לאופולד קרקואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לאופולד קרקאואר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאופולד קרקואר

לאופולד קְרָקַוּאֶר (לעתים קְרָקַאוֶר; Krakauer;‏ 30 במרץ 1890 – דצמבר 1954) היה אדריכל וצייר; אחד האדריכלים הבולטים אשר פעלו בארץ ישראל מאמצע שנות העשרים, וכן צייר פורה שהציג ציורים ורישומים בתערוכות בישראל ובחוץ לארץ. ישב בירושלים משנת 1924 ועד מותו.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף, בדצמבר 2006

נולד בווינה בירת אוסטריה, ולמד בבית הספר הטכני הגבוה ובאקדמיה הקיסרית לאמנויות פלסטיות בווינה. עד מלחמת העולם הראשונה עבד במשרד תכנון מקומי, ובזמן המלחמה שרת ביחידה טכנית בחזית האיטלקית. ב-1919 הציג בתערוכה בווינה, שם פגש את גרטה וולף אשר הציגה גם היא בתערוכה, והם נישאו. בשנים 1920-1921 השתתף בתכנון בנין הפרלמנט בבלגרד.

ב-1924 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד במשרד התכנון של אלכסנדר ברוואלד בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ופתח משרד פרטי. הוא הרבה לתכנן בתים פרטיים, בירושלים ומחוצה לה, והיה מהמתכננים הבולטים בהתיישבות העובדת בה תכנן חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים. כמו כן עסק בתכנון תוכניות מתאר. היה מהאדריכלים הראשונים שהביאו את הזרם המודרני באדריכלות לארץ ישראל, זרם אשר נמנע במכוון מאלמנטים קישוטיים ושאף לפונקציונליות מרבית. הושפע במיוחד מהאדריכל אדולף לוס, שהיה גם מבאי ביתו בווינה.[1]

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל.

בתו היא הארכאולוגית טרודה דותן. נכדו הוא הזמר והסופר דני דותן.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב עבודתו של קרקואר בתחום הציור התמקדה ברישום פחם. חלק גדול מרישומיו עוסקים בירושלים ובנופיה. עבודותיו נמצאות גם במוזיאונים באמסטרדם, במינכן ובציריך.

בין עבודותיו האדריכליות הבולטות:

ספרים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעלה ירושלים: רישומים / ל’ קרקאור; עם הערכות מאת מ’ בובר ופ’ שיף, תל אביב: דביר, תשט"ז 1956.
  • כתר קוצים / רשמים: יורם בן מאיר; רישומים: ליאופולד קרקאור, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ט 1979.
  • ליאופולד קראקאור: רשומים: 30-9 בינואר, ירושלים: בית הנכות הלאומי בצלאל, 1954.
  • לאופולד קרקואר: צייר ואדריכל: 1890–1954 / בעריכת מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין; האוצרת האחראית: מאירה פרי-להמן; עריכה: אפרת כרמון,‫ ירושלים: מוזיאון ישראל (קטלוג מס' 377), תשנ"ו 1996.
  • לאופולד קרקואר – אשרי עניי הרוח (אוצר התערוכה: דני דותן; עריכת נוסח עברי: ישראל רונן),‫ חיפה: מוזיאון הכט - אוניברסיטת חיפה (קטלוג מס' 24), תשס"ה 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאופולד קרקואר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]