אבי בללי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבי בללי
אבי בללי, 2014
מידע כללי
תאריך לידה 27 באוקטובר 1963 (53)
מוקד פעילות ישראלישראל גבעתיים, ישראל
שנות פעילות 1980–היום
סוגה רוק, פסי קול למחול, תיאטרון וקולנוע.
חברת תקליטים אנובה מיוזיק
LA4
נענע דיסק
הד ארצי
Rer USA
http://avibelleli.com/

אבי בלליאנגלית: Avi Belleli) (נולד ב-27 באוקטובר 1963) הוא זמר, גיטריסט, מלחין פסי קול ומפיק מוזיקלי ישראלי, סולן ובסיסט להקת נקמת הטרקטור מאז הקמתה ב-1988.

ביוגרפיה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בללי נולד בגבעתיים באוקטובר 1963. אביו, משה בללי, בן למשפחת איטלקים שעברו למצריים, נולד באלכסנדריה, דיבר איטלקית כשפת אם ובארץ עבד כפועל בחברת אמקור. אמו, לונה אקוניס, נולדה בסלוניקי, דיברה לאדינו כשפת אם ועבדה בארץ בניקיון בתים וטיפול בילדים. ב-73 נולדה אחותו בקי, ויש לו עוד אחות למחצה, ציפי, מגירושי אימו הראשונים.

ב- 1989, כשעבד עם אוהד נהרין על היצירה קיר, הכיר את מלאני, רקדנית להקת בת שבע. הם התחתנו ב-1995 והיו נשואים עד 2009. ב-1996 נולדה אוריה, בתם הבכורה, וב- 2001 נולד בנם, עילאי. בללי לא התחתן מחדש, ונכון לספטמבר 2016, חי בזוגיות עם הוויולנית והזמרת גליה חי, איתה הוא גם יצא במופע משותף.

תחילת הדרך המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיתה ד' למד חצי שנה גיטרה קלאסית באופן פרטי עם המורה אביבה קמרון, וכן למד כחודש בקונסרבטוריון בעיר. על אף שרק החל ללמוד לנגן, בללי הקים באותה השנה את הלהקה הראשונה שלו, "הנוצצים", עם חבריו לבית הספר מצדה בגבעתיים. הלהקה קיימה חזרות, על אף שמרבית חבריה לא ידעו לנגן. בכיתה ז', יחד עם מתופף הלהקה, בללי הקים להקה חדשה בשם "הוריקן". בללי ניגן בלהקה גיטרה בס, כיוון שבלהקה היה גיטריסט טוב אחר, אבי סמרה. ב-1978, כשהם בכיתה י', קיבלו חברי הלהקה את העבודה המקצועית הראשונה שלהם כנגני הליווי בלהקת הרגאיי של טוני ריי. הלהקה הייתה פעילה במהלך התיכון עד סוף י"ב, כשהם מלווים את טוני ריי.

בללי למד עד כיתה י"א בית הספר אורט טכניקום בגבעתיים. הוא החליט לעזוב אותו ועבר לבית הספר משלב, אך לא החזיק בו מעמד והחליט לעזוב את לימודי התיכון סופית. בשנת 1980 (בגיל 17), החל לעבוד במחסן טפטפות עם חבר, שהיה המתופף של להקת "הוריקן". באחד הימים התקשר החבר לאמרגנים שונים ובסופו הגיע ליצחק גיזרי, אשר הציע להם לוות את צביקה פיק. תוך כמה ימים הגיע פיק לחדר החזרות של "הוריקן" בגבעתיים, והחליט שהוא מעוניין לעבוד רק עם בללי. תחילת העבודה של בללי עם פיק סימנה את התפרקותה הרשמית של להקת הוריקן.

בללי ליווה את פיק חמישה חודשים כשבמסגרת ההופעות הם מופיעים גם בעיר הנוער בת"א. באחת ההופעות הללו פגש בללי את המוזיקאי אריאל זילבר, אשר הציע לו לעבוד איתו, בין היתר על השיר "בחברה להגנת הטבע". זילבר גילה במהרה שבללי לא יודע לקרוא תווים והחליט לפטר אותו, אך לאחר שבוע הוא חוזר אליו והציע לו להצטרף אליו בכל זאת. בספטמבר 1981 בללי התחיל ללוות את זילבר למשך כ- 4 חודשים, עד גיוסו לצה"ל, כשזילבר בין היתר מלמד אותו לקרוא תווים בעזרת מקלדת.

