מדינה תומכת טרור
מדינה תומכת טרור הוא מונח המתייחס למקרים בהם טרור מבוצע בתמיכה אקטיבית של ממשלות ומוצא לפועל על ידי יחידים או קבוצות אשר משתמשים באלימות על מנת להשיג את מטרותיהם. מדינות יכולות לתת חסות לקבוצות טרור במספר דרכים, כולל מימון ארגוני טרור, מתן הכשרה, אספקת נשק, מתן סיוע לוגיסטי ומודיעיני, ואירוח פעילי טרור במדינתם.
מגוון רחב של מדינות, הן באזורים מפותחים והן באזורים מתפתחים בעולם, עסקו לאורך השנים במתן תמיכה בארגוני טרור. במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, היו מדינות רבות יחסית שתמכו בקבוצות טרור. מאז ועד העשור השני של המאה ה-21 כמות המדינות שתומכות בארגוני טרור דעכה בהדרגה. אף על פי כן, משום ששיעורי גילויי האלימות גברו באופן ניכר כתוצאה ממדינות תומכות טרור התופעה נותרה סוגיה מהותית שמעוררת דאגה רבה ברחבי העולם.[1]
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן לפחות 250 הגדרות למונח "טרור" בספרות אקדמית, ובמקורות ממשלתיים ובין-ממשלתיים, וחלק מהן כוללות אזכור לתמיכה מצד מדינות.[2]
ועדת גילמור של הקונגרס האמריקאי סיפקה את ההגדרה הבאה למקרים של מדינות תומכות טרור:[3]
מעורבות פעילה של ממשל זר באימון, חימוש ומתן סיוע לוגיסטי ומודיעיני אחר וכמו גם מתן מקלט לקבוצת טרור אוטונומית לצורך ביצוע פעולות אלימות בשמה של אותו הממשל נגד אויביה.
הממשל האמריקאי מספק הגדרה משלו למדינות תומכות טרור ברשימת המדינות שמממנות טרור של משרד החוץ האמריקאי.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש בארגוני טרור כשלוחות בסכסוכים מזוינים בין מדינות הפך אטרקטיבי יותר באמצע המאה ה-20 כתוצאה מההתפתחויות שבאו בעקבות מלחמת העולם השנייה כמו עלויות גבוהות יותר ללוחמה המסורתית והסיכון ממלחמה גרעינית. בהתייחסו להשפעת היכולת הגרעינית על הסכסוכים הצבאיים המסורתיים, סוכן הק.ג.ב. אלכסנדר סחרובסקי אמר כי "בעולם של היום, כאשר הנשק הגרעיני הפך את הכוח הצבאי למיושן, הטרור צריך להפוך לנשק העיקרי שלנו". למרות שעדיין קיימות מדינות שתומכות בטרור בעידן שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, ישנם חוקרים שטוענים שהוא הפך פחות משמעותי בעידן הג'יהאדיזם הגלובלי. מצד שני, דניאל ביימן סבור שחשיבותו עלתה. ארגוני טרור כמו חמאס, חזבאללה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני תלויים במידה רבה בתמיכה מצד מדינות. לפי המשרד של מתאם הלוחמה בטרור בארצות הברית תמיכה זו יכולה לכלול "כספים, כלי נשק, חומרים ואזורים מאובטחים" כאשר ארגונים משתמשים בהם ל"תכנון וביצוע פעולות".
האנציקלופדיה של מקס פלנק למשפט הבינלאומי הציבורי מציינת שלמוסדות משפטיים בינלאומיים אין כיום מנגנון להעמיד לדין מנהיגי טרור ש"מדריכים, תומכים או מסייעים" בטרור. בסיומו של משפט לוקרבי, היו פרשנים שהעלו ספקות לגבי הלגיטימיות של ההרשעה היחידה שהושגה במהלך המשפט, וכמו גם לגבי המעורבות של לוב. ישנם הטוענים כי במשפט לוקרבי לא היה מספיק לאמת בוודאות מי נתנו את ההוראות לפיצוע הפיגוע בטיסה 103 של פאן אמריקן.
לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית ופקיסטן האשימו את סוכנות שירות ביטחון המדינה של אפגניסטן באחריות למספר רב של התקפות טרור על אדמת פקיסטן בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
על פי דו"ח של משרד ההגנה האמריקאי, כ-90 אחוזים מ-777 מעשי הטרור שבוצעו ברחבי העולם בשנת 1987 התרחשו בפקיסטן.
לאורך השנים שירות ביטחון המדינה של אפגניסטן היה אחד מארבע סוכנויות השירות החשאי שהואשמו בביצוע פיגועי טרור במספר ערים פקיסטניות, כולל אסלאמאבאד, לאהור, קראצ'י ורוואלפינדי במהלך שנות ה-80 המוקדמות, אשר הביאו למאות נפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית. בסוף שנות ה-80 האשים משרד החוץ האמריקאי את שירות ביטחון המדינה של אפגניסטן בביצוע פיגועי טרור בערים פקיסטניות. בין סוף שנות ה-70 לתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, סוכנויות הביטחון של אפגניסטן תמכו בארגון הטרור בשם אל-זולפיקאר אשר חטף מטוס של פקיסטן אינטרנשיונל איירליינס ב-1981.
סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הודו האשימה בעבר את סין בתמיכה בקבוצת מאואיסטים המכונים "נקסליטים" בהתקוממות הנקסלית-מאואיסטית. ב-2011 האשימה המשטרה ההודית את ממשלת סין במתן מקלט למנהיגי התנועה, והאשימה את ה-ISI הפקיסטני במתן תמיכה כספית לנקסליטים. הודו דיווחה גם על תמיכה סינית בקבוצות מורדים בכמה מהמדינות בצפון-מזרח הודו – מניפור, נאגאלנד ומיזוראם.
באמצע 2020 מיאנמר האשימה את סין בחימוש צבא אראקאן, אשר הוגדר על ידי ממשלת מיאנמר כארגון טרור. על פי החשד, סין סיפקה לצבא ארקאן רובי סער, מקלעים, טיל הקרקע-אוויר הסיני המתקדם FN-6 אשר מסוגל להפיל מסוקים, מל"טים ומטוסי קרב.
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 סוכנות הביון ההודית אגף מחקר וניתוח אימן וחימש את הארגון המיליטנטי הטמילי בסרי לנקה טיגריסי השחרור של טמיל אילם אשר חותר להקים מדינה עצמאית לטמילים בסרי לנקה, בשל האפליה המתמשכת והרדיפה האלימה של האוכלוסייה הטמילית בסרי לנקה מצד ממשלת סרי לנקה. בסוף שנות ה-80 אגף המחקר והניתוח של הודו הפסיק לתמוך בארגון טיגריסי השחרור של טמיל אילם כאשר פעולות הטרור של הארגון הפכו חמורות יותר והוא יצר בריתות עם קבוצות בדלניות במדינת טמיל נאדו שבדרום הודו. מאוגוסט 1983 עד מאי 1987, הודו, באמצעות סוכנות הביון אגף המחקר והניתוח של הודו, סיפקה נשק, אימונים ותמיכה כספית לשש קבוצות מורדים טמיליות בסרי לנקה, כולל ארגון טיגריסי השחרור של טמיל אילם. במהלך אותה התקופה הוקמו 32 מחנות אימונים בהודו כדי לאמן את 495 המורדים של ארגון טיגריסי השחרור של טמיל אילם. ב-4 ביוני 1987, כאשר חצי האי ג'אפנה שהיה במקור בשליטת ארגון טיגריסי השחרור של טמיל אילם, היה נתון במצור על ידי צבא סרי לנקה, הודו סיפקה משלוח אווירי עם אספקה לחברי הארגון.
הודו הואשמה גם על ידי פקיסטן בתמיכה בטרור ובביצוע "חבלה כלכלית". בנובמבר 2020, משרד החוץ הפקיסטני פרסם תיק שמכיל לכאורה "הוכחות בלתי ניתנות להפרכה" לכך שהוא תומכת בארגוני טרור בפקיסטן. על פי החשד התיק הכיל הוכחות לכך שהודו סיפקה תמיכה פיננסית וחומרית לארגוני טרור רבים, כולל ארגוני הטרור צבא השחרור של בלוצ'יסטן, ג'מאת-אל-אהרר וטהריק-אי-טליבאן פקיסטן.
