פוליגמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ביגמיה)

פּוֹלִיגַמְיָה (בעברית נִשּׂוּאֵי כֶּפֶל או רב-זוגיות) היא ריבוי בני זוג. מקור המילה ביוונית ומשמעותה המילולית היא נישואים רבים. באנתרופולוגיה, פוליגמיה מתייחסת לנישואין עם בני זוג רבים והיא ההפך ממונוגמיה (בן זוג אחד בלבד). רוב סוגי הפוליגמיה הנפוצים הם של פוליגיניה - גבר אשר לו מספר בנות זוג. פוליאנדריה - אישה בעלת מספר בני זוג - היא תופעה נדירה בהרבה בתרבות ובהיסטוריה האנושית, אך גם היא קיימת. לעיתים המונח פוליגמיה מציין ריבוי בני זוג בפועל, ללא קשר לשאלה האם בני הזוג מוכרים כנשואים על ידי המדינה.

מקרה פרטי של פוליגמיה הוא ביגמיה: מצב שבו גבר נשוי לשתי נשים או אישה הנשואה לשני גברים.

בביולוגיה, פוליגמיה מציינת כל סוג של ריבוי בני זוג. במובן צר יותר, פוליגמיה מציינת אצל זואולוגים קשר עם בן זוג מבני המין השני, ייתכן זמני.

איור של איש הנשוי לשתי נשים.
איור של אישה הנשואה לחמישה גברים. האיור המתאר את המלכה המיתולוגית ההודית דראופאדי, לה היו חמישה בעלים, על פי המסופר במהאבהארטה.

פוליגמיה נחשבת לפשע במדינות רבות, וכאשר היא מתרחשת בהקשר זה, לעיתים קרובות בן הזוג הראשון איננו מודע לבן הזוג הנוסף. במדינות בהן יש חוקים נגד פוליגמיה, הסכמת בן הזוג לכך שהאדם לו הוא נשוי יתחתן עם אדם אחר בעודם נשואים איננה משנה את עובדת אי החוקיות של הנישואין השניים.

סוגי פוליגמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליגמיה מתחלקת לכמה סוגים:

  • פוליגיניה – כאשר גבר אחד נשוי למספר נשים – דבר זה קורה, בתרבות פטריארכלית בה הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת האסלאם ולפיכך מותרים ברוב מדינות האסלאם.
  • פוליאנדריה – כאשר אישה אחת נשואה למספר גברים – תפוצתה נדירה[1], אך הייתה קיימת, בין השאר, בקבוצת הינדים המכונה מהבהרטה. בשבט ה"תודה" בהודו הפוליאנדריה קיימת בתרבות פטריארכלית בה היצע האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטן. כאשר לראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, הבנים מקבלים ביחד את האדמה, ונישאים לאותה אישה. פוליאנדריה גם התקיימה אצל נוודים טיבטיים, כאשר שני אחים עניים חלקו את אותה אישה. בחברה פטריארכלית בה הדומיננטיות גברית, פוליאנדריה אין פרושה אישה המחזיקה במספר גברים, אלא במספר גברים החולקים ביניהם אישה משותפת.
  • נישואין קבוצתיים – בהם יותר מגבר אחד ויותר מאישה אחת חולקים יחידה משפחתית אחת.
  • ביגמיה – נישואים לשני (בי = שניים) בני זוג, בחברות בהן החוק או הנורמה אוסרים זאת.
  • טריגמיה – נישואים בו זמנית לשלושה בני זוג.

פוליגמיה ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האטלס האתנוגרפי של ג'ורג' מרדוק[2], בבדיקה של 1,231 תרבויות בין השנים 1960–1980 נמצאו 186 תרבויות מונוגמיות, 453 תרבויות עם אחוז קטן של פוליגיניה, 588 תרבויות עם שכיחות גבוהה של פוליגיניה ו-4 תרבויות עם פוליאנדריה.

