אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
סיום, מיד סופי |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מנהיג |
{{מנהיג |
||
| |
|שם=אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה |
||
| |
|תאריך לידה=[[10 במרץ]] [[1845]] |
||
| |
|תאריך פטירה=[[1 בנובמבר]] [[1894]] |
||
| |
|מקום לידה=[[סנקט פטרבורג]], [[האימפריה הרוסית]] {{דגל|האימפריה הרוסית}} |
||
| |
|מקום פטירה=[[סנקט פטרבורג]], [[האימפריה הרוסית]] {{דגל|האימפריה הרוסית}} |
||
| |
|תמונה=File:Alexander III of Russia.JPG |
||
| |
|שם בשפת המקור=Александр III Александрович Романов |
||
| |
|שם מלא = אלכסנדר אלכסנדרוביץ' רומנוב |
||
| |
|מדינה=[[רוסיה]] |
||
| |
|מקום קבורה=[[מבצר פטר ופול]], [[סנקט פטרבורג]] |
||
| ⚫ | |||
| מפלגה = |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
|תואר=קיסר רוסיה |
|||
| בן-זוג = |
|||
|כינוי="עושה השלום" |
|||
| ⚫ | |||
| |
|אב=[[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] |
||
| ⚫ | |||
| כינוי = |
|||
| ⚫ | |||
| אב = [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| אתר אינטרנט = |
|||
| ⚫ | |||
|שם התפקיד=קיסר רוסיה |
|שם התפקיד=קיסר רוסיה |
||
|למניין= |
|למניין= |
||
| שורה 34: | שורה 31: | ||
|תחת תפקיד= |
|תחת תפקיד= |
||
}} |
}} |
||
| |
|תפקיד2= |
||
| |
|תפקיד3= |
||
}} |
}} |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
[[קובץ:Tsarevitch Alexander later Alexander III and Princess Dagmar of Denmark 1865 by Sergei Levitsky.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Tsarevitch%20Alexander%20later%20Alexander%20III%20and%20Princess%20Dagmar%20of%20Denmark%201865%20by%20Sergei%20Levitsky.jpg|ממוזער]] |
|||
{{בעבודה}} |
|||
| ⚫ | |||
==ביוגרפיה== |
==ביוגרפיה== |
||
| ⚫ | |||
=== ראשית חייו === |
=== ראשית חייו === |
||
אלכסנדר השלישי נולד ב[[סנקט פטרבורג]] ב-10 במרץ 1845, והיה בנם השני של [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] ורעייתו [[מריה, נסיכת הסן]] (בתם של [[לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן]], ו[[וילהלמינה, נסיכת באדן]]). הוא נודע כטיפוס מחוספס, השונה בתכלית מקודמיו - אביו הליברל אלכסנדר השני, ואחי-סבו [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]], שנודע כ[[ג'נטלמן]] רגשן ואבירי. אלכסנדר השלישי לא רחש כל חיבה ל[[תרבות]] גבוהה, עדנה ואלגנטיות, והתפאר בהיותו מחוספס כמרבית נתיניו הרוסים. גישתו הישירה והחותכת הייתה גסה לעיתים, אך התאימה לתנועותיו המגושמות. בחינוכו לא היה די לרכך תכונות אלה. |
אלכסנדר השלישי נולד ב[[סנקט פטרבורג]] ב-10 במרץ 1845, והיה בנם השני של [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה]] ורעייתו [[מריה, נסיכת הסן]] (בתם של [[לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן]], ו[[וילהלמינה, נסיכת באדן]]). הוא נודע כטיפוס מחוספס, השונה בתכלית מקודמיו - אביו הליברל אלכסנדר השני, ואחי-סבו [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]], שנודע כ[[ג'נטלמן]] רגשן ואבירי. אלכסנדר השלישי לא רחש כל חיבה ל[[תרבות]] גבוהה, עדנה ואלגנטיות, והתפאר בהיותו מחוספס כמרבית נתיניו הרוסים. גישתו הישירה והחותכת הייתה גסה לעיתים, אך התאימה לתנועותיו המגושמות. בחינוכו לא היה די לרכך תכונות אלה. |
||
| שורה 51: | שורה 43: | ||
===יורש עצר=== |
===יורש עצר=== |
||
| ⚫ | |||
ב-[[13 באפריל]] [[1865]], מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת [[שחפת|שחפתית]] של [[חוט השדרה]], ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו [[ייבום|ייבם]] את הנסיכה דאגמאר, וב-[[9 בנובמבר]] [[1866]], אחרי שהנסיכה הוטבלה לנצרות האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו. נישואין אלו היו מאושרים והחזיקו עד למותו של אלכסנדר. |
ב-[[13 באפריל]] [[1865]], מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת [[שחפת|שחפתית]] של [[חוט השדרה]], ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו [[ייבום|ייבם]] את הנסיכה דאגמאר, וב-[[9 בנובמבר]] [[1866]], אחרי שהנסיכה הוטבלה לנצרות האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו. נישואין אלו היו מאושרים והחזיקו עד למותו של אלכסנדר. |
