קערת ליל הסדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קערת הסדר כמנהג אשכנז. עם כיוון השעון מהשעה שתים עשרה: כרפס, מרורים, חזרת, זרוע, חרוסת, ביצה.
קערת הסדר במרכז שולחן הפסח.

קערת ליל הסדר (גם קערת הסדר או קערת הפסח) היא צלחת מסורתית שאותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר. לרוב, בצלחת יונחו באופן סמלי שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר הפסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, כדי לעזור להמחיש את סיפור ההגדה (יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר).

אמנם הקערה לא הוזכרה במשנה ובתלמוד ואף לא בגאונים, אבל בראשונים ובשולחן ערוך כן ציינוה.

מטבע הדברים, בעדות ובמסורות השונות קיימות גרסאות שונות למאכלים המונחים בקערה, לאופן הכנתם ולפירוש של משמעותם הסמלית, אך הרעיון העומד מאחורי כל המסורות זהה. בדרך כלל קערת ליל הסדר מעוטרת בדוגמאות שונות, והיא מונחת במרכז השולחן כדי שכל המשתתפים יראו אותה היטב.

סימני הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הֵבִיאוּ לְפָנָיו – מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

על קערת ליל הסדר מניחים בדרך כלל את המאכלים הבאים:

מרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרור

בזמן בית המקדש ואכילת קורבן הפסח, הייתה אכילת מרור עם בשר הקורבן מצווה מדאורייתא כפי הנאמר בפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו". בזמן שאין קורבן פסח, אכילת מרור היא מצווה מדרבנן. המרור (וחזרת בקהילות אשכנז) נאכל זכר למרירות וקושי שיעבוד מצרים. המרור הוא לרוב חסה מרה או עלים מרים אחרים, ואילו את שורש החזרת נהוג לטחון. יש המערבים את החזרת עם סלק.

כרפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כרפס

הכרפס הוא ירק בעל טעם מתוק או נייטרלי הנאכל בתחילת הסדר. מנהג זה של אכילת ירק נועד לשנות מסדר הדברים המקובל – פתיחת הארוחה בברכת "המוציא לחם מן הארץ" ואכילת לחם – כדי להתמיה את הילדים ולעודד אותם לשאול שאלות. מיד לאחר ברכת "בורא פרי האדמה" ואכילת הכרפס, שואלים הילדים "מה נשתנה" ומתחיל סיפור יציאת מצרים. מקור מנהג זה של אכילת ירק הוא בסעודות האצולה הרומאית בהן הוגש לפני הסעודה מתאבן אשר היה בדרך כלל ירק[דרוש מקור]. לרוב מדובר בירק כגון סלרי או תפוח אדמה מבושל שברכתו "בורא פרי האדמה". הירק נטבל לרוב במי מלח (כמו הביצה) המסמלים את הדמעות של בני ישראל בהיותם במצרים.

חרוסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חרוסת

החרוסת היא מטבל דמוי טיט שבו טובלים את המרור. החרוסת מסמלת את עבודת הפרך של בני ישראל במצרים בעת בניית "ערי המסכנות". מרכיבי החרוסת משתנים מאוד מעדה לעדה, אך במטבח האשכנזי היא מורכבת בדרך כלל מתפוחים, אגוזים, יין אדום ותבלינים שונים, במטבח היהודי הספרדי היא נעשית בדרך כלל גם מתמרים ולרוב היא מתוקה יותר. במטבח יהודי עיראק היא מורכבת מסילאן, תמרים ואגוזים.

שני תבשילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא במסכת פסחים דנים חכמים בשאלה מהם אותם שני תבשילים הנזכרים במשנה. שני התבשילים שאנו אוכלים היום הם בשר לזכר קורבן פסח וביצה לזכר קורבן חגיגה.

מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר – אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא.

בבלי פסחים, קיד ב

זרוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זרוע (מזון)
קערות לליל הסדר במוזיאון היהודי שליד בית הכנסת הגדול של בודפשט. באמצע מופיעה קערת סדר רב-קומתית ייחודית.