ברוב התרבויות המאפשרות פוליגיניה, מספר הגברים אשר להם יותר מאישה אחת הוא מצומצם, מכיוון שהדבר דורש מהם משאבים חומריים רבים אשר אינם בנמצא לרוב האוכלוסייה. כך המצב כנראה בחברות איסלמיות ובסין. עם זאת, ריבוי נשים הופך בחברות מסוימות לסמל סטטוס. גם בחברות מונוגמיות, אחזקת פילגש מעבר לאישה החוקית או החלפת בנות זוג בתדירות גבוהה, יכולה להעלות את קרנו של אדם בעיני החברה.

ישנם חוקרים המוצאים שכיחות יחסית גבוהה לפוליגמיה באזורים מוכי מחלות (במיוחד אזורים טרופיים). החוקרים משערים שגנים לנטייה פוליגמית שורדים יותר טוב באזורים אלו. לעומת זאת, באזורים אחרים בהם טיפול אינטנסיבי בתינוקות הוא יותר חשוב, יש העדפה גנטית לאנשים עם נטיות מונוגמיות.

פוליגמיה בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההינדואיזם אדישה לפוליגמיה. פוליגיניה ופוליאנדריה התקיימו שתיהן בחברות הינדיות שונות. אף על פי כן, בשנת 1955 הוציא הפרלמנט ההודי חוק (אנ') האוסר את הפוליגמיה על הינדים (ועל בעלי דתות דהרמיות אחרות). הינדים החיים במדינות מוסלמיות, כגון בנגלדש, עדיין יכולים לשאת יותר מאישה אחת[3]. ברהמינים תמיד חויבו לשאת רק אישה אחת.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פוליגמיה ביהדות

התורה אוסרת את הפוליאנדריה באיסור אשת איש, אך מתירה את הפוליגיניה וקובעת במקומות שונים חוקים המסדירים אותה. כך למשל, בספר דברים (פרק כ"א) נקבע כי גבר אשר לו שתי נשים, אהובה ושנואה, אינו רשאי לבכר, לעניין ירושה, את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. בספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ח נכתב איסור מיוחד על נשיאת שתי אחיות: ”וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ.” בעקבות לשון 'צרור' שבפסוק, נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. דווקא על המלך נאסר להרבות נשים: ”ולא ירבה-לו נשים ולא יסור לבבו”[4]. במשנה ובתלמוד יש דיונים רבים הנוגעים למקרי פוליגמיה, במיוחד במסכת יבמות. הצרות נחשבות בין חמש קרובות המשפחה אשר מוחזקות לשנוא זו את זו וחשודות בכך שהן רוצות להזיק האחת לשנייה.

חז"ל הטילו תנאי שלא להתחתן עם כמה נשים רק אם יש לו יכולת לפרנס את כולן[5] וכן המליצו שלא להתחתן עם יותר מארבע נשים כדי שיוכל לקיים מצוות עונה לכל אחת פעם בחודש[6]

אף על פי שהפוליגמיה מותרת ביהדות, לא ברור מה היה היקפה של התופעה. התנ"ך מעיד על מקרים של פוליגמיה בעיקר אצל מלכים כדוד שנשא נשים אחדות[7] ושלמה שהיו לו שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים, ושופטים כגדעון שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. מקרים אחרים של פוליגמיה בתנ"ך נובעים מעקרות של אשתו העיקרית של הגבר, כמו אצל שרה אשתו של אברהם שנשא גם את הגר. ככל הנראה, זהו הרקע גם לשתי נשותיו של אלקנה, חנה - אמו של שמואל - ופנינה, שהרי חנה הייתה עקרה. יעקב אבינו מתואר כנושא שתי נשים כיוון שלבן רימה אותו. על למך מסופר שנשא שתי נשים ובעקבות כך ביקרו חז"ל את בני דורו שנהגו לשאת שתי נשים, אחת ליופי ואחת לבנים[8].

לא ידוע על תנאים או על אמוראים שהיו נשואים לשתי נשים יחד. על פי זה, הסיק הרב ראובן מרגליות שריבוי נשים, גם אם הוא מותר - איננו מומלץ, ואף מגונה[9].

