כנען

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

מפת המזרח התיכון בתקופת אל עמרנה

כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ בתורה ובספר יהושע, ולעיתים הוא משמש להבחנה בין הגלעד ובין הארץ שממערב לירדן, שרק היא קרואה כנען. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה בה הארץ נשלטה בידי הממלכה המצרית החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו, עד לכיבושה בידי בני ישראל באזור ההר ועל ידי גויי הים במישור החוף, אשר דחקו בחלק מהארץ את האוכלוסייה הקודמת.

בתורה נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".

מקור השם

השם כנען בהירוגליפים

ארגמון חד הקוצים, אחד ממיני החלזונות מהם הפיקו הכנענים את צבע הארגמן

בתעודות מצריות עתיקות מופיעים כמה שמות שונים לכנען:

• ח'ארו או ח'ורו - ארץ החורים. זהו הכינוי הנפוץ ביותר.
• רת'נו או "רזנו" - ארץ הרוזנים/המושלים. זהו כינוי שנשתמר מתקופת שלטון החיקסוס, שמקורם כנראה היה בכנען. רת'נו הוא האזור בהם שוכנות לבנון, מרכז ומערב סוריה של ימינו, והתחלק ל"רת'נו העילית" (בצפון) ו"רת'נו התחתית" (בדרום).
• כִּנַחֻ' או כִּנַחְ'נַ - כנען.
• דאהי - כינוי לכנען שמוזכר במספר מקורות מצריים (לדוגמה במצבת הניצחון של סתי הראשון בבית שאן).

ארץ כנען מוזכרת בשמה גם במקרא, בה היא מיוחסת לדמות "כנען" בנו של חם ונכדו של נוח. כך על פי לוחות העמים המופיעים בספר בראשית (פרק י'), לכנען היו 11 בנים שעל פי המתואר במקרא התיישבו בארץ המכונה "ארץ כנען", כשבהמשך הכתוב אומר: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני".

אחד מן הפירושים למילה כנען הוא ארגמן. מקורו באיסוף חלזונות ימיים שמהם הפיקו את צבע הארגמן על ידי עמי הארץ. שלושת חלזונות בים התיכון הם: מארגמונית אדומת פה (שם מדעי: Thais Haemastoma), ארגמון חד קוצים (שם מדעי: Murex Brandaris) שבהם הצבען העיקרי הוא דיברומואינדיגוטין, מולקולה של אינדיגו בתוספת שני אטומי ברום, הפיקו את הארגמן, וארגמון קהה קוצים (שם מדעי: Trunculariopsis trunculus) ממנו הפיקו את צבע הארגמן.

מאוחר יותר ניתן השם פניקיה לארץ כנען על ידי היוונים. פירוש המילה "פניקוס" ביוונית אף הוא ארגמן, ופיניקיה פירושה "ארץ הארגמן".

פירוש נוסף הידוע לשם כנען הוא "סוחר". כך מוזכר בסוף ספר משלי: ”וחגור נתנה לכנעני”. הפיניקים, צאצאי הכנענים ויושבי הלבנון, נודעו כמפתחי המסחר והשייט בים התיכון ובכל המזרח התיכון הקדום.

גבולות

ארץ כנען כוללת את כל האזור שממערב לירדן בין בקעת הלבנון לבין חלקו הצפוני (המיושב) של הנגב, ואת אזור דמשק והחורן. גבולות ארץ כנען מוצגים בספר בראשית:

וַיְהִי גְּבֿוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹֿן בֹּאֲכָֿה גְֿרָרָה עַדֿ־עַזָּה בֹּאֲכָֿה סְדֹֿמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְֿמָה וּצְבֹֿיִם עַדֿ־לָשַׁע

— ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ט

בתעודות מצריות שנמצאו מאותה התקופה (בעיקר מכתבי אל עמרנה) לא מצוינים גבולות הטריטוריה, אולם רשימת הערים הנכללות בתחומו תואמת את הגבולות כפי שמופיעים במקרא.

