יהדות סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגם בית הכנסת בקאיפנג מהמאה ה-11 מוצג בבית התפוצות
סינית ממוצא יהודי בקאיפנג

יהדות סין היא תפוצה בה קיימות מספר קהילות יהודיות, ביניהן אחת מהקדומות ביותר במזרח הרחוק.

הקהילה המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הראשונים הגיעו ככל הנראה מאיראן או מהודו השכנה לסין דרך דרך המשי החל מימי שושלת טאנג, במאה השביעית או במאה השמינית, והובחנו בעיני הסינים כ"מוסלמים בעלי כובע כחול" (צ'ינג חוויי-חוויי או "לאן חווי-חוויי"). זאת לעומת המוסלמים שחבשו בכובע לבן. היהודים אף לעתים זכו לכינוי "כת תולשי גיד הנשה" ונחשבו לכת מתוך האסלאם שלא אכלו את גיד הנשה. רק בימי השושלת יואן המונגולית מתחילים להבחין בהבדל הדתי בין היהודים למוסלמים בסין וקוראים להם "יו-טה" (התעתיק המקובל ליהודה). בין הממצאים שהתגלו ואיששו את קיומם הקדום של היהודים בסין היה מסמך עסקי משנת 718 שנכתב בשפה הפרסית יהודית על פיסת נייר (לאותה התקופה הנייר היה ייחודי לסין בלבד). כמו כן, בשנת 1908 נמצאו במערות בדונחואנג (שבצפון מערב סין) סליחות בנוסח יהודי פרס מהמאה השמינית או התשיעית. ליהודים אלו התווספו לאורך הזמן יהודים נוספים שהגיעו מחליפות עבאס בערוצי הסחר ממדינות ערב או פרס, כמו גם מתקופת כיבושיו של טימור לנג את פרס, צפון אפריקה ומצרים.

יהודי סין טענו כי הגיעו לסין עוד מימי תקופת שושלת האן ואף שושלת ה-צ'ו (סוף האלף השני לפני הספירה) והתייחסו לעצמם כאל ישראלים ולא יהודים, וכאן יש הטוענים כי היו שייכים לעשרת שבטי ישראל.‏[1] פרופסור אביגדור שחן כותב בספרו "אל עבר הסמבטיון" שיהודים הגיעו לסין והתיישבו בה כחלק ממסעם של עשרת השבטים בחזרה לארץ ישראל דרך המזרח. לטענתו השבטים ידעו שהעולם עגול לפיכך כל שצריך לעשות כדי לחזור לארץ ישראל זה פשוט ללכת מזרחה. כך מוצאים קהילות מפוזרות של עשרת השבטים גם כיום בהודו, אפגניסטן, פקיסטן, בוכרה וסין.

מבחינה תרבותית יהודי סין חברו למיתולוגיה הסינית בהקבלת האדם הראשון ונוח לפאן גו ונו-ווה, ועסקו בעיקר במסחר וחיו לצד הקהילות המוסלמיות בסין.‏[1]

בתקופת שושלת צ'ינג נרדפו יהודי סין על ידי הקהילה המוסלמית, כנראה בעקבות רדיפת המוסלמים על ידי הסינים חיפשו האחרונים מישהו חלש יותר להוציא עליהם את חמתם או על-מנת להעביר את זעם הממשל ליהודים.‏[1]

הקהילה היהודית העתיקה ביותר בסין כיום היא קהילת קאיפנג, שהייתה לבירת הממלכה בימי שושלת סונג. הקהילה ככל הנראה נוסדה במקום במאה ה-11 על ידי יהודים מפרס, הודו, ועיראק. בית הכנסת בעיר קאיפנג הוקם בשנת 1163. הוא נחרב מספר פעמים אך שופץ כל פעם מחדש, עד למאה התשע-עשרה, שבמהלכו, עם התפוררות הקהילה נטמעה הקהילה היהודית לחלוטין אל תוך הקהילה המוסלמית ובקרב הסינים. אם כי נותרו מעטי מעט שהמשיכו לטעון לשיוכם ליהדות כפרטים.‏[1] הרב האחרון של קהילת קאיפנג נפטר בשנת 1867.