בללי נבחן ללהקה צבאית, אבל גויס בסופו לתותחנים. לאחר הורדת פרופיל הוא נפלט מהחייל והגיע לצריפין, שם הוא שימש שקמיסט ואז משק הג"ס. בין 1981 - 1984, במקביל לשירותו הצבאי, פעל בללי במסגרת הלהקה "מודוס ויוונדי" (Modus Vivendi), איתה הוא הופיע במועדונים הידועים בתל אביב באותה התקופה: מועדון הפינגווין (אשר מארח באופן קבוע את הלהקות "סיאם" ו"ז'אן קונפליקט"), קולנוע דן (אשר מארח בקביעות את "משינה") ומועדון הליקוויד (אשר מארח בקביעות את יוסי אלפנט ואת "מודוס ויוונדי").

עם שחרורו, בללי עוזב את הארץ ומבלה מספר חודשים בלונדון, אז בווינה ובסופו בברלין. בברלין הוא נפרד מחברה וכותב את השיר "משחק של דמעות", כשהמשבר הרומנטי מחזיר אותו לארץ. עם שובו ב-1986, הוא מקליט עם חבר נעורים מגבעתיים, אורי דושי, EP ראשון תחת השם: "הכאן" (Akan). השם הוא משחק מילים על "כאן ועכשיו" בעברית, אך בלעז מתייחס לשחקן הטורקי טאריק אקאן שכיכב בסרט יול (Yol), ממנו הושפעו בללי ודושי. "הכאן" ממשיכים בהקלטת תקליט חדש אשר כולל טקסטים באנגלית בלבד, אך התקליט נגנז מסיבות כספיות.

נקמת הטרקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי בללי בהופעה עם נקמת הטרקטור - יום הסטודנט 2006
בללי שר משירי אבן עזרא, אוניברסיטת ת"א, 2016

ב-1988 נפגש בללי עם חבר ששימש קלידן בלהקת "הוריקן" הצעירה, אילן גרין, ויחד הם החלו לעבוד על סקיצות לתקליט רוק אלטרנטיבי בעברית. הצטרף אליהם אופיר לייבוביץ', הגיטריסט איתו עבד בללי במסגרת "מודוס ויונדי", ומאוחר יותר הצטרף גם המתופף דני מקוב. הלהקה, שלימים נקראה "נקמת הטרקטור", הוחתמה על ידי חברת תקליטים עצמאית חדשה באותה העת בראשותו של ניצן זעירא, נענע דיסק. יחד איתם, הוחתמו גם רמי פורטיס וברי סחרוף. זעירא החליט להוציא קודם את התקליט "סיפורים מהקופסה" של פורטיס. בינתיים נקמת הטרקטור עבדה על התקליט בהפקתו של ברי סחרוף, והתחילה לחמם את המופע של פורטיסחרוף במועדון אלנבי בת"א, מה שהפך את חברי הלהקה למוכרים בסצנה התל אביבית של סוף שנות ה-80 כמעט בין לילה. ב-1990 יצא אלבום הבכורה של הלקה, "נקמת הטרקטור". שנתיים אחרי, הלהקה הוציאה אלבום שני, "זכות הצעקה", ואלבום שלישי בשם "קיר" בשיתוף עם אוהד נהרין. עוד באותה השנה, הלהקה כתבה את המוזיקה ל"סמארה", אופרת רוק מאת הלל מיטלפונקט. ב-1995 הלהקה הוציאה אלבום רביעי, "ארונות מטבח" ושנה אחרי את תקליטה החמישי, "מטבח אקוסטי", אשר הוקלט במופע חי. ב-1997 הלהקה הקליטה את אלבומה השישי, "אותלו" – טעות של הירח", אשר הוחתם בחברת התקליטים הצרפתית "גאזול". האלבום השביעי של הלהקה "לאן הולכים פתאום כולם" יוצא לאור ב-2003, ולקח כמעט עשור עד שהלהקה הוצאה דיסק חדש. ב-2012, לאחר שינויים בהרכב הנגנים של הלהקה, יצא לאור אלבומה השמיני של הלהקה, "נשאר רק לרוץ", בלייבל אנובה, וב- 2013 - האלבום התשיעי, "מה לאהובי", אהתמקד בלחנים לשיריו של משורר ימי הביניים משה אבן עזרא. את העבודה על השירים התחיל בללי ב-2009, לאחר שאפי בניה מבית אבי חי הפגיש אותו עם הטקסטים וביקש ממנו להכין מופע מיוחד לפסטיבל העוד. לצורך העבודה הוא קישר את בללי עם פרופ' חביבה ישי, אשר סייעה לו בניתוח הטקסטים. באותה תקופה אביו של בללי חלה ונפטר במהלך העבודה על המופע. בזמן האבל על אביו, נושאים כמו זמן, געגוע וכאב, אשר שזורים בשיריו של אבן עזרא, קיבלו משמעות חדשה ועומק עבור בללי, אשר הלחין לבד כמעט את כל הדיסק. הוא הזמין את חברי להקת הטרקטור להופיע איתו ולימים המופע הוקלט באופן מקצועי והפך לדיסק מלא, אשר הצליח להעניק "פרשנות מוזיקלית עכשווית לטקסטים הישנים של אבן עזרא"[1].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נקמת הטרקטור