על פי החוקרים בנימין מזר, זכריה קלאי, יוחנן אהרוני ויהושע גרינץ, כנען הייתה פרובינציה בשליטה מצרית. תאוריה זו נסמכת גם על פסוקי המקרא כי כנען בנו של חם נחל את דרום המרחב הגאוגרפי המוכר אז; אף שהארץ המכונה "ארץ כנען" נפלה בחלקו של שם בן נח, אשר ירש את כל אזור הסהר הפורה ועד לדרום ערב ולא בחלקו של חם בן נוח. גבולות וערי כנען מוזכרים בכתבי המארות המצריים מתחילת האלף השני לפנה"ס, ב"כתב השנינה" (פפירוס אנאסטאזי א) מראשית שלטונו של רעמסס השני, על פיו העיר צומור מצפון לגבל נכללה בגבולה של כנען, ובמקורות נוספים.

גבולות כנען כארץ מתוארים פעמים רבות במקרא כ"ארץ המובטחת" לעם היהודי, החל מספר במדבר: ”זאת תהיה לכם ארץ כנען לגבולותיה”, וכן באריכות בספר יהושע וספר יחזקאל. על פי ספר היובלים, חם אביו של כנען ואחיו ביקשו מכנען לא לפלוש לארצם של בני שם אולם כנען סירב לבקשתם; ובסוגיה זו עסקו גם פרשני התנ"ך בימי הביניים כגון רש"י ובעת החדשה, כגון המלבי"ם.

החברה הכנענית

ציור קיר מצרי עתיק בנוא אמון המתאר משלחת של נכבדים כנענים ומשרתיהם מביאים מנחות המסמלות את נאמנותם לפרעה תות ענח' אמון.

כנענים כפי שתוארו ב"ספר השערים", טקסט דתי ממצרים העתיקה שתוארך למאה ה-13 לפנה"ס.

החברה הכנענית התנהלה במתכונת של ערי מדינה שונות ויריבות לרוב. החברה עצמה לא הייתה הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, אלא מגוונת והורכבה ממספר קבוצות שחיו בתחומי המרחב הכנעני. הקבוצות הללו ידועות מתיעודים חיצוניים (בעיקר מצריים) המתארים את המצב החברתי המגוון בכנען, ומובאות כאן:

• "כנענים" - מדובר בשכבת הסוחרים בחברה הכנענית ששלטה בערי החוף.
• מושלים ונסיכים - מושלים, בני מושלים ונסיכים מערי המדינה הכנעניות היוו את האליטה של החברה הכנענית. בכדיי להבטיח את המשך השליטה וההשפעה המצרית בכנען היו מובאים בני המושלים כשבויים של הפרעה למצרים (גם כקלפי מיקוח בכדי למנוע את התמרדות אביהם השליט וממלכתו בפרעה), בה זכו ליחס מיוחד, גודלו בארמונות הפרעה עם בניו ובני הנכבדים המצריים וחונכו על ברכי התרבות המצרית, מה שהפך אותם לנאמנים וכנועים למרות המצרית - בה ראו דבר נשגב, עד שהיו מוחזרים לערי-ממלכותיהם בכדיי להחליף את קודמם בתפקיד (לרוב אביהם). על מעמדם הרם מעידה הבטחתו של אמנחותפ השלישי שנתן ערבות שאם אחד מבני המושלים הנמצא אצלו במצרים ימות כל עוד הוא בהשגחה מצרית, יעמיד הפרעה את אחד מבניו שלו בכדיי שיחליף אותו.
• מריאנו - "אנשי מרכבות" בחורית, היוו מעמד עליון בקרב החברה הכנענית לפי המשתקף מעצם מספרם המועט ומעמדם הרם ברשימות שבויים של פרעונים מצרים מארץ ישראל.
• "חורים" - במצרית "ח'ארו". ככל הנראה אנשים ממוצא חורי שהיגרו לכנען במאות ה-18 לפנה"ס וה-17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה). החורים הותירו את חותמם בשפה הכנענית שספגה אליה מילים מהשפה החורית, והאזורים שבהם התרכזו בתוך כנען כונו בפי המצרים "ח'ארו" או "ח'ורו"
• "עאמו" - כינוי מצרי לחלק מיושבי כנען כבר בכתובות מתקופת הממלכה הקדומה, למשל: קורבנות התקפתו של פרעה פפי הראשון בכנען והמהגרים החיקסוסיים מציור הקיר הידוע בקבר בני חסן מתוארים כבני קבוצה זו.
• "שסו" - "נוודים" במצרית קדומה, קבוצה זו ידועה כחיה בקבוצות שונות (לא ידוע אם היה קשר אתני ביניהן) במרחב שבין ארץ ישראל ולבנון - הם משמשים כשכירי חרב בעבור שליטי ערי הממלכות השונות וידועים כמתמרדים נגד המצרים ופורעי חוק, מתעודות מצריות מתקופת רעמסס השני למשל, שנחשב לגדול פרעוני מצרים, מוזכר חששם של חיילים מצריים מפני השסו היושבים בנגב העשויים לארוב לחיילים ולתקוף אותם בשעות הלילה.
• "חבירו" - ייתכן ששמם הוא "עפירו" מכיוון שהאותיות ע' וח' וכמו גם ב' ופ' הם אותיות מתחלפות. ככל הנראה מדובר באנשים שנפלטו מהמסגרת החברתית בערים שונות בלבנט ובתוך כנען וחלקם היגרו לארץ זו, שכן הם מוזכרים בתעודות כפועלים גם מחוץ לה. כמו השסו הם לרוב מוזכרים בתור שודדים או שכירי חרב שלקחו חלק בקרבות המתוארים במכתבי אל-עמארנה מסוף תקופת הברונזה המאוחרת שהביאו לקריסת התרבות הכנענית. בשל הדמיון כביכול בשמם לעברים הוצע לזהותם עמם, טענה שלא זוכה כבר לרוב בקהילה המדעית.
• אמורים - צאצאי שבטים שמיים-מערביים שכונו "אמורו" במצרית. מקורם הוא ככל הנראה במסופוטמיה, ממנה נדדו בתקופת הברונזה התיכונה מערבה ומכאן שמם ("אנשי המערב") לסוריה, ארץ ישראל ולבנון (בה כוננו את ממלכת אמורו).
• מנטיו או גם מנטיו סאטט - קבוצה שמית שחיה בכנען באזור החוף עד לאוגרית.
• נוגס - נקראים גם "בני נוח'שה". ככל הנראה מתיישבים מצפון סוריה.

