קערת ליל הסדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנהג אחד של הנחת קערת הסדר עם כיוון השעון מהשעה שתים עשרה: כרפס, מרורים, חזרת, זרוע, חרוסת, ביצה.
קערת הסדר במרכז שולחן הפסח.

קערת ליל הסדר (גם קערת הסדר או קערת פסח) היא צלחת מסורתית שאותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר. לרוב, בצלחת מונחים באופן סמלי שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר פסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, כדי לעזור להמחיש את סיפור ההגדה (יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר).

קבוצת המאכלים שמובאת לשולחן בליל הסדר מופיעה כבר במשנה ובתלמוד אולם ה"קערה" כחפץ בפני עצמו המשמש בסיס למאכלים מוזכרת רק בראשונים ובשולחן ערוך.

מטבע הדברים, בעדות ובמסורות השונות קיימות גרסאות שונות למאכלים המונחים בקערה, לאופן הכנתם ולפירוש של משמעותם הסמלית, אך הרעיון העומד מאחורי כל המסורות זהה. בדרך כלל קערת ליל הסדר מעוטרת בדוגמאות שונות, והיא מונחת במרכז השולחן כדי שכל המשתתפים יראו אותה היטב.

סימני הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה בפרק העשירי של מסכת פסחים מתארת את ליל הסדר:

הֵבִיאוּ לְפָנָיו[1] – מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

קערת ליל הסדר לשיטת האר"י

המשנה מתארת שלפני בעל הבית (כיום – עורך הסדר) מביאים, עוד קודם הסעודה, מאכלים שונים: מצה, חזרת (מרור) חרוסת (מטבל למרור) ושני מאכלים מבושלים.[2] על פי הפרשנות המקובלת, המילים "הביאו לפניו" שבתחילת המשנה מרמזות לירקות חיים הנאכלים לכרפס. לאורך ההיסטוריה התקבל המנהג לא להניח את המאכלים האלו סתם על שולחן האוכל, אלא לסדר אותם בכלי מיוחד, "קערת הסדר". סידור המאכלים בתוך הקערה השתנה לאורך השנים, ומושפע בין היתר ממשמעויות מחשבתיות ורוחניות שניתנו למאכלים שבקערה. בחלק משיטות הסידור נוספו לקערה, מטעמים מעשיים, גם מי מלח על מנת לטבול בהם את הכרפס.

מרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מרור

בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא כפי הנאמר בפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו". בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור נאכל זכר למרירות וקושי שיעבוד מצרים. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים.

חזרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהחיוב הוא אכילת "מרורים" בלשון רבים הקפידו לאכול מרור פעמיים: האחד נקרא בפשטות "מרור" והשני נקרא "חזרת". בקהילות אשכנז נוהגים לאכול כחזרת את חזרת הגינה אך ניתן לצאת ידי חובה באכילת ירקות מרים אחרים. נוהגים לטחון את שורש החזרת ולרוב מערבבים אותו עם סלק.

כרפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כרפס

הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או נייטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל – פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם – כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מנהג זה של אכילת ירק דומה לסעודות האצולה הרומית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.

חרוסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חרוסת

החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה. במטבח האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, ובמטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב היא מתוקה יותר. במטבח יהודי עיראק היא מורכבת מסילאן, תמרים ואגוזים.

שני תבשילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זרוע (פסח)
קערות לליל הסדר במוזיאון היהודי שליד בית הכנסת הגדול של בודפשט. באמצע מופיעה קערת סדר רב-קומתית ייחודית.

בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש.

ביצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצה מסמלת את קורבן חגיגה (חגיגת ארבעה עשר) שהוקרב בבית המקדש[3] ישנם הטוענים ש"נהגו בביצה מפני שהיא קלה לבשל ומצויה לכל".[4] כמו כן הביצה מסמלת אבלות,[5] גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.[6]

סידור הקערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג הגר"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג האר"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

האר"י יוצר הקבלה בין רכיבי הקערה לעשר הספירות. שלוש המצות מקבילות לספירות העליונות, הנקראות "ספירות דמוחין" (ובהגותו של האר"י גם "פרצוף אבא"): חוכמה, בינה ודעת. יתר הרכיבים מקבילים לספירות המכונות "ספירות הלב": חסד עד יסוד. לבסוף, הקערה עצמה מקבילה לספירה התחתונה: ספירת מלכות.

לדעת האר"י, יש לסדר את הקערה בפועל על פי מבנה הספירות:

תיקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחינת חכמה, בינה ודעת (ס"א ג' מוחין) דאבא עלאה. אחר כך תיקח מרור וכרפס וזרוע וביצה, ותניח על הג' מצות.
והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך,
והביצה בצד שמאל שלך,
ומרור הרומז לתפארת מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. ס"א, כי תפארת מכריע בין חסד וגבורה.
והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח.
והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל.
וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד.
והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד מלכות.

פרי עץ חיים, שער חג המצות, פרק ו'

בתנועה הרפורמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהקהילות הרפורמיות נהוג להוסיף לשולחן הסדר גם תפוז. התפוז מסמל את השוויון בין המינים ובין בני האדם ומקדש את ערך השוויון. מקור המנהג כפי שמופיע במספר מקורות הוא סיפור המיוחס לפרופ' סוזנה השל, בתו של הרב אברהם יהושע השל, לפיו פנתה אישה לרב ידוע ובקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. הרב השיב לה שאישה שייכת לבימת בית הכנסת כפי שתפוז שייך לקערת הסדר.[7] לפי גרסה אחרת, התפוז מסמל את ההומוסקסואלים והלסביות שבין היהודים, ואחרים הנדחקים לשוליים. בהתאם לגרסה זו, המנהג כולל אכילת פלח תפוז, ויריקת הגרעינים באופן המסמל התנגדות להומופוביה.[8] מנהג נוסף הוא מזיגת מים ב"כוס מרים" לזכר מרים הנביאה, כחלק מהרצון לתת מקום בסדר הפסח לנשים של סיפור יציאת מצרים.[9]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי המפרשים – את הירקות לכרפס (רבי עובדיה מברטנורא ותפארת ישראל על המשנה)
  2. ^ המשנה לא מפרטת מה צריכים להיות שני התבשילים, אולם לאורך השנים התקבע המנהג להביא ביצה ובשר צלוי (בדרך כלל זרוע)
  3. ^ ביאור הגר"א לאורח חיים תע"ו. מעשה רב, סימן קצ"א.
  4. ^ רבנו מנוח, הלכות חמץ ומצה, פרק ח', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
  5. ^ דרכי משה, אורח חיים תע"ג:ג'.
  6. ^ המפה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ו, סעיף ב'
  7. ^ סדר נשים, באתר התנועה הרפורמית
  8. ^ Why do some people include an orange on the seder plate?, אתר התנועה הרפורמית, ‏7.4.2020
  9. ^ כוסה של מרים, באתר "רשות הרבים"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.