חוקים נגד עישון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין חוקים נגד עישון (או חסרים נתונים)
הגנה חלקית או לא שלמה, אכיפה אפסית
אין איסורי עישון, באזורים מסוימים יש הגבלות נרחבות
איסור עישון בשטחים ציבוריים למעט מקומות בילוי ומסעדות, או אכיפה אפסית באזורי בילוי
איסור עישון בשטחים ציבוריים למעט מקומות בילוי ומסעדות, בחלק מהאזורים יש הגבלות נרחבות
איסור עישון מקיף המכסה את כל השטחים הפנימיים (לפעמים עם חריגים מוגדרים)

חוקים נגד עישון הם מדיניות ציבורית הנוקטת בחקיקת חוקים פליליים בניסיון למנוע מהפרט לפגוע בבריאותו של הכלל באמצעות עישון במרחב הציבורי. לעיתים החקיקה כוללת אף איסור על אחזקת מוצרי טבק בשטחים הציבוריים.

חוקים נגד עישון לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט המוצב במקומות בהם העישון אסור

איי פארו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1 ביולי 2008 חל איסור עישון בכל מקומות העבודה הציבוריים והפרטיים באיי פארו. האיסור כולל גם שטחים ציבוריים ותחבורה ציבורית.[1]

איי פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בפברואר 2011 נחקק באיי פוקלנד חוק האוסר עישון בכל המקומות הציבוריים הסגורים (כולל פאבים, מסעדות, מועדונים חברתיים, בתי מלון וחנויות), מקומות עבודה סגורים ורכבים ציבוריים (מוניות ואוטובוסים).[2]

אל סלוודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 2014 נחקק באל סלוודור חוק נגד עישון. החוק אוסר עישון במקומות עבודה פנימיים ובמקומות ציבוריים סגורים. החוק אוסר לעשן בכל האוטובוסים, במסופים אוויריים, יבשתיים וימיים. החוק אף אוסר את רוב צורות הפרסום והקידום של טבק, למעט פרסום בנקודות מכירה, הצגת מוצרים ומבצעים ואירועים למבוגרים בלבד. אזהרת בריאות המשולבת מטקסט ותמונה חייבת לכסות לפחות 50 אחוזים מכל שטח תצוגה ראשי של חבילת סיגריות או פרסומת.[3]

אלבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במאי 2007 חוקק באלבניה חוק האוסר עישון בשטחים ציבוריים סגורים ואוסר על פרסום מוצרי טבק. עם זאת, החוק החל להיאכף רק בשנת 2013, אז החלו להקנס גם ברים, פאבים ומסעדות המתירים לעשן בשטחם. הקנס למעשן עשוי להגיע ל-350 אירו, והקנס לבעלי המקום מגיע ל-2,200 יורו.[4]

אנדורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2004, העישון באנדורה אסור בבנייני ממשלה, מתקני חינוך, בתי חולים, מתקני ספורט סגורים ואוטובוסים. בשנת 2010 חוקקה הגבלה נוספת, על עישון במסעדות, ברים ומקומות עבודה.[5] ב-13 בדצמבר 2012 הוחמר האיסור וחל על כל המקומות הציבוריים, אך הוחרגו ברים ומסעדות בעלי חדרי עישון מיוחדים, כל עוד הם עומדים בתנאים מחמירים כגון אי הגשת מזון ומשקאות.[6]

אסטוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 ביוני 2005 נאסר העישון באסטוניה בשטחים ציבוריים ובמקומות עבודה. ב-5 ביוני 2007 הורחב האיסור וכלל גם ברים, מסעדות, בתי קפה ומועדוני לילה (מלבד חדרי עישון מבודדים המיועדים לכך). ב-1 באוקטובר 2017 נאסר העישון בכל בתי הכלא במדינה.[7]

ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1 ביוני 2011 חל בארגנטינה חוק האוסר על עישון במקומות עבודה, בכל המרחבים הציבוריים הסגורים, בתי ספר, בתי חולים, מוזיאונים וספריות, תיאטראות ותחבורה ציבורית. החוק כולל גם פרסום ונתינת חסות למוצרי טבק, איסור על מכירת סיגריות לנערים בני פחות מ-18 וחיוב על יצרני הסיגריות להוסיף על האריזה אזהרת בריאות.[8]