לטענת יוחנן אהרוני בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", התמונה המשתקתפת ברשימת השבויים של אמנחותפ השלישי היא שיחסי האוכלוסייה הכנענית בארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס היו אלה: החורים מהווים 66% מהאוכלוסייה, השוסים 27.5% והחבירו (אותם זיהה כ"עברים") מהווים 6.5% מהאוכלוסייה. לדבריו אוכלוסיית החבירו והשוסים הלכה וגדלה במהלך המאות ה-14 וה-13 לפנה"ס.

שפות

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 סברו בלשנים כי הייתה שפה שמית כנענית, שדוברה באלף ה-3 לפנה"ס, והתפצלה לשפות: עברית מקראית, פיניקית, מואבית, אדומית ועמונית. גילויה של השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזו, וכיום היא שנויה במחלוקת. יש בלשנים המכנים את השפה הפיניקית "כנענית" (מתוך הנחה שהפיניקים היו צאצאיהם הישירים של הכנענים), ולפיכך הם מכנים את השפה המשוחזרת השנויה במחלוקת "פרוטו-כנענית".

השפה שבה נכתבו מכתבי אל-עמארנה שנשלחו מכנען במאה ה-14 לפנה"ס נקראת כיום במחקר: "כנענו-אקדית", שהיא בעיקרה אכדית עם תוספות מתוך השפות הכנעניות שדוברו כאן דאז.

ראו גם

• תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
• שפות שמיות
• מיתולוגיה כנענית
• ארץ ישראל בעת העתיקה
• היסטוריה של ארץ ישראל

לקריאה נוספת

• יוחנן אהרוני, א"י בתקופה הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית, הוצאת מטכ"ל/קצין חינוך ראשי, ענף השכלה, 1959.
• יובל יקותיאלי, יחסי מצרים וכנען בתקופת הברונזה הקדומה 1 - מבט מדרום מערב כנען, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 74-66.

• Jonathan N. Tubb, Canaanites, Norman (Oklahoma), 1998.

קישורים חיצוניים

• "ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" על הכניסה לארץ המובטחת.
• "ארץ כנען לגבולתיה..." על סוגיית גבולות הארץ המובטחת.
• ארכאולוגיה של ארץ כנען (העתיקה) ושל ישראל (העתיקה) - (באנגלית)