סרה דה טרמונטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנוף התרבותי של סרה דה טרמונטנה
Serra de Tramuntana
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
טרסות בבניאלבופר
טרסות בבניאלבופר
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2011, לפי קריטריונים 2, 4 ו-5
קואורדינטות 39°43′51″N 2°41′41″E / 39.730833°N 2.694722°E / 39.730833; 2.694722
הכביש לסה קלוברה
הקרפדה המיילדת של מיורקה, מין אנדמי לסרה דה טרמונטנה
הקניון של טורנטה דה פראיס
מנזר סנטוארי דה ליוק
שרידים של בית קרח

סרה דה טרמונטנהקטלאנית: Serra de Tramuntana, בספרדית: Sierra de Tramontana) הוא רכס הרים בצפון-מערב האי מיורקה בספרד. באותו שם מכונה אחד מששת החבלים (comarques בקטלאנית) של מיורקה, הקרוי על שם רכס ההרים, אך משתרע מעט מעבר לאזור רכס ההרים. בשנת 2008 אוכלוסיית אזור סרה דה טרמונטנה הייתה 109,870 תושבים רשומים. ב-27 ביוני 2011 הכריז ארגון אונסק"ו על סרה דה טרמונטנה כאתר מורשת עולמית.[1]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס ההרים של סרה דה טרמונטנה משתרע על שטח של 1,067 קילומטרים רבועים ולאורך של יותר מ-90 קילומטרים. באזור מתגוררים כ-20,000 תושבים, כמחציתם גרים בעיירה סוייר (ספ'). רכס ההרים העיקרי תופס את כל החלק המערבי והצפון-מערבי של מיורקה. סרה דה טרמונטנה מתנשא עד לפוץ' מז'ור (ספ'), הנקודה הגבוהה ביותר במיורקה (1,445 מטר), כשבהרים הצפוניים של מיורקה יש 54 פסגות בגובה מעל אלף מטרים. מתחת לפוץ' מז'ור נמצאים שני מאגרים של מי שתייה, מאגר קובר (Cúber) ומאגר גורג בלאו (Gorg Blau), שעודף המים שלהם נשפך לקניון דרך ערוץ הנחל טורנטה דה פראיס (Torrent de Pareis).

הר סרה דה נה בורגסה (אנ') הוא החלק הדרומי ביותר ברכס טרמונטנה.

ההרים נגישים בקלות באמצעות כבישים ומסלולי הליכה רבים. ועם זאת אין בהם תיירות המונית, והם אידיאליים לטיולים רגליים ורכיבה על אופניים. סרה דה טרמונטנה שובה לב בנוף הפראי והיפה להפליא שלו, שעדיין מכוסה בצמחייה המקורית על פני שטחים נרחבים, ובטבע שכמעט ולא נפגע.

קול דה קל רייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול דה קל רייס (Coll de Cal Reis) הוא אוכף הרים ברכס סרה דה טרמונטנה. ממערב לאוכף משתרע הרכס עד לנקודה הגבוהה ביותר של האי, פוץ' מז'ור, ואילו ממזרח לאוכף, יש רק פסגה צדדית מינורית, מולטה דה קלס רייס (Moleta de Cals Reis).

הכביש המהיר Ma-2141 מוביל מעל האוכף אל עיירת החוף סה קלוברה (גר'), אחת הדרכים הנחשבות כציוריות של ספרד.[2] הדרך היא גם יעד נודע לרוכבי אופניים.[3]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בטרמונטנה גשום משמעותית יותר משאר האי, עד 1,507 מילימטרים משקעים אטמוספיריים בשנה, בהשוואה לחלקים אחרים של האי בהם כמות הגשמים השנתיים היא פחות מ-400 מילימטרים. האקלים גם קריר יותר בגלל הגובה, וכמה ימים של שלג אינם דבר חריג במהלך החורף.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בעלי החיים של האזור בולטת הקרפדה המיילדת של מיורקה (Alytes muletensis), שהתגלתה כממצא חי רק בשנת 1979 והיא אנדמית לאזור זה. בשנת 2003 נתגלה פרט דו-ראשי של נחש הכיפה הבלתי מזיק לא הרחק מוויידמוסה (Valldemossa). הנחש כונה בתקשורת "הידרה של מיורקה" (רמיזה להידרה בת תשעה הראשים, דמוית הנחש של המיתולוגיה היוונית). ניתן להתרשם מהנחש הנדיר בגן החיות של הזוחלים בדרום האי (הכביש המהיר פלמה-מנקור).