||
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם [[סרגיי סולוביוב]], והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת [[הכנסייה האורתודוקסית הרוסית|הכנסייה האורתודוקסית]], [[קונסטנטין פובדונוסצב]]. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]]) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות. בין השנים 1865 ו-1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה. |
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם [[סרגיי סולוביוב]], והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת [[הכנסייה האורתודוקסית הרוסית|הכנסייה האורתודוקסית]], [[קונסטנטין פובדונוסצב]]. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]]) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות{{הערה|{{גלובס||הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק|1001253974|22 בספטמבר 2018}}}}. בין השנים 1865 ו-1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה. |
||
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה [[גרמניה|גרמנית]] בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - ב[[שפה]], מינהל ו[[דת]]. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם [[פרוסיה]]. ה[[אנטגוניזם]] שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך [[מלחמת צרפת-פרוסיה]], כאשר הצאר תמך בקבינט ב[[ברלין]], בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו ל[[צרפת|צרפתים]]. |
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה [[גרמניה|גרמנית]] בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - ב[[שפה]], מינהל ו[[דת]]. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם [[פרוסיה]]. ה[[אנטגוניזם]] שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך [[מלחמת צרפת-פרוסיה]], כאשר הצאר תמך בקבינט ב[[ברלין]], בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו ל[[צרפת|צרפתים]]. |
||
[[קובץ:Alexander III and Maria Fedorovna's coronation by G.Becker (1888, Hermitage).jpg|ימין|ממוזער|ציור של הכתרת הקיסר אלכסנדר השלישי ורעייתו בקתדרלה ב[[מוסקבה]], 25 במאי 1883]] |
|||
חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו ל[[בולגריה]], שם הוביל את האגף הימני של כוח הפלישה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג וב[[מוסקבה]] כקדושים מעונים, אך די היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על כך שהמצב לאמיתו אינו כן. כרבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי ה[[טורקים]] רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע ל[[קונסטנטינופול]] ו[[חוזה סאן סטפנו]] נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את [[מזרח אירופה]] כרצונה, ה[[קנצלר גרמניה|קנצלר הגרמני]] [[אוטו פון ביסמרק]] נהג אחרת וכרת ברית עם [[אוסטריה]] כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את דעותיו של אלכסנדר, שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת-פרוסיה. |
חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו ל[[בולגריה]], שם הוביל את האגף הימני של כוח הפלישה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג וב[[מוסקבה]] כקדושים מעונים, אך די היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על כך שהמצב לאמיתו אינו כן. כרבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי ה[[טורקים]] רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע ל[[קונסטנטינופול]] ו[[חוזה סאן סטפנו]] נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את [[מזרח אירופה]] כרצונה, ה[[קנצלר גרמניה|קנצלר הגרמני]] [[אוטו פון ביסמרק]] נהג אחרת וכרת ברית עם [[אוסטריה]] כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את דעותיו של אלכסנדר, שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת-פרוסיה. |
||
| שורה 64: | שורה 57: | ||
===קיסר=== |
===קיסר=== |
||
| ⚫ | |||
[[קובץ:Alexander III reception by Repin.jpg|ימין|ממוזער|220x220 פיקסלים|ציור של אלכסנדר השלישי מקבל זקני מחוז כפרי בחצר ארמון פטרובסקי במוסקבה]] |
|||
