גמר גביע אופ"א 1992
אירוע | גביע אופ"א 1991/1992 | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
בסיכום שני המפגשים אייאקס ניצחה בזכות חוק שערי חוץ | |||||||
המשחק הראשון | |||||||
| |||||||
תאריך | 29 באפריל 1992 | ||||||
מיקום | סטאדיו דלה אלפי, טורינו, איטליה | ||||||
שיפוט | ג'ו וורול (אנגליה) | ||||||
צופים | 65,377 | ||||||
משחק הגומלין | |||||||
| |||||||
תאריך | 13 במאי 1992 | ||||||
מיקום | האצטדיון האולימפי, אמסטרדם, הולנד | ||||||
שיפוט | זוראן פטרוביץ' (יוגוסלביה) | ||||||
צופים | 42,000 | ||||||
→ 1991 1993 ← | |||||||
גמר גביע אופ"א 1992 היה השלב שנעל את טורניר גביע אופ"א לעונת 1991/1992. הוא שוחק בשני מפגשים במתכונת בית-חוץ, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר היא אייאקס ההולנדית, שגברה על טורינו האיטלקית בזכות חוק שערי חוץ, לאחר שוויון 2–2 בסיכום שני המפגשים. הייתה זו המהדורה ה-21 של המפעל.
אייאקס זכתה בתואר לראשונה בתולדותיה, בהופעתה הראשונה בגמר המפעל. היא הייתה לזוכה ההולנדית השלישית בתולדות המפעל, והראשונה מזה 14 שנים. קדמו לה פיינורד ב-1973/1974 ופ.ס.וו. איינדהובן ב-1977/1978. כמו כן, היא הייתה לנציגה ההולנדית החמישית בתולדות משחקי גמר המפעל, כאשר בנוסף לזוכות העפילו לשלב הגמר גם טוונטה ב-1975 וא.ז. אלקמאר ב-1981. עם זכייתה של אייאקס בטורניר, היא הייתה לקבוצה השנייה בהיסטוריה (אחרי יריבתה העירונית של טורינו, יובנטוס) שזכתה בכל שלושת המפעלים המרכזיים של אופ"א - גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א וגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו כן, הייתה אייאקס לקבוצה הראשונה שאינה איטלקית שמעפילה לגמר מאז 1989, לאחר ששני משחקי הגמר האחרונים היו כל-איטלקיים. מנגד, העפילה טורינו לגמר המפעל לראשונה בתולדותיה, והעלתה לארבעה את מספר משחקי הגמר הרצופים עם נציגה איטלקית אחת לפחות (מתוך שבעה). מתוך רצף שבעת הגמרים, היה זה הגמר היחיד בו לא זכתה בתואר קבוצה מאיטליה. טורינו הייתה לקבוצה האיטלקית השישית המעפילה לגמר המפעל, אחרי יובנטוס, נאפולי, פיורנטינה, אינטר מילאנו ורומא.
שתי הקבוצות העפילו לטורניר עקב מיקום הליגה שלהן בעונה החולפת. אייאקס הייתה לסגנית האלופת הולנד לעונת 1990/1991, כשסיימה במאזן נקודות זהה לאלופה פ.ס.וו. איינדהובן, אך החמיצה את התואר בעקבות פער שערים נחות בשני שערים בלבד. היא חזרה להתמודד במפעל האירופי לאחר עונת השעיה, בעקבות אירוע זריקת מוט ברזל על ידי אוהדיה, שפגע בשוער אוסטריה וינה במשחק בין הקבוצות בספטמבר 1989. טורינו סיימה במקום החמישי בטבלה בעונת 1990/1991 בסרייה א', במרחק 13 נקודות מהאלופה סמפדוריה.