הלחנת מוזיקה למחול, לתיאטרון, לסרטים ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1990, בללי משתף פעולה עם אמנים מתחומים שונים ועוסק גם בהלחנת מוזיקה למחול, למופעי וידאו ארט, לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. על הלחנת מוזיקה לאומנויות הבמה הוא הסביר: "הרצון הזה לחבר בין המוזיקה שלי לאמנויות אחרות גדל אתי מגיל צעיר. מוזיקה היא מאז ומתמיד דבר ויזואלי בשבילי. אני רואה את הצלילים. בשילוב של מחול, קולנוע או הצגה עם המוזיקה שלי, יש יחסי גומלין שמאד מאתגרים אותי. במוזיקה `רגילה` יש מוזיקה וזהו. זה שיר, וזה כיף, אבל פה זה נגמר"[2]. הוא מדגיש כי הרצון לשתף פעולה עם אמנות ויזואלית בלט אצלו מגיל צעיר והפך לחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלו. הוא מחפש את הסמוי, לא את המוכר, ועוסק רבות ב"צללים". זכרונות על צללים מלווים אותו מגיל 4, כאשר בזמן מלחמת ששת הימים, הצללים על הקיר בירידה למקלט נחקקו בזכרונו. הוא נהג להקרין על הקיר צלליות של עצמים דוממים בעזרת מכונת הקרנה של 8 מ"מ שהייתה בבית הוריו. העיסוק הזה באור וצל, המשיך להשפיע על עבודתו ועל הדרך שבה הוא משתף פעולה עם אמנים אחרים. הוא נוטה לעבוד עם ויזואל שהוא ממציא, חושב על זה ואז הופך את הצורה לצלילים[3].

