הפארק הלאומי גרחונאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפארק הלאומי גרחונאי
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Cima garajonay 19-07-2006.JPG
פסגת הר גרחונאי
מדינה ספרדFlag of Spain.svg  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1986, לפי קריטריונים 7, 9
קואורדינטות 28°07′34″N 17°14′14″W / 28.12625°N 17.23722222°W / 28.12625; -17.23722222 

הפארק הלאומי גרחונאיספרדית: Parque nacional de Garajonay) משתרע על פני 40 קמ"ר באי לה גומרה שבאיים הקנריים. הוא הוכרז כפארק לאומי ב-25 במרץ 1981 וב-1986 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

הלאוריסילבה האופיינית לפארק

כ-70% משטח הפארק מכוסים ביער סובטרופי לח מסוג לאוריסילבה, האופייני לאיים הקנריים, לאיים האזוריים ולאיי מדיירה, ומאופיין במינים שונים של עריים. בתקופת השלישון כיסו יערות מסוג זה את דרום אירופה, אך הם נעלמו כתוצאה משינויי האקלים. שטח היער בלה גומרה הצטמצם אף הוא, בכ-65%, עקב פעילויות של האדם, בהן ברוא יערות לצורכי מרעה, שריפות ונטיעת עצים כגון אורן ואקליפטוס, המהווים מין פולש באי. הנהלת הפארק פועלת כיום לעקירתם של עצים אלה במקומות בהם הם מפריעים להתפתחות היער. באזורים הגבוהים יותר בפארק, החשופים יותר לשמש ולרוח, הצמחייה דלילה יותר. בדרום הפארק מפנים העריים את מקומם לעצי אשור ואברשיים. בסך הכל, יש בפארק כ-450 מיני צמחים, מהם 34 מינים אנדמיים.

מאפיין נוסף של הפארק הוא סלעי הבזלת העצומים שקיימים בו, שריד להרי געש קדומים שעברו תהליכי סחיפה. חלק מהסלעים היו קדושים לתושבים הילידים של האי.

כמה מבעלי החיים בפארק, ובהם לטאת גומרה וחומט הקנריים המערביים הם אנדמיים לאי. כן נפוצים בו שני מיני יונים החיים רק באיים הקנריים, יונת בולה ויונת ער. כן חיים בפארק כאלף מינים של חסרי חוליות, מהם כ-150 אנדמיים.

שמו של הפארק ניתן לו על שם ההר הגבוה ביותר בו, הר גרחונאי, המתנשא לגובה של 1,484 מעל פני הים. ההר עצמו נקרא על שמם של גארה וחונאי, גיבורי פולקלור מקומי, המזכיר את רומיאו ויוליה. השניים היו עתידים להינשא, אך ביום האירוסין שלהם, התפרץ הר געש. משפחותיהם סברו כי מדובר בסימן רע, ולכן אסרו עליהם להינשא. השניים ברחו אל היער, ושמו קץ לחייהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]