פקיסטן האשימה גם את הקונסוליות ההודיות בקנדהאר ובג'לאלבאד שבאפגניסטן, במתן נשק, אימונים וסיוע כספי לצבא השחרור של בלוצ'יסטן בניסיון לערער את היציבות בפקיסטן.
איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' ווקר בוש, האשים את ממשלת איראן שהיא המדינה העיקרית בעולם שתומכת בטרור.
חיל משמרות המהפכה האסלאמית של איראן סייע בהקמה, באימון ובאספקת הציוד לארגון החזבאללה, קבוצה שהוגדרה כ"ארגון טרור זר" על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית, ואשר הוגדרה גם כארגון טרור על ידי משרד החוץ הישראלי, ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. אולם השקפה זו אינה אוניברסלית. לדוגמה, האיחוד האירופי מבדיל בין הזרועות הפוליטיות, החברתיות והצבאיות של ארגון החזבאללה, ומגדיר רק את הזרוע הצבאית שלו כארגון טרור, בעוד שישנן מדינות שונות בעולם אשר לא מחשיבות את ארגון החזבאללה לארגון טרור.
עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנון הואשמה על ידי ארצות הברית וישראל בכך שהיא תומכת בארגון החזבאללה.
לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההדחה הצבאית של המלך אידריס ב-1969, הרפובליקה הערבית הלובית תמכה במגוון כוחות צבאיים למחצה הן מהשמאל והן מהימין. קבוצות שמאלניות וסוציאליסטיות כללו בין היתר את הצבא האירי הרפובליקאי הזמני, אט"א, חזית פוליסריו, מפלגת הפועלים של כורדיסטן, התנועה המהפכנית טופאק אמארו, הארגון לשחרור פלסטין, החזית העממית לשחרור פלסטין, תנועת השחרור של פפואה, פרטילין, הרפובליקה של דרום מאלוקו וחזית השחרור הלאומית של מורו בפיליפינים.
בשנת 2006, לוב הוסרה מהרשימה האמריקנית של מדינות התומכות בטרור לאחר שלוב הפסיקה לתמוך בקבוצות חמושות ולאחר שהיא הפסיקה לחתור לפיתוח נשק להשמדה המונית.
מלזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת בצע מרדקה מלזיה מימנה והכשירה קבוצות כמו חזית השחרור הלאומית של מורו.
פקיסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים פקיסטן הואשמה על ידי הודו, אפגניסטן, ישראל, בריטניה וארצות הברית במעורבות בג'אמו וקשמיר וכן באפגניסטן. ביולי 2009, נשיא פקיסטן, אסיף עלי זרדארי, הודה כי במהלך שנות ה-80 ממשלת פקיסטן "יצרה וטיפחה" קבוצות טרור במטרה להשיג את יעדי מדיניות החוץ שלה. על פי ניתוח שפורסם ב-2008 על ידי מרכז סבן למדיניות המזרח התיכון במכון ברוקינגס פקיסטן הייתה נותנת החסות ה"פעילה" ביותר בעולם לארגוני טרור, כולל סיוע לקבוצות שנחשבו לאיום ישיר על ארצות הברית.
על פי מספר דיווחים שפורסמו על ידי צוות החשיבה "Council on Foreign Relations" (אנ') צבא פקיסטן וה-ISI הפקסיטני סיפקו תמיכה סמויה לקבוצות טרור הפעילות בחבל קשמיר, לרבות שלוחת אל-קאעדה ג'יש-י מוחמד. פקיסטן הכחישה כל מעורבות בפעילות טרור בקשמיר, בטענה שהיא מספקת רק תמיכה פוליטית ומוסרית לקבוצות המבקשות להימלט מהשלטון ההודי. לקבוצות מיליטנטיות קשמיריות רבות יש גם מטה באזור אזאד קשמיר המנוהל על ידי פקיסטן.