בשר המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, לרוב צלי של זרוע כבש או בקר או כנף בשר עוף. הזרוע, המזכירה את הקורבן משמשת תזכורת בלבד, ואינה נאכלת. הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים. במקרים אחרים הזרוע היא גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית המקדש.

ביצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביצה מסמלת את קורבן חגיגה שהוקרב בבית המקדש, וכן בהיותה סמל לאבלות, גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש המוצאים רמז בכך שלפי סדר הלוח העברי הקבוע, תשעה באב יחול תמיד באותו יום בשבוע בו חל ליל הסדר.

קערת הסדר בקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקערה של פסח וכל הסימנים שבה מסמלים בקבלה את התנאים שבאמצעותם האדם יכול להגיע לקשר עם הבורא, שברא אותו במטרה להעניק לו תענוג מושלם. האדם, בתהליך התפתחותו הרוחנית מתעלה מעל האגו שלו ורוכש את טבע האהבה והנתינה, בכך הוא משתווה לבורא והופך, על פי המקובלים, כשיר לקבלת התענוג מהבורא.

השפע העליון, התענוג, שהבורא רוצה להעניק לנברא, מתבטא לפי דברי המקובלים, בשישה אופנים, שש ספירות, המובעים בסימנים שמניחים בקערה. סימנים אלו מסמלים עבורנו את התכונות המתוקנות של הנברא, המוכשר לקבל את התענוג: זרוע כנגד ספירת חסד, ביצה כנגד ספירת גבורה, מרור כנגד ספירת תפארת, חרוסת כנגד ספירת נצח, כרפס כנגד ספירת הוד, חזרת כנגד ספירת יסוד. קערת הפסח והמצות שלצידה, מסמלות את הרצון הכללי של האדם שמוכן עתה לקבל את האור האינסופי והנצחי.

בעניין סידור קערת הפסח, קובע האר"י:

סדר סידור הקערה ליל פסח, תקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחי' חב"ד, (ס"א ג' מוחין) דאבא עלאה. אחר כך תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה, ותניח על הג' מצות. והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך, והביצה בצד שמאל שלך, ומרור הרומז לת"ת, מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. ס"א, כי ת"ת מכריע בין ח"ג. והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד. והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד מלכות.

האר"י פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ו

בארמית כר-כותונת פס- כמשמעות בעברית היינו כרפס כותונת פסים, שבאה לזכרו של יוסף, טבילה במלח משמעותה דמעות יוסף שהורד לבור על ידי אחיו[דרוש מקור].

קערת ליל הסדר בתנועה הרפורמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות רפורמיות נהוג להוסיף לשולחן הסדר גם תפוז. התפוז מסמל את השוויון בין המינים ובין בני האדם ומקדש את ערך השוויון. מקור המנהג כפי שמופיע במספר מקורות הוא סיפור המיוחס לפרופ' סוזנה השל, בתו של הרב אברהם יהושע השל, לפיו פנתה אישה לרב ידוע ובקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. הרב השיב לה שאישה שייכת לבימת בית הכנסת כפי שתפוז שייך לקערת הסדר.[1] לפי גרסה אחרת, התפוז מסמל את ההומוסקסואלים והלסביות שבין היהודים, ואחרים הנדחקים לשוליים. בהתאם לגרסה זו, המנהג כולל אכילת פלח תפוז, ויריקת הגרעינים באופן המסמל התנגדות להומופוביה.[2] מנהג נוסף הוא מזיגת מים ב"כוס מרים" לזכר מרים אחות משה, כחלק מהרצון לתת מקום בסדר הפסח לנשים של סיפור יציאת מצרים.[3]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדר נשים, באתר התנועה הרפורמית
  2. ^ Why do some people include an orange on the seder plate?, אתר התנועה הרפורמית, ‏7.4.2020
  3. ^ כוסה של מרים, באתר "רשות הרבים"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.