יצחק אביחצירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יצחק אבוחצירה
רבי יצחק אבוחצירא, 1964
רבי יצחק אבוחצירה, 1964
כינוי בבא חאקי
תאריך לידה כ"ג באלול ה'תרנ"ה
מקום לידה ריסאני, מרוקו
תאריך פטירה כ"ה באדר ב' ה'תש"ל (בגיל 74)
מקום פטירה ישראל

הרב יצחק אביחצירא (מכונה בשם ה"באבא חאקי"; כ"ג באלול ה'תרנ"ה - כ"ה באדר ב' ה'תש"ל, 12 בספטמבר 1895 - 2 באפריל 1970), היה הרב הראשי של הערים רמלה ולוד.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ריסאני, במחוז תאפילאלת שבמרוקו לרב מסעוד אביחצירא, בנו של הרב יעקב אבוחצירא. הוא אחיהם של הרב דוד אביחצירא והבבא סאלי.

בשנת ה'תר"ף (1920) עבר לעיירה בודניב יחד עם אחיו הבבא סאלי, עקב גזרות נגד היהודים בריסאני ורצח אחיהם הגדול, הרב דוד, על ידי השלטונות.

בשנת ה'תרצ"ו (1936) עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד, שהייתה תחת שלטון צרפתי. הנהיג שם את הקהילה היהודית.

בשנת ה'תש"ה (1945), כשהיה בן 50, עזב את מרוקו ועבר לגור בעיר אוראן שבאלג'יריה, שבה התגוררו רבים שעקרו ממחוז תאפילאלת עקב הגזרות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ח, עם הקמת מדינת ישראל, עלה עם משפחתו והשתכן במעברה בגבעת אולגה.

כשנודע לראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל על בואו לישראל, בא לפגשו. הרב עוזיאל יזם את מינויו לרב הראשי של רמלה ולוד.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אביחצירא שימש כרב העיר רמלה לצד הרב האשכנזי ישראל גלזר במשך כ-20 שנים. היה חבר במועצת הרבנות הראשית.

הוא מונה ליו"ר "ארגון הרבנים הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל", שייסד הראשון לציון הרב יצחק נסים. בוועד היה חבר בנו, הרב אברהם, שהיה אז רבה של יבנה.

ביולי 1959 התמנה להיות חבר בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי ואדי סאליב[1], לצידם של משה עציוני, רם סולומון, חבר הכנסת יעקב קליבנוב ושמואל נח אייזנשטדט. הוא היה היחיד מבין חברי הוועדה שנולד בצפון אפריקה.

היה ידוע כבעל מופת ורבים ביקשו את עזרתו.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אבוחצירא (משמאל) יחד עם הרב האשכנזי הרב קוטנר וראש העיר בתפילת יום העצמאות, שנות ה־50

הרב היה ציוני נלהב וחזר בנאומיו על כך שזמננו זה הוא זמן אתחלתא דגאולה[2]. תמך בפומבי במפד"ל. שלח את בניו לישיבת בני עקיבא בעיר רמלה.

בנו בכורו מאשתו השנייה, אהרון אבוחצירא, למד במחזור השני של ישיבת כפר הראה והצטרף למפד"ל בברכת אביו.

מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים תמך בקביעת הלל וקריאה בתורה בברכה ביום ירושלים.

במכתב לחייל (לימים סגן אלוף הרב זאב לוין) כתב בעניין יום העצמאות שאנו קוראים את ההלל ביום זה, שיש שמברכים בו שהחיינו. לגבי גילוח ותספורת (אף שאלו ימי ספירת העומר) אמר שזה נתון להרגשת האדם.

במכתב לרב יהודה לייב פישמן מימון קרא הרב יצחק להקים את הסנהדרין, בראשות הרב בן ציון חי עוזיאל, הרב יצחק הלוי הרצוג והרב מיימון.

כשנשאל לגבי שימוש בפאה נכרית לכיסוי ראש האישה, כתב: "דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שניתן לסמוך עליהם[3].

תמך בהיתר מכירה בשמיטה.

נהג ללבוש ציצית עטורה בפתיל תכלת.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהרג בתאונת דרכים, בכ"ה אדר ב' ה'תש"ל (2 באפריל 1970), בדרכו חזרה מנתיבות לאחר שהשכין שלום בית בין איש לאשתו ולאחר שביקר את אחיו הבבא סאלי.

בהלווייתו השתתפו 20,000 איש ובהם נשיא המדינה זלמן שזר, הרבנים הראשיים יצחק נסים ואיסר יהודה אונטרמן והרב הראשי לצה"ל שלמה גורן. נקבר ברמלה.

לאחר פטירתו התמנה בנו הרב אברהם אבוחצירא (ה'בבא הנא'), עד אז הרב של יבנה, כרב העיר רמלה תחתיו. לאחר שנפטר גם הוא בשנת התשל"ד (1974), נבחר בנו האחר הרב יחיאל אבוחצירא לרב העיר. 

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב נישא לאחייניתו אסתר, בתו הבכורה של אחיו הרב דוד אבוחצירא, לאחר מותה נישא בשנית. משתי נשותיו היו לו 12 ילדים, חלקם עסקו בתפקידים ציבוריים:

בתו פנינה (פלורה), נישאה לאברהם סודרי, בנו של הרב יעקב סודרי, ראש צוות שחיטה בחו"ל. בתם יהודית יוסף נישאה לרב משה יוסף. בתם מזל נישאה לרב יקותיאל אבוחצירא ובנם איציק שימש דובר ש"ס.

ילדיו האחרים: מאיר אבוחצירה, חסידה בוסו, רחל כנאפו, שמחה שושן, ברכה דהן וחיה רוטנמר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סידנא באבא חאקי, הוצאת יפה נוף, ירושלים
  • ארץ חמדה, סידור לימי ההודאות, יצא לאור כהוקרה לבבא חאקי וכולל מאמרים מגוונים על פועלו, עמותת הדסים, תשע"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפעת וייס, ואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים תשס"ז, עמ' 66.
  2. ^ מובא בפרוטוקולים רבים של המזרחי וקק"ל
  3. ^ ראו צילום המכתב בספר "חן וכבוד"