טורינו (כדורגל)

טורינו
Torino Football Club

מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל טורינו 1906
כינוי	"Il Toros" ("השוורים")
תאריך ייסוד	1906 (א.ס. טורינו) 2005 (מועדון הכדורגל טורינו)
אצטדיון	האצטדיון האולימפי בטורינו (תכולה: 27,500)
בעלים	Urbano Cairo
נשיא	אורבנו קאירו
מאמן	איוון ג'וריץ'
ליגה	סרייה א'
torinofc.it
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ תלבושת שלישית

מועדון הכדורגל טורינו 1906, הידוע בשם המקוצר טורינו, הוא מועדון כדורגל מקצועני איטלקי מהעיר טורינו שבפיימונטה. המועדון הוקם ב-1906 ולאורך רוב שנות קיומו שיחק בליגה הבכירה של איטליה (כיום הסרייה א').

המועדון זכה שבע פעמים באליפות הסרייה א', האחרונה שבהן בעונת 1975/1976. הוא גם זכה חמש פעמים בגביע האיטלקי והגיע שמונה פעמים נוספות לגמר הגביע האיטלקי. ההישג הטוב ביותר של המועדון בטורניר אירופי היה העפלה לגמר גביע אופ"א בעונת 1991/1992. מבחינת הישגים מדורג המועדון במקום החמישי בכדורגל האיטלקי.

אחד האירועים הבולטים בהיסטוריה של המועדון הוא האסון האווירי בסופרגה ב-1949, בו מצאו את מותם רוב אנשי הסגל והצוות המקצועי. הקבוצה נחלשה מאוד בעקבות האסון, ולא הצליחה לשחזר את יכולתה הטובה מאז.

טורינו היא יריבתה העירונית של יובנטוס באופן מסורתי והיסטורי - והדרבי בין הקבוצות נקרא הדרבי של טורינו (באיטלקית: Derby della Mole)

היסטוריה

הקמה ושנים ראשונות

כדורגל הגיע לעיר טורינו (Turin) בסוף המאה ה-19, דרך אנגליה ושווייץ המתועשות. עד 1887 הוקם בעיר את המועדון לכדורגל וקריקט - המועדון העתיק ביותר בכדורגל הספרדי - שכבר הוקם בעיר הבירה פיימונטה, ומיד אחריו הוקם מועדון "נובילי טורינו" ב-1889. בשנת 1891 שני המועדונים התאחדו למועדון אחד שנקרא "אינטרנציונאל פ.צ. טורינו" שמתוכו הוקם "מועדון הכדורגל טורינז" ב-1894. המשחק אט אט צבר מעריצים ופופולריות מה שהוביל להקמת המועדונים "ר.ס. ג'ינאסטיקה טורינו" ויובנטוס. ב-1898 הוקמה האליפות האיטלקית על ידי המועדונים אינטרנציונל טורינו, מ.כ. טורינז, ג'ינאסטיקה טורינו וגנואה.

ב-1900 מועדון "אינטרנציונאל טורינו" התאחד לתוך "מועדון הכדורגל טורינז", וב-1906 נוצר איחוד בין מועדון זה ובין קבוצה ממתנגדי יובנטוס שהונהגה על ידי אלפרדו דיק שפרש מהיובנטינים לאחר סכסוך פנימי ולקח איתו מספר שחקני מפתח, ומספר אנשי צוות וביחד הקימו את מועדון הכדורגל טורינו 1906. מאז נוצר מוקד הסכסוך בין טורינו ובין קבוצת הכדורגל של יובנטוס שנמשך עד היום בדרבי של טורינו. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה היה ב-16 בדצמבר 1906 נגד פרו ורצ'לי וטורינו ניצחה בו 1–3. הדרבי הראשון של טורינו התקיים ב-13 בינואר 1907 בו הפסידה טורינו 1–2 ליובנטוס. טורינו לעומת זאת ניצחה1–2 ו-1–4 חודש לאחר מכן בסוף העונה בשלבי הנוקאאוט של העונה והביסה 2–6 את יובנטוס בסיכום. טורינו נעצרה בעונה זו רק בשלב האחרון שסיימה כסגניתה של מילאן שזכתה באליפות. טורינו לא השתתפה באליפות 1908 לאחר שהושת חוק המגביל את השימוש בשחקנים זרים. במקום זאת התחרה המועדון ב2 תחרויות פופולריות אחרות: גביע ה"Palla Dapples" שבו זכתה אחרי שניצחה את פרו ורצ'לי, וטורניר גביע בינלאומי שאורגן על ידי עיתון לה סטמפה ונקרא "הטורניר הבינלאומי של עיתונות הספורט" שהתקיים בעיר טורינו. בטורניר הפסידה טורינו בגמר לקבוצה השווייצרית סרבט ז'נבה. בעונת 1914/1915 נמנע מטורינו האליפות הראשונה שלה בגלל פריצת מלחמת העולם הראשונה והפסקה של התחרות משחק אחד לסוף האליפות כאשר טורינו במקום השני ו2 נקודות מאחורי גנואה. במשחק האחרון יכלה הקבוצה לזכות באליפות כשהייתה אמורה לשחק נגד גנואה ראש בראש על התואר, לאחר שהביסה אותה 1–6 במשחק הראשון ביניהן. לבסוף לאחר הפסקת התחרות, הוכרז על ידי ההתאחדות האיטלקית על זכייתה של גנואה באליפות מכורח הנסיבות.