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני יותר מ-300 מיליון שנה, לקראת סוף הפלאוזואיקון, החלק של קרום כדור הארץ המכונה כיום ספרד היה מעורב ישירות בהתנגשות הקראטון היבשתי של לאורנטיה (אמריקה הצפונית של ימינו), אירופה ויבשת-העל של גונדוונה (כולל אפריקה). כתוצאה מהתנגשות זו התפרש מתחם הרים ענק על פני יבשת העל של פנגיאה. ניתן למצוא כיום בסרה דה טרמונטנה תוצרי סחיפה מרכס הרים זה ששקעו בפרם ובטריאס בצורת אבני חול אדומות ואבני חרסית. רוב הסרה דה טרמונטנה והסרס דה לייבנט (גר') בדרום-מזרח האי והמתחמים ההרריים המתנשאים באזור המרכז של מיורקה מורכבים מאבן גיר מהמזוזואיקון, ששקעה בעיקר ביורה לפני 180 מיליון שנה בים רדוד. פני האי כולו, כולל המשקעים מהשלישון ומהרביעון של המישור המרכזי של ימינו, מורכבים עד 90 אחוזים מאבן גיר.

לאחר שיבשת-העל פנגיאה התפרקה וחלקיה הלכו והתרחקו בתחילה, אפריקה ואירופה, כולל ספרד של ימינו, שוב נעו זה כלפי זה. עקב התנגשות ספרד עם אפריקה בשלישון לפני כ-20 מיליון שנה, החלק בקרום כדור הארץ, המהווה כיום את האי מיורקה, נדחס בכ-50% מגודלו המקורי. המשקעים מהיורה ממש נגרסו ונדחפו זה על גבי זה מספר פעמים. במהלך המשך השלישון שקעו חלקים נרחבים מהאזור המרכזי של האי, מה שגרם למבנה בן שלושת החלקים הנוכחי של האי, סרה דה טרמונטנה בצפון-מערב, המישור המרכזי וסרס דה לייבנט שבדרום-מזרח. מכיוון שגובה פני הים באותה תקופה היה גבוה בהרבה ממה שהוא היום, המישור המרכזי הוצף לחלוטין על ידי הים. לכן סלעי הטריאס, היורה והקרטיקון היו מכוסים שם על ידי משקעים משלהי השלישון.

גשמים עזים ברביעון הובילו כמויות אדירות של שברי סלעים מסרה דה טרמונטנה אל השפלה והעמיקו סדקים ונקיקים. הפחמן הדו-חמצני הכלול במי הגשמים ובכך גם במים שחלחלו לקרקע המיס כמויות גדולות של אבן גיר, מה שהוביל ליצירת קרסט באזורי ההרים והגבעות של האי. במיקום הבולט, "הבקע הגדול", הטוהר ועובי אבן הגיר האיצו את תהליך הקרסט. תופעות הקרסט מתבטאות בדמות מערות שונות, במיוחד באזור סרס דה לייבנט, ובצורה של עמקי התמוטטות פוריים (מה שמכונה פוליה (אנ')) בסרה דה טרמונטנה מלאים במשקעי נהר אחרונים בצורה המיוחדת, אך המוגבלת מקומית של מרצף אבן גיר (אנ').

