מתתיהו שמואלביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מתי שמואלביץ)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתי שמואלביץ (משמאל) ונתן ילין-מור עם שחרורם מכלא עכו, 1949

מתתיהו (מתי) שמואלביץ' (19211995) היה מלוחמי הלח"י, נידון למוות וברח פעמיים מבית הכלא. שימש בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי מנחם בגין ויצחק שמיר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר לודז' בפולין. בגיל 13 הצטרף לבית"ר ובגיל 17 החליט לעלות ארצה. הוא עלה באופן בלתי ליגלי עם קבוצת אנשי בית"ר בספינת מעפילים במסגרת עליית אף על פי. ביום כיפור 1938 הגיע לחוף בנימינה והצטרף לפלוגת בית"ר במקום. עם הפילוג באצ"ל הצטרף ללח"י.

באוגוסט 1941 נעצר בתל אביב ונשלח בצו מעצר מינהלי ללא משפט למחנה המעצר מזרעה בצפון עכו (כיום המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזרע), שם פגש רבים מחבריו אנשי לח"י בתוכם יצחק שמיר ונתן ילין מור. בדצמבר 1942 הועברו עצורי לח"י ממזרע למחנה המעצר בלטרון. מיד החלה קבוצה של 20 עצורים, שנתגבשה עוד במזרעה, לחפור מנהרה. חפירת המנהרה נמשכה כתשעה חודשים. היה צורך לדאוג לכלים מיוחדים לחפירה, להוצאת האדמה ופיזורה מבלי שירגישו בה לא רק השומרים אלא גם שאר העצורים שלא הובאו בסוד הבריחה. היה גם צורך לספק תאורה ואוורור במנהרה. את האדמה שהוצאה פזרו בערוגות נוי שנבנו סמוך לצריפים. אורך המנהרה היה כשבעים מטר והיא עברה מתחת לגדר המחושמלת. בתיאום ובעזרה של חברים מבחוץ יצאו בלילה של 1 בנובמבר 1943 20 עצורי לח"י ובתוכם שמואלביץ, אל החופש.[1]

הוא שב לעבודת המחתרת ופעל לגיוס חברים ואוהדים למחתרת. ב-5 באפריל 1944 כשהלך ברחוב החשמונאים בתל אביב, נתבקש על ידי משמר בריטי להזדהות. בתגובה הוא החל להימלט. הבריטים פתחו עליו באש והוא החזיר אש ופגע בשוטר בריטי. לבסוף נפגע מקליע ברגלו ונפל. הוא הזדהה בשם רפאל בירנבוים. הבריטים לא זיהו אותו כאחד מ-20 הבורחים מלטרון עד שאמר להם זאת במשפטו.

בכלא המרכזי בירושליםמגרש הרוסים) החליט שמואלביץ להפוך את משפטו למשפט פוליטי. הוא היה זמן מה בתא עם ישראל אלדד שעזר לו בניסוח הנאום בפני השופטים. נאומו של שמואלביץ עשה רושם גדול בארץ והתפרסם בעיתונים, עדות לשינוי ביחס היישוב בארץ ללח"י.[2] בית המשפט מצא אותו אשם ודן אותו למוות בתלייה. הוא הולבש בבגד אדום והוכנס לתא הנידונים למוות[3]. הלחץ הציבורי השפיע על הבריטים והם המתיקו את עונשו למאסר עולם. הוא הועבר לריצוי עונשו לכלא ירושלים. לאחר גירוש 251 עצורי המחתרות לאריתריאה הוא ארגן שביתת רעב והפסקת עבודה למשך 48 שעות. בעקבות זאת הועבר לכלא עכו.

ב-4 במאי 1947 השתתף בפריצה לכלא עכו. לרוע מזלו נהג הרכב שנסע בו טעה ובמקום לנסוע מזרחה, הוא פנה דרומה ונתקל ביחידה של חיילים בריטים (כלניות) שפתחו באש. הרכב התמלא פצועים והרוגים. שמואלביץ נמלט פצוע והסתתר בשדה קמה. חייל בריטי גילה אותו והתכוון להורגו. בשנייה האחרונה הגיע סגן מנהל הכלא וחצץ ביניהם.