קהילות יהודיות במאה ה-19 וה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורה בחרבין

קהילה נוספת היא קהילת חרבין. בשנת 1898 התחילו יהודים להתיישב בעיר חרבין, אז במנצ'וריה, כיום בירת מחוז חֵײְלוֹנְגְגְ'יַאנְג. הקהילה בעיר גדלה בשנת 1905 מ-500 תושבים ל-8,000 תושבים לאחר שפליטים יהודים רבים שנמלטו מרוסיה כתוצאה ממלחמת רוסיה-יפן התיישבו במקום. סוחרים יהודים-בגדאדים, ביניהם בנים למשפחת ששון פעלו במספר מערי סין והקימו בהן קהילות יהודיות קטנות.

במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה הגיעו לסין כ-20,000 פליטים יהודים מאירופה, והתיישבו בעיקר בשאנגחאי, באזור שכונה בשם "גטו שאנגחאי". במהלך המלחמה נשבו יהודים רבים מהעיר במחנות ריכוז של הצבא היפני.

שילוב התנאים שנוצר עם כניעת היפנים וסיום המלחמה, הקמת מדינת ישראל וכן מלחמת האזרחים הסינית בין הלאומנים לקומוניסטים, פתח את שערי העיר. יהודים רבים בחרו לעזוב, חלקם לישראל וחלקם למדינות אחרות.

בספטמבר 1948 עלו לישראל צעירי הקהילה מתנועת הנוער בית"ר בשאנגחאי, אשר קיבלו הכשרה באצ"ל, והשתתפו בלחימה מול המצרים בנגב. בדצמבר 1948 בסיוע ארגון הג'וינט נחכרה הספינה "וסטור ויקטורי" שהפליגה משאנגחאי לישראל ועל סיפונה 852 יהודים. בדרכה לישראל עצרה הספינה במרסיי, שם עלו הנוסעים על הספינה הישראלית "נגבה", והגיעו לנמל חיפה בפברואר 1949. זמן לא רב לאחר מכן עלו באותה דרך, יהודים משאנגחאי, טיינג'ין, חרבין ובייג'ינג. עם הקמתה של הרפובליקה העממית של סין בראשות מאו דזה דונג ב-1949, עזבו רוב היהודים את שאנגחאי.

ב-1954, בעקבות פיתוח העיר שאנגחאי, נהרס בית הכנסת האשכנזי שבעיר וממשלת סין הקומוניסטית העבירה, באמצעות הקונסוליות שבשווייץ, כספים בשווי בית הכנסת ההרוס לבניית בית כנסת חדש בישראל. עיריית תל אביב תרמה חלקת אדמה בשיכון שאנגחאי (בקרבת רמת החייל) בו התגוררו יוצאי שאנגחאי, אשר היגרו לסין מרוסיה ב -1917 בעקבות המהפכה הרוסית ובעקבות אירועים נוספים בברית המועצות שלפני מלחמת העולם השנייה. בסיוע תרומות נוספות של יוצאי סין, הוקם ב-1962, בית הכנסת האשכנזי "יוצאי שאנגחאי'", לזכר הקהילות היהודיות בסין.

קהילות יהודיות במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הגירת אנשי עסקים יהודים מארצות הברית, ישראל ורוסיה לערים הגדולות בסיון התפתחו בהם בתחילת המאה ה-21 קהילות יהודיות חדשות. בכל קהילה יש בית כנסת, בית ספר, ומסעדה כשרה. הקהילות מעניקות שירותי דת, לתושבים מקומיים, סטודנטים ותיירים.

שאנגחאי

הקהילה היהודית הגדולה ביותר נמצאת בשאנגחאי, בשאנגחאי מונה הקהילה היהודית קרוב לאלף יהודים המתגוררים באופן קבוע בשאנגחאי, וחלקם הגדול אף שותף בפעילות הקהילה במרכז היהודי הספרדי בשאנגחאי, המונהג על ידי הרב הרב אפרים בצלאל. כיום רוב קהילת יהודי שנגחאי מורכבת מספרדים יוצאי קהילות צפון אפריקה וצרפת. במקום פועל גם הרב שלום גרינברג מייסד בית חב"ד במקום. ב- 2010 נפתח מרכז יהודי נוסף בדאונטאון שאנגחאי. בית כנסת נוסף נפתח ברובע פודונג באזור מרכז הפיננסי העולמי בשנגחאי.