מוזיקה למחול ולמיצגי וידאו ארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחרי הופעת החימום של פורטיסחרוף באלנבי, בללי קיבל הזמנה מלהקת בת שבע להגיע לפגישה עם אוהד נהרין, באותו הזמן רקדן צעיר ועדיין לא מוכר. נהרין רצה להעלות מופע מחול המשלב מוזיקת רוק מהארץ. הוא נפגש עם נקמת הטרקטור וכמה להקות נוספות כמו נושאי המגבעת, כרמלה גרוס ואגנר, החברים של נטאשה, פורטיס וסחרוף. נהרין בחר תחילה בחברים של נטאשה, בעיקר כי לנקמת הטרקטור לא היה מתופף, אך בסופו השתכנע כי ניתן לקיים את המופע עם נקמת הטרקטור בלי מתופף. נסגרו 17 הופעות למופע משותף ב-1990, הראשונה במסגרת פסטיבל ישראל. 14 ההופעות הראשונות לא זכו לקהל רב, אולם החל מההופעה ה-15 האולם כבר היה מלא ו"קיר" הוגדרה לא רק כהצלחה, אלא כיצירה "פורצת דרך"[4]. כך נקשר גורלה של להקת נקמת הטרקטור, וספציפית של בללי, ליצירה שעשתה "מהפך בעולם המחול הישראלי"[5][6][7]. שיתוף הפעולה הראשון הזה פתח את הדלת לשיתופי פעולה נוספים בין בללי לבין עולם המחול. ב-1993 בללי שב לעבוד עם נהרין ולהקת בת שבע, כשהוא מלחין, מעבד ומשתתף במספר קטעים במופע המחול "אנאפזה", אשר הועלה כמופע הפתיחה של פסטיבל ישראל באותה השנה. ב-1995 בללי וחברי להקת נקמת הטרקטור הופיעו ב"אינואלא", מופע מחול משותף עם להקת המחול נעה דר. ב-2001 הלחין בללי את המוזיקה למופע "כח האיזון" מאת הכוריאוגרף הבריטי אדם בנג'מין ללהקת המחול ורטיגו, ב-2005 כתב בללי את המוזיקה למופע המחול "קרם תות ואבק שריפה" מאת הכוריאוגרפית יסמין גודר וכן שב לשתף פעולה עם הכוריאוגרפית נעה דר, כשהוא מלחין מוזיקה ליצרת המחול "עננים ומרק". ב-2012 בללי אף הלחין מוזיקה למופע "Wish" של להקת המחול הספרדית קובימיקה (CobusMika).

לאורך השנים בללי שיתף פעולה גם עם אמני וידאו ארט. שיתוף הפעולה הראשון היה ב-1996 למופע "אקזוטיקה אורבנית" - מייצג מוזיקה ניסיוני בשיתוף המוזיקאי אריק חיות לפסטיבל המוזיקה "נקסט". ב-2003 שיתף בללי פעולה עם להקת דולביט במופע "אלומיניום", אשר הועלה במסגרת בפסטיבל ישראל בשנת 2003.

מוזיקה לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1993, לאחר הלחנת המוזיקה ליצירות המחול "קיר" ו"אנאפאזה", פגש בללי את יוסי פולק, אשר ביקש ממנו להלחין מוזיקה למחזה "יתומים", שעלתה בבימויו של פולק בתיאטרון הבימה. בללי נענה, ושיתוף הפעולה הזה סימן את תחילתו של קשר ארוך שנים בין בללי לעולם התיאטרון הישראלי. ב-1996 כתב בללי את המוזיקה למופע "יש מישהו במדרגות", מופע משותף של נקמת הטרקטור עם תיאטרון האוונגרד ההולנדי אורקטר (orkater), אשר הועלה במסגרת פסטיבל תיאטרון חזותי ירושלמי "פנומינה". באותה השנה הלחין בללי גם את המוזיקה למחזה "גן עדן דרום" למחזה מאת ובבימויו של הלל מיטלפונקט לתיאטרון בית-ליסין. ב-1997, כארבע שנים לאחר שיתוף הפעולה הראשוני ביניהם, בללי ופולק שבו לשתף פעולה במחזה "אותלו" מאת שייקספיר בבימויו של יוסי פולק לתיאטרון חיפה. בללי סיפר על תהליך היצירה שהוא חשב "לא רק על המוזיקה, אלא גם על מי מנגן אותה ואיך זה נראה על הבמה. מייד הבנתי שצריך לעשות ביצוע חי (live) של המוזיקה על הבמה, כשהמוזיקאים צריכים להיות כמו רוחות רפאים של השחקנים"[8]. ההצגה רצה כשלוש שנים, כשחברי להקת "נקמת הטרקטור" משמשים כנגנים. בהשראת הפסקול שיצרו להצגה, חברי נקמת הטרקטור הוציאו לאור את הדיסק האוואנגרדי "טעות של הירח" שיצא לאור בצרפת בלייבל "גזול"[9]. באותה השנה הלחין בללי גם את המוזיקה למחזה "קופר" בבימויו של מיכה לוינסון בתיאטרון בית-ליסין. ב-1999 המשיך שיתוף הפעולה בין בללי ופולק בשתי הצגות: האחת רומיאו ויוליה בתיאטרון חיפה (מוזיקה של בללי בביצוע נקמת הטרקטור), והשנייה "על עכברים ואנשים" בתיאטרון בית-ליסין, עליה נכתב כי "גם המוזיקה הדיכאונית, המעציבה, של אבי בללי תורמת לא מעט לאווירה של המקום והזמן, ובכך נערך חיבור גדול בין פיזי לבין צליל לבין תנועה, חיבור שהוא מיסודותיו הגדולים של התיאטרון מאז ומתמיד"[10].

