה ואשרתו", והציורים השונים, המספקים צוהר נדיר לאיקונוגרפיה הוויזואלית הדתית המגוונת בישראל, אותה חלקה עם כל דרום הלבנט.[1][2][3][4] האמנות מהאתר אף השוותה לאמנות הישראלית המלכותית משנהבי שומרון,[5] המלמדים גם הם על הדת הישראלית הקדומה.[6] בספרות המקראית שנכתבה עד ימי יאשיהו (כגון אצל עמוס או הושע) אין הוקעה של אשרה, אף שנעבדה במקדש בית אל (הוקעות כאלה מופיעות בטקסטים מקראיים שנכתבו או נערכו לאחר רפורמת יאשיהו), מה שמצביע ככל הנראה על תפיסת אשרה כחלק לגיטימי מפולחן יהוה עד רפורמת ריכוז הפולחן ביהודה.[7]

למרות האג'נדה הנורמטיבית (אנ') בכתיבה ההיסטורית המקראית (ספרי שופטים, שמואל ומלכים), התיאור עצמו רחוק מלהיות הומוגני ומספק מידע שופע על פולחן ואתרי פולחן מחוץ למקדש בירושלים.[8] הרעיונות הדתיים המוקיעים פולחנים ישראליים קדומים שונים מקורם במאות ה־7–4 לפנה"ס;[1][9] כך למשל, מקור הוקעת פולחן אשרה והפולחן בבמות הוא בימי רפורמת יאשיהו.[7][10] הממצא הארכאולוגי מחזק זאת, למשל ברפרטואר הרחב של האמנות הוויזואלית הפיגורטיבית הדתית בממצא.[11] האג'נדה המקראית רואה בריכוז הפולחן סביב אל אחד ובמקדש אחד שני הקריטריונים החשובים להבחנה בין פרקטיקה דתית נכונה לשגויה, ואלה, בעיקר הראשון, מתבטאים גם בדתות של העמים השכנים – כולם מאוגדים כ"דתות לאומיות" כחלק מ"הדת הדרום־לבנטינית של האלף ה־1 לפנה"ס".[12] עם זאת, יש להדגיש שדתות התקופה מצאו ביטוי ברמות שונות בחברה, חלקן הגדול איננו קשור ללאומיות ואף לא משותף באופן מוחלט בין העמים באזור, ללא אפשרות להבחנה לאומית.[13] הדבר מתבטא גם באפשרות הסקת המסקנות על דת דרום־לבנטינית מסוימת מממצאי הדתות השכנות, כאשר ככל שמתרחקים מביטויי הדת הלאומיים, כך ניתן לקשר יותר בין ממצאי דת אחת למסקנות על שכנותיה (למשל, ממצא פולחן פריון פלשתי יכול לאפשר הסקת מסקנות על הדאגה של כלל תושבי דרום הלבנט לפריון היבול והעדרים).[13]

אתר הפר והצלמית שנמצאה בו
אתר הבמה; ניתן לראות את חלק מנוף ההרים, החשובים בדת הכנענית והישראלית


צלמית הפר (חיה חשובה בדת הישראלית הקדומה ובדתות לבנטיניות בכלל) מהאתר, מייצגת את יהוה או בעל

אחד מסוגי הפולחן החשובים בדת הישראלית הקדומה היה מקומות מקודשים פתוחים – במות, לעיתים עם עצים מקודשים ומצבות, כפי שמעיד המקרא וכן כפי שכמה אתרים ארכאולוגיים מראים.[14] אחד מאתרים אלה הוא אתר הפר, אתר גבוה ממנו נשקפים הרים חשובים רבים (מירון, תבור, כרמל, גלבוע ועוד) – דבר המבטא את מקומם החשוב של הרים באידאולוגיה הדתית הכנענית והישראלית,[15] ובו גם נמצאה צלמית פר חשובה המייצגת את יהוה או בעל (שהיה אל חשוב בקרב הישראלים הקדומים[16]).[17] ניתן להשוות צלמית פר זאת למקומו המרכזי של הפר באיקונוגרפיה של ישראל בפרט ושל הלבנט כולו בכלל.[18]