ה-ISI הפקיסטני הואשם לעיתים רבות בכך שלקח חלק במתקפות טרור גדולות ברחבי העולם כולל פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, פיגועי טרור בקשמיר, ההפצצות ברכבת במומבאי, מתקפת הטרור על הפרלמנט ההודי, ההפצצות בורנאסי, ההפצצות בהיידראבאד, ומתקפת הטרור במומבאי. ה-ISI הואשם גם בתמיכה בכוחות הטליבאן ובגיוס והכשרת לוחמי מוג'אהדין במטרה שילחמו באפגניסטן ובקשמיר. סוכנויות הביון האמריקאיות קבעו בעבר שה-ISI הפקיסטני עמד מאחורי המתקפה על שגרירות הודו בקאבול ב-7 ביולי 2008. נשיא אפגניסטן, חאמיד כרזאי, חזר ללא הרף על הטענות לפיהן חמושים המפעילים מחנות אימונים בפקיסטן יצאו משם לביצוע מתקפות באפגניסטן, והוא דחק בבעלי ברית צבאיים מערביים להתמקד בפעילות במקומות המסתור שלהם בפקיסטן.
ארגון ה-Human Rights Watch דיווח בעבר שפקיסטן סיפקה מקלט והכשרה לארגון הטליבאן כנכס אסטרטגי.
פקיסטן הייתה גם אחראית לפינוי של כ-5,000 מהמנהיגים הבכירה של ארגון הטליבאן וארגון אל-קאעדה כאשר כוחות נאט"ו החלו להתקרב אליהם במהלך הפלישה לאפגניסטן ב-2001. באירוע זה, אשר זכה לכינוי "הרכבת האווירית של קונדוז" (אנ'), מספר מטוסי תובלה של חיל האוויר הפקיסטני ערכו לשם כך גיחות מרובות באפגניסטן במשך מספר ימים.
ב-1 במאי 2011 אוסאמה בן לאדן חוסל בפקיסטן. בן לאדן התגורר במתחם אשר היה ממוקם במרחק של פחות מקילומטר מהאקדמיה הצבאית של פקיסטן. גילוי זה הוביל להאשמות רבות על כך שהייתה תמיכה נרחבת באוסמה בן לאדן מצד הממשל והצבא של פקיסטן.
פרבז מושארף, נשיא פקיסטן לשעבר, הודה ב-2016 שפקיסטן תמכה והכשירה בשנות ה-90 קבוצות טרור כמו לשקאר-א-טייבה במטרה שילחמו בקשמיר. הוא הצהיר גם שפקיסטן אימנה את לוחמי ארגון הטליבאן להילחם נגד רוסיה, ואמר כי הטליבאן, אוסאמה בן לאדן, ג'לאלודין חאקאני ואיימן א-זוואהירי היו גיבורים עבור פקיסטן אולם מאוחר יותר הם הפכו לנבלים.
הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע מרדקה (אנ') היה מיועד במקור לערער את יציבות השלטון בסבה על מנת לבסס שליטה פיליפינית בסבה. המבצע כשל והביא בהמשך לטבח ג'בידה (אנ').
קטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011 דיווח הוושינגטון טיימס שקטר סיפקה נשק ומימון לעבד אלחכים בלחאג', מנהיג הקבוצה האסלאמית הלובית, אשר הוגדרה על ידי ארצות הברית כארגון טרור.
בדצמבר 2012 פרסם ה"ניו יורק טיימס" מאמר מערכת המאשים את המשטר הקטרי במימון הארגון ג'בהת פתח א-שאם, אשר הוגדר על ידי הממשל האמריקאי כארגון טרור.
במרץ 2014, ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאלכי, האשים את ממשלת קטר בתמיכה במורדים הסונים שנלחמו בחיילים העיראקים בחלק המערבי של מחוז אנבאר.
באוקטובר 2014 משרד האוצר האמריקאי חשף כי פקיד לשעבר במשרד הפנים הקטרי ששמו סלים חסן ח'ליפה ראשיד אל-כווארי העביר מאות אלפי דולרים לארגון הטרור אל-קאעידה.
מספר אישים קטרים עשירים הואשמו לאורך השנים בתמיכה בארגון הטרור המדינה האסלאמית. בתגובה לביקורת הציבורית על הקשרים הקטריים לארגון המדינה האסלאמית, הממשל הקטרי הכחיש שקטר תמכה בעבר בארגון.
ברית המועצות ורוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השירותים החשאיים הסובייטים (ולאחר מכן הרוסים) פעלו בעבר להקמת רשת של חברות קש אשר תוארו כמקדמי הטרור העיקריים ברחבי העולם. לטענת העריק הסובייטי יון מיכאי פצ'פה, הגנרל אלכסנדר סחרובסקי מהמינהל הראשי הראשון של הק.ג.ב. טען בעבר ש"בעולם של היום, כאשר נשק גרעיני הפך את הכוח הצבאי למיושן, הטרור חייב להפוך לנשק העיקרי שלנו". פצ'פה טען גם שסחרובסקי קבע בעבר שחטיפת מטוסים היא המצאה שלו וכי ג'ורג' חבש, ממייסדי החזית העממית לשחרור פלסטין ואשר פעל תחת הדרכת הק.ג.ב., טען בעבר ש"רצח של יהודי בודד הרחק משדה הקרב יעיל יותר מרצח של מאה יהודים בשדה הקרב, משום שזה מושך יותר תשומת לב".
פצ'פה תיאר גם מבצע של הק.ג.ב. בשם "SIG" אותו הארגון הגהה ב-1972 שמטרתו הייתה לגרום לכל העולם המוסלמי לצאת נגד ישראל וארצות הברית. יו"ר הק.ג.ב. יורי אנדרופוב, הסביר לכאורה לפצ'פה ש"מיליארדי יריבים עלולים להסב נזק הרבה יותר גדול לאמריקה מאשר מיליונים בודדים. היינו צריכים ללבות שנאה בסגנון של שנאת הנאצים ליהודים בכל העולם המוסלמי, ולהפוך את הנשק הזה של הרגשות למרחץ דמים טרוריסטי נגד ישראל והתומכת העיקרית שלה, ארצות הברית".
הארגונים הבאים הוקמו לכאורה בסיוע שירותי הביטחון של הגוש המזרחי – אש"ף, צבא השחרור הלאומי של בוליביה (נוצר ב-1964 בסיוע של צ'ה גווארה), צבא השחרור הלאומי של קולומביה (נוצר ב-1965 בסיוע מקובה), החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ב-1969, והצבא הארמני הסודי לשחרור ארמניה ב-1975.
למנהיג אש"ף יאסר ערפאת היה שיתוף פעולה הדוק עם שירות מחלקת ביטחון המדינה הרומנית והק.ג.ב. הסובייטי בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. באותה העת הק.ג.ב. הכשיר בחשאי לוחמים של ארגון אש"ף. עם זאת, הפעילות העיקרית של הק.ג.ב. ומשלוחי הנשק הועברו דרך ודיע חדאד, ממייסדי ומנהיגי ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, שבדרך כלל שהה בדאצ'ה במהלך ביקוריו ברוסיה. תחת הנהגתו של הטרוריסט איליץ' רמירס סאנצ'ס, קבוצת מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעה את הפשיטה על מטה אופ"ק בווינה ב-1975. הארגון שלח לק.ג.ב. "כמעט בוודאות" הודעה מוקדמת על כוונתם לבצע את הפעולה.
מספר מבצעים בולטים נערכו על ידי הק.ג.ב. במטרה לתמוך בארגוני טרור שונים ברחבי העולם כולל:
- העברת מקלעים, רובים אוטומטיים, אקדחי וולטר ומחסניות לצבא האירי הרפובליקאי על ידי ספינת המודיעין הסובייטית "Reduktor" ב-1972 בעקבות פנייה אישית ממייקל או'ריורדן.
- העברת משגרי RPG-7, מוקשי SNOP אשר נשלטים מרחוק באמצעות תדרי רדיו, אקדחים עם משתיקי קול, מקלעים וכלי נשק אחרים לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין באמצעות ואדי חדד אשר גויס כסוכן ק.ג.ב. ב-1970.
- תמיכה במפלגת הפועלים של כורדיסטן, במטרה לערער את היציבות בטורקיה, אשר הייתה חברה מרכזית בנאט"ו במהלך המלחמה הקרה.
פעולות טרור בקנה מידה גדול הוכנו על ידי הק.ג.ב. והמינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי נגד ארצות הברית, קנדה ואירופה, על פי הארגון "Mitrokhin Archive", העריקים מהמינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי ויקטור סובורוב וסטניסלב לונב וקצין שירות ביון החוץ של רוסיה לשעבר קוזמינוב. בין הפעולות המתוכננות היו:
- על פי החשד הוסתרו מצבורי נשק גדולים במדינות רבות לקראת פעולות טרור מתוכננות. מצבורי הנשק מולכדו עם מטעני חבלה. אחד מאותם מצבורי הנשק התפוצץ כאשר הרשויות בשווייץ ניסו לפנות אותו מאזור מיוער בפאתי ברן. כמה מצבורי נשק אחרים במיקומים אחרים (אשר כנראה לא מולכדו) פונו בהצלחה.