פוליגמיה נאסרה בקרב יהדות אשכנז בחרם דרבנו גרשום - מאור הגולה, בסביבות שנת 1000 לספירה. בהמשך התפשט חרם זה בקרב בני עדות המזרח וכיום והיא אסורה גם בדין הרבני והאזרחי בישראל. גם ביהדות אתיופיה לא הייתה נהוגה פוליגמיה, עוד בטרם נודע בה על חרם דרבנו גרשום[10]. יחד עם זאת תופעת הפוליגמיה קיימת עדיין בקרב היהודים בישראל, בעיקר אצל יוצאי תימן מבוגרים שנישאו לשתי נשים לפני שעלו לארץ. ישנם גם יהודים מעטים הנשואים פורמלית לשתי נשים, אף על פי שהם מקיימים שגרת חיים רק עם השנייה, במקרים בהם בית דין רבני מתיר לגבר עגון לשאת אישה נוספת בהיתר מאה רבנים.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלילת הפוליגמיה על ידי הנצרות, יש מדי פעם תנועות של חזרה לתנ"ך, ובכללן חזרה לפוליגיניה המתוארת בתנ"ך.

ב־14 בפברואר 1650, הפרלמנט בנירנברג קבע שבגלל מותם של גברים רבים במלחמת שלושים השנים, הכנסיות לא תקבלנה לשורותיהם גברים מתחת לגיל 60 למשך 10 שנים. כמו כן, כמרים שלא היו שייכים למנזר הורשו להתחתן. בנוסף לכך, נקבע שכל גבר רשאי להתחתן עם עד 10 נשים. הגברים הוזהרו להתנהג בצורה מכובדת, לדאוג לנשותיהם ולמנוע עוינות ביניהן.

האופנה המודרנית של ריבוי נישואין וגירושין מכונה לעיתים על ידי נוצרים שמרנים - פוליגמיה סדרתית.

בכנסייה המורמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכה, עודדה הכנסייה המורמונית "נישואים מרובים" (וכן נהגו מנהיגיה הראשונים), אך בשלב מאוחר יותר, נאסרה הפוליגמיה, מתוקף החוק האמריקאי. ב-1904, יצא מניפסט האוסר פוליגמיה לגמרי, ללא קשר לחוק האזרחי. על רקע איסורים אלה חל פילוג בתוך הכנסייה המורמונית, והקבוצה שדבקה בפוליגמיה פרשה ממנה.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם הפוליגמיה מותרת עד ארבע נשים לאותו גבר בתנאי שהגבר יעניק שוויון מלא ומוחלט לכל נשותיו. היות שכבעל לא ניתן להעניק שוויון מוחלט בין שתי נשים ומעלה, ניתן לומר כי באופן אידיאלי לשאת יותר מאישה אחת הוא בגדר של מותר תאורטי אך אסור למעשה. בפועל גברים מוסלמים רבים נושאים יותר מאישה אחת.

בדת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת הדרוזית מצווה על מאמיניה לחיות במונוגמיה.

זרמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בני דתות נוספות, בעיקר בעולם הלא מערבי, כדתות אפריקאיות ואסיאתיות מסוימות מקיימות צורות משפחה פוליגמית. בישראל קיימת קהילת העבריים מדימונה, המקיימת גם היא צורת משפחה פוליגמית.

פוליגמיה בחוק הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליגמיה אסורה על פי חוק העונשין בישראל: ”נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים”[11][12]. איסור הפוליגמיה מכוון דווקא כלפי בני זוג נשואים, אך לא חל כלפי ריבוי בני זוג כידועים בציבור, ללא נישואים רשמיים[13].