האתר הפולחני בבית אל

עדויות לדת הישראלית הקדומה נמצאו גם באתר הפולחני בבית אל, היא לוז. בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה באתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה, ונמצאו בו צלמיות לוח נשיות רבות, כנראה ייצוגים של אשרה ולא עשתרת במקרה זה, וכן "עמוד חתחור" קטן, וסביר להניח שצמח בו גם עץ לאשרה (כנראה שקד, לפי השם "לוז"[7]).[19] סביר להניח שירבעם הקים אתר מקודש להתחרות במקדש ירושלים באתר שכבר היה ידוע כחשוב בדת הישראלית הקדומה.[7] גם באתר בית אל המאוחר יותר עמדה אשרה,[20] וייתכן שאי הוקעתה בין חטאות ירבעם במקום נובע מתפיסת אשרה כלגיטימית בפולחן עד רפורמת יאשיהו.[7] קיום עץ אשרה, אלה נקבית, במקום, מתחבר להצבת המצבה על־ידי יעקב בבית אל, מאחר שמצבה – סמל הזכרות, לרוב לא עמדה לבדה.[7] שילוב השמות "בית אל" ו"לוז" מהווה שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.[7]

כן פולחני מתענך מראשית התקופה הישראלית, עם סמלים מקודשים כגון אריות, כרובים וסמל עץ חיים ויעלים (המסמל את אשרה);[21] הכן מדגיש את היותה של הדת הישראלית נטועה במסורות הכנעניות הסובבות והקודמות לה[22]

ביהודה, מלבד בית המקדש הראשון כמובן, התגלו כמה מקדשים נוספים, כגון בתל מוצא (שהתקיים גם לאחר רפורמת יאשיהו) ובתל ערד, והם עוזרים ללמד על הדת באותה תקופה.[23] גם סוגים אחרים של אתרי פולחן, נמצאו גם מבנים בתוך ערים, בסמוך לשערים או למבני מגורים, ששימשו כנראה לפולחן (למשל במגידו, תענך, תל אל-פארעה (צפון), תל רחוב, חורבת קייאפה, לכיש ועוד) לפי ממצאיהם הכוללים כלי מנחות, שולחנות, מזבחות ועוד; כך גם באזורים קרובים ליהודה וישראל, כגון חורבת קיטמית (שאולי הייתה יהודית ואולי אדומית), מצד חצבה, ואדי א־תמד (סב') ואתרים נוספים בעבר הירדן.[24]

כמו בכמעט כל תרבות אחרת, שיטות קבורה, בהיותם הגבול הבסיסי ביותר בין החיים למתים, מהוות תחום דתי מרכזי.[25] בישראל וביהודה מאפשרים הקברים ומאפייניהם להבין את ההשקפות הנפוצות על המוות ועל הקבורה, ועל קרבתן, הפרקטית, האדריכלית והאידאולוגית, למנהגי קבורה בארצות שכנות.[25][26] במערות הקבורה בממלכת יהודה נחשפו מנחות קבורה שכללו בעיקר נרות ומגוון סוגים של כלי הגשה ואכילה, וכן מעט כלי אחסון ובישול; כלי החרס הונחו כנראה מלאים במוצרי מזון, משקאות, בשמים ושמני־סיכה; על הנפטרים נמצאו תכשיטים, תליונים, קמעות, חותמות ופרטי לבוש, וסיכות־רכיסה שנמצאו מלמדות גם הן על כך שהנפטרים נקברו (בקבורה פתוחה – ללא כל כיסוי) לבושים.[27] תפיסת המשכיות קיום המתים חייבה ביקור בקברים ואספקה שוטפת ומתמשכת של מזון ומשקה על ידי בני המשפחה. המזון והבשר הטרי שסופקו לנפטרים מכונים "זבחי מתים",[28] שחלקם נאכל על־ידי החיים לכבוד המתים, וחלקם הוגש למתים.[29] מנהגים אלה דומים למנהגים שננהגו במזרח הקדום כולו (כגון מנהגי מערת המרזח המלכותית בקטנה[30]), והמקרא מתאר מנהגים אלה כנפוצים.[29]

