יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית
Ιωάννης Ε' Παλαιολόγος
לידה	18 ביוני 1332; דידימוטיכו, האימפריה הביזנטית
פטירה	16 בפברואר 1391 (בגיל 58); קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מדינה	האימפריה הביזנטית
בן או בת זוג	הלנה קנטקוזנה
שושלת פלאולוגוס
אב	אנדרוניקוס השלישי
אם	אנה מסבויה
צאצאים	מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית; Irene Palaiologina; Michael Palaiologos; Theodoros I Palaiologos; אנדרוניקוס הרביעי פלאולוגוס
	15 ביוני 1341 – 12 באוגוסט 1376; (35 שנים)
	→ אנדרוניקוס השלישי יוחנן השישי קנטקוזינוס ←
	1 ביולי 1379 – 14 באפריל 1390; (10 שנים)
	→ אנדרוניקוס הרביעי פלאולוגוס יוחנן השביעי פלאולוגוס, קיסר האימפריה הביזנטית ←
	17 בספטמבר 1390 – 16 בפברואר 1391; (21 שבועות ו־6 ימים)
	→ יוחנן השביעי פלאולוגוס, קיסר האימפריה הביזנטית מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית ←

יוחנן החמישי פלאיולוגוס (ביוונית: Ίωάννης Ε' Παλαιολόγος;‏ 18 ביוני 1332 - 16 בפברואר 1391) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין 1341 ל-1376, ושוב בין 1379 למותו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן החמישי נולד בדידימוטיכו כבנו של אנדרוניקוס השלישי ושל אנה מסבויה, שהייתה בתם של אמדאו החמישי, רוזן סבויה ואשתו, מאריה מברבנט. ב-1341, כשהיה בן תשע ירש יוחנן החמישי את כס אביו כקיסר האימפריה הבינזטית. מפאת גילו, בתחילה לא שלט בפועל.

העוצר בתקופת היות יוחנן החמישי קטין, ויריבו על עמדת הכוח באימפריה היה יוחנן השישי קנטקוזינוס. קנטקוזינוס ניצל את חולשתו של הקיסר-הילד על מנת להשתלט על שטחים ביוון, תוך שיתוף פעולה עם צבאות לא-נוצריים. על עמדת העוצר נלחם נגד אימו של יוחנן החמישי, הפטריארך יוחנן הארבעה עשר קלקאס והדוכס הגדול אלכסיוס אפוקאוקוס. ב-1343 משכנה אנה לבית סבויה את יהלומי הכתר הביזנטינים תמורת 30,000 דוקטים ונציאניים למימון המאבק, אך נכשלה. יוחנן החמישי נאלץ להילחם בקנטקוזינוס על מנת לתפוס את השלטון לאחר שהפך לבגיר, והפך לקיסר-יחיד ב-1354.

במהלך תקופת שלטונו העות'מאנים בפיקודו של סולימאן פאשא, בנו של הסולטאן אורהן הראשון, הצליחו לכבוש את אדריאנופוליס ואת פיליפופוליס. הם הצליחו גם לכבוש את גליפולי ולאיים ממנה על קונסטנטינופול. בחפשו אחר בני ברית, פנה יוחנן החמישי לאפיפיור אינוקנטיוס השישי והציע לו שיכפיף את הכנסייה המזרחית לסמכותו של האפיפיור ויסיים בכך את פילוג הכנסייה הנוצרית, אם הלה יתן לו מענקים להדיח את יוחנן השישי קנטקוזינוס וללחימה נגד המוסלמים. אינוקנטיוס דחה את ההצעה בשל משאבים מוגבלים של הכס הקדוש בתקופה זו. ב-1369 הוא נכלא בעת ביקור בוונציה, בשל חובותיה הכבדים של האימפריה הביזנטית. ב-1371 החליט להכיר בשליטתו של הסולטאן העות'מאני מורט הראשון שמאוחר יותר גם סייע לו לשוב לשלטון (ב-1379) לאחר שב-1376 הוא הודח על ידי בנו, אנדרוניקוס הרביעי (אנ'). ב-1390 הצליח נכדו יוחנן השביעי פלאיולוגוס לתפוס את השלטון, אבל הודח במהירות.

ערב מותו, ב-1390, הוא ציווה לחזק את "שער הזהב" בחומות קונסטנטינופול. הסולטאן באיזיט הראשון זעם ואיים בהכרזת מלחמה, ובעיוור בנו מנואל, שהיה בתקופה זו בשבי העות'מאני. יוחנן החמישי הסכים לפרק את הביצורים, אבל לטענת חלק מן ההיסטוריונים, הדבר הביא עליו את מותו בפברואר 1391.

ב-1391 מת בקונסטנטינופול. את כיסאו ירש בנו מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית; בנו הצעיר תאודור הראשון פלאיולוגוס הפך לשליט דספוטט מוראה ב-1383.