אפיקומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האפיקומן הוא מחצית מהאמצעית מבין שלוש המצות שעל שולחן הסדר.
נרתיק אפיקומן. 1992

האֲפִיקוֹמָן הוא מצה שאוכלים לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן". נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המנהג הוא אכילת קורבן הפסח בסופו של הלילה בזמן שבית המקדש היה קיים, שהיה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר, כפי שנאמר במשנה (פסחים י, ח): "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". בפירוש המשנה נחלקו האמוראים בתלמוד, רב פירש שאסור ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת, ושמואל פירש שמדובר בקינוח הסעודה, שאסור לאוכלו כדי שיישאר טעם המצווה בפה, וכך נפסק להלכה. זכר לאותה אכילה, נהגו לאכול את מצת האפיקומן בסוף ליל הסדר גם כאשר אין מקריבים את הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה אפיקומן אינו עברי:

  • השערה מקובלת מניחה שמקור המילה הוא ממִשתה שעורכים אחרי הסעודה (מיוונית epi komon הוא אל התהלוכה, אל השעשועים)[1].
  • בלשנים מודרניים סבורים כי מקור המילה אפיקומן היא מיוונית, "קינוח סעודה" (επικωμον[2]).

כמות אכילת האפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הראשונים, יש לאכול כזית מהאפיקומן (שיעור זה נתון במחלוקת בין הפוסקים - מ-7 סמ"ק ועד כדי 50 סמ"ק), כמו כל מצוות אכילה. עם זאת, מהרי"ל כתב שיש לאכול לכתחילה כשיעור שני זיתים, כדי שתהיה אכילת שביעה.

סוף זמן אכילת אפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוף זמן אכילת אפיקומן
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק י"ב, פסוקים ח'-י"א
משנה משנה, מסכת זבחים, פרק ה', משנה ח'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"כ, עמוד א'
משנה תורה לרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ו', הלכה א'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ז
ספרות הלכתית נוספת שו"ת אבני נזר אורח חיים שפא

מחלוקת התנאים בדין קרבן פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעניין קרבן פסח ישנה מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אלעזר בן עזריה. לדעת רבי אלעזר בן עזריה זמן אכילת קרבן הפסח הוא רק עד חצות ליל הסדר, ואילו לדעת רבי עקיבא זמן אכילת קרבן פסח מדאורייתא הוא עד סיום ליל הסדר[3]. לדעת אביי ייתכן שרבי עקיבא מודה שאין לאכול את קרבן הפסח אלא עד חצות הלילה, וזאת מדרבנן כדי להרחיק את האדם מן העבירה[4]. כך פוסק גם הרמב"ם[5]: "כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר.".

דין אכילת המצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת פסחים[6] מובאים דברי רבא לפיהם האוכל מצה בזמן הזה, שאין קרבן הפסח נוהג, לאחר חצות אינו יוצא ידי חובה לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. מבארת הגמרא שם שיש בכך חידוש שהיינו יכולים לטעות ולחשוב שבזמן הזה שאכילת המצה היא חיוב נפרד מאכילת קרבן הפסח תהיה האכילה כשרה כל הלילה.

פסיקת ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת תוספות[7] הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ולכן גם אכילת המצה בזמן הזה צריכה להיות קודם חצות. לעומת זאת הרמב"ם[8] פוסק שאכילת האפיקומן מצוותה כל הלילה, וגם בהלכות קרבן פסח פסק הרמב"ם כרבי עקיבא[9], אלא ששם הוסיף שכדי להרחיק את האדם מהעבירה יש להקדים ולאכול קודם חצות. ישנה מחלוקת בדעת הרמב"ם: לדעת הפרי חדש יש להקדים את אכילת האפיקומן לפני חצות כשם שמקדימים את אכילת קרבן הפסח[10]. לעומת זאת לדעת רבנו מנוח יש לחלק בין אכילת קרבן פסח, שבה כתב הרמב"ם שחייב לאכלו קודם חצות, כי אם יאכלנו בטעות אחר עלות השחר יתחייב כרת, ולעומת זאת אם יאכל מצה לאחר עלות השחר אין בכך איסור, ולכן לא כתב את הסייג שיש לאכלה קודם חצות. דעה אמצעית היא דעת הרא"ש, שכתב שיש להחמיר ולאכול קודם חצות, מחמת הספק שמא הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וכן מחמת האפשרות שגם לדעת רבי עקיבא יש לאכלו קודם חצות[11].