במשחק הגמר הראשון בוסטאדיו דלה אלפי בטורינו, עלתה אייאקס ליתרון משער של וים יונק במחצית הראשונה, אך וולטר קסגראנדה איזן בדקה ה-65. סטפן פטרסון החזיר לאייאקס את היתרון בפנדל כעבור שמונה דקות, אך תשע דקות אחר כך השלים קסגראנדה צמד וקבע את תוצאת המשחק, שוויון 2-2. לאחר גומלין ללא שערים באצטדיון האולימפי באמסטרדם, נקבע כי אייאקס היא הזוכה בטורניר לפי חוק שערי חוץ. היא הייתה לראשונה שזוכה לפי חוק זה מאז איינטרכט פרנקפורט ב-1980.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייאקס | סיבוב | טורינו | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | |
ארברו | 4 – 0 | 3 - 0 (ב) | 1 - 0 (ח) | סיבוב ראשון | קיי. אר. רייקיאוויק | 8 – 1 | 2 - 0 (ח) | 6 - 1 (ב) |
רוט-וייס ארפורט | 5 – 1 | 2 - 1 (ח) | 3 - 0 (ב) | סיבוב שני | בואבישטה | 2 – 0 | 2 - 0 (ב) | 0 - 0 (ח) |
אוססונה | 2 – 0 | 1 - 0 (ח) | 1 - 0 (ב) | שמינית הגמר | א.א.ק. אתונה | 3 – 2 | 2 - 2 (ח) | 1 - 0 (ב) |
גנט | 3 – 0 | 0 - 0 (ח) | 3 - 0 (ב) | רבע הגמר | B 1903 | 3 – 0 | 2 - 0 (ח) | 1 - 0 (ב) |
גנואה | 4 – 3 | 3 - 2 (ח) | 1 - 1 (ב) | חצי הגמר | ריאל מדריד | 3 – 2 | 1 - 2 (ח) | 2 - 0 (ב) |
אייאקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייאקס פתחה את הופעותיה במפעל מול ארברו השוודית בסיבוב הראשון. זכר לאירוע זריקת המוט שנתיים קודם לכן, נאלצה אייאקס לארח את המשחק 200 ק"מ לפחות ממגרשה הביתי, ובחרה בריינשטדיון בדיסלדורף לאירוח המפגש הראשון. לאחר 60 דקות ללא שערים, העלה דניס ברגקאמפ את אייאקס ליתרון. ארון וינטר הכפיל כעבור שבע דקות, וסטפן פטרסון קבע את תוצאת המשחק בדקה ה-84, 3-0 לאייאקס בסיום. בגומלין כבש וינטר את השער היחיד בדקה ה-66, וקבע 0–1 לאייאקס בסיום. עם 0–4 בסיכום המפגשים, המשיכה אייאקס לסיבוב השני.
בסיבוב השני פגשה אייאקס את רוט-וייס ארפורט הגרמנית. במשחק הראשון בחוץ נקלעה אייאקס לפיגור משער של אווה שולץ לאחר 39 דקות, אך איזנה משער של וים יונק דקה לתוך המחצית השנייה, ובדקה ה-76 השלים ברגקאמפ מהפך וקבע את תוצאת המשחק, 2-1 לאייאקס בחוץ. בגומלין הביתי, ששוב התקיים בדיסלדורף, קבע פטרסון 0–1 לאחר כחצי שעה. דני בלינד הכפיל בדקה ה-58, וג'ון ואן לואן קבע את תוצאת הסיום בדקה ה-84, 3-0 לאייאקס בסיום, 5-1 בסיכום שני המפגשים.
אייאקס התקדמה לשמינית הגמר שם פגשה את אוססונה הספרדית. במשחק הראשון בחוץ העניק ברגקאמפ לקבוצתו שער ניצחון בדקה ה-47, וקבע 0–1 בסיום. בגומלין הביתי בדיסלדורף שוב ניצחה אייאקס 0–1 משער של ברגקאמפ, הפעם בדקה ה-13, והמשיכה לרבע הגמר עם 0–2 בסיכום המפגשים.
עם מאזן אירופי מושלם של שישה ניצחונות בשישה משחקים, פגשה אייאקס את גנט הבלגית, ובמשחק הראשון נעצרה עם שוויון 0-0 בחוץ. אייאקס סיימה לרצות את עונשה ואירחה את הגומלין באצטדיון האולימפי באמסטרדם, ושם עלתה ליתרון כבר בדקה השביעית משער של מישל קריק. שלוש דקות לאחר מכן הכפיל ברגקאמפ את התוצאה וקבע 0–2 מהיר למארחת. דקה לסיום קבע יונק את תוצאת הסיום, 3-0 לאייאקס בדרך לחצי הגמר.
בשלב חצי הגמר פגשה אייאקס את גנואה האיטלקית. במשחק הראשון בחוץ עלתה אייאקס ליתרון מהיר כבר בדקה הראשונה משער של פטרסון. בריאן רוי הכפיל בדקה ה-61 וקירב את אייאקס לניצחון, אך צמד מהיר של קרלוס אגילרה בדקות ה-73 וה-80 קבע שוויון 2-2. דקה לסיום כבש וינטר את שערו השלישי במפעל באותה העונה, וקבע 2–3 דרמטי לאייאקס. במשחק הגומלין באמסטרדם העלה מאוריציו יוריו את גנואה ליתרון לאחר 37 דקות, וקירב אותה מרחק שער בלבד מהעפלה, אך ברגקאמפ החזיר את אייאקס לשוויון 1-1 בדקת הפתיחה של המחצית השנייה. המשחק הסתיים בשוויון 1-1, ועם 3–4 בסיכום וללא הפסדים לאורך העונה האירופית, העפילה אייאקס לראשונה בתולדותיה לגמר גביע אופ"א.
טורינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורינו האיטלקית החלה את דרכה לעבר הגמר בסיבוב הראשון מול קיי. אר. רייקיאוויק האיסלנדית. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בניצחונה של טורינו 0–2, משערים של רוברטו מוסי בדקה ה-21 ושל אנריקו אנוני בדקה ה-72. הגומלין הביתי היה לתצוגה התקפית מרשימה של טורינו. ג'ורג'יו ברשיאני כבש ראשון לאחר רבע שעה, אך טורינו הופתעה עם שער שוויון לאחר דקה מרגליו של גונאר סקולאסון. רוברטו פוליקאנו כבש סמוך להפסקה, החזיר את היתרון לטורינו וקבע 1–2. רפאל מרטין ואסקס קבע 1–3 שתי דקות בתוך המחצית השנייה, אנזו שיפו הוסיף כעבור חמש דקות, ושתי דקות אחריו קבע ג'וזפה קארייו 5-1. בדקה ה-63 השלים שיפו צמד וקבע את תוצאת הסיום, 6-1 לטורינו, שעולה עם 1–8 בסיכום שני המפגשים.
בסיבוב השני פגשה טורינו את בואבישטה הפורטוגלית. טורינו אירחה את המשחק הראשון ועלתה ליתרון כבר לאחר שתי דקות מרגליו של ג'אנלואיג'י לנטיני. בדקה ה-69 קבע אנוני את תוצאת הסיום, 2-0 לטורינו. לאחר גומלין ללא שערים בפורטוגל, המשיכה טורינו לשמינית הגמר.
בשלב שמינית הגמר הוגרלה טורינו למפגש מול א.א.ק. אתונה היוונית. במשחק הראשון בחוץ נקלעה טורינו לפיגור בדקה ה-22 משער של דניאל בטיסטה לימה, אך השלימה מהפך מהיר עם שערים של וולטר קסגראנדה בדקה ה-33, ושל ברשיאני שלוש דקות לאחר מכן. רפיק שבנדז'וביץ' השווה את התוצאה בדקה ה-73, וקבע את תוצאת הסיום, 2-2. בגומלין כבש קסגראנדה את השער היחיד במשחק לאחר 54 דקות, וקבע 0–1 בסיום לטורינו, שעולה לרבע הגמר עם 2–3 בסיכום.
ברבע הגמר פגשה טורינו את B 1903 הדנית. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בניצחון חלק לאיטלקים, 2-0 משערים של קסגראנדה (37) ושל פוליקאנו (82). בגומלין הסתפקה טורינו בשער עצמי של איוואן נילסן בדקה השלושים כדי לנצח 0–1, ולעלות לחצי הגמר עם 0–3 בסיכום המפגשים.
בשלב חצי הגמר פגשה טורינו את אחת המועמדות הבולטות לזכייה בתואר, ריאל מדריד הספרדית. הקבוצה של לאו ביינהאקר כללה שמות בולטים כגון גאורגה חאג'י, מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, הוגו סאנצ'ס, אמיליו בוטרגניו ועוד. במשחק הראשון באצטדיון סנטיאגו ברנבאו הדהימה טורינו עם שער יתרון של קסגראנדה בדקה ה-58, אך חאג'י איזן כעבור שתי דקות, וכעבור חמש דקות נוספות השלים פרננדו היירו מהפך וקבע 1–2 לריאל בסיום. בגומלין בטורינו נקלעה ריאל לפיגור מפתיע משער עצמי של ריקרדו רוצ'ה בדקה השביעית. השער העמיד את ריאל בפיגור בסיכום המפגשים בעקבות חוק שערי חוץ, ובעוד הספרדים חיפשו את שער השוויון, הייתה זו דווקא טורינו שהכפילה את היתרון בדקה ה-77 מרגליו של לוקה פוסי. עם 0–2 בסיום, השלימה טורינו 2–3 מרשים על ריאל בסיכום המפגשים, ועלתה על חשבונה לגמר גביע אופ"א הראשון בתולדותיה.
סיכום המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשחק הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפגש הראשון התקיים בוסטאדיו דלה אלפי שבטורינו. אייאקס של המאמן לואי ואן חאל עלתה למשחק הראשון במערך התקפי של 3-4-3, בהרכב משופע כוכבים שכלל בין היתר את הקפטן דני בלינד במרכז ההגנה לצדו של פרנק דה בור הצעיר, ארון וינטר בקישור ודניס ברגקאמפ מאחורי החלוצים. הסגל למשחק הראשון היה הולנדי לחלוטין, למעט החלוץ סטפן פטרסון השוודי שפתח במרכז ההתקפה. קבוצת הפאר ההולנדית הגיעה כפייבוריטית ברורה למפגש מול הקבוצה של אמיליאנו מונדוניקו, שרק שנתיים קודם לכן עוד שיחקה בסרייה ב'. טורינו עלתה במערך הקבוע של 4-5-1, כאשר בלטו בו הקשר הבלגי אנזו שיפו כקשר מרכזי לצדו של ג'ורג'יו ונטורין, שני הקשרים ההתקפיים בכנפיים, רפאל מרטין ואסקס הספרדי בימין וג'אנלואיג'י לנטיני בשמאל, והחלוץ הברזילאי וולטר קסגראנדה.
אייאקס העדיפה עלתה ליתרון ראשון כבר לאחר 17 דקות. דה בור חטף כדור מלנטיני באגף שמאל, בחצי המגרש של טורינו, והעביר לוים יונק שהניף את רגל ימין מכ-35 מטרים ושלח כדור מסובב ועוצמתי שהטעה את השוער לוקה מרקג'אני, שער מרהיב שהעלה את אייאקס ליתרון 0–1. ההולנדים המשיכו לתקוף במחצית הראשונה, והגיעו למצב טוב להכפלת היתרון, כאשר סוני סילוי שלח את ברגקאמפ באגף ימין. הקשר ההתקפי התגבר על השומר שלו וחדר לרחבה, שם הקפיץ את הכדור אל ראשו של וינטר שהגיע מאחור, נותר פנוי לחלוטין ונגח תוך כדי זינוק, אך הכדור הלך למרכז השער ומרקג'אני קלט.
טורינו הצליחה להתאושש מהלחץ של אייאקס והחלה לחפש את שער השוויון. לנטיני גלש היטב והציל כדור מקו החוץ, לפני דה בור. הכדור הגיע לשיפו באגף ימין, והוא שלח כדור בחצי גובה אל הפינה הקרובה של תיבת החמש. קסגראנדה הצליח להגיע בגלישה תוך שהוא מקדים את סילוי, אך סטנלי מנזו התמקם היטב והציל את אייאקס מספיגה. על אף שסיכנה את השער מספר פעמים, לא הצליחה טורינו להשיג שוויון עד לתום המחצית, 1-0 לאייאקס בהפסקה.