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מ[[אנרכיה]] ו[[תעמולה]] מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי וה[[ליברליזם]] של [[מערב אירופה]], אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של ה[[סלבופיל|סלבופילים]] - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, ה[[פולנים]], וה[[שוודים]]. |
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מ[[אנרכיה]] ו[[תעמולה]] מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי וה[[ליברליזם]] של [[מערב אירופה]], אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של ה[[סלבופיל|סלבופילים]] - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, ה[[פולנים]], וה[[שוודים]]. |
||
[[קובץ:5 Roubles à l'effigie du Tsar d'Alexandre III, 1888.jpg|ממוזער|150x150 פיקסלים|מטבע 5-רובל עם דיוקנו של אלכסנדר השלישי, [[1888]]]] |
|||
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-[[4 במאי]] [[1882]] את [[חוקי מאי]] שהגבילו את מקומות המגורים של ה[[יהודים]], ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. |
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-[[4 במאי]] [[1882]] את [[חוקי מאי]] שהגבילו את מקומות המגורים של ה[[יהודים]], ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. בימי אביו של אלכסנדר השלישי חלה רגיעה ונפתחה תקופה של סובלנות דתית, אך בימיו, משנת 1833 ואילך, שוב החלה תקופה של רדיפות. רגשות אנטישמיים התחזקו בתקופת שלטונו, ומאות אלפי יהודים עזבו אז את רוסיה. |
||
ב[[פרובינציה|פרובינציות]] אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית. |
ב[[פרובינציה|פרובינציות]] אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית. |
||
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות [[אמנות]] ועבר בכך את כל קודמיו פרט ל[[יקתרינה הגדולה]]. |
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות [[אמנות]] ועבר בכך את כל קודמיו פרט ל[[יקתרינה הגדולה]]. |
||
[[קובץ:Tzar Alexander III and members of the Royal family.jpg|ימין|ממוזער|אלכסנדר השלישי ובני משפחת המלוכה בטיול מחוץ לרוסיה]] |
|||
=== מדיניות חוץ === |
=== מדיניות חוץ === |
||
בענייני חוץ הוא היה איש שלום, ולכן זכה לכינויו "'''עושה השלום'''". אך הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את [[ברית שלושת הקיסרים]]. רק בשנות שלטונו האחרונות, כאשר [[מיכאיל |
בענייני חוץ הוא היה איש שלום, ולכן זכה לכינויו "'''עושה השלום'''". אך הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את [[ברית שלושת הקיסרים]]. רק בשנות שלטונו האחרונות, כאשר [[מיכאיל קטוקוב]] קנה השפעה עליו, אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה בברלין, ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של [[אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה]] ואחר כך [[סטמבולוף]] להרוס את ההשפעה הרוסית, אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעתם. |
||
ביחסיו עם מרכז [[אסיה]], הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם [[הממלכה המאוחדת]], ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה. |
ביחסיו עם מרכז [[אסיה]], הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם [[הממלכה המאוחדת]], ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה. |
||
בשנת [[1886]] שלח את רוקחו האישי''',''' [[מרדכי לפידות]], איש [[מינסק]], ל[[ארץ ישראל]], כדי שיקים [[בית מרקחת]] עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל ל[[ירושלים]]. |
בשנת [[1886]] שלח את רוקחו האישי''',''' [[מרדכי לפידות]], איש [[מינסק]], ל[[ארץ ישראל]], כדי שיקים [[בית מרקחת]] עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל ל[[ירושלים]]. |
||
[[קובץ:Borki cathedral.jpg|ממוזער|קתדרלת בורקי, אחת מהכנסיות שהוקמו להנצחת הצלת משפחת המלוכה]] |
|||
===סוף חייו=== |
===סוף חייו=== |
||
בשנת [[1887]] תכננה קבוצת יוצאי ארגון "נרודניה ווליה" לרצוח גם את אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה [[אלכסנדר אוליאנוב]] (אחיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב, לימים "[[לנין]]"), שנדון למוות ו[[תלייה|נתלה]] ב-[[5 במאי]] 1887. |