בשנת 2000 נפתח עשור חדש שגם בו בללי הרבה לכתוב לתיאטרון. באותה שנה הוא כתב את המוזיקה למחזה "כריש פטיש" בבימויה של נויה לנצט לתיאטרון הבימה וב- 2001 את המוזיקה למחזה נוסף בבימויו של הלל מיטלפונקט, "חבילות מאמריקה", בתיאטרון הבימה. ב-2002 הוא עבד לראשונה עם רנה ירושלמי וכתב את המוזיקה למיתוס", תיאטרון חזותי המבוסס על מחזות יווניים, באנסמבל עיתים. בללי סיפר על תהליך העבודה עם ירושלמי ועל כתיבת המוזיקה ל"מיתוס": "רצינו שהכל יהיה מורכב ממעין שירים, אבל בלי להגיע למשהו שהוא מחזמר או אופרת רוק. למרות שרינה לא הגדירה את זה ככה, הכיוון מבחינתי היה מעין מיצג, תמונות אדירות שעשויות מהמון צבעים, ורבדים של הרבה מצבי רוח בתמונה אחת". הוא המשיך והסביר כי "זה אחד הפרויקטים המעניינים שחוויתי בחיים שלי כי הוא לימד אותי איך לתרגם טקסט מבלי להפוך אותו לשיר, (למרות שיש שם גם כמה שירים). איך להפוך את הסיפור הזה ליצירה מוזיקלית בלי יותר מידי מוזיקה בטקסט"[2]. הפסקול יצא לאור ב-2004 במארז עם עוד שלושה פסי קול[11]. ב-2003 כתב בללי את המוזיקה למחזה "כלום" מאת רוני אלמוג בבימוי צביקה פישזון לפסטיבל עכו 2003. שנה אחרי, הוא הלחין את המוזיקה למחזה "המוות ישב לידי", על פי קובץ סיפורים של ניסים אלוני בבימוי מור פרנק. ב-2005 בללי שב לשתף פעולה עם רנה ירושלמי כשהלחין מוזיקה למחזה הקלאסי "שלוש אחיות". באותה שנה הלחין גם את מוזיקה למחזה "הזמרת קירחת יותר" מאת יונסקו, בבימויה של מור פרנק, שעלה בתיאטרון החאן. ב-2006 בללי שב לשתף פעולה עם יוסי פולק, והלחין המוזיקה למחזה "האב", מאת אוגוסט סטרינדברג, שעלה בתיאטרון הקאמרי. ב-2007, שיתף פעולה עם ירושלמי בשלישית, הפעם בהלחנת "מוזיקה מקורית מלאת אפקטים, אווירה וציטוטים מצחיקים מיצירות 'קלאסיות'"[12] למחזה חלום ליל קיץ מאת שיקספיר. ב-2008 הלחין המוזיקה להצגה "דיבוקים" בבימויה של מור פרנק בתיאטרון הבימה, וכן מוזיקה לתיאטרון מחול בסמינר הקיבוצים, "קזורה" (Ceazora).

ב- 2010 הלחין בללי את המוזיקה למחזה "כתם לידה" מאת רובי פורת-שובל בבימוי משה קפטן שעלה בתיאטרון הבימה. אחת הביקורות ציינה כי "תפקיד משמעותי היה לתאורה... והשלימה אותה המוזיקה הדרמטית והמדודה של אבי בללי"[13]. ב-2010 שב בללי לשתף פעולה עם רנה ירושלמי, והלחין מוזיקה עבור שלוש הצגות בבימויה: "פרויקט הרצל" (שם זמני) שעלה באנסמבל עיתים, "הטייפ האחרון של קראפ" (2012), ו"המלך נוטה למות" מאת יוג'ין יונסקו (2013).

