קורבן התמיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרבן התמיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

קורבן תָּמִיד הוא קורבן עולה[א] הבא כקורבן ציבור שהוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום: אחד בבוקר ואחד בין הערבים.

קורבנות התמיד מהווים פתיחה וסיום של המלאכה בבית המקדש: אין מקריבין קורבנות לפני תמיד של שחר ולא לאחר תמיד של בין הערביים.[ב]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציווי על קרבנות התמיד מופיע בפרשת פנחס:

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם ... עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה.

ביחד עם התמיד מצווה להקריב מנחת סולת ולנסך יין,[1] בדומה לקרבנות אחרים.[ג]

זמן השחיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבן תמיד של שחר נשחט לכתחילה בתחילת זמנו, שהוא בתחילת הבוקר, מעט לפני לפני שעולה החמה, כאשר כבר יש מעט אור בשמיים,[ד] וזמנו בדיעבד הוא עד סוף ארבע שעות.[2][ה]

זמנו של קורבן תמיד של בין הערביים מתחיל קצת לאחר אמצע היום כאשר השמש הנמצאת המרכז השמיים מתחילה לנטות לצד מערב[ו] וזמנו הוא עד השקיעה. את התמיד של בין הערביים שוחטים בדרך כלל בשעה שמונה וחצי, ומקריבים בשעה תשע וחצי[ז]

אף על פי שלא מתחילים להקריב קרבנות לאחר תמיד של בין הערביים, ניתן להמשיך להקטיר[ח] במשך כל הלילה איברים של קרבנות שדמם נזרק קודם הקרבת התמיד.[ט]

סדר ההקרבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיד של שחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבחור בכוהנים שיעסקו בעבודות השונות הנעשות בכל יום במקדש נערכו מדי יום ביומו "פייסות", הגרלה באמצעות עמידה במעגל וסיבוב בין האנשים עד למספר מסוים.

שחיטה וזריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפייס השני מביאים מלשכת הטלאים כבש[י] שבוקר ממום ארבעה ימים מראש, מבקרים אותו עוד פעם ומביאים אותו אל הטבעות. את התמיד של שחר שוחטים בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית.[7][י"א] לפני השחיטה משקים את התמיד כדי שיהיה קל להפשיט אותו. לאחר השחיטה, מקבלים את דמו של הקרבן, זורקים אותו על המזבח שתי מתנות שהן ארבע, ואם נשאר דם, שופכים אותו על היסוד הדרומי של המזבח.

הקרבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר זריקת הדם מפשיטים את התמיד, ומנתחים אותו[י"ב] את הנתחים מוסרים לששת הכהנים שזכו בהולכת האיברים לכבש, וביחד עם הכהנים שזכו בהולכת הנסכים ומנחת החביתין הם מולכים אותם לכבש. הכהנים מניחים הכל על הכבש, מולחים את אברי הקרבן והולכים להתפלל. אחרי התפילה, מעלים הכהנים את האיברים מהכבש למזבח, וזורקים אותם אל המערכה הגדולה. לאחר מכן מולחים את מנחת הנסכים ומקטירים אותה, מולחים את מנחת החביתין ומקטירים אותה, ומנסכים את היין. במקביל לניסוך היין שרים הלויים את שיר של יום.

תמיד של בין הערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרבת תמיד של בין הערביים זהה כמעט לחלוטין לתמיד של שחר, חוץ מכך ששוחטים אותו בטבעת השנייה מצפון המזרחית על מנת שיישחט נגד השמש.

התמיד על הר סיני ולדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הקרבת קורבן התמיד מתואר במשנה במסכת המוקדשת לכך בסדר קודשים ונקראת על שמו - מסכת תמיד.

תפילות כנגד התמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ר' יהושע בן לוי,[9] התפילות נתקנו כנגד הקרבנות: תפילת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר, ותפילת מנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערביים.

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורבן הנשרף כולו על המזבח
  2. ^ למעט קורבן פסח, המוקרב לאחר תמיד של בין הערביים.
  3. ^ ראו ערך נסכים.
  4. ^ המשנה במסכת יומא מתארת שהצופה היה עומד על חומת המקדש, כשפניו למזרח, ומודיע שהאירו השמים, ואז היו שוחטים את התמיד.
  5. ^ כל הזמנים בחלק זה נתונים בשעות זמניות: הזמן בין הזריחה לשקיעה ("היום") מחולק ל-12 חלקים שווים שכל אחד מהם נקרא שעה. למשל: סוף ארבע שעות (או: השעה 4) היא שליש היום.
  6. ^ הגמרא במסכת פסחים[3] דורשת מהמילים "בין הערביים" שזמן התמיד הוא "מעידנא דמתחיל שמשא למערב", ועל פי ביאור רש"י שם, זמן זה הוא בערך חצי שעה לאחר חצות היום.
  7. ^ המשנה במסכת פסחים[4] אומרת שבמצב הסטנדרטי הוא נשחט בשעה שמונה וחצי, ומוקרב בשעה תשע וחצי. בערב פסח, כאשר צריך להקריב אחריו את קורבן הפסח, מקדימים את הקרבתו, לשעה שמונה וחצי; כאשר ערב פסח חל ביום שישי, וצריך להספיק לצלות את קורבן הפסח לפני שבת, מקדימים את הקרבתו לשעה שבע וחצי (נשחט בשש וחצי).
  8. ^ להעלות אותם באש על המזבח
  9. ^ זהו המצב מעיקר הדין. מדרבנן גזרו להקריב רק עד חצות.[5]
  10. ^ שגילו לכתחילה מבן שלושים יום ועד שנה, ובדיעבד כשר מגיל שמונה ימים.[6]
  11. ^ הסיבה לכך היא כדי שהתמיד ישחט נגד השמש (שבבוקר באה ממזרח).
  12. ^ בניגוד לקורבנות רגילים, שבהם ניתן לחלק את הקורבן לכמה חלקים שרוצים, בקרבנות ציבור מחלקים לנתחים קבועים שאותם לוקחים ששה כהנים. הנתחים הם הראש והרגל (האחורית הימנית), שתי הידיים (הרגלים הקדמיות) העוקץ (החלק האחורי העליון) והרגל (האחורית השמאלית), החזה (החלק הקדמי של בטן הכבש) והגרה (הגרון עם הריאות והלב), שתי הדפנות (חלל הבטן) והקרביים (מערכת העיכול).[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]