בשנת [[1887]] תכננה קבוצת יוצאי ארגון "נרודניה ווליה" לרצוח גם את אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה [[אלכסנדר אוליאנוב]] (אחיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב, לימים "[[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]]"), שנדון למוות ו[[תלייה|נתלה]] ב-[[5 במאי]] 1887. |
||
[[קובץ:Borki train disaster 1.jpg|ימין|ממוזער|200x200 פיקסלים|הרכבת הקיסרית לאחר התאונה]] |
|||
ב[[אוקטובר]] [[1888]], נסעו אלכסנדר השלישי ובני משפחתו ברכבת הקיסרית, שנסעה מדרום, כשלפתע היא סטתה מהמסילה, בתחנת בורקי, 50 ק"מ מ[[חרקוב]]. שבעה קרונות התהפכו ורבים מעובדי ומשרתי משפחת הצאר נפצעו, אך המשפחה הקיסרית ניצלה בנס והקרון בו ישבה נותר שלם למעט הגג שנתלש. הפן המעניין בסיפור היה התנהגותו של הקיסר עצמו - מסופר שאלכסנדר השלישי, שנודע כמי שניחן במבנה גוף בריא, החזיק את הגג המפורק של הקרון והאיץ בכל מי ששהה בתוכו לצאת החוצה. יהודי [[צאריצין]] הקימו בית כנסת שהנציח את נס הצלת הצאר. |
ב[[אוקטובר]] [[1888]], נסעו אלכסנדר השלישי ובני משפחתו ברכבת הקיסרית, שנסעה מדרום, כשלפתע היא סטתה מהמסילה, בתחנת בורקי, 50 ק"מ מ[[חרקוב]]. שבעה קרונות התהפכו ורבים מעובדי ומשרתי משפחת הצאר נפצעו, אך המשפחה הקיסרית ניצלה בנס והקרון בו ישבה נותר שלם למעט הגג שנתלש. הפן המעניין בסיפור היה התנהגותו של הקיסר עצמו - מסופר שאלכסנדר השלישי, שנודע כמי שניחן במבנה גוף בריא, החזיק את הגג המפורק של הקרון והאיץ בכל מי ששהה בתוכו לצאת החוצה. יהודי [[צאריצין]] הקימו בית כנסת שהנציח את נס הצלת הצאר. |
||
ברם, לאחר אותה תאונה הקיסר נטה להתלונן על כאבים ב[[גב |
ברם, לאחר אותה תאונה הקיסר נטה להתלונן על כאבים ב[[גב|גב התחתון]] והפרופסור טרובה שבדק אותו איבחן שנפגע ב[[כליה|כליותיו]] בתאונה. משנת 1888, החל לאבד מתאבונו וחש ברע לעיתים קרובות. ב[[חורף]] [[1894]] הוא חטף הצטננות ובספטמבר, בעת מסע ציד ב[[בלובוז'ייה]], חש שלא בטוב, והפרופסור ארנסט ליידן שהוחש מברלין, אבחן אצלו דלקת כליות. הקיסר נשלח לנוח בבית הנופש [[ליבאדיה]] שב[[חצי האי קרים]], הוא חשב לנסוע לנוח ב[[יוון]], אך בדרכו לשם הורע מצבו הבריאותי והוא נשאר בקרים. בספטמבר 1894 משפחת הצאר שהתה בארמון ליבאדיה. אלכסנדר השלישי רזה מאוד, הוא לא יכל לא להתנייד, לא לשכב, והתקשה להירדם.[[קובץ:1888. Семья императора Александра III.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1888.%20%D0%A1%D0%B5%D0%BC%D1%8C%D1%8F%20%D0%B8%D0%BC%D0%BF%D0%B5%D1%80%D0%B0%D1%82%D0%BE%D1%80%D0%B0%20%D0%90%D0%BB%D0%B5%D0%BA%D1%81%D0%B0%D0%BD%D0%B4%D1%80%D0%B0%20III.jpg|ממוזער|טקסט=|231x231 פיקסלים|אלכסנדר השלישי עם אשתו וילדיו]]ב-1 בנובמבר 1894, בשעה 14:15 בצהריים, בעודו יושב על כיסאו, הלך אלכסנדר לעולמו. הוא נקבר ב[[מבצר פטרופבלובסקיה]]. בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה]] עלה לשלטון במקומו. |
||
'''ב-[[20 באוקטובר]] ([[1 בנובמבר]])''' 1894, בשעה 14:15 בצהריים, בעודו יושב על כיסאו, הלך אלכסנדר לעולמו, ובנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה]] עלה לשלטון במקומו. |
|||
==ילדיו== |
==ילדיו== |
||
[[קובץ:1888. Семья императора Александра III.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:1888.%20%D0%A1%D0%B5%D0%BC%D1%8C%D1%8F%20%D0%B8%D0%BC%D0%BF%D0%B5%D1%80%D0%B0%D1%82%D0%BE%D1%80%D0%B0%20%D0%90%D0%BB%D0%B5%D0%BA%D1%81%D0%B0%D0%BD%D0%B4%D1%80%D0%B0%20III.jpg|ממוזער]] |
|||
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו: |
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו: |
||
| שורה 98: | שורה 92: | ||
* הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] - [[12 ביוני]] 1918) |
* הדוכס הגדול [[מיכאיל השני, קיסר רוסיה|מיכאיל אלכסנדרוביץ']], ([[28 בנובמבר]] [[1878]] - [[12 ביוני]] 1918) |
||
* הדוכסית הגדולה [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה אלכסנדרובנה]] ([[13 ביוני]] 1882 - [[24 בנובמבר]] 1960) |
* הדוכסית הגדולה [[אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|אולגה אלכסנדרובנה]] ([[13 ביוני]] 1882 - [[24 בנובמבר]] 1960) |
||
* |
|||
== אילן יוחסין == |
== אילן יוחסין == |
||
| שורה 119: | שורה 111: | ||
|סבתא רבתא 4=[[אמליה, נסיכת הסן-דרמשטדט]] |
|סבתא רבתא 4=[[אמליה, נסיכת הסן-דרמשטדט]] |
||
}} |
}} |
||
==גלריה== |
==גלריה מחייו ומהנצחתו== |
||
<gallery> |
<gallery> |
||
קובץ:Alexander III |
קובץ:Alexander III 2.jpg| דיוקן של אלכסנדר השלישי |
||
קובץ:Shilder AlexanderIII.jpg|דיוקן של אלכסנדר השלישי, ציור שמן על בד |
|||
קובץ:Alexander-Maria.jpg |
|||
קובץ:Tsarevitch Alexander later Alexander III and Princess Dagmar of Denmark 1865 by Sergei Levitsky.jpg|אלכסנדר השלישי והנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), [[1865]] |
|||
קובץ:Borki cathedral.jpg |
|||
קובץ:Alexander-Maria.jpg| אלכסנדר השלישי ואשתו מריה פיודורובנה בחופשה ב[[קופנהגן]], [[1893]] |
|||
קובץ:5 Roubles à l'effigie du Tsar d'Alexandre III, 1888.jpg |
|||
קובץ:Cáricsalád 1893.jpg| אלכסנדר השלישי עם משפחתו בארמון הקטן של ליבאדיה, [[1893]] |
|||
קובץ:Tzar Alexander III and members of the Royal family.jpg |
|||
קובץ:Alexander III |
קובץ:Funeral of Alexander III 1894- 2.jpg| הלוויתו של אלכסנדר השלישי |
||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 2.jpg| טקס חנוכת אנדרטה לאלכסנדר השלישי במוסקבה, [[1912]] |
|||
קובץ:Marble Palace (oriental frontage).jpg |
|||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 4.jpg|[[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]] במהלך המצעד בטקס חנוכת האנדרטה |
|||
| ⚫ | |||
קובץ:A m.jpg|האנדרטה במוסקבה |
|||
קובץ:The monument of Russian Emperor Alexander III.jpg |
|||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 5.jpg|הריסת האנדרטה בעקבות ה[[המהפכה הרוסית (1917)|מהפכה הרוסית]], קיץ [[1918]] |
|||
קובץ:Lesser CoA of the empire of Russia.svg |
|||
קובץ:Памятник Александру Третьему у входа в Мраморный дворец..jpg|אנדרטה לאלכסנדר השלישי ב[[ארמון השיש]] ב[[סנקט פטרבורג]] |
|||
קובץ:Funeral of Alexander III 1894- 2.jpg |
|||
קובץ:Alexander III 2.jpg |
|||
קובץ:Monument to Alexander III. Moscow 2.jpg |
|||
קובץ:Monument to Alexander III 1918 2.jpg |
|||
קובץ:Medal " For irreproachable service in police", Alexander III, averse2.jpg |
|||
| ⚫ | |||
קובץ:Monument to Alexander III in SPB.jpg |
|||
קובץ:Eiffel Tower from Pont Alexandre-III, Paris 2004.jpg|[[גשר אלכסנדר השלישי]] ב[[פריז]] |
קובץ:Eiffel Tower from Pont Alexandre-III, Paris 2004.jpg|[[גשר אלכסנדר השלישי]] ב[[פריז]] |
||
| ⚫ | |||
קובץ:Cáricsalád 1893.jpg |
|||
| ⚫ | |||
</gallery> |
</gallery> |
||
גרסה מ־02:27, 22 באוקטובר 2018
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||||||||
| לידה |
10 במרץ 1845 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1894 (בגיל 49) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית | ||||||||||||
| שם מלא | אלכסנדר אלכסנדרוביץ' רומנוב | ||||||||||||
| שם לידה |
Александр Александрович  | ||||||||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||||||||
| מקום קבורה | מבצר פטר ופול, סנקט פטרבורג | ||||||||||||
| בן או בת זוג |
דאגמאר (28 באוקטובר 1866, 9 בנובמבר 1866–?) | ||||||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||||||
| |||||||||||||
|
| |||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||
| |||||||||||||
| חתימה |
.png) | ||||||||||||
  | |||||||||||||
אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב (רוסית: Александр III Александрович Романов), הידוע יותר בתור אלכסנדר השלישי "עושה השלום" (Миротворец ברוסית; 10 במרץ 1845 - 1 בנובמבר 1894), היה קיסר רוסיה מה-14 במרץ 1881 - ועד יום מותו ב-1894.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלכסנדר השלישי נולד בסנקט פטרבורג ב-10 במרץ 1845, והיה בנם השני של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה ורעייתו מריה, נסיכת הסן (בתם של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן, ווילהלמינה, נסיכת באדן). הוא נודע כטיפוס מחוספס, השונה בתכלית מקודמיו - אביו הליברל אלכסנדר השני, ואחי-סבו אלכסנדר הראשון, שנודע כג'נטלמן רגשן ואבירי. אלכסנדר השלישי לא רחש כל חיבה לתרבות גבוהה, עדנה ואלגנטיות, והתפאר בהיותו מחוספס כמרבית נתיניו הרוסים. גישתו הישירה והחותכת הייתה גסה לעיתים, אך התאימה לתנועותיו המגושמות. בחינוכו לא היה די לרכך תכונות אלה.
