יצחק אביחצירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יצחק אבוחצירא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יצחק אבוחצירא
רבי יצחק אבוחצירא, 1964
רבי יצחק אבוחצירה, 1964
לידה 12 בספטמבר 1895
כ"ג באלול ה'תרנ"ה
ריסאני, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באפריל 1970 (בגיל 74)
כ"ה באדר ב' ה'תש"ל
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי בבא חאקי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אברהם אבוחצירא, יחיאל אבוחצירא, אהרן אבוחצירא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יצחק אביחצירא (מכונה בשם ה"באבא חאקי"; כ"ג באלול ה'תרנ"ה - כ"ה באדר ב' ה'תש"ל, 12 בספטמבר 1895 - 2 באפריל 1970), היה הרב הראשי של הערים רמלה ולוד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ריסאני, במחוז תאפילאלת שבמרוקו לרב מסעוד אביחצירא, בנו של הרב יעקב אבוחצירא. הוא אחיהם של הרב דוד אביחצירא והבבא סאלי.

בשנת ה'תר"ף (1920) עבר לעיירה בודניב יחד עם אחיו הבבא סאלי, עקב גזרות נגד היהודים בריסאני ורצח אחיהם הגדול הרב דוד על ידי השלטונות. בשנת ה'תרצ"ו (1936), עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד, שהייתה תחת שלטון צרפתי, והנהיג בה את הקהילה היהודית. בשנת ה'תש"ה (1945) עזב את מרוקו ועבר לגור בעיר אוראן שבאלג'יריה, שבה התגוררו רבים שעקרו ממחוז תאפילאלת עקב הגזרות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ח, עם הקמת מדינת ישראל, עלה לישראל עם משפחתו והשתכן תחילה במעברה בגבעת אולגה. כשנודע לראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל על בואו לישראל, בא לפגשו ויזם את מינויו לרב הראשי של רמלה ולוד. שימש כרב העיר רמלה לצד הרב האשכנזי ישראל גלזר במשך כ-20 שנים. כן היה חבר במועצת הרבנות הראשית.

מונה ליו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל", שייסד הראשון לציון הרב יצחק נסים.

ביולי 1959 התמנה להיות חבר בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי ואדי סאליב[1]. הוא היה היחיד מבין חברי הוועדה שנולד בצפון אפריקה.

היה ידוע כבעל מופת ורבים ביקשו את עזרתו.

בכ"ה אדר ב' ה'תש"ל (2 באפריל 1970) נהרג הבבא חאקי בתאונת דרכים בצומת גבעתי שבדרום, בדרכו חזרה מנתיבות לאחר שהשכין שלום בית בין איש לאשתו ולאחר שביקר את אחיו הבבא סאלי[2]. בהלווייתו השתתפו 20,000 איש ובהם נשיא המדינה זלמן שזר, הרבנים הראשיים יצחק נסים ואיסר יהודה אונטרמן והרב הראשי לצה"ל שלמה גורן. נקבר ברמלה.

לאחר פטירתו התמנה בנו הרב אברהם אבוחצירא (ה'בבא הנא'), עד אז הרב של יבנה, כרב העיר רמלה תחתיו. לאחר שנפטר גם הוא בשנת התשל"ד (1974), נבחר בנו האחר הרב יחיאל אבוחצירא לרב העיר.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבוחצירא (משמאל) יחד עם הרב האשכנזי הרב קוטנר וראש העיר בתפילת יום העצמאות, שנות ה־50

הרב היה ציוני נלהב וחזר בנאומיו על כך שזמננו זה הוא זמן אתחלתא דגאולה[3]. תמך בפומבי במפד"ל.

לאחר מלחמת ששת הימים תמך בקביעת הלל וקריאה בתורה בברכה ביום ירושלים. במכתב לחייל (לימים סגן-אלוף הרב זאב לוין) כתב בעניין יום העצמאות שאנו קוראים את ההלל ביום זה, שיש שמברכים בו שהחיינו. לגבי גילוח ותספורת (אף שאלו ימי ספירת העומר) אמר שזה נתון להרגשת האדם.

במכתב לרב יהודה לייב פישמן מימון קרא הרב אביחצירא להקים את הסנהדרין, בראשות הרב בן ציון חי עוזיאל, הרב יצחק הלוי הרצוג והרב מיימון.

כשנשאל לגבי שימוש בפאה נכרית לכיסוי ראש האישה, כתב: "דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שניתן לסמוך עליהם[4]. תמך בהיתר מכירה בשמיטה. נהג ללבוש ציצית עטורה בפתיל תכלת.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לאחייניתו אסתר, בתו הבכורה של אחיו הרב דוד אבוחצירא, לאחר מותה נישא בשנית. משתי נשותיו היו לו 12 ילדים, חלקם עסקו בתפקידים ציבוריים:

ילדיו האחרים: מאיר, חסידה בוסו, רחל כנאפו, שמחה שושן, ברכה דהן וחיה רוטנמר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סידנא באבא חאקי, הוצאת יפה נוף, ירושלים
  • ארץ חמדה, סידור לימי ההודאות, יצא לאור כהוקרה לבבא חאקי וכולל מאמרים מגוונים על פועלו, עמותת הדסים, תשע"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים תשס"ז, עמ' 66.
  2. ^ הרב אבוחצירה נספה בתאונת־דרכים, דבר, 3 באפריל 1970
  3. ^ מובא בפרוטוקולים רבים של המזרחי וקק"ל
  4. ^ ראו צילום המכתב בספר "חן וכבוד"