יהדות קוריאה הדרומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הנוכחות המורגשת הראשונה של יהודים בקוריאה הדרומית הייתה במהלך מלחמת קוריאה, כאשר מאות חיילים יהודים השתתפו במאמץ המלחמתי של האומות המאוחדות בראשות ארצות הברית להדוף את הניסיון הקומוניסטי לשליטה על חצי האי כולו. בין המשתתפים היה גם הרב חיים פוטוק, ששימש אז כרב צבאי בצבא האמריקאי. חוויותיו מן המלחמה הובילו אותו לכתיבת הספר "אני החומר" ("I Am the Clay"), רומן על שלושה אנשים במלחמה.

חלק הארי של הקהילה היהודית בקוריאה הדרומית מתגוררת בעיר סיאול. הקהילה מורכבת בעיקר מאנשי צבא אמריקאים ובני משפחותיהם, אנשי עסקים, עיתונאים ומורים בשפה האנגלית ותיירים.[1] האוכלוסייה היהודית במדינה נמצאת תמיד בתנועה מתמדת, בהתאם לשינויים שעורך צבא ארצות הברית באנשי הצבא שבמקום. וכיום מספר היהודים מוערך בפחות מאלף בני אדם. נכון להיום אין בתי ספר יהודיים בקוריאה.

לישראל יחסים דיפלומטיים מלאים עם קוריאה הדרומית, והאוכלוסייה הנוצרית במדינה, המונה כיום כשליש מהאוכלוסייה הכללית, שומרת אף היא על קשר הדוק בין שתי המדינות. בחודש אוגוסט 2005, פסגת ירושלים לקידום התמיכה הנוצרית בישראל נערכה בסיאול.[2] במדינה השכנה לעומת זאת, צפון קוריאה, לא ידוע על נוכחות של יהודים בגבולותיה.

בחודש אפריל 2008, הוקם בית חב"ד הראשון במדינה בעיר סיאול, בהנהגת הרב אושר ליצמן, ובליווי אשתו, מוסיה ליצמן. קודם לכן נאלצו יהודים דתיים ללכת לבסיס הצבא האמריקאי לשם ארוחות שבת וחגים, מאחר שבתי כנסת לא קיימים במדינה.

למרות התעניינות מעטה של הדרום קוריאנים ביהדות כדת, פילושמיות (חיבה כלפי יהדות או יהודים) נפוצה בקרב האוכלוסייה בקוריאה הדרומית, כאשר הם מנסים לחקות את הרמה האקדמית הגבוהה המצויה לדבריהם בקרב היהודים, באמצעות לימוד הספרות היהודית כמו התנ"ך וסיפורים מצוירים מהתלמוד, כאשר שני ספרים אלו הם רבי מכר במדינה, וקובץ סיפורי התלמוד נמצאים ברשימת הקריאה המומלצת של בתי הספר בקוריאה הדרומית.[3][4] עם התפיסה הדרום קוריאנית המעריכה חינוך ולמידה, הדרום קוריאני הממוצע מחזיק בראייה סטריאוטיפית של יהודים כמודל של מצוינות אקדמית ואינטליגנציה. באשר לסיפורי התלמוד הסביר שגריר קוריאה הדרומית בישראל, יאנג סאם מה, כי "היינו סקרנים מאוד לגבי ההישגים האקדמיים הגבוהים של היהודים, והמסקנה שהגענו אליה היא שאחד מהסודות שלהם זה לימוד התלמוד".[5]

קוריאנים רבים גם מעריכים ביהדות את מה שהם תופסים כערכי החינוך, והתקשורת הדרום קוריאנית דנה רבות ביתרונות ה"חינוך היהודי" למול החינוך הקונפוציאני הקוריאני. וברמה הכללית קיימת באוכלוסייה רגש הזדהות בסיסי עם העם היהודי המבוסס על היסטוריה משותפת של רדיפות ותפישה של הימצאות תחת איום גרעיני חיצוני.[6][7]

עם זאת, תפיסות אנטישמיות ודעות קדומות שליליות על יהודים לא פוסחות אף הם על המדינה, ובאופן מפתיע אפילו נפוצות בה. מסקר נרחב שערכה במדינה הליגה נגד השמצה בשנים 2013-2014, נמצא כי שיעור ההשקפות האנטישמיות במדינה הוא 53%, הרבה יותר מרוב יתר המזרח, ופי 2 מן הממוצע העולמי.[7] מספר הסברים סופקו לפישרה של תופעה זו, ולדעת רבים ייתכן שמקורם של תפיסות אלו נובעת דווקא מן ההערצה העמוקה במדינה כלפי היהודים ותפיסתם כטובים יותר מאחרים.[8][9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]