יעקב גרנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב גרנק
כיתוב תמונה
יעקב גרנק
לידה 22 ביולי 1923
פוליןפולין לודז', פולין
נהרג 26 בדצמבר 1948 (בגיל 25)
ישראלישראל עוג'ה אל-חפיר, ישראל
עלה לישראל 1940
כינוי "דב הבלונדיני"
השתייכות צבא פולין
לח"י
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1939, 19411948
דרגה סרן  סרן
תפקידים צבאיים
לוחם קומנדו בצבא הפולני, לוחם בלח"י, מפקד פלוגה בחטיבה 8
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
הנצחה

יעקב גרנק (ט' באב ה'תרפ"ג, 22 ביולי 1923 - כ"ד בכסלו ה'תש"ט, 26 בדצמבר 1948), שנודע בכינויו "דב הבלונדיני"[1], היה חבר בלח"י ומפקד פלוגה בגדוד הפשיטה (גדוד 89) של חטיבה 8 במלחמת השחרור.

מילדות ועד העלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב גרנק ורעייתו לאה ביום נישואיהם

יעקב גרנק נולד בשנת 1923 בלודז' שבפולין לראובן-זאב ולפנינה גרנק, למשפחה מבוססת בת שלושה ילדים שהתמחתה בטקסטיל. יעקב למד בבית ספר תיכון מקצועי עד גיל 15, עת פרצה מלחמת העולם השנייה. בנעוריו הצטרף לבית"ר ושאף לעלות לארץ ישראל.

בהיותו בן 16, עם פלישת הגרמנים לפולין התנדב גרנק להגנת העיר ורשה. לכשהגיע לוורשה שובץ בפלוגת קומנדו פולנית והשתתף בפעולות נגד הגרמנים. באחת מפעולותיו הוא נשבה בידי הגרמנים, אולם הצליח לברוח כאשר קפץ מתוך רכבת בדרך למחנה שבויים בגרמניה, וחזר ללודז' ברגל. לאחר מכן הגיע כפליט לווילנה והשתלם בבית הספר למכונאות בעיר.

בשנת 1940 קיבל היתר מהשלטונות הסובייטיים לעלות לארץ ישראל. לשם כך נסע תחילה למוסקבה ומשם דרך טורקיה וסוריה, במסגרת עליית הנוער, הגיע ב-1940 לארץ ישראל והתמקם בראש פינה (הוריו ואחותו נרצחו בידי הנאצים ורק אח אחד, גרשון גרנק, ניצל והגיע לארץ ישראל בשנת 1948).

פעילותו במחתרת לח"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון בירושלים על הברחת ישראל אלדד בפיקודו של יעקב גרנק
שלט זיכרון של לח"י בכניסה למחנה תל השומר. על השלט כתוב: בתקופת שלטון הבריטים הייתה כאן הכניסה למחנה הצבאי הבריטי שהותקף על ידי לח"י בשנת 1946. מפקד הפעולה היה יעקב בנאי (מזל). סגנו היה יעקב גרנק (דב), נפל בראש פלוגתו על המערך הצבאי בעוג'ה-אל חפיר (ניצנה).
עמוד זיכרון לפעולת לח"י בבנק ברקליס בפיקודו של יעקב גרנק

בהיותו בארץ ישראל הצטרף גרנק לתנועת בית"ר בראש פינה, בה היה חניך עוד בפולין וכעבור שנה, בשנת 1941, היה לחבר בלח"י. הכינוי המחתרתי שניתן לו היה "דב" ובפי חבריו 'הבלונדיני'. גרנק לקח חלק בשליחות לח"י באיטליה, שם נאסר והוחזר לארץ ישראל. בקיבוץ כפר החורש עסק בשמירה והכיר את אשתו לעתיד, לאה, כשהייתה תיכוניסטית ובאה לעזור בקטיף.

במהלך שירותו בלח"י ארגן ונטל חלק בפעילויות רבות נגד השלטון הבריטי, כגון: התקפות רבות על מתחמי צבא ומחסני נשק בריטיים בתל ליטווינסקי, פריצות למבני הבולשת הבריטית במגרש הרוסים בירושלים וביפו, ניסיון ההתנקשות בחייו של הנציב העליון הרולד מקמייקל, ההתקפה על שדה התעופה בכפר סירקין, עליה פיקד, מבצע לחילוץ ישראל אלדד, ופעולות שוד ("החרמות") למימון פעולות המחתרת.

ניסיון התנקשות בהרולד מקמייקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוגוסט 1944 ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו של הנציב העליון הרולד מקמייקל, אך נכשלו בכך. 10 לוחמים בפיקודו של יהושע כהן ובהשתתפותם של אליהו חכים ויעקב גרנק ארבו לו על הכביש הראשי ביציאה מירושלים, בסיבוב חד ליד הכפר ליפתא, כשהם מוסווים למודדי כבישים. בהגיע מכוניתו של הנציב, ומלפניה ומאחוריה מכוניות משטרה ובהן שוטרים חמושים, זרקו אנשי הלח"י בקבוק מולוטוב לכביש, שיצר חומת אש שעצרה את השיירה, ופתחו לעברה באש מקלעים. נהגו של הנציב, שנפצע באורח קשה, הצליח למלט את המכונית לשטח ראות מת מעבר לצלע ההר וחיי הנציב ניצלו, אך אשתו נפצעה.