ייצוג חומרי ליהוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא אוסר לעשות "פסל וכל תמונה", אך איקוניזם (ייצוג אמנותי, בהקשר זה ייצוג לאלוהות) של יהוה מוקע במקרא, דבר המרמז על קיומו; הדבר מעלה את השאלה, האם ניתן לזהות ייצוגים של יהוה בתרבות החומרית.[31] בנושא זה, ממצאי חורבת תימן – המכילים הקדשות ליהוה ואשרתו ומכילים גם אמנות פיגורטיבית עשירה – הביאו להצעות שונות (במיוחד בנוגע לייצוג אפשרי של יהוה ואשרה בשתי הדמויות, זכר ונקבה דמויי בס, שעל אחד הפיטסים), אף שאין כל קונצנזוס בנושא.[31] הצעות אחרות הועלו גם לגבי ממצאים מאתרים אחרים, גם הן ללא קונצנזוס.[32] למשל, הוצע לקשר בין קשרי יהוה וה"חסידה" (מדובר, כנראה, ביען המודרנית) בספר איוב, פרק ל"ט לכמה חותמים בהם מתוארת דמות "אדון היענים".[33]

בעיה נוספת בזיהוי יהוה באמנות החומרית היא שאלת תפקידיו של יהוה. בתור אלוהות שעברה תהליך מאלוהות מקומית לאלוהות העליונה ולבסוף לאלוהות הכללית והכוללת, יהוה צבר מספר רב של תכונות ותפקידים שונים, שלא ניתן לסכמם לצורה איקונוגרפית אחידה.[32] הדבר ניכר בתנ"ך, כאשר טקסטים אחדים מתארים את יהוה כאלוהות תקיפה, אחרים מתארים אותו כישוב על כס מוקף במועצת ישויות אלוהיות, מועצה שקיומה נדחה בתוקף והוקע על־ידי טקסטים אחרים.[32]

שאלת קיומו של פסל ליהוה בבית המקדש הראשון נתונה במחלוקת עזה במחקר.[34]

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר הדת הישראלית הקדומה מלא בהטיות מובנות במחקר. ככלל, חקר הדת(ות) בלבנט הקדום מושפע מהפרספקטיבה של החוקר, האידאולוגיות הרווחות בזמנו ואף העניינים העומדים בראש סדר היום החברתי הנוכחי (למשל, תנועות שחרור לאחר מלחמת העולם השנייה בעולם המערבי או שינויי אקלים והגירה באירופה כיום).[35] הבחנות בינאריות דיכוטומיות כגון חברות חקלאיות לעומת חברות נוודיות, מקדשים לעומת מקומות פולחן פתוחים, ישראל לעומת כנען ודת רשמית לעומת דת "עממית" מושכות בזכות כוחו המפשט של הסיווג הבינארי ועל כן משפיעות מאוד על המחשבה המחקרית, אך אינן תמיד מייצגות את המציאות ההיסטורית בצורה מדויקת.[36] ההבחנות הבינאריות משמשות את החוקרים גם כאשר אינן נדרשות או מוצדקות.[37] הנחות יסוד לפרשנות הממצא הארכאולוגי עשויות לעוות גם הן את המציאות ההיסטורית: ממצאים הנחשבים מובחנים מממצאים בתרבויות שכנות מסווגים אוטומטית כמאפיינים ישראליים ייחודיים, אך כאשר הראיות אינן תואמות את ההנחות על הדת הישראלית (הנחות המבוססות על המקרא, למשל), הן מפורשות בצורה שתכפה את התאמתן להנחות קודמות (למשל פירוש דגמי מקדשים ריקים כאן־איקוניוּת (אנ')) או משויכות אוטומטית ליסודות אתניים "אחרים" או להשפעה זרה.[38] בדומה, ממצאים מחוץ לתחומי ממלכות ישראל ויהודה לעיתים מסווגים אוטומטית כלא־רלוונטיים ומודרים מהמחקר ההיסטורי של התרבות והדת הישראליות, גם כאשר הם יכולים לשפוך אור על אספקטים מסוימים בהן.[37] קיימות גם השפעות נרטיביות תאולוגיות על החוקרים, הרואים בעקבותיהן את הדת הישראלית העתיקה כתוצאה של הלך רוח ייחודי בקרב הישראלי, או אף מצב תודעתי נעלה ביחס לשכנים.[39]