במהלך עשרים שנות חייו הראשונות לא היה אלכסנדר צפוי לרשת את כס הצאר, שכן תפקיד זה יועד לאחיו הבכור, ניקולאי. גם כאשר הראה ניקולאי סימנים של בריאות לקויה, רווחה הסברה שטיפול נכון ותשומת לב יוכלו להאריך את חייו ללא קושי. הדאגה להמשך השושלת הביאה לאירוסיו של ניקולאי לדאגמאר, נסיכת דנמרק. בעוד שניקולאי חונך כיורש העצר, קיבל אלכסנדר חינוך מועט יותר, שכלל היכרות עם צרפתית, אנגלית וגרמנית, ומידה מסוימת של חינוך צבאי.
יורש עצר
ב-13 באפריל 1865, מת אחיו הגדול ניקולאי מדלקת שחפתית של חוט השדרה, ואלכסנדר הפך ליורש העצר. אביו, אלכסנדר השני, החל בחינוכו כיורש העצר, אך מאמציו עלו בתוהו, כיוון שבנו השני לא היה תלמיד מבריק כאחיו. על ערש דווי, הביע ניקולאי רצון שיורשו ייבם את הנסיכה דאגמאר, וב-9 בנובמבר 1866, אחרי שהנסיכה הוטבלה לנצרות האורתודוקסית, וקיבלה את השם "מריה פיודורובנה", הם נישאו. נישואין אלו היו מאושרים והחזיקו עד למותו של אלכסנדר.
בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם סרגיי סולוביוב, והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת הכנסייה האורתודוקסית, קונסטנטין פובדונוסצב. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, ניקולאי השני) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות[1]. בין השנים 1865 ו-1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה.
אלכסנדר התנגד נחרצות למה שנחשב בעיניו השפעה זרה שלא במקומה באופן כללי, והשפעה גרמנית בפרט. הוא רצה לראות אימוץ כללי של עקרונות לאומיים אמיתיים בכל הפעילות הציבורית, למימוש חזונו, חזון רוסיה ההומוגנית בכל - בשפה, מינהל ודת. עמדה זו הייתה שונה מזו של אביו, שעל אף היותו פטריוט רוסי, גילה אהדה רבה למנהגים גרמניים, השתמש לעיתים קרובות בגרמנית בקשריו הפרטיים, וביסס את מדיניות החוץ שלו על ברית עם פרוסיה. האנטגוניזם שנבע מחילוקי דעות אלה, קיבל פומבי לראשונה במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה, כאשר הצאר תמך בקבינט בברלין, בעוד שיורשו לא הסתיר את חיבתו לצרפתים.
.jpg)
חלק ניכר מהשקפותיו עוצבו במהלך מסעו לבולגריה, שם הוביל את האגף הימני של כוח הפלישה. הבולגרים הוצגו בסנקט פטרבורג ובמוסקבה כקדושים מעונים, אך די היה בניסיון אישי קצר כדי לעמוד על כך שהמצב לאמיתו אינו כן. כרבים מהגנרלים שלצידו, אלכסנדר לא חש חיבה רבה ל"אחיו הקטנים", והבין כי הטורקים רחוקים מהדימוי החשוך שהוצמד להם. על אף זאת, אלכסנדר הצניע את דעתו ולא נתן לה פומבי. היות שלא נועצו בו בעניינים מדיניים, הוא הגביל את עצמו לביצוע המשימות הצבאיות וביצע אותם באופן מדוקדק. אחרי טעויות ואכזבות רבות, צבאו הגיע לקונסטנטינופול וחוזה סאן סטפנו נחתם. על אף הציפייה כי הגרמנים יעזרו לרוסיה לעצב את מזרח אירופה כרצונה, הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק נהג אחרת וכרת ברית עם אוסטריה כנגד האינטרסים הרוסים. מהלך זה חיזק את דעותיו של אלכסנדר, שבאו לידי ביטוי במלחמת צרפת-פרוסיה.