מבצע לחילוץ ישראל אלדד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1944 נפצע ישראל אלדד, ממנהיגי הלח"י, בגבו, כשנפל מקומה רביעית בעת ניסיון בריחה. הוא נכלא בבית הסוהר המרכזי בירושלים ובמחנה המעצר בלטרון כשגבו נתון בגבס, אך גם לאחר שהוסר הגבס נזקק לטיפולים רפואיים. ב-7 ביוני 1946 הובא למרפאתו של האורתופד ד"ר יוסף טרוי ברחוב הנביאים בירושלים, תחת משמר בריטי כבד. קבוצת אנשי לח"י בפיקודו של גרנק, בפעולה נועזת, רצו למרפאה מחופשים לסניטרים, השתלטו על המשמר, פרקו את נשקו, וברחו עם אלדד. הוא הוסתר זמן מה בבונקר של לח"י בפאתי רמת גן ליד נחל איילון.

דוד שומרון, מלוחמי הלח"י שהשתתפו במבצע סיפר:

"הייתי בחיפוי ממול עם עוד שניים. תת-מקלע מתחת לז'קט. מפורק מהידית, תלוי על הכתף. אם ירדפו, אני אחסום. "דב" היה המפקד. הכנסנו שלושה מאנשינו פנימה. אחד מהם שכב על אלונקה כפצוע מדומה, מכוסה בשמיכה. השניים האחרים סחבו אותו. עוד הם בפנים, הגיעו שני שוטרים בריטים חמושים ונעמדו בכניסה. זה לא היה בתכנון. "דב" ירד מהטקסי ונעמד במדרכה שממול. אמרתי לחבר'ה שהיו איתי, 'איך הם יצאו משם?'. רק דיברתי ו"דב" חצה את הכביש, כמו בסרטים, ניגש אל שני השוטרים, שלף אקדח, הוריד מהם את הרובים ודחף אותם פנימה. החבר'ה יצאו עם אלדד ונסעו. אומץ לב בלתי רגיל"[2].

דוד שומרון

שוד הבנק הפולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בדצמבר 1946, במהלך פעולת שוד שנכשלה בבנק הפולני פ.ק.או, ברחוב אלנבי בתל אביב, נפצע גרנק בבטנו אך לאחר שנותח, הוברח במונית מבית החולים הדסה ששכן ברחוב בלפור בעיר[3].

נחמיה בן-תור, היסטוריון הלח"י, כתב על פציעתו של "דב":

"פרופ' מרכוס מיהר להכניס אותו לחדר הניתוח. התחיל לנתח, ואל המסדרון הגיע יעקב בנאי, "מזל", שהיה מפקד החטיבה הלוחמת. בבית החולים היו שוטרים יהודים ומזל אמר להם שישמרו על הפה ולא יגלו לאנגלים, כי הם רצו להוציא את "דב" מיד אחרי שיסיים בחדר הניתוח. שני שוטרים אנגלים הגיעו וביררו אם אכן הגיע הפצוע מהשוד. השוטרים היהודים סיפרו שהוא נפטר וירדו איתם למטה, לחדר המתים. האנגלים ביקשו לראות במו עיניהם, והשוטרים הצביעו על אחד המתים, ששערו היה בלונדיני. זה הספיק לבריטים"[2].

נחמיה בן-תור

לוחמי לח"י הצליחו להבריח את דב הפצוע מבית החולים מתחת לאפם של הבריטים. הוא הובא למקום מסתור שם טופל על ידי אנשי המחלקה הרפואית של לח"י. לאחר מספר שבועות התאושש וחזר לפעילות.

בפעולה זו נהרג לוחם לח"י מנחם ריבנבך (מרדכי). עמוד זיכרון לכך נמצא במקום הפעולה ברחוב אלנבי 95.

שוד בנק ברקליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בספטמבר 1947 פיקד גרנק על שוד הבנק, שנחשב לנועז ביותר טרם הקמת המדינה: 3 חוליות בפיקודו של יעקב גרנק תקפו שריונית בריטית, אשר פעלה מטעם בנק ברקליס ברחוב אלנבי 103 בתל אביב.

על הפעולה נכתב בעיתון 'הארץ':

"אחד המתקיפים החל להוציא מן המכונית את השקים עם הכסף. השק הראשון היה מגואל בדם השוטרים. צעיר גבוה, יפה תואר, שלדברי עוברים ושבים אפשר היה להישבע כי הוא אנגלי, עלה למכונית ובמומחיות רבה הוריד מהצריח מכונת ירייה מסוג ברן. ארבעה צעירים נראו מיד אחר כך סוחבים את שני השקים, זוג אחר זוג. כובש מכונת הירייה, שהיה כנראה מפקד הפעולה, צועד אחריהם עם הכלי הנכבש"[2].