יש לציין שהזיהוי של הדת הישראלית הקדומה כדת אחידה, ללא מגוון או וריאציות שונות במקומות וזמנים שונים, עלולה לעוות את התפיסה ההיסטורית לגביה.[40] חוקרים אחדים אף הביעו דעה לפיה יש להתייחס ל"דתות ישראלית קדומות" (ברבים);[41] חוקרים אחרים ביקרו תפיסה זאת מהכיוון ההגדרתי – הגדרת האמונות השונות בישראל (וביהודה) כדתות נפרדות מחייבת הגדרה דומה גם בדת(ות) המואבי(ו)ת, העמוני(ו)ת, האדומי(ו)ת והפיניקי(ו)ת, ועל כן מחייבת גם התייחסות לשאלה האם יש קרבה מיוחדת בין הדתות הישראליות שלא קיימת בינן לבין הדתות האחרות באזור.[42] ביקורת נוספת היא שאין להתייחס לכל פרקטיקה מקומית ייחודית כאל דת נפרדת.[43]

דבר חשוב נוסף לציון הוא שדת, כתחום הארגון החברתי העוסק באמונות ובפרקטיקות (המערבות ישויות לא אמפיריות – אלהים, מלאכים, שדים וכו') קולקטיביות, קהילתיות או אישיות, ומובחן מפוליטיקה, כלכלה ותחומים אחרים, היא מונח מערבי מודרני.[44] לא בכדי לא קיימת מילה למונח "דת" בשפות שמיות עתיקות.[44] עמידה על הפער בין הקונספט המודרני "דת" מכל מציאות היסטורית ישראלית או יהודאית חשובה כדי להדגיש את העובדה שכל חיפוש אחר "דת" בקרב המידע הפוטנציאלי לגביה מחיל את המסגרת המיונית (קטגורית) ובוחר את המידע לפי בחירת החוקרים המודרניים.[44] עם זאת, הבחירה איננה בהכרח אקראית או חסרת תועלת – ניתן לבחון איך בני ישראל או יהודה מיקמו את עצמם בסביבתם הטבעית והחברתית, אותה הם חוו במונחי איומים, חובות ותגמולים המושפעים מישויות אלוהיות, איך דמיינו את האלוהויות עליהן הסתמכו או מהן חששו, ובאילו נסיבות, מסגרות ושיטות פולחן עסקו.[44]

גם ההבחנה הדיכוטומית המובהקת בין מרחבים דתיים למרחבים חילוניים, המתאימה לתיאור מציאות החיים המערבית המודרנית, איננה מתאימה לעת העתיקה, בה התערבו הפולחן וחיי היום־יום בתחומים רבים (כך למשל בכוורות תל רחוב ובאתרי תעשייה אחרים נמצאו כלים פולחניים, וכלי פולחן וצלמיות נמצאו גם בבתי מגורים מובהקים).[45]

