ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מרים הנביאה

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Feuerbach Mirjam 2.jpg|250px|ממוזער|שמאל|

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

— שמות, ט"ו, כ'

ציור מעשה ידי אנסלם פוירבאך משנת 1862. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין]]

מִרְיָם הייתה בתם של עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

מקור ומשמעות שמה

דון יצחק אברבנאל שיער שנקראה כך מכיוון שכבר בעת לידתה היו תנאי החיים של עם ישראל במצרים מרים וקשים, או ששמה סימל את המרי שלה כלפי המצרים^{[דרוש מקור]}. יש שהדגישו את היות השם בעל שורש משותף עם "הרמה". כמו כן ישנה סברה כי שמה נגזר מהמילה המצרית ל"אהובה".

ילדותה של מרים

במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא נאמר:

וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Tissot Moses Laid Amid the Flags.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מרים מניחה את משה בתיבה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.]]

בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. וכיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי, היכן נבואתך? וזהו שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות, ב', ד') לדעת מה יהיה בסוף נבואתה. שהמשיכה להאמין בנבואה ורצתה לראות כיצד תהיה הצלתו ולא אם יינצל. (לקוח מאתר ערכים).

אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה:

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד

— ספר שמות, פרק ב'.

משפחתה

מרים נישאה לכלב בן יפונה, וממנו ילדה את חור, סבו של בצלאל.

זיהויה עם אישים ושמות אחרים

שפרה ופועה, המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים, מזוהות על ידי חז"ל כיוכבד אם משה, ומרים אחות משה. כך נאמר בגמרא: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? ... שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה - זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק.

כמו כן היא מזוהה בספרות חז"ל עם אישים המוזכרים בדברי הימים א', תוך ששמות אלו מפרשים ככינויים שלה: "עזובה" (על שבצעירותה הייתה עזובה, שהייתה חולנית ולא היה מי שרצה לשאתה לאישה), "אפרת" (משום שעל ידה פרו ורבו ישראל), "חלאה" ו"נערה" (על שמתחילה הייתה חולנית, ולבסוף חזרו פניה לשל נערה), ו"אחרחל" (על שכל הנשים יצאו אחריה במחול, אחר קריעת ים סוף).

תפקידה ביציאת מצרים

[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Miriam IMG 28071.JPG|200px|ממוזער|מרים מכה בתוף, כנסיית דורמיציון, ירושלים]]

ערך מורחב – שירת מרים

מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

הנביא מיכה מציין אותה במפורש לצד משה ואהרן כמחוללי יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". המהר"ל מפראג כותב בספרו נצח ישראל כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרן ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לה'.

לטענת הרש"ר הירש, מרים הייתה דמות ומופת לאישה היהודית: ”מציאות זו שהנשים היהודיות היו ספוגות כל כך ברוח היהודית, ניתן לתלות במידה לא קטנה במרים, אשר העמידה בפניהם דוגמה ומופת כנביאה”.

לטענתו של בעל ה"כלי יקר", בקריעת ים סוף מרים נהפכה לנביאה: ”עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה ... ומ״ש אחות אהרן – לפי שהיתה שוה לו בנבואה אבל לא למשה, כי כן משמע סוף פר׳ בהעלותך בפסוק לא כן עבדי משה (י״ב:ז׳) כי שם הושוו אהרן ומרים בנבואה”.

צרעת מרים

מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי טיסו משנת 1896 לערך.

ערך מורחב – צרעת מרים

בספר במדבר מסופר כי מרים ואהרן, ריכלו על משה "עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". הם טענו כי ה' דיבר גם אתם ולכן הם נביאים כמשה, ומעמדם צריך להיות כמעמדו: "וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע ה'.". דברים אלו מכעיסים את ה', והוא מתגלה אליהם ומסביר להם שהם אינם עומדים במעלתו של משה: "לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".

העונש שמביא ה' על מרים בגלל כפירתה במנהיגותו של משה היה צרעת; אהרן ומרים מבינים את טעותם ומביעים חרטה, ואהרן מבקש ממשה: "בִּי אֲדֹנִי, אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". משה מתפלל לה' עבור מרים - "אֵ-ל, נָא רְפָא נָא לָהּ" - וה' מוסר לו כי על מרים להיענש לפני שירפא לה, על שביזתה את ה' ואת נביאו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". רק לאחר שבעת הימים נרפאת מרים מהצרעת ושבה אל המחנה.