בייג'ינג

הקהילה היהודית השנייה בגודלה בסין נמצאת בביג'ינג. בבייג'ינג מתגוררים מאות יהודים, שם מנהיג את הקהילה הרב שמעון פרוינדליך מייסד בית חב"ד במקום. לקהילה בית ספר יסודי. המקווה לנשים נבנה בצורת פגודה סינית. מרכז יהודי חדש לדוברי רוסית פועל בדאונטאון בייג'ינג על ידי הרב מנדי רסקין.

גואנג'ואו

ב-2003 הרב אלי רוזנברג ייסד את הקהילה היהודית היהודית גואנג'ואו. כיום יש לקהילה בנין מרכזי שכולל בית ספר, בית כנסת, ומסעדה. פעמיים בשנה בתקופות הקנטון פייר, התערוכה העסקית הגדולה בעולם, מתארחים בקהילה למעלה מאלפיים יהודים המבקרים בתערוכה.

שנג'ן

בשנג'ן שבמחוז גואנגדונג קיימים שני מרכזים יהודים שקמו בעקבות התפתחות שנז'ן וקרבתה להונג קונג וגואנג'ואו. אחד באזור שקו, המנוהל על ידי מייסד בית חב"ד הרב שלום חזן ומפעיל בית כנסת, מסעדה וגני ילדים. ובית חב"ד נוסף בדאון טאון של שנז'ן במרכז העיר באזור לואו בסמוך לגבול עם הונג קונג והרכבת התחתית של שנג'ן, שם מנהיג את הקהילה מנהל בית חב"ד הרב שניאור חרותי. המרכז היהודי מפעיל בית כנסת ומסעדה לטובת אנשי העסקים הגרים באזור, ואנשי עסקים רבים הפוקדים את האזור כל השנה ובמיוחד בתקופת התערוכות.

ייוו; קאולון; קומינג

ביִיווּ שבמחוז גֶ'גְיָאנְג. מנהל את המרכז היהודי הרב יוסי גולדשטיין. ב 2005 נוסד המרכז היהודי בקאולון על ידי הרב איציק וחנה אייזנבך. בעיר קונמינג שבמחוז יונאן, חיה קהילה גדולה של סטודנטים ואנשי עסקים, את בית חב"ד במקום מנהל הרב ישראל ליברמן.

הונג קונג

קהילה יהודית של כמה מאות תושבים חיה בהונג קונג עוד מימי הבריטים. הקהילה מקיימת חיי קהילה עצמאיים ויש במקום מספר בתי כנסת פעילים ובית חב"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Xu Xin, The Jews of Kaifeng, China, History, Culture and Religion, Ktav, 2003, ISBN 0-88125-791-5
  • Jonathan Goldstein, The Jews of China, 2 Vol., M.E. Sharpe, 1999.
  • Yossi Katz, The Jews of China and their Contribution to the Establishment of the Jewish National Home in Palestine in the First Half of the Twentieth .Century, Middle Eastern Studies, Volume 46, Issue 4, 2010, pages 543- 554

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 רפאל ישראלי, מוסלמים ויהודים ב'קיסרות השמימית' של סין. בתוך: חוה לצרוס יפה. 1996. סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות; היהודים בקרב שכניהם המוסלמים. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל: ירושלים. עמ' 219-234.
  2. ^ כרונולוגית יהודי שנגחאי מ-1832 ועד היום | כרונולוגיה | שנגחאי | קהילות | הקהילות היהודיות בסין
יהדות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבוכרהגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגטג'יקיסטןטורקיהיפןכורדיסטןלבנוןמיאנמרסוריהסיןסינגפורעיראקחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקזחסטןקירגיזסטןקפריסיןרוסיהתימןצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד