יהושע זטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהושע זטלר
יהושע זטלר
לידה 15 ביולי 1917
כפר סבא, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במאי 2009 (בגיל 91) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהושע זֶטלֶר (15 ביולי 191720 במאי 2009) היה מקציני המבצעים של הלח"י.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זטלר נולד בשנת 1917 במושבה כפר סבא, בנו של בן-ציון זטלר, איש העלייה השנייה, אחד מארבעת מתיישביה הראשונים. בגיל צעיר הצטרף ל"הגנה", לאחר מכן עבר לאצ"ל, ועם הפילוג עבר ללח"י. כינויו המחתרתי היה "מאיר".

זטלר השתתף בשוד בבנק אפ"ק כדי להשיג כסף ללח"י, ב-16 בספטמבר 1940. הפעולה הצליחה אבל המשטרה גילתה שהאופנוע ששימש למילוט היה של זטלר. ב-2 בדצמבר 1941 נתפס זטלר בדירה ברחוב נווה-שאנן בתל אביב, וב-6 בפברואר 1942 הוא נידון ל-15 שנות מאסר[1], שאותן החל לרצות בבית הכלא בירושלים. חברתו (ולימים אשתו) בלה ("פוצי") שכטר נעצרה בצו מנהלי ונשלחה למאסר בבית הסוהר לנשים בבית לחם, שבו הייתה כלואה ארבע שנים.[2] במהלך מאסרו נלכד ונרצח מפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר).

לאחר קטטה אלימה בין אסירים ערבים ויהודים שבה השתתף זטלר, הוחלט להעבירו לכלא עכו כעונש.

זטלר נמנה עם אנשי הלח"י שנמלטו מהכלא במהלך הפריצה לכלא עכו ב-4 במאי 1947, ולאחר שש שנות מאסר וניתוק שב לפעילות בלח"י. הוא כיהן כמפקדה השלישי של מחלקת הפעולות (החטיבה הלוחמת של מודיעין הלחי").[3]

עם החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947 על תוכנית החלוקה, שבה לא נכללה ירושלים במדינה העברית, עבר זטלר לירושלים והחל לארגן את חיילי הלח"י ככוח לוחם. לכל אורך המלחמה, הוא המפקד של כל לוחמי הלח"י בירושלים.

בפיקודו, השתתפו כוחות לח"י בכיבוש ליפתא, שייח באדר, דיר יאסין ובקרבות נוספים. ביום הכרזת המדינה, כוחותיו כבשו את מלון פאסט (מלון פנינת ירושלים, היום), מנזר נוטרדאם, ובניין הדואר הישן, כל המבנים היו צמודים לחומת העיר העתיקה של ירושלים, ומשם הם התכוונו לפרוץ לרובע היהודי, דרך הרובע הנוצרי, ולהסיר את המצור ממנו סבל כחצי שנה, ולהתכונן להתקפת הלגיון הירדני שעלה לעיר. היה הסכם תיאום רופף עם ההגנה והאצ"ל, וזטלר הפציר לנצל את השעה, אבל דוד שאלתיאל, מפקד ירושלים מטעם המדינה, טען שהרובע יוכל להחזיק מעמד, שכן השריון הירדני לא יוכל לפעול בעיר העתיקה. זטלר נאלץ להורות על נסיגה, תחת אש כבדה, מבניין נוטרדאם ומבניין הדואר, וכך הוחמצה ההזדמנות האחרונה למנוע את נפילת הרובע היהודי.

ב-17 בספטמבר 1948 נרצח בירושלים מתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט. מבצעי הרצח לא נתפסו, ורק שנים לאחר מכן נטען שהיוזם, המתכנן והמפקד הישיר של הרצח היה יהושע זטלר ושאת הרצח עצמו ביצע יהושע כהן. על פי עדותו של זטלר, הוא מסר מיד למחרת יום הרצח דו"ח על ההתנקשות לידידו השר יצחק גרינבוים וזה העביר את המידע לראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהורה לזטלר להימנע מכל פעילות עד אשר יוסדר הסכסוך הדיפלומטי עם שוודיה. ביומנו, ציין בן-גוריון את חלקו של זטלר בהתנקשות.

לאחר מלחמת העצמאות פתח זטלר תחנת דלק ומוסך ביפו וניתק עצמו מפעילות פוליטית וציבורית.

יהושע זטלר נפטר בשנת 2009, בגיל 92. נקבר בבית העלמין ירקון.[4]

אחיו הצעיר אפרים, פעיל לח"י כאחיו, נהרג כקצין צה"ל ב-1950.

במפגש הרחובות ה"מפקד" ו"עין רוגל" בשכונת אבו תור בירושלים קרויה כיכר על שמו.

ספר זיכרונותיו ויומנו מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוחם חרות ירושלים: זכרונותיו של יהושע זטלר; תחקיר וכתיבה: הדס רגב-ירקוני, עופר רגב, צור יגאל: פורת, תשס"ז 2007. (כולל יומנו של זטלר שנכתב בכלא בירושלים ומכתבים שלו ושל אשתו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עופר רגב, נסיך ירושלים: פרשת ההתנקשות ברוזן השוודי פולקה פון ברנדוט, ירושלים 1948, צור יגאל: פורת, תשס"ו 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]