כמו כן, במהלך מסעו בבולגריה הבין אלכסנדר בדרך הקשה את אי-הסדרים והשחיתות הפושה במנהל הצבאי, ולאחר שובו לסנקט פטרבורג הוא גילה נורמות פגומות במחלקה הימית. הוא הפנה את תשומת לב אביו למספר דמויות מפתח בפרשות אלה, שבאו מהאצולה הגבוהה. פנייה זו לא התקבלה בעין יפה, שכן אלכסנדר השני, שהנהיג רפורמות רבות במחצית הראשונה של שלטונו, עייף מביצוע רפורמות ונרתע מהמשימה שהציע בנו.
הפרשה הכניסה מתח נוסף ביחסים בין השנים, שכן הבן חש שלא יתבצעו רפורמות חשובות עד שהוא יירש את כס הצאר. אך השינוי בא מוקדם בהרבה מהצפוי. ב-13 במרץ 1881, נרצח אלכסנדר השני בידי כנופיית מהפכנים ניהיליסטים בשם "נרודניה ווליה" (רצון העם), והשלטון האוטוקרטי עבר לידי בנו.
קיסר
בעקבות עצות של מורה הדרך הפוליטי שלו, קונסטנטין פובדונוסצב, החליט אלכסנדר השלישי לאמץ דרך אחרת מזו של אביו. מהלכו המדיני הראשון היה ביטול הצו שרצה אביו להוציא בדבר הקמת מועצות מייעצות, ובמנשר שבו הוצהר על הכתרתו לקיסר הבהיר כי אין בכוונתו לצמצם או להחליש את הכוח האוטוקרטי שירש מקודמיו. במשך כל שנות שלטונו לא הראה אלכסנדר שום כוונה לשינוי דעתו זו. כלל הרפורמות הפנימיות שאותן ביצע אלכסנדר נועדו לתקן את מה שהיו לדעתו נטיות ליברליות מדי של המשטר הקודם, וכך הותיר אחריו אלכסנדר רושם של שליט שמרן שהסיג את רוסיה לאחור. לשיטתו, נדרש היה להציל את רוסיה מאנרכיה ותעמולה מהפכנית, אך לא דרך הממסד הפרלמנטרי והליברליזם של מערב אירופה, אלא באמצעות שלושה עקרונות שהומלצו באופן ישיר על ידי הדור הוותיק של הסלבופילים - לאומיות, אורתודוקסיות מזרחית, ואוטוקרטיות. בעיני רוחו ראה אלכסנדר אומה בעלת לאומיות אחת, שפה אחת, דת אחת וצורת מנהל אחת. במהלך כל שלטונו, פעל לכיוון כינון חלום זה דרך כפיית השפה הרוסית ובתי הספר הרוסיים על נתיניו הגרמנים, הפולנים, והשוודים.
בעקבות עצות שקיבל משר הפנים, איגנאטייב, חוקק ב-4 במאי 1882 את חוקי מאי שהגבילו את מקומות המגורים של היהודים, ואסרו עליהם עבודה בימי א' וימי חג נוצריים. בימי אביו של אלכסנדר השלישי חלה רגיעה ונפתחה תקופה של סובלנות דתית, אך בימיו, משנת 1833 ואילך, שוב החלה תקופה של רדיפות. רגשות אנטישמיים התחזקו בתקופת שלטונו, ומאות אלפי יהודים עזבו אז את רוסיה.
בפרובינציות אחרות פעל להפוך את מה שהיה בעיניו ליברליזם מוגזם בתקופת אביו. למטרה זו הוא צמצם את הכוח המועט של ה"זמסטבו" - השלטון המקומי הנבחר, ומינה פקידי ממשל לפקח על האוטונומיות המקומיות. במקביל פעל לחזק את השלטון האימפריאלי ולרכזו ככל הניתן תחת שליטתו האישית.
אלכסנדר פישט את כללי החצר והנהיג מדיניות של חיסכון: צמצם את מספר המשרתים, הגביל את מספר הנשפים המלכותיים, והורה להגיש יינות רוסיים תחת צרפתיים. מאידך גיסא, הוא הוציא סכומי עתק על יצירות אמנות ועבר בכך את כל קודמיו פרט ליקתרינה הגדולה.
מדיניות חוץ
בענייני חוץ הוא היה איש שלום, ולכן זכה לכינויו "עושה השלום". אך הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את ברית שלושת הקיסרים. רק בשנות שלטונו האחרונות, כאשר מיכאיל קטוקוב קנה השפעה עליו, אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה בברלין, ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה ואחר כך סטמבולוף להרוס את ההשפעה הרוסית, אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעתם.
ביחסיו עם מרכז אסיה, הוא המשיך במדיניות הרגילה של הגדלת ההשפעה הרוסית מבלי להיגרר לעימות עם הממלכה המאוחדת, ולא נתן למחרחרי המלחמה הלאומניים לצאת מידי שליטה.
בשנת 1886 שלח את רוקחו האישי, מרדכי לפידות, איש מינסק, לארץ ישראל, כדי שיקים בית מרקחת עבור הכנסייה הרוסית, שישרת את אלפי עולי הרגל לירושלים.
סוף חייו
בשנת 1887 תכננה קבוצת יוצאי ארגון "נרודניה ווליה" לרצוח גם את אלכסנדר השלישי. בין השותפים לקנוניה שנתפסו היה אלכסנדר אוליאנוב (אחיו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב, לימים "לנין"), שנדון למוות ונתלה ב-5 במאי 1887.
באוקטובר 1888, נסעו אלכסנדר השלישי ובני משפחתו ברכבת הקיסרית, שנסעה מדרום, כשלפתע היא סטתה מהמסילה, בתחנת בורקי, 50 ק"מ מחרקוב. שבעה קרונות התהפכו ורבים מעובדי ומשרתי משפחת הצאר נפצעו, אך המשפחה הקיסרית ניצלה בנס והקרון בו ישבה נותר שלם למעט הגג שנתלש. הפן המעניין בסיפור היה התנהגותו של הקיסר עצמו - מסופר שאלכסנדר השלישי, שנודע כמי שניחן במבנה גוף בריא, החזיק את הגג המפורק של הקרון והאיץ בכל מי ששהה בתוכו לצאת החוצה. יהודי צאריצין הקימו בית כנסת שהנציח את נס הצלת הצאר.
ברם, לאחר אותה תאונה הקיסר נטה להתלונן על כאבים בגב התחתון והפרופסור טרובה שבדק אותו איבחן שנפגע בכליותיו בתאונה. משנת 1888, החל לאבד מתאבונו וחש ברע לעיתים קרובות. בחורף 1894 הוא חטף הצטננות ובספטמבר, בעת מסע ציד בבלובוז'ייה, חש שלא בטוב, והפרופסור ארנסט ליידן שהוחש מברלין, אבחן אצלו דלקת כליות. הקיסר נשלח לנוח בבית הנופש ליבאדיה שבחצי האי קרים, הוא חשב לנסוע לנוח ביוון, אך בדרכו לשם הורע מצבו הבריאותי והוא נשאר בקרים. בספטמבר 1894 משפחת הצאר שהתה בארמון ליבאדיה. אלכסנדר השלישי רזה מאוד, הוא לא יכל לא להתנייד, לא לשכב, והתקשה להירדם.
ב-1 בנובמבר 1894, בשעה 14:15 בצהריים, בעודו יושב על כיסאו, הלך אלכסנדר לעולמו. הוא נקבר במבצר פטרופבלובסקיה. בנו, ניקולאי השני, קיסר רוסיה עלה לשלטון במקומו.
ילדיו
לאלכסנדר ולאשתו הנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), נולדו שישה ילדים, אחד מהם מת בילדותו:
- הצאר ניקולאי השני (6 במאי 1868 - 17 ביולי 1918)
- הדוכס הגדול אלכסנדר אלכסנדרוביץ' (7 ביולי 1869 - 2 במאי 1870)
- הדוכס הגדול גאורגי אלכסנדרוביץ' (6 במאי 1871 - 9 באוגוסט 1899)
- הדוכסית הגדולה קסניה אלכסנדרובנה (6 באפריל 1875 - 20 באפריל 1960)
- הדוכס הגדול מיכאיל אלכסנדרוביץ', (28 בנובמבר 1878 - 12 ביוני 1918)
- הדוכסית הגדולה אולגה אלכסנדרובנה (13 ביוני 1882 - 24 בנובמבר 1960)
אילן יוחסין
גלריה מחייו ומהנצחתו
-
דיוקן של אלכסנדר השלישי -
דיוקן של אלכסנדר השלישי, ציור שמן על בד -
אלכסנדר השלישי והנסיכה דאגמאר מדנמרק ("מריה פיודורובנה"), 1865 -
-
אלכסנדר השלישי עם משפחתו בארמון הקטן של ליבאדיה, 1893 -
הלוויתו של אלכסנדר השלישי -
טקס חנוכת אנדרטה לאלכסנדר השלישי במוסקבה, 1912 -
ניקולאי השני במהלך המצעד בטקס חנוכת האנדרטה -
האנדרטה במוסקבה -
הריסת האנדרטה בעקבות המהפכה הרוסית, קיץ 1918 -
אנדרטה לאלכסנדר השלישי בארמון השיש בסנקט פטרבורג -
-
אנדרטה לאלכסנדר השלישי בנובוסיבירסק -
אנדרטה לאלכסנדר השלישי באסטוניה
_2.jpg)
קישורים חיצוניים
| הקודם: אלכסנדר השני |
צארים רוסיים | הבא: ניקולאי השני |
- ^ הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2018