יאורית מצרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןיאורית מצרית
יאורית מצרית
יאורית מצרית
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: אווזאים
משפחה: ברווזיים
סוג: יאורית
מין: יאורית מצרית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Alopochen aegyptiacus
ליניאוס, 1766
תחום תפוצה
Alopochen aegyptiaca map.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יאורית מצרית מחממת את אפרוחיה בפארק אדית וולפסון

יאורית (שם מדעי: Alopochen aegyptiacus, נקרא בעברית גם יאורית מצרית) היא מין של עוף מים ממשפחת הברווזיים הנחשב לאחד הפולשים הנפוצים בישראל.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקלו 1,500–2,250 גרם. אורכו 63–73 ס"מ. מוטת כנפיו 135–155 ס"מ. רגלו וצווארו ארוכים, לכן הוא נראה זקוף.

צבעו חום כתום בגוון חולי. על חזהו כתם חום כהה, שמבדילה מברווזים דומים בַּתת־משפחה טדורניים. מסביב לעינו כתם חום כהה; המקור והרגליים ורודים. לצעירים אין כתמים כהים על החזה ומסביב לעיניים. חלקה התחתון של הכנף לבן וירוק.

במין חד־צורתיות זוויגית, והנקבות קטנות מהזכרים במעט, אולם הם משמיעים קולות שונים: הזכר מעין לחישה מאיימת והנקבה מגעגעת. המין נחשב שקט בקרב הברווזיים, אך ישמיע רעש רב כאשר הוא מאוים.

תפוצה ומקום חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידולה הוא ביצות וגדות מים מתוקים, בקרבת עצים. ככלל, היא לא תימצא באזורים מיוערים בכבדות, אלא בערבות עשב, בשדות חקלאיים ובכרי אחו. מסוגלת לחיות בגבהים עד 4,000 מטרים. היאורית בדרך כלל אינה נודדת, ונצפתה בישראל וצפונה לעיתים נדירות, לפני שהובאה לאזורים אלו לצרכי בידור[2].

המין נפוץ באוגנדה, באנגולה, באריתריאה, באתיופיה, בבוטסואנה, בבורונדי, בבורקינה פאסו, בגבון, בג'יבוטי, בגינאה, בגינאה ביסאו, בגינאה המשוונית, בגמביה, בדרום אפריקה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ברפובליקה המרכז אפריקאית, בזימבבואה, בזמביה, בתוניסיה, בטנזניה, בלסוטו, במאוריטניה, במלאווי, במאלי, במוזמביק, במצרים, בניגריה, בניז'ר, בנמיביה, בסודאן, בסווזילנד, בסומליה, בסנגל, בצ'אד, ברפובליקה של קונגו, בקמרון, בקניה וברואנדה.

המין הועבר על ידי האדם לאיחוד האמירויות הערביות, לבלגיה, לדנמרק ולממלכה המאוחדת, ומקנן בהן. המין הועבר על ידי האדם לאוסטריה ולהולנד, וטרם קינן בהן.

במהלך המאה ה־20 הובאו פריטים לפארק הלאומי ברמת־גן, ובמהלך המאה ה־21 התבססו בישראל, כמו גם באירופה, כמה קבוצות פולשות, שהפכו נפוצות עד כדי נדידת אוכלוסייה לאזורי ירק סמוכים (כגון הספארי ופארק אדית וולפסון) וברחבי האזורים העירוניים בגוש דן.

המין חולף בנדידה באלג'יר, בבנין, בגאנה, בהונגריה, בחוף השנהב, בטוגו, במלטה, בסוריה, בסין, בספרד, בעומאן, בקפריסין ובצרפת.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הרבייה מתרחשת באביב או בתום העונה היבשה, על־פי רוב בין יולי למרץ בהתאם לתחום המחיה. הבגרות המינית חלה בגיל שנתיים.

בעונת הרבייה הזכרים תוקפניים מהרגיל, בעיקר במהלך טקסי החיזור הרעשניים, כאשר הזכר משמיע קולות צפירה. בנסיבות רגילות היאורית המצרית היא עוף שקט ומאופק, אך מאחר שהוא מונוגמי ובעל טריטוריה פרטית, החיזור משמעותי עבורו במיוחד.

זכר יחיד מתייחד עם נקבה. הם בוחרים את מקום הקינון בצמחייה סבוכה, בגומחות, בחורי עצים או על האדמה. לעיתים ישמשו קינים נטושים של עופות גדולים, כעקב חורף (Buteo buteo) ועקעק זנבתן (Pica pica). ישנה עדיפות לקינון בקרבת מים ובאדמת עשב, שמטרתן הגנה ומזון בהתאמה. הקן מורכב מנוצות ומצמחייה מגוונת. הרבייה היא פנימית. גודל התטולה נע בין חמש ל־12 ביצים, שעליהן דוגרים שני הזוויגים במשך 28–30 ימים. הזכר מגן על הביצים ועל האפרוחים, ואילו הנקבה שומרת שיהיו בקרבת ההורים ומלמדת אותם על הסביבה. האפרוחים מסוגלים לדאוג לעצמם במהרה ופורחים מהקן 70 יום לאחר שבקעו מהביצים. תוחלת החיים של היאורית המצרית בטבע טרם תועדה במדע. תוחלת החיים בשבי היא עד 14 שנים.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאורית מצרית נוטה להתלהק לאורך השנה בקבוצות קטנות בעיקר לשם הגנה, פרט לתקופת הרבייה, שבה מתהווים זוגות. המין אינו נוהג לנדוד למרחקים ארוכים או קצרים, אך יעבור במהלך היום מגוף מים אחד למשנהו או לשדות חקלאיים ולעשבייה, בשחרו אחר מזון. בסוף כל יום יחזור אל מקווה המים הראשי. הפרט נשאר במקווה המים (אגם, נהר, נחל או פלג) למשך כל חייו, אלא אם מתגבר לחץ הטריפה בו או שהוא מתייבש.

אקולוגיה של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונתה של היאורית היא ברובה צמחית ומבוססת בעיקר על עשבייה ועל עלווה ועל דגנים (חיטה בעיקר). המין ניזון מחרקים, מתולעי אדמה (שלשולים בעיקר) ומצפרדעים השוכנים בקרבת המים. התבססות התזונה על מזון צמחי תורמת להפצתם של זרעים, לאוורור האדמה ולפירוקם של צמחים מתים.

הטורפים העיקריים של המין הם אריה, ברדלס, צבועיים, תנינים וכמה נציים. התלהקות המין היא פתרון מוצלח של המין להתגוננות מפני טורפים אלו בארצות המוצא (אפריקה בעיקר).

שימור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו הנרחבת של המין בארצות אפריקה היא מקור לתלונות מצד חקלאים ומגדלים שהמין ניזון מתבואתם בלהקות. נודעו מקרים רבים של הרעלת פריטים בעקבות הדברת מזיקים. המין שוכן במדינות רבות בהן לא מפקחים מפני ציד. הוא ניצוד לעיתים בתחומי השדות החקלאיים, או במקומות נידחים בהם משחר אחר מזון. המין עשוי לשמש כקוטל חרקים טבעי, ועל כן עולה לעיתים תרומתו על הפרעתו. הצפת מקורות מים ובניית מקווי מים מלאכותיים בדרום אפריקה, העלו את קרנו של המין במספרים רבים בשנים האחרונות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאורית מצרית באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ יאורית מצרית, הגן הזאולוגי