קונפירמציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קונפירמציה (אישרור או אישוש) היא טקס דתי המקובל במרבית הכנסיות הנוצריות, ונחשב לאחד מטקסי הקבלה לנצרות (ביחד עם הטבילה, ובחלק מהכנסיות גם ההשתתפות הראשונה בליטורגיה הקדושה). בכנסיות המזרחיות נקרא הטקס בדרך כלל משיחה (כריסמציה), משום שלב הטקס הוא משיחת האדם בשמן קדוש.

בישוף עורך טקס קונפירמציה, ציור מאת רוחיר ון דר ויידן בן המאה ה-15

את הטקס עובר הנוצרי פעם בחיים:

  • בכנסייה הקדומה וכנסיות המזרחיות (כולל הכנסייה הקתולית המזרחית) מקובל לערוך אותו מיד לאחר טבילת התינוק.
  • בכנסייה הקתולית המערבית הוא נערך עם ההגעה לגיל התבונה, שנחשב בדרך כלל לגיל 7. עם זאת בחלק מן המקומות מקובל לערוך הטקס בגיל ההתבגרות. כאשר ילד שנטבל אך לא עבר קונפירמציה נמצא בסכנת מוות, משתדלים לערוך את הקונפירמציה באופן מיידי.
  • בכנסיות הפרוטנסטנטיות, כולל הכנסייה האנגליקנית הטקס נדחה בדרך כלל לגיל ההתבגרות, ובחלקן - במיוחד בכנסיות שבהן ההטבלה עצמה נערכת בגיל העשרה - הוא אינו נערך בכלל.
  • אדם שנטבל בגיל מבוגר, עובר את שני טקסי הקבלה האחרים מיד לאחר הטבלתו. טקסי טבילה, קונפירמציה וליטורגיה קדושה למבוגרים נערכים בדרך כלל בחג הפסחא.

הכנסייה הקתולית וחלק מהאנגליקנים מחשיבים את הקונפירמציה לאחד מהסקרמנטים. זאת על בסיס סיפור המופיע בספר מעשי השליחים בברית החדשה[1], לפיו התפללו השליחים פטרוס ויוחנן עם תושבי העיר שומרון לקבלת רוח הקודש לאחר שאלה כבר נטבלו.

בכנסיות הפרוטסטנטיות הקונפירמציה אינה נחשבת לאחד מן הסקרמנטים. היא נחשב לאירוע סמלי, ולא לשלב מעשי של קבלת החסד האלוהי. בחלק מהקבוצות הפרוטסטנטיות, כגון אצל הלותרנים, הקונפירמציה מבטאת את שיאו וסיומו של תהליך החינוך הדתי של הנערות והנערים. הפרוטסטנטים מחשיבים את הקונפירמציה כטקס לאשרור נדרי הטבילה באופן פומבי על ידי אדם על סף ההתבגרות או הבגרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי הנצרות, היו הטבילה והקונפירמציה נערכות ביחד, על ידי הגמון שנעזר בכמרים ובדיאקונים. הטקס המשולב נערך בפסחא. ככל שגדל מספר הנוצרים, לא הייתה אפשרות שהגמונים יערכו את ההטבלות. בנוסף, בשל תמותת התינוקות הגבוהה בימים קדומים, העדיפו להטביל אותם עם לידתם ולא להמתין למועד מיוחד בשנה. הפתרון בכנסיות המזרחיות היה להעביר את סמכות ההטבלה לידי הכמרים המקומיים, וכך לא לפגוע באחדות החלקים השונים של טקסי הקבלה לנצרות. בכנסייה הקתולית המערבית, היה הפתרון להפריד בין הטקסים, כדי להבטיח את עריכת הקונפירמציה בידי ההגמון.

פרטי הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסיות המזרחיות הטקס נערך בדרך כלל לתינוק, כטקס אישי, מיד לאחר הטבילה. הכומר הקהילה מושח את התינוק בשמן זית שבורך על ידי ההגמון ומברך אותו.

בכנסייה הקתולית, הטקס נערך בדרך כלל למספר ילדים וילדות בני אותו מחזור ביחד. ההגמון (או הכומר) מניח את ידיו על ראשי הילדים, מושח אותם בשמן הקודש, ומברך אותם. באופן רגיל נערך הטקס על ידי הגמון. מנהג זה נועד להדגיש את תפקידו של ההגמון כשליח ומקשר בין המאמינים לאל. בנסיבות מיוחדות, כאשר אין הגמון בנמצא, יכול כל כומר לערוך את הטקס.

בכנסייה האנגליקנית תקף רק טקס שנערך על ידי הגמון. מקובל בנוסף שמי שעובר את הטקס חוזר על נדרי הטבילה שלו; אבל זה אינו חלק הכרחי של הטקס. יש אנגליקנים הנוהגים לחזור על הנדרים שוב בגיל 18, לקראת הבגרות - בעוד שכאמור, טקס הקונפירמציה הוא חד פעמי.

בכנסיות הפרוטסטנטיות הטקס משתנה מכנסייה לכנסייה. בחלק מהכנסיות מי שעוברים את הטקס מצהירים על אמונתם הדתית ("קרדו"); באחרות עצם ההשתפות בטקס נחשב להכרזה על האמונה. לעתים הנערות והנערים נשאלים על עקרונות הדת.