האליפות הראשונה וה-"Grande Torino"

תמונה מה"סקודטו" בעונת 1948/1949, תקופת ה"Grande Torino"

מטוס הקבוצה לאחר ההתרסקות בגבעת סופרגה

המועדון לקח אליפות ראשונה תחת הנשיא אנריקו מארון קינזאנו, שאחראי לבניית האצטדיון "Stadio Filadelfia" ובקיצור "Fila", אליו עברה טורינו ב-1926. ה"סקודטו" שטורינו זכתה בו רשמית היה בעונת 1926/1927, בהפרש 2 נקודות על בולוניה, אולם התואר נשלל ממנה בנובמבר 1927 עקב טענה למכירת משחקים של ההתאחדות האיטלקית, מה שנקרא ה "Allemandi Case". אחרי שלילת התואר הראשון, טורינו זכתה בתואר שנה לאחר מכן בעונת 1927/1928 שנרשם כאליפות הראשונה שלה בהיסטוריה כאשר ה"טריו המופלא" (ג'ינו רוזטי, ג'וליו ליבונאטי ואדולפו באלונצ'ירי) כבשו 89 שערים ביניהם בעונה זו. בהמשך התפטר הנשיא קינזאנו, והמועדון החל לאבד גובה בתחילת שנות ה-30, וסיים באמצע הטבלה בעונות הבאות. בעונת עונת 1935/1936 חלה התעוררות מסוימת כאשר טורינו סיימה במקום השלישי ולקחה את תואר ה"קופה איטליה" בפעם הראשונה בתולדותיה. בשנים אלו שינה המועדון את שמו ל"Associazione Calcio Torino" (בתרגום: "התאחדות הכדורגל של טורינו") בגלל המשטר הפשיסטי באיטליה בתקופה זו. טורינו סיימה כסגנית של בולוניה האלופה פעם נוספת, בעונת 1938/1939 תחת המנהל הטכני ארנסט ארבשטיין. בעונת 1939/1940 סיים המועדון במקום השישי בליגה, ובמהלך העונה הגיע הנשיא פרוצ'ו נובו שנתן תמיכה כלכלית נרחבת למועדון כמו גם את יכולותיו הניהוליות. ביחד עם אנטוניו ג'אני, ג'יאקינטו אלאנה ומריו ספרונה, נובו בנה את הקבוצה שכינוייה ההיסטוריה הוא "Grande Torino". בעונה לאחר מכן סיים המועדון במקום השביעי, וב-1941/1942 סיימה הקבוצה כסגניתה של רומא שזכתה באליפות הראשונה בהיסטוריה שלה.

תקופת הזהב של המועדון מטורינו החלה בעונת 1942/1943 והסתיימה בעונת 1948/1949 - 5 שנים ברציפות שבהם טורינו נכנסה לרצף מסחרר של הצלחה כבירה והמועדון זכה ב-5 אליפויות, תוך כדי שבאליפות הראשונה משלימה הקבוצה דאבל היסטורי מבחינתה עם זכייה השנייה שלה ב"קופה איטליה". הקבוצה נחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם בתקופתה. הקבוצה המעוטרת הורכבה משחקנים כגון: ולנטינו מאצולה הקפטן (לימים שני בניו פרוצ'יו מצולה וסנדרו מאצולה הפכו גם הם לכדורגלנים מפורסמים), ואלריו באקיגאלופו, אלדו באלארין, וירגיליו מארסו, ג'וזפה גרזאר, מריו ריגמונטי, אוסביו קסטליניו, רומיאו מנטי, אזיו לואיק, גוגליאלמו גאבטו, ופרנקו אוסולה.