מוזיקה לקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1996 ביקש הבמאי יוני דרמון מבללי להלחין פסקול לסרט הקולנוע שלו, "סוף המשחק". הלחנת הפסקול הושלמה על ידי בללי בשיתוף חברי להקת נקמת הטרקטור תוך שבוע. אך הפריצה החשובה בכתיבת מוזיקה לקולנוע הייתה ב-2002, עם הלחנת הפסקול לסרט הקולנוע "כנפיים שבורות" בבימויו של ניר ברגמן. בללי הלחין את 21 הקטעים שבפסקול, שיצא גם כדיסק נפרד, פרט לקטע "סרטים מצוירים" שהולחן על ידי ג'וני שועלי[14]. ב-2003 הלחין בללי את המוזיקה לסרט "תיאום כוונות" בבימויו של איל חלפון, אשר התבסס על ספר העונה לאותו השם מאת הרב חיים סבתו, וב- 2005 שב לשתף פעולה עם חלפון בהלחנת הפסקול לסרטו "איזה מקום נפלא". באותה שנה הלחין גם את הפסקול לסרט "מוכרחים להיות שמח" בבימויה של ג'ולי שלז, עליו זכה בפרס אופיר. בשנתיים הבאות המשיך בללי להלחין מוזיקה לסרטים דוקומנטריים, וכתב את הפסקול של הסרטים "זועמים", בבימויו של איל איצקוביץ (2006), ו"מדינה זבל", בבימוי אורי רוזנוואקס (2007). ב-2008 הלחין את המוזיקה לסרט הדוקומנטרי "ילדי השמש" בבימויו של רן טל[15], עליו זכה בפרס המוזיקה המקורית לסרט הדוקומנטרי. ב-2010 שב בללי לכתיבת מוזיקה לסרטים דוקומנטרים, והלחין את הפסקול לסרטים "77 מדרגות", בימויו של אבתיסאם מראענה, "ארבעה סיפורים מהנגב" בימויו של אורי רוזנוואקס ואת "המדריך למהפכה" בבימויו של דורון צברי, אשר זיכה אותו בפרס אופיר. ב-2011 הלחין את פסקול הסרט "בוקר טוב אדון פידלמן" בבימויו של יוסי מדמוני, עליו נכתב: "המוזיקה המצוינת של אבי בללי משתלבת היטב באווירה המעט תלושה, גלותית משהו, שבתוכה מתנהל הסרט"[16]. הפסקול הזה הוגדר גם כ"מקורי.. ומרטיט לב"[17] וזיכה את בללי זכה בפרס אופיר וכן בפרס מלחין השנה בפסטיבל הקולנוע בירושלים עבור הלחנת הפסקול. באותה שנה, הלחיו בללי את הפסקול לכמה סרטים נוספים: "אחותי היפה" בבימויו של מרקו כרמלי, אשר זיכה אותו במועמדות נוספת לפרס אופיר, הסרט הדוקומנטרי "כנסת: מקום עבודה" בבימויו של אורי רוזנווקס, הסרט "לרדוף אחרי הצל" בבימוי הרב מרדכי ורדי, וכן השתתף בכתיבת הפסקול של הסרט הדוקומנטרי "סינמה ג'נין" (Cinema Jenin) שיצא בגרמניה בבימויו של מרקוס ווטר (Marcus Vetter)[18]. בשנתיים הבאות בללי המשיך להלחין מוזיקה לסרטים דוקומנטריים, כמו "גן עדן" בבימוי רן טל (2012), עליו זכה בפרס אופיר, ו"אורי ליפשיץ" בבימוי נורית קידר (2013). באותה השנה הלחין את הפסקול גם לסרטים "הגבעה", "אושר עטוף שמיכה" והסרט "מיתה טובה" בבימוי שרון מימון וטל גרניט, שיצא לאקרנים ב-2014. באותה השנה שב לשתף פעולה עם ניר ברגמן כשכתב "פסקול מדויק ומרגש"[19] לסרט "יונה", העוסק בחייה של המשוררת יונה וולך.