בארה של מרים

ערך מורחב – בארה של מרים

בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס. לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). בתלמודים ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. בתלמוד ירושלמי ובמדרש רבה, נכתב כי נגנזה בתוך ים כנרת. לעומת זאת בתלמוד הבבלי, כפי הגרסה שלפנינו, משתמע כי היא מצויה בסמוך להר הכרמל (בים התיכון); אמנם קיימים ביאורים וגרסאות המשוות את דברי הבבלי עם הירושלמי.

פטירתה ומקום קבורתה

מות מרים מופיע בפרשת חוקת, בין תיאור השנה השנייה ליציאת מצרים לתיאור שנת הארבעים:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

— ספר במדבר, פרק כ', פסוקים א'–ב'

התרגום המיוחס ליונתן, מגילת תענית בתרא וסדר עולם רבה מציינים את תאריך פטירתה בי' בניסן, בשנה הארבעים ליציאת מצרים. לידתה על פי המסורת הייתה בשנת ב'שס"ב.

לטענת הרבה מפרשים (ובכללם גם רש"י), מות מרים הנחשבת לצדיקה הוא מכפר כמו פרה אדומה שהיא הפרשה הקודמת לפני מות מרים: ”למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת”.

לטענת בעל "אור החיים", העם זילזל ולא שם לב למותה של מרים ולא עשה איתה חסד של אמת: ”להגדיל מעלת מרים עליה השלום שהגם שכל העדה היו צדיקים לא עמד זכותם להעמיד להם באר המים שהיה בזכות מרים...מעתה יש מקום לחשוד בישראל שלא היו אז באותו מצב כשרים וזה לך האות שלא גמלו חסד עם הנביאה, לזה קדם והודיעך כי כל העדה צדיקים אשר בשם ישראל ייתכנו, וטעם שלא גמלו חסד אמר הכתוב בסמוך ותמת שם מרים ותקבר שם”.

לטענת הפרשנים, מרים מתה במיתת נשיקה כמו אחיה אהרון.

בתנ"ך מופיע כי מרים נקברה בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה.

עד המאה הרביעית לספירה אכן יש לנו עדות כתובה למסורת של עליה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה, אולם מאז נשתכחה מסורת זאת ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• תוף מרים

לקריאה נוספת

• יוכי ברנדס, הפרק "מרים", שבע אימהות, הוצאת זמורה ביתן, 2010, עמ' 121–161.
• עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ו' - "מרים - האחות הגדולה"
• רחל רייך, האשה אשר נתתה עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 91–100.
• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה, ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 13–16.
• אברהם נחום, אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, ה'תשע"א, עמ' 72–74.
• יעל לוין, "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", אשה ויהדותה, שיח פמיניסטי-דתי עכשווי, בעריכת טובה כהן, ירושלים: ראובן מס וארגון קולך, תשע"ג, עמ' 247–259.
• יהודה טאוב, קורות חייה של מרים הנביאה. הוצאת קול תודה, אשדוד תשע"ט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מרים הנביאה בוויקישיתוף

• אבירמה גולן, אישה אחת, בודדה וחזקה, באתר הארץ, 11 באפריל 2006
• יעל לוין כ"ץ, ‏הביטו אל מרים אמכם - הערות נוספות על דמותה של מרים, קולך 55, באתר קולך
• אריאלה ידגר, ‏מרים הנביאה - מנהיגה עצמאית, קולך 22, באתר קולך
• שלומית מוטרו, ‏מרים והמרי, באתר קולך
• מרים | מחברת: גליה סמו, באתר מקראנט

הערות שוליים

קטגוריה:שבע נביאות קטגוריה:נדודי בני ישראל במדבר: אישים קטגוריה:ילדים במקרא קטגוריה:לוויים בתנ"ך קטגוריה:אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל קטגוריה:אישים שהונצחו על מדליות ישראל קטגוריה:אישים בספר במדבר קטגוריה:נשים בתורה קטגוריה:אישים בפרשת שמות קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 110 קטגוריה:אישים בתנ"ך שעל שמם כוכב לכת מינורי קטגוריה:נשים בשירה