ישיבת מערבא – הבדלי גרסאות
הגהה |
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
בקמפוס הישיבה שוכנות אף משפחות חרדיות בודדות. |
בקמפוס הישיבה שוכנות אף משפחות חרדיות בודדות. |
||
ב[[ישיבת מערבא]] מטעם הצוות יש ענין ותקנה לברך [[ברכת המזון]] שיברכו הבחורים הצעירים [[ברכת המזון]] מתוך [[סידור]] או [[ברכון]] פרט למקרים בודדים כשלא מתאפשר או שהמברך חולה. |
|||
== משמר == |
== משמר == |
||
גרסה מ־22:37, 1 ביוני 2023
 | |
| ישיבה תיכונית | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
העשור של 1980 – הווה  |
| מייסדים |
ברוך חייט |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 31°55′50″N 35°01′37″E / 31.93055556°N 35.02694444°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   ישיבת מערבא | |
  | |
מערבא מכון רובין (באנגלית: Ma'arava Rubin Academy) היא ישיבה תיכונית חרדית שנוסדה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי הרב ברוך חייט. מקור שמה של הישיבה מהמילה הארמית "מערבא" (בעברית: מערב), כינויה של ארץ ישראל בתלמוד הבבלי.
היסטוריה
פתיחת הישיבה לוותה בפולמוס מצד רבנים חרדים, ובראשם הרב שך, שהתנגדו למודל של ישיבה חרדית שהלימודים בה כוללים, לצד לימודי הקודש, אף לימודי חול והשתתפות במבחני הבגרות, בדומה לישיבות התיכוניות בזרם הממ"ד. לדברי הרב חייט, בסופו של דבר הסכים הרב שך להקמת הישיבה, המיועדת לציבור חרדי מודרני ועולים מארצות המערב, אך העמיד תנאים שנועדו להרחיק ממנה תלמידים מהזרם המרכזי של הציבור החרדי. בין השאר דרש הרב שך שהישיבה לא תקום בירושלים או בבני ברק – ריכוזים חרדיים מובהקים, וכן שלא תיקרא באופן רשמי בתואר "ישיבה". הישיבה הועתקה למתתיהו, ובכל הפרסומים הרשמיים מוצג המוסד כ"מערבא מכון רובין" או "Ma'arava Rubin Academy". בהמשך קיבלה הישיבה את ברכתו של הרב שלמה זלמן אוירבאך[1].
למעט ישיבת היישוב החדש הוותיקה, שהתנהלה לפי אותו מודל, סגנון ישיבות כזה לא היה קיים בציבור החרדי. מאז הקמת "מערבא" קמו עוד ישיבות דומות, בהן ישיבת נהורא (תשנ"ד), ישיבת נהרדעא וישיבת מאורות (שתיהן בתשס"ה).
הישיבה כיום
ראש הישיבה הוא הרב ברוך חייט, מנהל התיכון הוא הרב שלמה פולק (שאף משמש כמנהל מכללה ירושלים). הר"מים הם הרבנים נתנאל לאער – חתנו של ראש הישיבה המשמש גם כמשגיח, צבי זריל, מיכאל שהם ויוסף קרלינסקי.
הישיבה מדגישה את נושאי בין אדם לחברו ודרך ארץ קדמה לתורה, לצד לימוד התלמוד בשיטה הנהוגה בישיבות הליטאיות.
הישיבה מדגישה אלמנטים מוזיקליים, גם משום שהרב חייט עצמו הוא מוזיקאי. הישיבה מעודדת לימוד נגינה ומספקת חדרי מוזיקה הכוללים פסנתר כנף, מערכת תופים ואולפן הקלטות. הדבר אף מתבטא בדברים בעיצוב הישיבה, כדוגמת ארון הקודש המעוצב בצורת נבל.
הישיבה מחייבת את התלמידים להתעמל בחדר הכושר שבקמפוס פעמיים בשבוע. הישיבה מדגישה גם את חשיבות הניקיון והסדר, והתלמידים מחויבים להציע את מיטתם בכל בוקר.
ככלל, בוגרי הישיבה זכאים לתעודת בגרות. רוב הבוגרים ממשיכים לישיבות גדולות חרדיות פתוחות באופן יחסי, כגון ישיבת איתרי, ישיבת חברון, וישיבת נתיבות חכמה. חלק מן הישיבות החרדיות מסרבות לקבל את בוגרי מערבא. מעטים מאוד ממשיכים לישיבות המשתייכות לזרם החרדי לאומי.
בקמפוס הישיבה שוכנות אף משפחות חרדיות בודדות.
בישיבת מערבא מטעם הצוות יש ענין ותקנה לברך ברכת המזון שיברכו הבחורים הצעירים ברכת המזון מתוך סידור או ברכון פרט למקרים בודדים כשלא מתאפשר או שהמברך חולה.
משמר
בימי חמישי בלילה נאספים התלמידים בחדר האוכל ל"משמר", שבמהלכו עורכים מספר בחורים מדי שבוע סיומים על מסכתות וסדרי גמרא ועל סדרים של משניות. לאחר מכן מוסר הרב חייט שיחת מוסר והתלמידים שרים (לרוב, שירי נשמה) לאור נרות כשהרב חייט מלווה בגיטרה. לעיתים מגיע זמר או מלחין אורח.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת מערבא
יאיר אטינגר, רק ארבע ישיבות מאפשרות לימודי תורה בשילוב תעודת בגרות, באתר הארץ, 30/12/05
ישיבת מערבא (מתתיהו), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ שם טוב מעטוף, שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ • הרב ברוך צ'ייט בראיון מתנגן, באתר קול הזמן, 29 בספטמבר 2015