שם קונפירמציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב קתולים בארצות דוברות אנגלית, בארצות דוברות גרמנית ובפולין, נהוג שאדם שעבר קונפירמציה מוסיף לעצמו כשם אמצעי את שמו של קדוש או קדושה לפי בחירתו; קדוש זה נחשב לקדוש מגן נוסף. מנהג זה אינו מקובל בארצות אחרות.

משמעות הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה הקתולית לסקרמנט הקונפירמציה יש תפקיד תאולוגי בתהליך של קבלת "החסד האלוהי". לפי עקרונות הדת הקתולים (הקתכיזם הקתולי), סקרמנט הקונפירמציה "חיוני להשלמת חסד הטבילה"[2]. באמצעותו "הנטבל חובר באופן מושלם יותר לכנסייה ומועשר בחוזק מיוחד של רוח הקודש"[3]. באמצעות המשיחה בשמן, הנמשח מקבל "אות" או "חותם" של רוח הקודש [4] . הקונפירמציה מחזקת את הקשר בין הנוצרי לבין הכנסייה ובינו לבין האלוהות; מי שעבר קונפירמציה נחשב ל"חייל המשיח", היות שהקונפירמציה "מעניקה כח מיוחד של רוח הקודש להפיץ ולהגן על האמונה במילים ומעשים"[5].

קונפירמציה כטקס מעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסיות הפרוטסטנטיות, שבהן מקובל לערוך את הקונפירמציה בגיל העשרה, יש לו משמעות של טקס מעבר. הוא מאשר את הטבילה של האדם, ומסמל קבלה מודעת של האמונה הנוצרית. הוא מסמל גם את סיום הלימוד הדתי ותחילתם של החיים הדתיים הבוגרים. מבחינה זו הוא דומה לטקס בר המצווה ביהדות. בכנסיות שונות להשתייכות זו לקהילה משמעות שונה: בחלק מהכנסיות רק מי שעברו קונפירמציה יכול לאכול מלחם הקודש; בחלקן הם יכולים להיום סנדקים; ובחלקן הוא יכול לבחור למוסדות הכנסייה.

בכנסיות הקתולית והאנגליקנית הטקס אינו נחשב, באופן רשמי, לטקס מעבר. העמדה הרשמית של הכנסייה היא שאין צורך בבחירה חופשית של מבוגר כדי להנות מהחסד האלוהי הטמון בטבילה. עם זאת באופן עממי יש התופסים אותו כסמל להתחלת החיים הנוצריים הפעילים, וזו אחת הסיבות שבמקומות מסוימים הוא נדחה לגיל העשרה.

קונפירמציה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי "הרפורמה הקלאסית" ביהדות, מראשית המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20, הונהג בקהילות רפורמיות רבות טקס קונפירמציה, ברוח טקס הקונפירמציה הפרוטסטנטי (ראו לעיל), שהחליף את טקס בר המצווה המסורתי. בין הסיבות להעדפת טקס הקונפירמציה ניתן למנות את הרצון להביע בטקס ידע רחב יותר ביהדות, ולא רק יכולת לקרוא מפרשת השבוע ו/או מההפטרה, וההעדפה של טקס קבוצתי על טקס אישי. במהלך המאה ה-20 עלה בהדרגה גיל הקונפירמציה מ-12 או 13 לגיל 16 או 18, כדי לבטא את עליית גיל הבגרות בחברה המודרנית, וכדי למשוך את התלמידים להתמיד בבתי ספר יהודיים במשך זמן רב יותר.

קונפירמציה הייתה נהוגה מראשית לנערות ונערים. הקונפירמציה הראשונה לנערות נערכה ככל הנראה בברלין, ב-1815. בקהילות מסוימות במזרח אירופה, כמו בריגה ובלבוב, הונהגה קונפירמציה רק לנערות, משום שלא היה טקס בת מצווה מסורתי; לבנים המשיכו לחגוג בר מצווה.

הרב דוקטור מאיר מוריץ בק, הנהיג בבוקרשט, בהיכל קורל של בוקרשט, טקס קונפירמציה לבנות תחת השם מצוות הקהל. הטקס נערך לראשונה בחג שמחת תורה, בשנת 1874‏‏[6].

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 של המאה העשרים חזרו הקהילות הרפורמיות לחגוג בר מצווה והחלו לחגוג בת מצווה במתכונת דומה; החל משנות ה-50 החלו לערוך את הטקס המסורתי בכל הקהילות. עם זאת, בחלק מהקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית ממשיכים, במקביל, לערוך טקס קונפירמציה, שנתפס כבר כחלק מהמסורת היהודית הרפורמית. הטקס מתקיים בגיל תיכון, מציין את סיום הלימודים במסגרות הקהילתיות, ומבטא שלב נוסף במעבר לבגרות. הטקס הוא קבוצתי ונערך בדרך כלל בשבועות. התלמידים מתכוננים אליו ומכינים אותו ביחד; לעתים קרובות ההכנה כוללת פרויקט צדקה או התנדבות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעשי שליחים, פרק ח', פסוקים 14-17
  2. ^ הקתיכזם הקתולי, סעיף 1285
  3. ^ שם.
  4. ^ שם, סעיף 1295
  5. ^ שם, סעיף 1303
  6. ^ רומניה, הצפירה, 28 באוקטובר 1874