ירחמיאל אהרונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ירחמיאל אהרונסון ("אלישע")

ירחמיאל אהרונסון ("אלישע") (1918 - 19 במרץ 1944), היה לוחם לח"י שנהרג על ידי שוטרים בריטיים בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעת לח"י על נפילת "אלישע"
מודעת אבל של לח"י על נפילת אלישע
שלט זיכרון ללוחם "אלישע" ברחוב מזא"ה 33


ירחמיאל אהרונסון נולד בוורשה ומגיל צעיר למד עברית. לאחר שסיים גימנסיה יהודית בוורשה ביקש להמשיך לימודים בטכניון וניצל את הזכות שנתנו הבריטים למתן סרטיפיקטים, להגיע לארץ ישראל לשם לימודים מעל למכסת הסרטיפיקטים. עוד בוורשה הצטרף לסניף אצ"ל ובשנת 1939 הגיע לארץ ישראל והחל את לימודיו בטכניון.

עם הפילוג באצ"ל הצטרף ללח"י וקבל את הכינוי המחתרתי "אלישע". הוא היה אחראי לסניף הקטן של לח"י באזור חיפה.

בספטמבר 1942 ברחו יצחק שמיר ואליהו גלעדי ממחנה המעצר מזרעה שליד עכו. הם הגיעו לביתו של אלישע שסידר להם מקום לינה, דאג להחלפת בגדיהם למדי נוטר (לגלעדי) וקצין פולני (לשמיר) ולהעברתם למרכז הארץ.

לאחר מכן הורה לו שמיר לעבור מחיפה לתל אביב והפקיד בידיו את המשימה לארגון עורף אזרחי למחתרת. מטרת העורף הזה הייתה להגיש תמיכה ללוחמים בשיכון, כספים, עזרה רפואית ועוד. הוא דאג לקליטת בורחי לטרון, שבימים הראשונים לאחר בריחתם שוכנו בבונקר מסתור בחולות בת ים. הוא הוציא גיליון פנימי לאוהדי המחתרת בשם "שוחרי חרות ישראל".

בשנת 1942 היה מעורב בחיסולו של חבר הלח"י אליהו גלעדי.

מתי שמואלביץ, אחד מהבורחים מלטרון, עסק לאחר בריחתו בגיוס אוהדים למחתרת ועבד בשיתוף פעולה עם אלישע. ביומו האחרון הגיע אלישע לחדרו של שמואלביץ וביקש ממנו שייתן לו אקדח, כי הנוקר באקדח שלו נשבר ואינו רוצה ללכת ברחוב כשבתיקו אקדח שאינו יורה. לשמואלביץ לא היה אקדח לתת לו.

בשעה 12 נפרד ממנו אלישע לפגישה בפתח תקווה וחזר באוטובוס לתל אביב. הוא ירד בפינת דרך פתח תקווה ורחוב מזא"ה והחל ללכת ברחוב מזא"ה.

טנדר משטרה בריטית החל לעקוב אחריו בנסיעה איטית. בידי אלישע היה דרכון מזויף על שם זלמן פורמן אבל בתיקו היה אקדח שבגללו אם ייעצר, היה עלול לקבל עונש מוות. הוא הגביר את קצב הליכתו וכן הבריטים. בשלב מסוים קראו לו לעצור והוא החל לברוח כשהשוטרים בעקבותיו. לשלב זה היה עד, נער בן 14 שראה זאת ממרפסת ביתו. הוא ראה אדם רץ ובעקבותיו שוטרים, נכנס לבית ואז החלו להישמע יריות. אלישע נכנס לבית מס' 33 ועלה במדרגות בכוונה להגיע לגג ולעבור משם למקום אחר, אולם דלת הגג הייתה סגורה. השוטרים הגיעו לאלישע וירו לעברו עשרות קליעים מהטומיגנים שבידיהם והרגוהו.

הודעת המשטרה הרשמית הייתה כי האיש שנהרג פתח באש על השוטרים. אחר כך נמסר כי בתיקו נמצאו כרוזים של לח"י ואקדח. מלבד הגרסה הרשמית של המשטרה, לא היו עדים נוספים שיעידו מה קרה בחדר המדרגות.

המשטרה וחברה קדישא לא הצליחו לברר את זהותו האמיתית והוא נקבר בבית הקברות נחלת יצחק כאלמוני בשם אברהם בן אברהם.

כעבור מספר ימים נקמו לוחמי לח"י את מותו והרגו מספר שוטרים בריטיים. ניסיון להתנקש בחייו של מפקד משטרת תל אביב, פורד, נכשל. הוא נפצע קל וכעבור זמן קצר עזב את הארץ.

המדיניות בלח"י הייתה שהלוחמים יישאו נשק כל הזמן. בכך הושפע שמיר מלוחם המחתרת האירית מייקל קולינס.[1] ב-5 באפריל 1944 נתפס מתי שמואלביץ ברחוב החשמונאים בתל אביב לאחר שפתח באש על שוטרים בריטיים, פצע אחד מהם ונפצע בעצמו. בעקבות זאת שונתה המדיניות ונקבע שהלוחמים יישאו נשק רק בפעולות.[2]

נתן ילין-מור, ממנהיגי הלח"י וחבר הכנסת, קרא לבנו אלישע, על שם ירחמיאל אהרונסון.

עיריית תל אביב הציבה שלט זיכרון לירחמיאל אהרונסון בחזית הבית בו נרצח, רחוב מזא"ה 33.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמיר קבע את שמו המחתרתי "מיכאל" על שם מייקל קולינס
  2. ^ מנחם בגין כותב בספרו "המרד" כי נפגש בפסח תש"ד עם שמיר (אז יזרניצקי) והסביר לו את הסכנות בנשיאת נשק באופן קבוע. זמן קצר לאחר פגישה זו שונתה ההוראה בלח"י.