לאחר זאת, חפרו הוא וחבריו מנהרה בתאם אל האולמות העתיקים שתחת הכלא, אך כעבור חפירה ממושכת וכשלונות מספר שנבעו ממפולות עפר וסלעים הבינו שאין מנוס מלהשיג קרשים וסמוכות בהם יחזקו את המנהרה. התכנון היה לעשות "מכה" - 60 אסירי אצ"ל ולח"י ימלטו בלילה אחד דרך המנהרה בעזרת חבריהם מבחוץ, ואילו הבריטים לא יידעו לעולם כיצד התרחש הדבר. החפירה בתאם בוצעה בתוך עמוד היישר כלפי מטה, והפתחים (בעמוד ובתקרת האולם שתחתיו) הוסוו היטב ולא היה סיכוי לעיניים זרות לגלותם. הבריחה נועדה להתבצע באחת הלילות שבין 5 ל-10 בדצמבר, אולם לאחר החלטת האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947 על תוכנית החלוקה, התקיפו האסירים הערביים בכלא עכו את האסירים היהודים שהתגוננו יפה. בעקבות זאת הוחלט להעביר את האסירים היהודים לכלא ירושלים - המנהרה נשארה מיותמת.

ב-20 בפברואר 1948 נמלטו מכלא ירושלים 12 אסירים מהאצ"ל ומהלח"י ובתוכם מתי שמואלביץ כשהם מתחזים לפועלי עירייה שבאו לתקן את הביוב בבית הסוהר. שמואלביץ התחיל לפרסם את זכרונותיו בעיתון הלח"י מברק.

לאחר רצח מתווך האו"ם הרוזן פולקה ברנדוט (ספטמבר 1948) נעצרו מתי שמואלביץ ונתן ילין מור והובאו למשפט בבית דין צבאי מיוחד בעכו באשמת ניהול ארגון טרור. ב-10 בפברואר 1949 נגזרו על ילין מור 8 שנות מאסר ועל שמואלביץ 5 שנות מאסר אולם הם ניחונו כעבור מספר ימים במסגרת חנינה כללית. שמואלביץ הצטרף למפלגת הלוחמים שרבים מיוצאי הלח"י נמנו עם חבריה והיה מועמד במקום השני ברשימתה בבחירות לאסיפה המכוננת אולם המפלגה זכתה רק במנדט אחד ושמואלביץ נשאר מחוץ לכנסת.[4]

שמואלביץ עבד בעסקים פרטיים. בשנת 1964 נישא למשוררת ש. שפרה[5]. ב-1972 הצטרף לתנועת החרות. מנחם בגין מינה את שמואלביץ למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בתוקף תפקידו זה הוא היה ממונה מטעם הממשלה על הסכם תשלום הפיצויים למפוני סיני. לאחר פרישתו, המשיך בפעילות בליכוד[6].

ספר זכרונותיו של שמואלביץ בימים אדומים פורסם לראשונה ב-1949 והיה לרב מכר. מהדורות נוספות הופיעו ב-1978 ו-2004.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Emblem of Israel.svg מנכ"לי משרד ראש הממשלה
אהוד אבריאל טדי קולק יעקב הרצוג שמחה דיניץ מרדכי גזית עמוס ערן אליהו בן-אלישר מתתיהו שמואלביץ' אברהם טמיר יוסי בן אהרון
19511952 19521964 19661972 19721973 19731975 19751977 19771980 19801984 19841986 19861992
שמעון שבס צבי אלדרוטי אביגדור ליברמן משה ליאון יוסי קוצ'יק רפי פלד אביגדור יצחקי אילן כהן רענן דינור אייל גבאי
19921995 19951996 19961997 19971999 19992001 20012001 20012004 20042006 20062009 20092011
הראל לוקר אלי גרונר
20112015 2015 - מכהן