השולחן ערוך פוסק: "ויהא זהיר לאכלו קודם חצות"[12].

עצה למי שאינו מסיים את סעודת ליל הסדר בחצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי מי שלא אכל מצה כלל בליל הסדר קודם חצות כתב המשנה ברורה[13] שיאכל לאחר חצות, אך מבלי לברך את ברכת על אכילת מצה, וזאת מחמת החשש לאותן השיטות שלאחר חצות אין מצווה באכילת מצה.

האבני נזר ייעץ למי שמתמשכת אצלו סעודת ליל הסדר, שקרוב לחצות יפסיק את הסעודה, יאכל מצה לשם אפיקומן, על תנאי שאם ההלכה היא כרבי אלעזר בן עזריה נמצא שזהו אפיקומן, ולאחר שעבר חצות לילה שהוא זמן המצווה של אכילת אפיקומן כבר אין מניעה להמשיך לאכול את שאר הסעודה, ואם ההלכה היא כרבי עקיבא יכול הוא לאכול את האפיקומן מאוחר יותר. ולאחר שיסיים סעודתו יאכל שוב מצה לשם אפיקומן ויצא בכך ידי חובה לפי שיטת רבי עקיבא[14].

גניבת האפיקומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובאת ברייתא:

Cquote2.svg

תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו

Cquote3.svg
תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'

רש"י שם פירש שמדובר בהגבהת הקערה עם המצות (דהיינו, סילוק האוכל), או אכילה מהירה. עם זאת, הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ג) הבין שמדובר בחטיפת המצה אחד מהשני. רק בשלב מאוחר יותר התפתח המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. בכל מקרה, המנהג נועד לעורר את הילדים, כדי שישתתפו בליל הסדר, שהרי עיקר המצווה הוא "והגדת לבנך".

בליל הסדר, עורך הסדר בוצע את אחת המצות, כדי שיהיה באכילה משום "לחם עוני", הנאכל כפרוסה ולא כלחם שלם. את החצי הנותר נוהגים להותיר לאפיקומן. סביב המצה הזו התפתח המנהג שהילדים מנסים "לגנוב" אותה, ולקבל הבטחות למתנה בתמורה להחזרת המצה. אמנם, לרוב אין צורך אמיתי בהחזרת המצה, כיון שניתן לאכול את האפיקומן גם ממצות אחרות.

על אף שהחבאת האפיקומן נהוגה בעדות רבות, גניבתו על ידי הילדים הייתה בעבר מקובלת רק אצל חלק מיהודי אשכנז ובשאר עדות ישראל לא היה המנהג מוכר כלל, והיו אף חכמי הלכה שאסרו מנהג זה מחשש שהוא עלול לחנך את הילדים לגנוב. כיום התקבל מנהג שאחד המבוגרים בבית מחביא את האפיקומן והילדים צריכים למצוא אותו על מנת לקבל פרס, כך משיגים את המטרה המקורית תוך הימנעות מחשש של חינוך לגניבה או סחטנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבן שושן, המילון החדש, אֲפִיקוֹמָן
  2. ^ המילון הארמי של מרקוס יאסטרוב
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נז עמוד ב.
  5. ^ הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה טו
  6. ^ דף קכ עמוד א.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"א, עמוד א'
  8. ^ הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א.
  9. ^ פרק ח הלכה טו
  10. ^ פרי חדש אורח חיים סימן תעז
  11. ^ רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן לח, ומסכת ברכות פרק א סימן ט.
  12. ^ אורח חיים סימן תעז סעיף א
  13. ^ בסימן תעז סעיף א סעיף קטן ו, ובביאור הלכה שם דיבור המתחיל ויהא זהיר.
  14. ^ שו"ת אבני נזר אורח חיים סימן שפא


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.