העונש לעוברים על החוק ינוע על סכום השווה ערך לבין 250 עד מיליון חבילות מהסיגריות היקרות ביותר בשוק, כשהעונש משתנה לפי חומרת העבירה.[9]

אריתריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק באריתריאה אוסר עישון למעט באזורים המיועדים לכך ברוב המקומות הציבוריים הסגורים, מקומות העבודה הסגורים והתחבורה הציבורית. החוק מתיר עישון במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה אשר עוסקים במכירת משקאות אלכוהוליים לציבור הרחב.[10]

ארמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הצטרפה ארמניה לאמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי לבקרת טבק (FCTC) ותוכנית הטבק הלאומית אושרה על ידי הפרלמנט הארמני. במאי 2020 נכנס לתוקפו האיסור לעשן בבתי מלון.[11]

בחריין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 27 בפברואר 2008, העישון נאסר בבחריין בכל המקומות הציבוריים.

בהוטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 2004 הפכה בהוטן למדינה הראשונה בה חל איסור על מכירת טבק. העישון נאסר בכל המקומות והמרחבים הציבוריים מאז 22 בפברואר 2005.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשנים מחוץ לבניין בקנרי וורף, 2005

בית הנבחרים הבריטי הצביע בשנת 2006 בעד חוק האוסר על צריכת טבק בפאבים, מועדונים ומקומות עבודה. עם זאת, עדיין מתאפשר לעשן בחללים פרטיים, בתי סוהר ובתי מלון. הקנסות הם בין 50 ל-1,000 ליש"ט. הגיל המינימלי לקניית טבק הועלה גם הוא ל-18.[12]

גאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 2018 נחקקה בגאורגיה חקיקה האוסרת עישון במקומות ציבוריים, כגון תחנות רכבת ואוטובוס, בתי מלון, מסעדות, בתי קפה וכדומה.[13]

גבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבון נחקק חוק נגד העישון ב-21 במאי 2009. החוק אוסר עישון במקומות ציבוריים רבים, במקומות עבודה ובאמצעי תחבורה ציבורית, אך עם זאת - החוק מחייב ליצור אזורי עישון ייעודיים במקומות מסוימים, לרבות תחבורה ימית ורכבת, שדות תעופה, מסופי אוטובוסים, מסופי נהרות, מסופי ים ורכבת, בתי מלון, חנויות משקאות, דיסקוטקים, מועדוני לילה, בתי קזינו, מסעדות וסופרמרקטים.[14]

גיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיאנה ישנו איסור עישון במקומות ציבוריים, חללי עבודה פנימיים ותחבורה ציבורית.[15]

גיברלטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 2012 נחקק בגיברלטר חוק האוסר לעשן בכל השטחים הציבוריים הסגורים.[16]

גמביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 2007 חתמה גמביה על אמנת הטבק של ארגון הבריאות העולמי. במסגרת זו, העישון נאסר בכל מקומות העבודה הסגורים, במקומות ציבוריים ובכל אמצעי התחבורה הציבורית. חל איסור כולל על פרסום וקידום מכירות מוצרי טבק. החוק אוסר גם על מכירת מוצרי טבק באמצעות מכונות אוטומטיות, איסור מכירה בבתי ספר, אצטדיונים, מתקני בריאות, מתקני תרבות ומקומות תפילה ציבוריים.[17]

גרינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2010 חל בגרינלנד איסור עישון במתקני אירוח, מסעדות, ברים, מועדונים, תחבורה ציבורית ובכל מקומות העבודה הפרטיים והציבוריים.[18]

האי מאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במרץ 2008 נכנס לתוקפו חוק האוסר עישון באי מאן, הזהה בסעיפיו לחוק האוסר עישון באנגליה.[19] באי קיים גם בית-הכלא הראשון באירופה האוסר עישון בכל שטחו.