- הכנות לחבלה גרעינית. על פי המינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי סטניסלב לונב חלק ממצבורי הנשק החבויים לכאורה עלולים להכיל נשק גרעיני טקטי נייד המכונה "פצצות מזוודה" (אנ') אשר נועדו לצורך התנקשות במנהיגי ארצות הברית במקרה של מלחמה. לונב הצהיר שהוא חיפש באופן אישי מקומות מסתור למחסני נשק באזור עמק שננדואה וכי "קל באופן מפתיע להבריח נשק גרעיני לארצות הברית", דרך הגבול בין ארצות הברית למקסיקו או באמצעות טיל הובלה קטן שיכול להגיע לתחומי ארצות הברית מבלי שהוא יזוהה כאשר הוא משוגר ממטוס רוסי.
- אולג ליאלין, אשר ערק מהק.ג.ב. חשף ב-1971 תוכניות חבלה נרחבות בלונדון, וושינגטון הבירה, פריז, בון, רומא ובירות מערביות אחרות. חשיפה זו גרמה לגירוש המוני של מרגלים רוסים מלונדון.
הפרעה באספקת החשמל בכל מדינת ניו יורק על ידי צוותי חבלה של הק.ג.ב.
- הוכנה תוכנית "מפורטת להפליא" להשמדת בתי זיקוק ונפט וצינורות נפט וגז ברחבי קנדה מקולומביה הבריטית למונטריאול (מבצע "Cedar").
- תוכנית לחבלה בסכר במונטנה.
- תוכנית מפורטת להשמדת נמל ניו יורק (אנ'). מרבית הנקודות הפגיעות ביותר של הנמל סומנו על גבי מפות.
רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר ג'ון מוטיל, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ראטגרס, טען שהמעורבות הישירה והעקיפה של רוסיה בעימות האלים המתמשך במזרח אוקראינה נחשבת למקרה של מדינה תומכת טרור, וכי המעורבים נחשבים ל"קבוצות טרור". לטענת נשיאת ליטא דליה גריבאוסקאיטה התנהגותה של רוסיה כלפי המדינות השכנות לה הוא מקרה של מדינה תומכת טרור. גריבאוסקאיטה הצהירה ש"רוסיה מפגינה את התכונות של מדינת טרור". במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, הגדיר שר ההגנה האוקראיני אולקסי רזניקוב את הכוחות הרוסיים כ"לא צבאיים – הם טרוריסטים, נציגי מדינת בטרור".
במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, המדינות והארגונים הבינלאומיים הבאים הכירו ברוסיה כ"מדינת טרור" או "מדינה תומכת טרור":
|
בשנת 2023 עצרו שירותי הביטחון של פולין רשת של סוכנים שגויסו על ידי המינהל הראשי של המטה הכללי הרוסי בתחילה לצורך מעקב אחר הובלות של הצבא, ולאחר מכן הוטל עליהם לבצע הצתות, התנקשויות, מתקפות טרור ועצירת ההובלות של אמצעי לחימה שעושים דרכם לכיוון אוקראינה.
ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערב הסעודית נותרה ללא ספק נותנת החסות הגדולה ביותר לטרור האיסלאמיסטי הבין-לאומי, והיא תמכה לאורך השנים לכאורה בקבוצות שונות כמו הטליבאן באפגניסטן, אל-קאעדה, לשקאר-א-טייבה, וג'בהת פתח א-שאם.
ערב הסעודית נחשבת למקור המממן הגדול ביותר בעולם לג'יהאדיזם הסלפי אשר מהווה את הבסיס האידאולוגי לקבוצות טרור כמו אל-קאעידה, טליבאן, המדינה האסלאמית ואחרים. בהודעה דיפלומטית מדצמבר 2009 לצוות משרד החוץ האמריקני (התפרסמה בהדלפות של פרשת קייבלגייט שנה לאחר מכן), קראה מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון, לדיפלומטים האמריקנים להגביר את המאמצים למנוע העברת כספים ממדינות ערב במפרץ לארגוני הטרור בפקיסטן ואפגניסטן, וציינה כי "תורמים בערב הסעודית מהווים את מקור המימון המשמעותי ביותר לקבוצות טרור סוניות ברחבי העולם" וכי "צריך לעשות יותר מאחר שערב הסעודית נותרה מקור תמיכה פיננסי קריטי לאל-קאעדה, הטליבאן, לשקאר-א-טייבה ועוד קבוצות טרור". בתכתובת מאוגסט 2009 שהודלפה צוין גם שארגון לשקאר-א-טייבה, אשר פועל מפקיסטן, ואשר ביצע את מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, השתמש בחברה סעודית כדי לממן את פעילותו ב-2005.
על פי שני מחקרים שפורסמו ב-2007 (האחד על ידי מוחמד חאפז מאוניברסיטת מיזורי בקנזס סיטי והשני על ידי רוברט פאפ מאוניברסיטת שיקגו), רוב המחבלים המתאבדים בעיראק הם סעודים.
15 מתוך 19 החוטפים של ארבעת מטוסי הנוסעים שהיו אחראים לפיגועי 11 בספטמבר הגיעו מערב הסעודית, שניים היו מאיחוד האמירויות הערביות, אחד ממצרים ואחד היה מלבנון. אוסאמה בן לאדן נולד וגדל בערב הסעודית.
סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1993–2020 הממשל האמריקאי הגדיר את סודאן כמדינה תומכת טרור, והאו"ם הטיל על סודאן סנקציות ב-1996 משום שסודאן העניקה מחסה לחשודים בניסיון ההתנקשות של נשיא מצרים חוסני מובארכ. סודאן נחשדה בכך שהיא העניקה מקלט לחברי ארגוני הטרור אל-קאעידה, חזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ארגון אבו נידאל, ג'מאת אל-אסלאמיה וארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי המצרי, וכן על כך שהיא תמכה בהתקוממויות באוגנדה, תוניסיה, קניה, אתיופיה ואריתריאה.
ישנם הערכות כי אוסאמה בן לאדן וארגון אל קאעידה נמצאו בתחילת שנות ה-90 בסודאן. עד 2012 ארצות הברית וישראל ניהלו פעולות נגד מטרות סודאניות המזוהות עם קבוצות טרור.
לאחר שעומר אל באשיר הפסיק לכהן כנשיא סודאן ובעקבות ביקורו של ראש ממשלת סודאן החדש עבדאללה חמדוכ בוושינגטון הבירה, ארצות הברית ציינה שתשקול להסיר את סודאן מרשימת המדינות שתומכות בטרור.
ב-14 בדצמבר 2020, ארצות הברית הסירה רשמית את סודאן מהרשימה בעקבות הסכם ישראל–סודאן ולאחר שסודאן התחייבה לשלם 335 מיליון דולרים לקורבנות אמריקאים של פיגועי טרור.
סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים הן הנשיא ג'ורג' ווקר בוש והן מחלקת המדינה האמריקאית האשימו את ממשלת סוריה עצמה בכך שהיא מדינה תומכת טרור. הקהילה האירופית נפגשה ב-10 בנובמבר 1986 על מנת לדון בניסיון הפיגוע בטיסת אל על מחוץ ללונדון, והמעצר והמשפט של ניזאר הינדאווי אשר קיבל לכאורה תמיכה מממשלת סוריה לאחר ההפצצה, וכנראה גם לפני כן. התגובה האירופית הייתה הטלת סנקציות נגד סוריה והצהרה כי הצעדים הללו נועדו "לשלוח לסוריה את המסר הברור ביותר האפשרי שמה שקרה אינו מקובל".
טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסיס ריצ'יארדון, שגריר ארצות הברית בטורקיה בין השנים 2011–2014, טען בעבר שטורקיה תמכה ועבדה ישירות עם ארגון הטרור הסורי ג'בהת פתח א-שאם ואחראר א-שאם במשך תקופה מסוימת. סוריה, איחוד האמירויות הערביות, רוסיה, איראן ומצרים הגדירו את אחראר א-שאם כארגון טרור אך ארצות הברית נמנעה מלעשות זאת. מועצת הביטחון של האומות המאוחדות ומדינות רבות כולל ארצות הברית הגדירו את ג'בהת פתח א-שאם כארגון טרור. ג'בהת פתח א-שאם שימשה בפועל כסניף הסורי הרשמי של ארגון הטרור אל-קאעדה עד יולי 2016, ואז לכאורה הארגון התפצל.