באפריל 1957 כתבו הרב הראשי של צה"ל, אלוף-משנה שלמה גורן, ואליעזר ליבנה, שפג תוקפו של חרם דרבנו גרשום, ומבחינה הלכתית, מותר עתה גם לאשכנזי לשאת אישה נוספת. לדבריהם, רק חוקי המדינה האוסרים ביגמיה, הם המונעים עתה ריבוי נשים[14]. מספר חודשים אחר כך הגיש שר המשפטים רוזן לקריאה ראשונה בכנסת את החוק נגד ריבוי נשים. "סעיפי החוק הפלילי, וכן חוק שיווי זכויות האישה שנתקבל בשנת 1951, השאירו פתח לאפשרויות ספורות של ריבוי נשים. החוק המוצע [...] בא לסתום פרצות אלה"[15]. החוק לתיקון דיני עונשין (ריבוי נישואין) התקבל פה אחד בכנסת ב-20 ביולי 1959[16].

לאיסור על ריבוי נשים יש מספר סייגים בחוק: אם הנישואים השניים הם נישואים לפי דין תורה לא יעבור אדם עבירה אם בית דין רבני התיר לו לשאת אישה שנייה והפסק אושר על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, ואם אינם לפי דין תורה יכול בית דין להתיר לו להינשא אם בן הזוג לקה במחלת נפש ובגללה אינו יכול להסכים לביטול הנישואים, או אם בן הזוג נעדר למעלה משבע שנים בנסיבות המעוררות חשש לחייו.

אף שחוק העונשין אוסר פוליגמיה, הוא אינו מבטל את תוקפם של נישואים כאלו, והמוסד לביטוח לאומי אף משלם קצבת הבטחת הכנסה למשפחות פוליגמיות תוך התחשבות ותוספת תשלום לפי מספר הנשים[17]. במסגרת המאבק בפוליגמיה, משרד הפנים מסרב לאשר מעמד בישראל לבני זוג שנישאו בנישואין פולגימיים ומדיניות זאת אושרה על ידי בית המשפט העליון[18].

פוליגמיה בקרב הבדואים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שאיסור הפוליגמיה בישראל אינו תלוי בעדה ולאום, נפוצה התופעה של פוליגמיה בקרב הבדואים בישראל, בשיעור מצומצם בנישואים רשמיים, ובשיעור רחב בנישואים לא רשמיים (כלומר נישואים שאינם מדווחים לרשויות). לפי הערכת רשויות הרווחה, כ-30% מהמשפחות הבדואיות בדרום הארץ מקיימות אורח חיים פוליגמי. הרשויות אינן נוהגות למנוע את התופעה[17].

פוליגמיה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב תנועת ילדי הפרחים, ותנועות פוסט-מודרניות אחרות, מופיעה לעיתים פוליגמיה בצורת משק בית הכוללת מספר גברים ומספר נשים המקיימים "שיתוף מיני". תמיכה אידאולוגית במשקי בית מעין אלו מופיעה בקרב הוגים אקזיסטנצליסטיים שונים דוגמת ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר, בקרב הוגי רעיון "הקבוצה האינטימית" כצבי שץ, ובמחזה "ליל העשרים" של יהושוע סובול. לטענת הוגים אלו, ערכים מסורתיים כמשפחה ונישואין אינם רלוונטיים בעידן הפוסט-מודרני, וכל מבנה של משק בית הוא לגיטימי. אחד השמות שנבחרו כדי לתאר את מערכת היחסים הלא-מונוגמית בקרב קבוצות אלו כיום הוא: "פוליאמוריה", כלומר ריבוי אהבות. בארצות הברית פעלה קבוצה יהודית של פוליאמורים אשר אתר האינטרנט שלה נקרא "אהבה רבה" (ציטוט מן הסידור, מוזח מהקשרו הרגיל).

מעמד משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מדינות המערב אינן מכירות בנישואים פוליגמיים, ורואים בביגמיה פשע. במספר מדינות אף אוסרים על אנשים לחיות חיים פוליגמיים.

לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • בלגיהבלגיה בלגיה – לא חוקי. 5-10 שנות מאסר.
  • ברזילברזיל ברזיל – לא חוקי. 2-6 שנות מאסר.
  • קנדהקנדה קנדה – לא חוקיים לפי החוק הפלילי, סעיף 290[19].
  • הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין – לא חוקיים. עד שנתיים מאסר, ועד 3 שנים מאסר על ביגמיה עם חיילים.
  • קולומביהקולומביה קולומביה – לא חוקיים למעט מקרים חריגים (כגון מטעמי דת).
  • מצריםמצרים מצרים – חוקי אם האשה הראשונה מסכימה לכך.
  • אריתריאהאריתריאה אריתריאה – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • האיחוד האירופיהאיחוד האירופי כל 27 מדינות האיחוד האירופי – לא חוקי.
  • איסלנדאיסלנד איסלנד – לא חוקי[20].
  • גרמניהגרמניה גרמניה – לא חוקי. יש ענישה על כך.
  • גאנהגאנה גאנה – לא חוקי. עד שישה חודשי מאסר.
  • הונג קונגהונג קונג הונג קונג – לא חוקי. עד 7 שנות מאסר[21].
  • אירלנדאירלנד אירלנד – ביגמיה היא עבירה סטטוטורית.
  • הודוהודו הודו – חוקי רק למוסלמים. עד עשר שנות מאסר עבור אחרים, למעט עבור הינדים במדינת גואה.
  • אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה – החוקיות משתנה משבט לשבט.
  • איראןאיראן איראן – חוקי אם האשה הראשונה מסכימה. מעטים מקרי הביגמיה.
  • ישראלישראל ישראל – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר. אולם, המדינה מעלימה עין מעבירה זו במגזר הבדואי, ויהודי יכול להיות נשוי לשתי יהודיות אם הוא עלה לארץ עם שתיהן, במצב זה (ממדינה בה הביגמיה מותרת) או אם קיבל אישור 70 רבנים לשאת אישה שנייה, משום שאינו מצליח להתגרש מאשתו הראשונה.
  • איטליהאיטליה איטליה – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • לובלוב לוב – חוקי על פי תנאים מסוימים.
  • מלזיהמלזיה מלזיה – לא חוקי עבור האוכלוסייה הלא מוסלמית. עד 7 שנות מאסר לאוכלוסייה הלא מוסלמית שנמצאת אשמה בביגמיה או בפוליגמיה.[22]
  • המלדיבייםהמלדיביים המלדיביים – הביגמיה חוקית.
  • מלטהמלטה מלטה – לא חוקי.
  • הולנדהולנד הולנד – לא חוקי. עד 6 שנות מאסר. אם השותף החדש מודע לביגמיה הם יכולים גם להיכלא במשך 4 שנים לכל היותר.
  • ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד – לא חוקי. עד 7 שנות מאסר.
  • מרוקומרוקו מרוקו – חוקי למוסלמים במגבלות מסוימות.
  • פקיסטןפקיסטן פקיסטן – חוקי במגבלות מסוימות.
  • הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים – חוקי עבור מוסלמים. אחרים עומדים בפני 6-12 שנות מאסר וביטול של הנישואים הראשונים.
  • רומניהרומניה רומניה – לא חוקיים לפי חוק העונשין הרומני[23][24].
  • ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית – ביגמיה היא חוקית.
  • דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה – על פי החוק כל נישואין שמתקיימים לאחר שאדם כבר נשוי אינם חוקיים (אך המעשה איננו נחשב פלילי).
  • סומליהסומליה סומליה – ביגמיה היא חוקית.
  • טאיוואןטאיוואן טאיוואן – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • תאילנדתאילנד תאילנד – לפני ה-1 באוקטובר 1935 פוליגמיה הייתה חוקית בתאילנד. מאז ביטול החוקיות של הפוליגמיה בתאילנד עדיין ישנם מקרים רבים של פוליגמיה אך הם אינם מוכרים על פי החוק.
  • תוניסיהתוניסיה תוניסיה – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • טורקיהטורקיה טורקיה – לא חוקי. עד 5 שנות מאסר.
  • בריטניהבריטניה בריטניה – לא חוקי. עד 7 שנות מאסר[25].
  • ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית – לא חוקיים בכל אחת ממדינות ארצות הברית. עד 5 שנות מאסר.
  • אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן – לא חוקי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביגמיה נמצאת במרכז ספרו של אברהם ב. יהושע, "מסע אל תום האלף". גיבור הספר, הסוחר בן־עטר המתגורר בטנג'יר יוצא עם שתי נשותיו למסע לפריז, על מנת לשכנע את אשתו האשכנזית של שותפו אבולעפיה שאין כל רע בהיותו נשוי לשתי נשים, ושתחדל מהתנגדותה לכך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונית כרמלי, "פלורליזם דתי ומגבלותיו: המורמונים ושאלת הפוליגמיה", זמנים 115, קיץ 2011.
  • סקוט אנדרסון, הכל נשאר במשפחה, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 141, פברואר 2010
  • ד"ר ראויה אבורביעה, בתוך החוק, מחוץ לצדק: פוליגמיה, אזרחות ממוגדרת וקולוניאליזם במשפט הישראלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Goldstein, Pahari and Tibetan Polyandry Revisited, Ethnology. 17(3): 325–327, 1978
  2. ^ Ethnographic Atlas Codebook, גרסת ארכיון באתר ארכיון האינטרנט
  3. ^ Bangladesh: Family code (באנגלית)
  4. ^ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ז
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה
  6. ^ תלמוד יבמות דף מ"ד ושולחן ערוך אבן העזר סימן א' הלכה ט
  7. ^ בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א') מובא כי נשא 18 נשים.
  8. ^ רש"י בביאורו למקרא
  9. ^ עוללות, מוסד הרב קוק, תש"ז עמ' 13
  10. ^ הנרי אהרן שטרן, Wanderings Among the Falashas in Abyssinia, Wertheim, Macintosh, and Hunt, 1862, עמ' 188
  11. ^ חוק העונשין, סימן ח': ריבוי נישואין, סעיפים 176-183
  12. ^ מיכל אביב, ריבוי נישואין: מה הדין הפלילי על פוליגמיה? באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל. ‏08/06/2016
  13. ^ כך למשל במקרה של גואל רצון לא ניתן היה להאשים אותו בפוליגמיה היות שמעולם לא נישא לאף אחת מנשותיו
  14. ^ "'פג תוקף החרם של רבנו גרשון' גילו אלוף-משנה ש. גורן וא. ליבנה באספה", עיתון "הארץ", 23 באפריל 1957
  15. ^ "הוגש חוק חדש נגד ריבוי נשים", עיתון "הארץ", 26 בנובמבר 1957
  16. ^ חוק לתיקון דיני עונשין (ריבוי נישואין), התשי"ט-1959, באתר הכנסת
  17. ^ 1 2 שירי ספקטור בן-ארי, ‏פוליגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל - עדכון, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 8 באוקטובר 2013
  18. ^ עע"ם 3091/21 משרד הפנים נ' פלוני, ניתן ב-22 במאי 2022
  19. ^ "CBC News in Depth: Polygamy". CBC.ca. 2008-04-25. ארכיון מ-9 בפברואר 2009. נבדק ב-2009-01-11. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Icelandic Act on Marriage No. 31/1993". Icelandic Ministry of Justice. 2008-01-09. אורכב מ-המקור ב-2009-03-02. נבדק ב-2009-01-11.
  21. ^ "Offences Against The Person Ordinance Cap 212 s 45 Bigamy". נבדק ב-2017-01-20.
  22. ^ "Malaysia". Islamic Family Law. Emory Law School. אורכב מ-המקור ב-2012-07-28. נבדק ב-2012-07-30.
  23. ^ "Art. 376 Noul Cod Penal Bigamia Infracţiuni contra familiei". legeaz.net. נבדק ב-28 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Art. 273 Noul cod civil Bigamia Condiţiile de fond pentru încheierea căsătoriei Încheierea căsătoriei". legeaz.net. אורכב מ-המקור ב-2016-03-25. נבדק ב-28 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ [1]