זהו מאפיין מיוחד של רכס הרי החוף אלו, שבגבהים שמעל 600 מטר מופיע לפתע אזור חקלאי, אם כי מוגבל, עם יישובים מבודדים, ואילו בגבהים התחתונים יותר, טרסות עם עצי תפוז ושקד או גידול זיתים אפשריות רק בעמקים מסוימים. הרי הקרסט של הצפון יצרו עולם מוזר של צורות, שבשדות מרצפי אבן הגיר החדים שלהם והרכסים המחודדים, שתמיד יש בהם נקיקים, מזכירים צורות קטנות מהקרסט הטרופי. מרשימים במיוחד הצורות ליד העיירה אינקה (ספ') למרגלות ההר עד לעיירת החוף סה קלוברה (גר'), גם ליד המנזר הידוע סנטוארי דה ליוק (גר'). צורות דומות ניתן לראות על סלעי אבן הגיר ישירות על החוף הסלעי של מפרץ סה קלוברה.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטרקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המוזיאון "מוסאו דה ליוק" (Museu de Lluc) ובו ממצאים פרהיסטוריים מהמערות באזור אסקורקה (Escorca), קרמיקה, רישומים, ציורים וכו'.
  • מנזר סנטוארי דה ליוק (גר') - הוא מקום עלייה לרגל בהרי הסרה דה טרמונטנה ונחשב למרכז הרוחני של מיורקה. בסנטוארי דה ליוק, הקדושה המגנה של מיורקה, "מארה דה דאו ליוק" (Mare de Déu de Lluc), "אם אלוהי ליוק", הנערצת בצורה של פסל שחור של המדונה, שהמקומיים מכנים "סה מורניטה" (sa morenita, "בעלת העור הכהה"). במקום הקדוש מבקרים כמעט מיליון מבקרים בשנה והוא יעד לעולי רגל רבים.
  • קניון טורנטה דה פראיס (Torrent de Pareis)
  • עיירת החוף הציורית סה קלוברה
  • מפרץ קלה טואנט (Cala Tuent)

שבילי הליכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור זה יש שבילי הליכה הררים רבים. בקתת ההרים (refugi) טוסלס ורדס (Tossals Verds) ממוקמת על מסלול ההליכה למרחק גדול GR 221, בלב הסרה דה טרמונטנה, בגובה 540 מטר. היא זמינה לכולם תמורת תשלום קטן, ומהווה נקודת התחלה אידיאלית לחקר בתי הקרח של רכס טרמונטנה במסנליה (Massanella).

בתי הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים שקדמו למערכות הקירור וההקפאה החשמליות, נאסף שלג על ההרים הגבוהים בחודשי החורף, נאגר בבתים שתוכננו במיוחד ועובה לקרח; חומרי בידוד כגון קש מנעו הפשרה מוקדמת. בעונות החמות נמכר הקרח במקומות הנמוכים יותר. רבים מבתי הקרח לשעבר הללו נמצאים בשלבים שונים של התפררות בגבהים הגבוהים יותר של סרה דה טרמונטנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • J. M. Azañon, J. Galindo-Zaldívar, V. Carcía-Dueñas und A. Jabaloy: Alpine Tectonics II: Betic Cordillera and Balearic Islands. S. 401–417 in W. Gibbons und T. Moreno (Hrsg.) The Geology of Spain. The Geological Society of London, 2002, ISBN 1-86239-127-0 (paperback).
  • V. Rosselló, B. W. Sellwood und R. W. Fairbridge: Spain: Balearic Islands. S. 683–686 in E. M. Moores und R. W. Fairbridge (Hrsg.) Encyclopedia of European and Asian regional geology. Chapman & Hall, London 1997, ISBN 0-412740-400.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרה דה טרמונטנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגרי המים קובר וגורג בלאו למרגלות הפוץ' מז'ור
Magnify-clip.png
מאגרי המים קובר וגורג בלאו למרגלות הפוץ' מז'ור