מוזיקה לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המפגש הראשוני עם ניר ברגמן במסגרת הסרט "כנפיים שבורות", ב-2005 בללי התבקש לכתוב את מוזיקה לסדרת הטלוויזיה "בטיפול", עליה עבד ברגמן עם חגי לוי ואורי סיון. המוזיקה לפתיח ולשאר הסצינות הולחנה לפני תחילת הצילומים. בללי התבקש על ידי ברגמן לכתוב מוזיקה שתוכל לשמש גם רינגטון, כיוון שהייתה תחושה שהמוזיקה שלו תתאים. בללי סיפר ש"המוזיקה התגלתה לי אחרי חלום.. רציתי ליצור קטעים שהם כמו תדרים.. תמונה אדומה, ירוקה. הוויזואליות מאוד השפיעה על המוזיקה". המוזיקה לסדרה הוכנסה תחילה כסקיצה והסדרה עלתה עוד לפני שבללי סיים להלחין אותה. הפסקול לסדרה זיכה את בללי בפרס אופיר ב-2006, וב- 2007 הוא הלחין את הפסקול לעונה השנייה, גם עליה זכה בפרס אופיר בשנת 2008. באותה שנה עלתה בארצות הברית הגרסה האמריקאית של "בטיפול" ברשת HBO, אשר עושה גם היא שימוש בחלק מנעימת הפתיחה של הסדרה הישראלית. הצלחת הפסקול של "בטיפול" הובילה להלחנת מוזיקה לסדרות נוספות כמו "לא הבטחתי לך" (2006), "סינדרלות" של תומר היימן (2007) ו"להוציא את הכלב", גם הוא של ניר ברגמן. ב-2008 בללי הלחין את הפסקול של הסדרה הדוקומנטרית "יומני בן-גוריון וכן לסדרה "תמרות עשן" בבימוי עודד דווידוף. ב-2011 בללי שב לעבוד עם אורי סיוון והלחין את הפסקול לסדרה "יחפים" עליו זכה בפרס אופיר, וב- 2012 את הפסקול לסדרת הדרמה "אלנבי". ב-2013 החל לשתף פעולה עם הבמאי אורי רוזנוואקס, כשהלחין את הפסקול לשתי סדרות דוקומנטריות בבימויו - "אמונה אדם אדמה" על ישעיהו לייבוביץ', ואת "לוד בין תקווה לייאוש", אשר רוזנווקס ביים בשיתוף עם אייל בלחסן. באותה שנה הלחין גם את הפסקול לסדרת הדרמה "שטיסל", אשר זיכתה אותו בפרס אופיר. ב-2015 בללי זכה גם בפרס הקולנוע הדקומנטרי הישראלי עבור המוזיקה לסדרה "העברים", על הלחנת המוזיקה לפרק "זלדה".

בללי הלחין את המוזיקה של סדרת התעודה והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל שיצאה בערוץ 1 בנובמבר 2016.

פעילות מוזיקלית נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בללי שר משירי אבן עזרא, 2016.

בנוסף לאלבומי להקת נקמת הטרקטור, בללי הוציא שישה תקליטי סולו: "יתומים וילדי האין מוצא", "כח האיזון", "מיתוס", "כנפיים שבורות", "קרם תות ואבק שריפה", וב-2008 את "בללי רביץ רביקוביץ", שם אירח את יהודית רביץ בלחניו לשירי דליה רביקוביץ. ב-2009 הוא פתח את חגיגור העשור של פסטיבל העוד והלחין משירי ר' משה אבן עזרא, אשר יצא לאור ב-2013 בביצוע נקמת הטרקטור. באותה שנה ביצע בללי את הדואט "בדיוק אותו דבר", עם הזמרת סמדר אקראי, מתוך הפרויקט "המשקפיים של נויפלד". החל מ-2013 מופיע עם הוויולנית והזמרת גליה חי במופע משותף, המבוסס על שירים שבללי הלחין לנקמת הטרקטור, דרך שירי משוררים ומוזיקה שהלחין לקולנוע ולטלוויזיה.