טורקיה, קטאר וסעודיה תמכו בצבא הכיבוש, קואליציה של קבוצות מורדים סלפים ואסלאמיסטים בסוריה שהוקמה במרץ 2015 אשר כללה את ג'בהת פתח א-שאם ואחראר א-שאם, וכמו גם פלגים איסלאמיסטיים כמו לגיון א-שאם.
בדצמבר 2015 טען משרד ההגנה הרוסי שיש בידם ראיות לגבי מעורבות של הנשיא הטורקי וקרובי משפחתו בסחר בנפט עם ארגון הטרור המדינה האיסלאמית. הוא גם פרסם תמונות שמתיימרות להראות משאיות עם נפט אשר נוסעות ממתקני נפט שנמצאים בשליטת דאעש לתוך טורקיה. מארק טונר, סגן דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית, דחה את הטענות הללו בטענה שאין הוכחות לטענות הללו. לפי ההצהרה של מזכיר העיתונות של הבית הלבן ג'וש ארנסט, אשר באה בהמשך, לארצות הברית יש מידע מודיעיני על כך שרוב הנפט של ארגון המדינה האסלמית נמכר לממשלת סוריה תחת הנהגתו של בשאר אל-אסד.
בשנת 2016, מלך ירדן האשים את טורקיה בסיוע למיליציות איסלאמיסטיות בלוב ובסומליה.
בשנת 2019, צבא לוב האשים את הרשויות הטורקיות בתמיכה בקבוצות טרור בלוב במשך שנים רבות. הם הוסיפו כי התמיכה הטורקית התפתחה מתמיכה לוגיסטית בלבד להתערבות ישירה באמצעות כלי טיס צבאיים שהובילו שכירי חרב, וכמו גם ספינות שנשאו כלי נשק, כלי רכב משוריינים ותחמושת המיועדים לארגוני הטרור בלוב.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Collins, Stephen D. (בפברואר 2014). "State-Sponsored Terrorism: In Decline, Yet Still a Potent Threat". Politics & Policy. Mexico City; Washington: Wiley-Blackwell; Policy Studies Organization. 42 (1): 131–159. doi:10.1111/polp.12061.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Easson, Joseph J.; Schmid, Alex P. (2013). "250‑plus Academic, Governmental and Intergovernmental Definitions of Terrorism". In Schmid, Alex P. (ed.). The Routledge Handbook of Terrorism Research. Abingdon, Oxon: Routledge. pp. 99–157. ISBN 9780415520997.
- ^ Advisory Panel to Assess Domestic Response Capabilities for Terrorism Involving Weapons of Mass Destruction (15 בדצמבר 1999). Assessing the Threat: First Annual Report (Report). RAND Corporation. p. iv. ארכיון (PDF) מ-28 בפברואר 2017. נבדק ב-10 בנובמבר 2021 – via Homeland Security Digital Library.
{{cite report}}: (עזרה) - ^ "Czech lawmakers back resolution declaring current Russian regime 'terrorist'". נבדק ב-17 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Estonian parliament declares Russia a terrorist state". POLITICO (באנגלית). 2022-10-18. נבדק ב-2022-10-18.
- ^ Diena 11 August 2022
- ^ LRT 10 May 2022
- ^ "Dutch parliament designates Russia a state sponsor of terrorism". 24 בנובמבר 2022. נבדק ב-24 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tilles, Daniel (2022-10-26). "Polish Senate recognises Russia as a terrorist regime". Notes From Poland (באנגלית).
- ^ "Národná rada označila ruský režim za". Denník N (בסלובקית). 16 בפברואר 2023. נבדק ב-16 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "PACE adopts resolution declaring Russian regime as terrorist one". The New Voice of Ukraine (באנגלית). 2022-10-13. נבדק ב-2022-10-13.
- ^ "Ukraine war: European Parliament votes to declare Russia a 'state sponsor of terrorism'". 23 בנובמבר 2022. נבדק ב-23 בנובמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