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו העישון אסור במקומות סגורים בהם ניתנים שירותים לציבור. החוק אוסר גם עישון במקומות בהם מטופלים ילדים וקשישים, מוסדות בריאות, מתקני חינוך ומתקני תרבות וספורט. עם זאת, העישון מותר באזורים ייעודיים בברים ובמסעדות. כל אריזות הסיגריות והסיגרים חייבות להציג שתי אזהרות בריאות, אך מוצרי טבק ללא עישון פטורים מסעיף זה.[20]

זמביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמביה העישון אסור במקומות ציבוריים. העונש על עבירת החוק עלול להסתכם בקנס של 300 אלף קוואצ'ה זמבי ולהגיע לשנתיים מאסר בפועל.[21][22]

חוף השנהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף השנהב חוקקה איסור נגד עישון ב-11 בנובמבר 2010. החוק אוסר עישון בכל המקומות הציבוריים הפנימיים, בכל מקומות העבודה הפנימיים ובתחבורה הציבורית. החוק אוסר גם מכירת מוצרי טבק באמצעות מכונות אוטומטיות ובאינטרנט, וגם אוסר מכירה בתוך 200 מטרים ממתקני חינוך, אצטדיונים, מתקני בריאות ומתקני תרבות. בנוסף, החוק אוסר על מכירת סיגריות בודדות ומכירת מוצרי טבק לאנשים מתחת לגיל 18.[23]

טוגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הנוגע לייצור, מכירה וצריכה של טבק ומוצריו הנגזרים נכנס לתוקפו בטוגו ב-14 בינואר 2010. העישון אסור בכל המקומות הציבוריים הסגורים, מקומות העבודה הסגורים ואמצעי התחבורה הציבורית למעט בבתי מלון, מסעדות, ברים, תחנות אוטובוס ציבוריות, מסופי מעבורות, מסופי ספינות, תחנות רכבת וטרמינלים אוויריים שבהם קיימים אזורי עישון.

אריזות מוצרי טבק חייבות להציג אזהרות בריאות, כשהטקסט צריך לכסות 65 אחוזים מכל שטח תצוגה עיקרי.[24]

ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירדן העישון אסור בבתי חולים, מרכזי בריאות, בתי ספר, בתי קולנוע, תיאטראות, ספריות ציבוריות, מוזיאונים, מתחמים ציבוריים ממשלתיים ולא ממשלתיים, אמצעי תחבורה, אולמות לטיסות נכנסות ויוצאות בשדות תעופה, אצטדיונים סגורים ואולמות הרצאות.[25] ב-14 באפריל 2015 נסגרו שלושה בתי קפה בשל הפרת חוקי איסור עישון ובעליהם פנו לבית המשפט.[26]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון

בישראל בשנת 1983, והוא אוסר עישון במקומות ציבוריים כמסעדות, בתי קפה, פאבים, קניונים, בתי חולים, מרפאות, מקומות עבודה בהם קיימים יחסי עובד-מעביד, בתי ספר, תחבורה ציבורית, תחנות אוטובוס מקורות, מוסדות חינוך ועוד. בחלק ממקומות אלו ניתן לעשן רק בחדר נפרד לחלוטין, בתנאי שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום.

בשנת 2008 הוצע חוק לאיסור עישון ב"מקום עבודה או שירות", גם כאשר אין בהם מקום יחסי עובד-מעביד, כולל צבא, משטרה, שירות בתי הסוהר וכן יחידות ביטחוניות ומפעלים ביטחוניים אחרים. בדיון שנערך בכנסת התנגד השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן וטען כי החוק "גובל בטירוף" וכי המעשנים "הפכו למיעוט נרדף". יצחק גלנטי משך את הצעת החוק לאחר שהסתמן כי לא יהיה לה רוב בכנסת.[27]

לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-3 בספטמבר 2012, העישון בלבנון אסור במקומות ציבוריים סגורים כגון מסעדות, בתי קפה ובתי מלון. כל מי שיפר איסור זה יחויב בקנס של כ-100$, והמסעדה, בית הקפה או המלון יחויבו בקנס של בין 1300$ ל-4000$.[28]

מאוריציוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ 2009 נכנס לתוקפו במאוריציוס חוק הקבוע כי העישון אסור לחלוטין בכל המקומות הציבוריים, מקומות העבודה ובתוך כלי הרכב אם הם נושאים אנשים שאינם הנהג.

מלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2004 העישון הוגבל בכל השטחים הציבוריים הסגורים במלטה, כולל תחבורה ציבורית, מועדונים ומסעדות, אם כי אזורי עישון ייעודיים מותרים.

פיג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיג'י חל איסור עישון במקומות ציבוריים, מרחבי עבודה פנימיים ותחבורה ציבורית. חדרי עישון ייעודיים מותרים בברים, פאבים ומועדוני לילה, מסופי שדות תעופה ומשרדים פרטיים.[29]

פרגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפריל 2010 קיימת בפרגוואי הגבלה על עישון בכל האזורים הסגורים, כולל ברים ומסעדות.[30]

פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק נגד העישון בפרו נחקק בדצמבר 1993, והוא אוסר על עישון בכל מרחב ציבורי סגור, כולל תחבורה ציבורית.

קומורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק נגד עישון בקומורו נחקק ב-24 באפריל 2006. החוק אוסר לעשן במקומות ציבוריים רבים ובמקומות עבודה, אך מתיר אזורי עישון ייעודיים במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה מסוימים, לרבות משרדים, ברים, מסעדות, בתי מלון ובתי קולנוע. העישון אסור בכל סוגי התחבורה הציבורית.[31]

קריית הוותיקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2002 חתם האפיפיור יוחנן פאולוס השני על חוק האוסר לעשן בכל המקומות הציבוריים ובכל מקומות העבודה הסגורים ברחבי קריית הוותיקן ובכל הנכסים החיצוניים של הכס הקדוש (אנ'). האיסור על עישון במוזיאונים, ספריות וכנסיות בשטח הוותיקן כבר היה בתוקף זמן רב קודם לכן.[32]

בנובמבר 2017 אסר האפיפיור פרנציסקוס על מכירת סיגריות בכל רחבי קריית הוותיקן, אך מכירת סיגרים עדיין מותרת.[33]

רואנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק המרכזי נגד עישון ברואנדה נחקק ב-1 במרץ 2013. החוק אוסר לעשן בכל המקומות הציבוריים הסגורים, במקומות העבודה הסגורים ובתחבורה הציבורית, אך מאפשר לבעלים או למנהל המקום ליצור אזור עישון ייעודי בתוך המקום. אזורי העישון המיועדים חייבים לעמוד בדרישות טכניות מסוימות, כולל מערכת אוורור נפרדת.[34]

הגבלות ספציפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת קווינסלנד האוסטרלית העישון אסור בטווח של ארבעה מטרים מכניסות למבני ציבור, בטווח של 10 מטרים מגני משחקים לילדים, באזורי אוכל או שתייה מסחריים בחוץ, בחופים מסודרים ובכל אצטדיוני הספורט הגדולים.[35]

הסכמים בינלאומיים נגד עישון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ 1995, אוסטרליה, קנדה וארצות הברית אסרו לעשן בטיסות בין מדינותיהן.[36]