בעשורים האחרונים, המחקר ההיסטורי מראה יותר ויותר כיצד הדת הישראלית והיהודאית הקדומה הייתה נטועה במכלול האמונות הכנעניות/לבנטיניות/שמיות צפון־מערביות שמסביבה.[46][22][16] בין הממצאים המבססים זאת ניכרת השפעת הארכיונים הגדולים שהתגלו בלבנט, במיוחד במרי, אוגרית ואמר – הם מהווים כיום הקשר אזורי לכתבי המקרא וראיות להיותם מוטמעים בתרבות השמית הצפון־מערבית האזורית, ומערערים את התפיסה לפיה הדת הישראלית הייתה ייחודית, נבדלת ומופרדת.[47] גם ממצאים מקומיים (כגון כתובות מחורבת תימן או חורבת אל כום) מהווים גורם מרכזי ליצירת תפיסה זאת.[48][49] קיימת הסכמה מחקרית רחבה לראות בדת הישראלית או הדת היהודאית הקדם־גלותית כוריאציה אחת מתוך הדת השמית הצפון־מערבית (או ברבים, הדתות השמיות הצפון מערביות – אף שייתכן שההבחנה בין דתות באזור על־פי ממלכה היא אנאכרוניסטית ולא מוצדקת); ישנם חוקרים כיום חוקרים הרואים בדת הישראלית כלא שונה במהותה מהדת הכנענית או השמית הצפון־מערבית.[50] התכונות הייחודיות של הדת במקרא מיוחסות, אם כן, לעריכה בתקופות מאוחרות יותר, בגלות בבל או אחריה.[50] ייחודה של האמונה היהודית משתקף רק בטקסט המקראי, שחלקים ממנו נערכו או נכתבו בתקופות מאוחרות במגמה להדגיש ייחוד זה; לכן, העיסוק בדת הישראלית הקדומה חייב להיות מושתת בראש ובראשונה על המוכר מהתרבויות השכנות באותה תקופה.[51]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 William Brown, Ancient Israelite & Judean Religion, World History Encyclopedia, ‏2017
  2. ^ 1 2 Richard Hess, History of Ancient Israelite Religion, Oxford University Press, 2023. (באנגלית)
  3. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 452–454
  4. ^ J. A. Emerton, New Light on Israelite Religion: The Implications of the Inscriptions from Kuntillet ‛Ajrud 94, 1982, עמ' 2–20 doi: 10.1515/zatw.1982.94.1.2
  5. ^ Liat Naeh, In Search of Identity: The Contribution of Recent Finds to Our Understanding of Iron Age Ivory Objects in the Material Culture of the Southern Levant, Altorientalische Forschungen 42, 2015, עמ' 82–83 doi: 10.1515/aofo-2015-0006
  6. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 454–455
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 50 doi: 10.1177/030908929502006602
  8. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 21 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  9. ^ אניטה שפירא, התנ"ך והזהות הישראלית, 2005, עמ' 28
  10. ^ Amihai Mazar, The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1982, עמ' 39 doi: 10.2307/1356477
  11. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 434
  12. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 436–437
  13. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 437
  14. ^ Amihai Mazar, The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1982, עמ' 27, 38–39 doi: 10.2307/1356477
  15. ^ Amihai Mazar, The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1982, עמ' 33 doi: 10.2307/1356477
  16. ^ 1 2 Izak Cornelius, The Iconography of the Canaanite Gods Reshef and Ba'al: Late Bronze and Iron Age I Periods (c 1500-1000 BCE), Vandenhoeck & Ruprecht, 1994, עמ' 1
  17. ^ Amihai Mazar, The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1982, עמ' 40 doi: 10.2307/1356477
  18. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 438
  19. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 49 doi: 10.1177/030908929502006602
  20. ^ מלכים ב', כ"ג, ט"ו, ראו Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 49 doi: 10.1177/030908929502006602
  21. ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 31–32
  22. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 447
  23. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 439–440
  24. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 441–442
  25. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 444
  26. ^ גבריאל ברקאי, "קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא", בתוך: איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 1994, עמ' 96–164 (במיוחד 152–160)
  27. ^ גבריאל ברקאי, "קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא", בתוך: איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 1994, עמ' 151–152
  28. ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוק כ"ח
  29. ^ 1 2 גבריאל ברקאי, "קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא", בתוך: איתמר זינגר (עורך), קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 1994, עמ' 153
  30. ^ Peter Pfälzner, Syria's Royal Tombs uncovered, Current World Archaeology 15, Feb/March 2006, עמ' 12–22
  31. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 459
  32. ^ 1 2 3 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 460
  33. ^ Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 139–140, ראו גם:
    Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 460;
    Angelika Berlejung, "The Origins and Beginnings of the Worship of YHWH: The Iconographic Evidence", in: Jürgen van Oorschot, Markus Witte, The Origins of Yahwism, De Gruyter, 2017, p. 89
  34. ^ יגאל בן־נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2017
  35. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 16 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  36. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 8–9 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  37. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 11 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  38. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 10 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  39. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 6 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  40. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 11–13 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  41. ^ למשל: Ziony Zevit, The Religions of Ancient Israel: A Synthesis of Parallactic Approaches, Continuum, 2001
  42. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 23 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  43. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 24 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  44. ^ 1 2 3 4 Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 436
  45. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 443
  46. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  47. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12–13 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  48. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 14 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  49. ^ William G. Dever, Archaeology and the Ancient Israelite Cult: How the Kh. El-Qôm and Kuntillet ʿajrûd 'Asherah' Texts Have Changed the Picture, Eretz-Israel 26, 1999, עמ' 9*–15*
  50. ^ 1 2 Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 13 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  51. ^ טלי אורנן, "הציורים מכֻּנתילת עג'רוד", בתוך: שמואל אחיטוב, אסתר אשל (ע), לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 60
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הדת_הישראלית_הקדומה&oldid=38362481"