המחצית השנייה נפתחה עם התקפות מצד לצד, ובדקה ה-65 הצליחה טורינו להשיג את השוויון. רוברטו מוסי קיבל את הכדור באגף שמאל בחצי המגרש של קבוצתו ופרץ כל הדרך עד לסף הרחבה של אייאקס. משם, העביר את הכדור לשיפו, שבעט מכ-18 מטרים כדור חזק וקופץ למרכז השער. מנזו הצליח רק להדוף למרכז הרחבה, הישר לרגליו של קסגראנדה שכבש בנגיעה מקרוב את הכדור החוזר, שוויון 1-1. דקות ספורות לאחר מכן התקרב קסגראנדה לשער נוסף, כאשר קיבל את הכדור על קו ה-16 ובעט בנגיעה, אך הכדור השטוח לא הצליח להכניע את מנזו שקלט. טורינו המשיכה לחפש את השער, כאשר פסקל ברונו מסר ללנטיני, שהסתובב היטב עם הכדור, ופרץ תוך שהוא משאיר שני שומרים מאחוריו. במצב של שניים-על-שניים, ניסה לנטיני להעביר לקסגראנדה כדור שהיה משאיר אותו לבד מול השוער, אך דווקא החלוץ פטרסון גלש היטב ומנע את הכדור מהחלוץ הברזילאי.
מן העבר השני, הצליחה אייאקס לחזור להוביל בזכות טעות בהגנה וערנות של ברגקאמפ. שיפו מסר לאחור לכיוונו של אנריקו אנוני, אך הכדור היה חזק מדי ועבר את הקשר האחורי. ברגקאמפ ניצל זאת כדי להשתלט על הכדור לפני אנוני שניסה לעצור אותו, ולהיכנס לרחבה. סילבאנו בנדטי שלח רגל ופגע ברגלו של ברגקאמפ, והשופט פסק על פנדל לזכות אייאקס. פטרסון ניגש לבעוט, ובכדור שטוח הכניע את מרקג'אני, 2-1 לאייאקס בדקה ה-73.
היתרון החזיק מעמד תשע דקות בלבד. טורינו יצאה להתקפה, בסיומה הקפיץ לנטיני בנגיעה לכיוונו של קסגראנדה על סף הרחבה. החלוץ השתלט היטב על הכדור, הטעה ועבר את בלינד, ותחת הלחץ של הקפטן הקפיץ את הכדור מעבר למנזו כדי לקבוע 2-2. מהלך נאה של קסגראנדה, שהשלים צמד וקבע שוויון 2-2 בדקה ה-82. בדקות הסיום התקרבה טורינו למהפך, אחרי שג'ורג'יו ברשיאני המחליף הקפיץ מעל בלינד ובעט מזווית קשה, שטוח לפינה הקרובה של מנזו, אך השוער לא התקשה לקלוט את הכדור.
התוצאה נשמרה עד לסיום. טורינו שפיגרה פעמיים נמנעה מהפסד ביתי, אייאקס יצאה מעודדת עם שני שערי חוץ, שוויון 2-2 בסיום.
29 באפריל 1992 | טורינו | 2 - 2 | אייאקס | סטאדיו דלה אלפי, טורינו, איטליה צופים: 65,377 שיפוט: ג'ו וורול |
וולטר קסגראנדה 82', 65' | (סיקור) | וים יונק 17' סטפן פטרסון 73' (פ) |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
משחק הגומלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבועיים לאחר המשחק הראשון, נפגשו הקבוצות למפגש הגומלין באצטדיון האולימפי באמסטרדם. ואן חאל ביצע שינוי אחד בהרכב, כאשר רוב אלפלן פתח על חשבונו של ברגקאמפ הפצוע. קבוצתו עלתה במערך דומה לזה של המפגש הראשון, אך בהיעדרו של ברגקאמפ הציגה סגנון הגנתי יותר, שמטרתו לשלוט בקצב המשחק, להחזיק יותר בכדור ולשמור על יתרון שערי החוץ שלה. מנגד, טורינו עלתה במערך זהה לזה של המשחק הראשון. מונדוניקו ביצע שני שינויים בהרכב, כאשר המוצהבים מהמשחק הראשון, אנוני וברונו, הוחלפו ברוברטו פוליקאנו (פתח כמגן שמאלי במקומו של מוסי שהוסט לעמדת המגן הימני) ולוקה פוסי שפתח בקישור האחורי.