מדינות ללא חקיקה נגד עישון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מדינות באפריקה, כגון הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מלאווי, קמרון, צ'אד ועוד - אין רגולציה וחקיקה מסודרת נגד עישון במרחב הציבורי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Smoking ban in Faroe%20Islands". en.rauchverbotweltweit.de (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-25 October 2017. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2017. 
  2. ^ "Falkland Islands News Network". Falklandnews.com. 22 בינואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2 November 2013. בדיקה אחרונה ב-14 בינואר 2013. 
  3. ^ "El Salvador Summary". Tobacco Control Laws. 
  4. ^ "No smoking law is working this time in Albania". balkaneu.com. אורכב מ-המקור ב-3 September 2017. 
  5. ^ Una proposta ciutadana vol que no es pugui fumar a la feina (אורכב 06.07.2011 בארכיון Wayback Machine) – Diari d'Andorra
  6. ^ Andorra prohíbe fumar en los espacios públicos Bares y restaurantes podrán habilitar zonas para fumadores pero no podrán consumir bebida ni comida (אורכב 16.12.2012 בארכיון Wayback Machine) – ElPeriodico
  7. ^ "Full smoking ban enters into effect in Estonian prisons". err.ee. 2 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-2 October 2017. 
  8. ^ "National Law Nº26,687 – Article 23". אורכב מ-המקור ב-10 June 2016. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2017. 
  9. ^ "Argentine law targets smoking in enclosed public spaces". BBC News. 2 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-11 November 2017. 
  10. ^ "Eritrea Summary". Tobacco Control Laws. 
  11. ^ Armenian spent 100 million drams in 2019 on anti-smoking campaign, arka.am
  12. ^ Christopher Millett, John Tayu Lee, Daniel C. Gibbons, Stanton A. Glantz, Increasing the age for the legal purchase of tobacco in England: impacts on socio-economic disparities in youth smoking, Thorax 66, 2011-10, עמ' 862–865 doi: 10.1136/thx.2010.154963
  13. ^ "Places in Georgia where smoking will be banned from May 1, 2018". Georgian Journal. 25 באפריל 2018. 
  14. ^ "Gabon Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  15. ^ "Guyana Summary". Tobacco Control Laws. 
  16. ^ Smoking ban comes into force (אורכב 02.01.2013 בארכיון Wayback Machine) – Vox Gibraltar
  17. ^ "Gambia Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  18. ^ "Inatsisartutlov nr. 15 af 26. maj 2010 om forbud mod rygning". Tobacco Control Laws (בדנית). 26 במאי 2010. 
  19. ^ "Exact Date Set For Smoking Ban – Isle Of Man Today". אורכב מ-המקור ב-29 September 2007. 
  20. ^ "Democratic Republic of the Congo Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  21. ^ "Zambia: The Move by the Government to Ban Smoking in Public Places". 29 במאי 2008. אורכב מ-המקור ב-2 January 2014. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2017 – באמצעות AllAfrica. 
  22. ^ "Zambia gets tough on smokers". The Times. UK. אורכב מ-המקור ב-30 May 2008. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2011. 
  23. ^ "Cote d'Ivoire Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  24. ^ "Togo Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  25. ^ "Jordan Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-23 May 2017. 
  26. ^ "Three coffee shops closed for violating smoking ban". The Jordan Times. 14 באפריל 2015. אורכב מ-המקור ב-23 December 2017. 
  27. ^ הכנסת, הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' ‎3), התשס"ח-‎2008, הישיבה המאה-ותשעים-ושתיים של הכנסת השבע-עשרה, ‏יום שלישי, א' בשבט התשס"ח (‎8 בינואר ‎2008)
  28. ^ "Blogger". בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  29. ^ "Fiji Summary". Tobacco Control Laws. 
  30. ^ "Paraguay bans smoking in all 'closed public spaces'". Thaindian.com. 11 באפריל 2010. אורכב מ-המקור ב-18 March 2012. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2012. 
  31. ^ "Comoros Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  32. ^ "Smoking Banned in Public Areas of Vatican". Zenit. 28 ביוני 2002. אורכב מ-המקור ב-16 February 2009. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2008. 
  33. ^ "Pope Francis bans cigarette sales in the Vatican". 9 בנובמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-9 November 2017. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2017. 
  34. ^ "Rwanda Details – Tobacco Control Laws". tobaccocontrollaws.org. אורכב מ-המקור ב-5 December 2017. בדיקה אחרונה ב-4 בדצמבר 2017. 
  35. ^ Outdoor public areas (אורכב 22.08.2006 בארכיון Wayback Machine) Queensland Government
  36. ^ "Agreement to Ban Smoking on International Passenger Flights ATS 5 of 1995“ (אורכב 16.04.2017 בארכיון Wayback Machine). Australasian Legal Information Institute, Australian Treaties Library. Retrieved 15 April 2017.