הצלחת הקבוצה נקטעה עם אחד האירועים הטרגיים בהיסטוריה של המועדון ובהיסטוריה של הכדורגל בכלל - האסון האווירי בסופרגה ב-4 במאי 1949. באסון זה התרסק מטוס שהוביל את רוב הסגל ואנשי הצוות המקצועי של המועדון חזרה ממשחק ידידות מול בנפיקה ליסבון בפורטוגל. לא היו ניצולים מההתרסקות, ובסך הכל נהרגו 18 משחקני המועדון וחמישה חברי הנהלה, מלבד צוות המטוס ומספר עיתונאים שליוו את המועדון. הקבוצה, שנחשבה לפני האסון לאחת הקבוצות החזקות בעולם, נמחקה כמעט כליל בעקבות האסון.

ירידת ליגה ואליפות

לאחר האסון שפקד את הקבוצה, בהתאם החלה ירידה דרסטית ביכולת הקבוצה בתחילת שנות ה-50, ובשנים הבאות חלה ירידה הדרגתית ביכולת הקבוצה, שנאבקה על חייה בליגה בחלק גדול מהעונות וסיימה בחלק התחתון של הטבלה. שנים אלו הובילו את המועדון לתקופה הרעה בהיסטוריה שלו, עד שבעונת 1958/1959, ירדה הקבוצה לסרייה ב' לאחר שסיימה במקום האחרון בטבלה עם 6 ניצחונות בלבד מתוך 34 משחקים. בליגה השנייה בילתה טורינו עונה אחת בלבד ועלתה מיד לאחר מכן לליגה הבכירה. ב-1963 אורפיאו פיאנלי נבחר לנשיא המועדון. הוא מינה את נראו רוקו למאמן, והחתים את הסמל האיטלקי לואיג'י "ג'יג'י" מרוני שכונה גם "הפרפר בצבע רימון" (La Farfalla Granata). בעונת 1964/1965 הגיעה הקבוצה למקום השלישי בליגה. ב-15 באוקטובר 1967 פקד את המועדון טרגדיה נוספת, כאשר מרוני, שהיה שחקן מפתח בקבוצה, חצה את הכביש לאחר חזרתו ממשחק ליגה - ונהרג מרכב חולף. למרות הטרגדיה, הצליחה הקבוצה לזכות בקופה איטליה בפעם השלישית בתולדותיה. בעונות אלו הצליחה הקבוצה לסיים רק במרכז הטבלה ולא הצליחה להתרומם בליגה האיטלקית. בעונת 1970/1971 זכתה פעם נוספת בקופה איטליה, בפעם הרביעית. בתחילת שנות ה-70 הצליחה הקבוצה לשפר מעט את מעמדה כשסיימה במקומות בחלק העליון של הטבלה: 3, 6, 5 ו-6 בהתאמה בעונות העוקבות. בעונת 1975/1976 חזרה הקבוצה לצמרת הכדורגל האיטלקי. 27 שנים לאחר הטרגדיה שמחקה את רוב אנשי המועדון הצליח המועדון לשחזר את הצלחתו וזכה באליפות איטליה נוספת נגד היריבה המרה יובנטוס. למעשה במהלך העונה טורינו נקלעה לפיגור של 5 נקודות בטבלה אחרי יובנטוס, אבל הצליחה לצמצם לאיטה את הפער ואף להפוך ולסיים 2 נקודות מעליה. עונה לאחר מכן 2 הקבוצות התחרו עוד פעם על תואר האליפות, אך הפעם ידה של יובנטוס הייתה על העליונה והיא סיימה נקודה אחת מעל טורינו הסגנית. בעונה לאחר מכן סיימה טורינו במקום השלישי. את העשור סיימה טורינו בחלק העליון של הטבלה, אך לא הצליחה לזכות בתארים נוספים והדרדרה לאיטה לכיוון תחתית הטבלה.

פירוק והקמתה הקבוצה מחדש

בסוף עונת 1988/1989 ירדה טורינו לסרייה ב' בפעם השנייה בהיסטוריה, אולם לאחר עונה אחת חזר לליגה הבכירה, ולאחר רכש משמעותי שביצעה - הצליחה להעפיל לגביע אופ"א, תחת המאמן אמיליאנו מונדוניקו. בעונה לאחר מכן הדיחה טורינו את ריאל מדריד בחצי גמר גביע אופ"א לעונת 1991/1992, אך הפסידה בגמר לאייאקס ביתרון שערי חוץ, ובליגה האיטלקית סיימה טורינו במקום השלישי. בעונת 1992/1993 טורינו אומנם סיימה במקום התשיעי בליגה בלבד, אבל זכתה בפעם החמישית בקופה איטליה אחרי ניצחון בגמר על רומא.