הפקה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בללי הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של כנסיית השכל, "דברים בלחש", ושנתיים אחרי ב-1995 הפיק מוזיקלית את אלבומה השני של טל גורדון העונה לאותו שם. ב-2013 הפיק את האלבום של להקת הדמעות, וכן את האלבום השני של להקת פאניק אנסמבל בשיתוף רועי ירקוני.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקמת הטרקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990 - "נקמת הטרקטור", הוצאת נענע דיסק
  • 1992 - "זכות הצעקה", הוצאת נענע דיסק
  • 1993 - "קיר", הוצאת נענע דיסק ועצמאית (בשיתוף אוהד נהרין)
  • 1995 - "ארונות מטבח", הוצאת הד ארצי
  • 1996 - מטבח אקוסטי", הוצאת אל. איי.4
  • 1999 - "אותלו – טעות של הירח", הוצאת אל. איי.4
  • 2003 - "לאן הולכים פתאום כולם", הוצאת אל. איי.4
  • 2012 - "נשאר רק לרוץ", הוצאת אנובה
  • 2013 - "מה לאהובי", הוצאת אנובה

סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - "יתומים וילדי אין מוצא", הוצאת אל. איי.4
  • 2002 - "כח האיזון", הוצאת אל. איי.4
  • 2002 - "כנפיים שבורות", הוצאת הליקון
  • 2002 - "מיתוס", הוצאת אל. איי.4
  • 2006 - "קרם תות ואבק שריפה", הוצאת אד הוק
  • 2008 - "בללי רביץ רביקוביץ", הוצאת הליקון

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף נבו, "נקמת הטרקטור" מארחים את יורם חזן מ"כנסיית השכל", Mako, ‏28/07/13
  2. ^ 2.0 2.1 טל גורדון, אבי בללי וקופסת ההפתעות, הבמה, ‏01/05/2004
  3. ^ המידע נמסר בריאיון אישי כתשובה לשאלה: "ספר לי מעט על התהליך האמנותי שאתה עובר בזמן הלחנת מוזיקה. מה מניע אותך איך עובדים שיתופי הפעולה?"
  4. ^ תמר רותם, האם אוהד נהרין הוא עדיין האבא הגדול של המחול הישראלי, הארץ, ‏19.06.2014
  5. ^ ליאת זנד, קיר/זינה - גרסה צעירה ליצירה ותיקה, עכבר העיר, ‏14 במרץ 2010
  6. ^ רועי בהריר, נקמת הדיקטטור, NRG, ‏7/11/2009
  7. ^ מרב יודילוביץ'האיש שבקיר, Ynet, ‏22.02.10
  8. ^ מתוך ראיון עומק לצורך כתיבת הערך.
  9. ^ רונית מוזיקנט, חוד החנית של הטרקטור, Ynet, ‏12.12.00
  10. ^ דוד מרחב, לחלום בתוך הניכור, GoGay, ‏12/12/00
  11. ^ אילת יגיל, נורא מוזר שלהקה מהסוג שלנו קיימת 16 שנה, Mako, ‏22/04/2004
  12. ^ http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleID=4407
  13. ^ אלעד נעים, כתם לידה / הבימה - ביקורת, The Marker Cafe, ‏כתם לידה / הבימה - ביקורת
  14. ^ http://www.musicaneto.com/product/%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%9C/
  15. ^ מרב יודילוביץ', "ילדי השמש": הסרט הדוקומנטרי הטוב של השנה, Ynet, ‏01.08.08
  16. ^ שמוליק דובדבני, "בוקר טוב, אדון פידלמן": חודר מתחת לציפוי, Ynet, ‏26.08.11
  17. ^ אורון שמיר, "בוקר טוב, אדון פידלמן": מעולה לא רק בזכות ששון גבאי, עכבר העיר, ‏25 באוגוסט 2011
  18. ^ http://www.boomtownmedia.de/en/btm/films/cinemajenin.html
  19. ^ אורי שאלתיאל, ביקורת סרט: רק קצת דם, כלכליסט, ‏22.12.14
  20. ^ http://www.rockbar.co.il/home.rock/article/79


הקודם:
2009 - רביע בוכרי ("עג'מי")
זוכה בפרס אופיר למלחין לשנת
2010 - אבי בללי ("המדריך למהפכה")
זוכה בפרס אופיר למלחין לשנת
2011 - אבי בללי ("בוקר טוב אדון פידלמן")
הבא:
2012 - מארק אליהו ("בלדה לאביב הבוכה")