המשחק יצא לדרך לעיני הקהל הביתי המשולהב, שקיבל את שחקניו באבוקות ובאווירה חמה. המחצית הראשונה התאפיינה בהגנות חזקות שהצליחו למנוע משחקני ההתקפה של שתי הקבוצות להגיע למצבים מסוכנים. המצב המסוכן ביותר בחצי הראשון היה שייך לאייאקס, לאחר שרוי הגביה קרן לרחבה, פטרסון נגח היטב והכניע את מרקג'אני, אך הכדור נהדף מקו השער על ידי פוסי, שהציל שער בטוח. בהמשך ניסה רוי את כוחו גם בבעיטה מרחוק, אך הכדור השטוח נהדף על ידי מרקג'אני לקרן. לאחר הפתיחה הדומיננטית של אייאקס, התקרבה טורינו לשער הראשון במשחק. לנטיני קיבל כדור מקסגראנדה באגף שמאל, עבר את סילוי ופרץ לרחבה. ההגבהה שלו מצאה את הראש של קסגראנדה, שהתרומם מעל לשחקן ההגנה ונגח היטב לפינה. מנזו לא הגיב ונכנע, אך הכדור נעצר בעמוד והורחק על ידי ההגנה.
טורינו המשיכה לתקוף, וברגע מעורר מחלוקת הרגישה מקופחת על ידי השופט היוגוסלבי. רוברטו קראברו קיבל כדור בתוך הרחבה, הטעה את דה בור והורד אל הדשא, אך השופט לא שרק על אף מחאותיו של הקפטן. המאמן מונדוניקו הנסער הניף כיסא מעל לראשו ונופף בו לכיוון השופטים, כהבעת מחאה, אך ללא הועיל. החלטתו של השופט נותרה בעינה, וטורינו לא זכתה בפנדל. מן העבר השני, ספק הכשלה של השוער מרקג'אני על ארון וינטר אף היא לא זכתה לשריקה מצד השופט.
המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים, 0-0 בהפסקה.
אייאקס פתחה את המחצית השנייה בהתקפה מסוכנת לעבר שערה של טורינו, שהסתיימה בבעיטה חדה של פטרסון מתוך הרחבה והדיפה של מרקג'אני. מן העבר השני, נעצרה טורינו בפעם השנייה בקורת השער, לאחר שבעיטה של מוסי מחוץ לרחבה פגעה בבלינד והכניעה את מנזו, אך נעצרה בעמוד הרחוק.
המחצית המשיכה במגמות הפוכות - בעוד האיטלקים לחצו קדימה וניסו לשבור את ההגנה ההולנדית, המארחת סיכנה את השער בהתקפות מעבר ומתפרצות מהירות. בהתקפה מסוג זה פרץ וינטר היטב מצד שמאל לרחבה והעביר לג'ון ואן לואן המחליף, שבעט בחצי גובה מכשמונה מטרים, אך נעצר אצל מרקג'אני. מן העבר השני, ובפעם השלישית במשחק, עצרה מסגרת השער את טורינו מכיבוש. מוסי נגח כדור קשתי מכ-16 מטרים אל תוך הרחבה העמוסה של אייאקס, ג'אנלוקה סורדו המחליף הגיע ראשון לבעיטה ובעט בעוצמה מהאוויר כדור שהכניע את מנזו אך נעצר במשקוף והורחק על ידי ההגנה.
אייאקס נלחצה לשערה ובמשך דקות ארוכות ניסתה להאט את קצב המשחק, לשמור על התוצאה ולמשוך זמן. האיטלקים שהיו קרובים פעם אחר פעם לכיבוש לא הצליחו להשיג את שער החוץ המיוחל. בסיום, שוויון 0-0, שקבע כי אייאקס זוכה לראשונה בתולדותיה בגביע אופ"א, בזכות חוק שערי חוץ ולאחר שוויון 2-2 בסיכום שני המפגשים.
13 במאי 1992 | אייאקס | 0 - 0 | טורינו | האצטדיון האולימפי, אמסטרדם, הולנד צופים: 42,000 שיפוט: זוראן פטרוביץ' |
(סיקור) |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקור המשחק הראשון באתר אופ"א (באנגלית)
- סיקור המשחק השני באתר אופ"א (באנגלית)
משחקי גמר גביע אופ"א והליגה האירופית | |||||
---|---|---|---|---|---|
גביע אופ"א |
| ||||
הליגה האירופית | 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 |