המועדון החל להדרדר מפאת קשיים כלכלים בתזרים הקבוצה, ובשנים הבאות החליף המועדון את הנשיאים והמאמנים מספר פעמים, אך ללא הועיל, כאשר הקבוצה המשיכה בהידרדרות שלה - ובעונת 1995/1996 ירדה הקבוצה לסרייה ב' בפעם השלישית בהיסטוריה. אחרי הפסד של הקבוצה בפלייאוף העלייה בעונת 1997/998 בסרייה ב', הצליחה לעלות חזרה לסרייה א' בעונת 1998/1999, אבל ירדה חזרה מיד בעונת 1999/2000. בסיום עונת 2000/2001 עלתה טורינו חזרה לסרייה א', ובעונת 2001/2002 סיימה אומנם במקום ה-11 אבל העפילה לסיבוב הראשון בגביע האינטרטוטו. אחרי שהודחה מאירופה על ידי ויאריאל בפנדלים, סבלה טורינו מיכולת רעה בליגה, וירדה פעם נוספת מהמקום האחרון בסרייה א'.

בהדרכת רנאטו זאקרלי עלתה הקבוצה פעם נוספת לסרייה א' בסיום עונת 2004/2005, אך בגלל קשיים כלכלים וחוסר יכולת להעמיד תקציב ראוי, ויתרה על העלייה לסרייה א', והמועדון הכריז על פשיטת רגל ב-9 באוגוסט 2005. יותר מאוחר ההתאחדות האיטלקית הסכימה להכיר בישות ספורטיבית חדשה מטורינו בשם "Società Civile Campo Torino" (בעברית: "ענף החברה האזרחית טורינו" ), שהוקמה על ידי קבוצת אנשי עסקים בראשות פיירלויג'י מארנגו. המועדון ניצל חוק בשם "Petrucci law" שהכניס אותה ישירות לסרייה ב' במקום א.ס. טורינו שפשטה רגל, והקבוצה החדשה לקחה את כל הזכויות על ההיסטוריה והתארים של הקבוצה הישנה. ב-19 באוגוסט הכריזה טורינו על אורבנו קיירו כנשיאה החדש. ההכרזה נעשתה בפאב שנקרא "פאב נורמן" (שידוע גם כ"מבשלת וויגט") וזכור עד היום לאוהדי הקבוצה, והמועדון שינה את שמו ל"מועדון הכדורגל טורינו". בסוף עונת 2005/2006 עלתה טורינו חזרה לליגה הבכירה, לאחר ניצחון בפלייאוף העלייה. בעונה העוקבת ניצלה טורינו מירידה נוספת לליגת המשנה בסיבוב האחרון, אולם בסיום עונת 2009/2010 ירדה הקבוצה שוב לליגת המשנה, ובשנים הבאות כשלה שוב ושוב לעלות חזרה לליגה הבכירה.

ב-6 ביוני 2011 מונה ג'יאן פיירו ונטורה למאמן החדש לקראות עונת 2011/2012 בסרייה ב'. לאחר עונה ארוכה שבה חוותה הקבוצה עליות וירידות ביכולת, הבטיחה טורינו עלייה חזרה לסרייה א' כאשר בסיבוב האחרון ניצחה 0–2 את מודנה. בעונת 2012/2013 הצליחה הקבוצה לשרוד והבטיחה עונה נוספת בליגה הבכירה.

החזרה לאירופה

עונת 2013/2014 סימנה את השינוי עבור הקבוצה, שהצליחה להשיג את המקום השביעי בליגה ולהעפיל לליגה האירופית. כוכבי העונה היו אלסיו צ'רצ'י וצ'ירו אימובילה, שאף זכה בתואר מלך השערים של הליגה האיטלקית בסיום עונה זו. בעונת 2014/2015 העפילה הקבוצה לשלב 16 האחרונות בליגה האירופית, והודחה על ידי זניט סנקט פטרבורג, ובליגה סיימה הקבוצה תשיעית, כאשר בדרך היא מנצחת את יובנטוס בדרבי - לראשונה מזה 20 שנים. ב-2015/2016 סיימה הקבוצה במקום ה-12, ובסיום העונה עזב ונטורה את המועדון לאחר 5 עונות, כאשר סינישה מיכאילוביץ' מונה למחליפו. את עונת 2016/2017 סיימה הקבוצה במקום התשיעי פעם נוספת. בינואר 2018 עזב מיכאלוביץ' את הקבוצה ובמקומו מונה וולטר מצארי, שסיים עם הקבוצה תשיעי אף הוא בעונת 2017/2018. בעונת 2018/2019 סיימה הקבוצה במקום השביעי והעפילה לליגה האירופית לאחר 5 שנות היעדרות ממפעלים אירופיים. את עונת 2019/2020 הקבוצה פתחה טוב בזירה האירופית עם ניצחון 1–7 בסיכום על דברצן ההונגרית ו-1–6 בסיכום על שחטיור סליהורסק הבלארוסית, אך הפסידה 3–5 בסיכום 2 המשחקים לוולברהמפטון וונדררס האנגלית. בליגה סיימה במקום ה-16 לאחר שהליגה הוקפאה ולא הוחזרה לפעילות עקב התפרצות נגיף הקורונה.