בפעולה נהרגו ארבעה שוטרים בריטים ונפצעו ארבעה אזרחים. הבריטים דלקו אחרי התוקפים שנאלצו לזרוק שק מלא בשטרות כסף. מתוך 105,000 לירות שנשדדו נשארו רק 45,000.

בכניסה לבנק (כיום בנק מרכנתיל) יש עמוד זיכרון לפעולה זו.

גרנק ואנשיו חזרו לבנק ברקליס ב-28 באפריל 1948, שבועיים לפני הכרזת המדינה ובפעולה מהירה, ללא פתיחה באש, שדדו 200,000 לא"י. זאת הייתה פעולת ההחרמה הגדולה ביותר של לח"י[4].

שירותו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גיוסו לצה"ל עבר גרנק קורס קציני חיל רגלים וסיימו בהצטיינות. לאחר מכן שובץ בגדוד 89 של חטיבה 8 - גדוד קומנדו (גדוד הפשיטה הממוכן), תחת פיקודו של משה דיין כמפקד פלוגה א' בדרגת סרן.

גדוד 89 היה אחד הגדודים שהשתתף בפעולה נגד אוניית הנשק אלטלנה. פלוגתו של גרנק כללה אנשי לח"י ואצ"ל לשעבר, ולמרות נאמנותו של גרנק לשבועתו לצה"ל, פקד משה דיין להשאיר את הפלוגה בבסיס ולפרוק ממנה את נשקה[5].

במסגרת מבצע דני נטל עם פלוגתו חלק בכיבוש היישובים טירה, קולה ולוד.

במסגרת מבצע יואב נטל גרנק חלק בקרבות לפריצת הדרכים אל הנגב, אשר נשלטו על ידי הצבא מצרי שפלש לארץ ישראל.

ב-9 בנובמבר 1948, במסגרת מבצע שמונה הצליחו חבלני פלוגה א' בפיקודו של גרנק, לאחר 7 ניסיונות כושלים של יחידות שונות ובתום ריכוך ארטילרי של גדוד 88 ובסיוע טנקים מגדוד 82, לפרוץ את הקיר המערבי של משטרת עיראק סווידאן, דבר אשר גרם לכניעת הכוח המצרי שאייש את מבנה המשטרה. כיבוש משטרת עיראק סווידאן גרם לנסיגת הצבא המצרי מהכפרים עיראק סווידאן ובית עפה ולצמצום כיס פלוג'ה למרחב הכפרים אל-פאלוג'ה ועיראק אל-מנשייה בלבד[6].

בצהריי 26 בדצמבר, במהלך השלב הראשון של מבצע חורב, הגיעה חטיבה 8 למוצבי עוג'ה אל-חפיר ליד ניצנה ופתחה במתקפה על המשלטים, אותה הובילו גדודים 82 ו-89. התקפה זו נהדפה על ידי הצבא המצרי, תוך ספיגת אבידות כבדות, בנפש ובציוד. במהלך ההתקפה נפגע יעקב גרנק בצוואר ונהרג (בנר ראשון של חנוכה) והוא בן 25. הוא נקבר זמנית בחלוצה, ובכ"ג בתמוז (20 ביולי 1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הוא הותיר אחריו את אשתו - לאה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון ליעקב גרנק ברמת גן. על הלוחית כתוב: בחדר שעל הגג שבסמטת מעלות 3 התגוררו בתקופת השלטון הבריטי בא"י יעקב גרנק ('דב') ורעיתו לאה. 'דב' היווה את עמוד התווך של יחידות הקרב של לח"י והיה לאגדה עוד בחייו כלוחם העשוי לבלתי חת.

המשורר אורי צבי גרינברג כתב על "דב":

"קינה על הסיקריק והוא סרן "דב" בצבא ישראל. הוא היה גזע אש, אשר כל מימיהם של משנאיו לא יוכלו לכבות".

.

על שמו נקראו רחובות בשכונת רמת חן ברמת גן (רחוב הסרן דב), ובבאר שבע (סרן דב) - בסמיכות לרחוב חטיבה 8, בשורותיה לחם.

ליד בית מגוריו ברמת גן מוצבת לוחית זיכרון לזכרו (ראו תמונה). הונצח גם בקריאת רחוב על שמו ביישוב חוות יאיר שבשומרון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אתר יזכור "הבלונדיני הגבוה"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ממזר חסר כבוד: יעקב גרנק, אימת המנדט, באתר nrg.
  3. ^ דוד הכהן (רוזנטל), בשרות המחתרת, הוצאת המחבר.
  4. ^ יעקב בנאי ("מזל"): חיילים אלמונים, עמ' 610
  5. ^ שבתי טבת, משה דיין, הוצאת שוקן, תשל"ב, ע"מ 274.
  6. ^ יהודה ואלך, ...לא על מגש הכסף, הוצאת כרטא, ירושלים, 2000, עמ' 61.