יריבות עם יובנטוס

ערך מורחב – הדרבי של טורינו

לטורינו ואוהדיה יריבות ארוכת שנים עם יובנטוס. למרות היותה של יובנטוס קבוצה בעלת אוהדים רבים יותר באיטליה כולה - בעיר טורינו עצמה, טורינו היא השלטת. כאמור טורינו התפלגה מיובנטוס דבר שהוסיף ליריבות. בשנת 1927 מנעה יובנטוס מטורינו זכייה בתואר. משחקי הדרבי של טורינו החלו כבר ב-1906 והם מכונים דרבי דלה מולה. במשחקי הדרבי אוהדי יובנטוס נוהגים לתלות שלט הלועג לאסון סופרגה מנגד אוהדי טורינו מקניטים אותם אודות אסון הייזל.

סגל שחקנים

נכון ל-22 בספטמבר 2022

מס' עמדה שם 1 שוער אטריט ברישה 2 קשר בריאן בייה 3 מגן פר סחורס 4 קשר אלסנדרו בונג'ורנו 6 בלם דוד זימה 7 חלוץ יאן קראמו 9 חלוץ אנטוניו סנאבריה 10 קשר סשה לוקיץ' (קפטן) 11 חלוץ פייטרו פלגרי 13 מגן ריקרדו רודריגס 14 קשר אמיראן ליקאן 16 קשר ניקולה ולאשיץ' 17 מגן וילפריד סינגו 19 קשר ולנטינו לצארו (בהשאלה מאינטר) 20 חלוץ סימונה אדרה 21 קשר נאדרי אדופו

מס' עמדה שם 23 קשר דמבה סיק 26 מגן קופי דג'דג'י 27 בלם מארגים וובודה 28 קשר סמואלה ריצ'י 32 שוער ואניה מילינקוביץ'-סביץ' 33 מגן סאבס וואד 34 מגן אולה איינה 36 קשר מתיו גארבט 49 קשר נמניה ראדוניץ' (בהשאלה ממרסיי) 59 קשר אלכסיי מירנצ'וק (בהשאלה מאטאלנטה) 73 שוער מטאו פיורנזה 77 קשר קארול לינטי 78 מגן אנדריי אנטון 89 שוער לוקה ג'מלו 94 מגן אנג' נאגוסן

תארים

• אליפות איטליה: 7
  • (1927/1928, 1942/1943, 1945/1946, 1946/1947, 1947/1948, 1948/1949, 1975/1976)
• קופה איטליה: 5
  • (1935/1936, 1942/1943, 1967/1968, 1970/1971, 1992/1993)
• הסופר קאפ האיטלקי: 1
  • (1993/1994)

הישגים באירופה

• ליגת האלופות:
  • סיבוב שני (1): 1976/1977
• גביע אופ"א:
  • גמר (1): 1991/1992
  • רבע גמר (1): 1986/1987
  • סיבוב שלישי (2): 1977/1978, 1980/1981
  • סיבוב שני (2): 1985/1986, 1992/1993
  • סיבוב ראשון (5): 1972/1973, 1973/1974, 1974/1975, 1978/1979, 1979/1980
• גביע אירופה למחזיקות גביע:
  • חצי גמר (1): 1964/1965
  • רבע גמר (3): 1968/1969, 1971/1972, 1993/1994

שחקני עבר מפורסמים

• ולנטינו מאצולה
• כריסטיאן אביאטי
• דינו באג'ו
• כריסטיאן ויירי
• ג'אנלואיג'י לנטיני
• פרנצ'סקו גרציאני
• פאולו פוליצ'י
• טוני פולסטר
• אנזו שיפו
• ג'ו בייקר
• עבדי פלה
• דניס לאו

קישורים חיצוניים

https://it.m.wikipedia.org/wiki/Ora_e_per_sempre_(film)

מדיה וקבצים בנושא טורינו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של טורינו (באיטלקית)

• טורינו, ברשת החברתית פייסבוק
• טורינו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• טורינו, ברשת החברתית אינסטגרם
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu