לדלג לתוכן

קטה דן (דניאלביץ) – הבדלי גרסאות

נוספו 777 בתים ,  לפני 6 חודשים
מ
ויקיזציה, תמונה, קישורים פנימיים, הגהה
מ (ויקיזציה, תמונה, קישורים פנימיים, הגהה)
}}
 
'''קטה דן''' ([[1890]]–[[1978]]) הייתה [[יזם|יזמת]] ומראשוני מייסדי [[בית מלון|בתי המלון]] המודרניים באזור [[ארץ ישראל]]. היא נולדה בברליןב[[ברלין]], עלתה לארץ בשנת [[1922]]. היא ניהלה עבור ארגון[[ההסתדרות הציונית הדסה]] בית יתומות ובית הארחה בצפתב[[צפת]]. לאחר שנה, בשנת [[1923]], כבר שכרה מבנה וניהלה בית מלון משלה,. לאחר שבית המלון נהרס ב[[מאורעות תרפ"ט]] עזבה את [[צפת]]. בשנת [[1933]] פתחה מלון חדש ומודרני בתל אביב - [[קטה דן]]. היה זה המלון המודרני ביותר בתל אביב עם חימום[[הסקה מרכזימרכזית]] וטלפוניםו[[טלפון|טלפונים]] בחדרים.
 
==תולדות חייה==
[Leo Baeck Institute, New York, [https://search.cjh.org/primo-explore/fulldisplay?docid=CJH_ALEPH000200587&context=L&vid=lbi&lang=en_US&search_scope=LBI&adaptor=Local%20Search%20Engine&tab=default_tab&query=any,contains,Aus%20meinen%20Erinnerungen&sortby=rank&offset=0 LBI Berlin Collection, ME 104. MM 17]</ref>
 
היא הצטרפה לאיגוד ההתעמלות הגרמני שם הרגישה שכיהודייה לא הייתה שייכת למקום. מכרה שלקחה אותה לכנס יסוד של קבוצת אתלטיקה ציונית בשם "התאגדות נשים יהודיות להתעמלות וספורט" גרמה לה לנטוש את האגודה הגרמנית ולהפוך לפעילה מרכזית באגודה היהודית,<ref><span lang="en" dir="ltr">Pfister, Gertrud, and Toni Niewerth. “[https://www.researchgate.net/profile/Gertrud_Pfister2/publication/51716796_Jewish_women_in_gymnastics_and_sport_in_Germany_1898-1938/links/0deec53a6d0f05a860000000/Jewish-women-in-gymnastics-and-sport-in-Germany-1898-1938.pdf Jewish Women in Gymnastics and Sport in Germany 1898-1938].” ''Journal of Sport History'', 26 (2), 1999, pp. 287–325. Accessed 12 Feb. 2021.</span> (אנגלית)</ref> שבין מייסדותיה היו: חנה טומשבסקי (בעתיד אשתו לעתיד של [[ארתור בירם]]), הלנה כהן וטרודי לוי.{{הערה|שם=magazine21|1= The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 21}}
בחוברת "קורות חיי" שתורגמה מגרמנית על ידי בנה, [[דן רוזן]], היא כתבה:
"כפיצוי על הכיעור שלי כפי שנראה לי, תמיד הפגנתי אנרגיה עצומה להישגים מיוחדים בשטחים שונים. תמיד חלמתי על הישגים יוצאי דופן".{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 2, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
בהספד שכתבה לאחר מותה של קטה דן מציינת חברתה, האדריכלית לוטה כהן: {{ציטוטון|הצלחתה של קטה הייתה מבוססת על האינטנסיביות בכל ישותה. כבר בצעירותה היא הקרינה סביבה ביטחון וחוזק מיוחדים. זה היה חלקה בכל ידידות ופעילות בנעוריה. עם אישיות של מנהיגה בשנים מאוחרות יותר, אישה זו שלא הייתה נאה, הייתה מושכת הודות לטמפרמנט שלה וחוש ההומור המיוחד שלה.}} "{{הערה| Lotte Cohn, Kaete Dan – In Memoriam, MB (Mitteilungsblatt), March 3, 1978, p. 4}}
 
כדי להגשים את הציונות ולהשתתף בבניין הארץ החליטה דן לעבור בחינות הסמכה למורה לניהול משק בית, ואחר כך, בסוף מלחמת העולם הראשונה, חיפשה דרך לעלות לארץ. כיוון שלא יכלה לעלות כ"בעלת הון" היה עליה להשיג באמצעות מכרים בארץ ישראל דרישת עבודה. היא השיגה דרישה כזו מכמה אישים בארץ לניהול משק ביתם, האגרונום אליהו בלומנפלד, ראש העיר תל אביב [[מאיר דיזנגוף]] ודרישה למורה להתעמלות מ[[דמד[[בן ציון מוסינזון]] מנהל גימנסיה הרצליה. היא לא הצליחה לקבל את הויזה הזו, ורק לאחר שנה וחצי הצליחה להשיג הלוואה שאפשרה את עלייתה ארצה כבעלת הון.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 4, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
 
==העלייה לארץ==
ב-20 בספטמבר 1922, בגיל 32, עלתה קטה לארץ באניית מסע מ[[נמל המבורג]]. המסע ערך 5 שבועות כשבדרך עצרו בהולנד, בלגיה, צרפת ופורטוגל. בחניה בת שלושה ימים בנמל אלכסנדריה נפגשה לראשונה בחייה במציאות של החיים במזרח, ואז הפליגה האנייה ליפו. עם הגיעה לארץ גרה כמה חודשים בתל אביב ואז קיבלה הצעת עבודה ראשונה מהגמה[[ג'וינט]]: לנהל בית ספר קטן למשק בית לעשר ילדות יתומות בצפת, במעון אשר כלל 4 חדרי מגורים. לימים, "בית הספר" הפך ל"אכסניה", וניהול אכסניה זו הייתה למעשה התחלת עשייתה המלונאית של דן בארץ.{{הערה|שם=magazine21}}
 
==הקמת המלון בצפת==
[[קובץ:The Galil Hostel in Safed 1928.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אכסניית גליל בצפת, 1928]]
היתומות בנות ה14 – 16ה-14–16 היו חסרות השכלה, ולא התאימו כלל לשרת אורחי אכסניה. קטה ניסתה לחנך את הבנות, ובמקביל לשפר את העברית שלה. לאחר שנה כאשר היתומות עברו לכפר הילדים שהוקם[[מאיר בשפיהשפיה]] שהוקם ליתומי מלחמת העולם הראשונה, יכלה קטה דן לסיים את עבודתה בג'וינט, להפוך לעצמאית, ולהתמסר ליזמות משלה. היא ראתה עתיד מזהיר לצפת כאתר נופש למקומיים ותיירים מחוץ לארץ בגלל הנוף הקסום והאקלים הקריר.
 
היא שכרה בניין בעל שישה חדרים ברחוב הראשי וריהטה אותו לאחר תלאות מרובות. את המיטות הביאה בדרך לא דרך מירושלים. חברתה האדריכלית לוטה כהן שלימים תתכנן את הפנסיון של קטה דן בתל אביב<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/BlobFolder/reports/newsletter_amud_habayit_25_2016-03/he/newsletter-25-2016-03-women-arch.docx|הכותב=אסנת רוזן קרמר|כותרת=נשים אדריכליות - 100 שנה בענף גברי: מלוטה כהן ועד זהה חדיד|אתר=עמוד הבית – גיליון עתי ישראלי לאיכות הבנייה ותכן טוב. מס' 25|תאריך=מרץ 2016|תאריך_וידוא=15.1.2021}}</ref> עזרה לה במלאכת הריהוט. יחד צבעו את הרהיטים והעניקו למלון חן מיוחד שבזכותו אפילו התיירים מחוץ לארץ שכחו את חסרון המים הזורמים בחדרים, חסרון התאורה, והשירותים המודרניים והאריכו את שהותם מעבר לתכנון.
 
בשנת 1927 גייסה דן את ליזה ארלוזורוב (אחותו של [[חיים ארלוזורוב]]) חברתה מברלין להחליפה בניהול המלון, ונסעה לז'נבה כדי לרענן את השכלתה בקורס התעמלות לבן (Laban-Kurs) שהתקיים על גדות אגם ז'נבה. היא ניצלה את הנסיעה כדי להתראות עם משפחתה בגרמניה,{{הערה| Unschuld Paul, Die Ärztin und der Maler Sondereinband, 1994. P. 132}} ושבה באביב לצפת. היא החליטה להגדיל את בית המלון שלה, שכרה מערבי מקומי בית גדול יותר שצפה לכנרת. לפני הבית היה גן של דונם אשר אותו הפכה דן לבית קפה קטן. הבית היה ממוקם בתוך חורשה של עצים גדולים ושדרת ברושים שהובילה לכניסה. בעל הבית הערבי הסכים לשפץ את הבית ולהוסיף לו קומה. למרות הקשיים הרבים, הצליחה דן להפוך את הבניין ל"ארמון מהאגדות", כפי שכינה אותו תיאודור סלוציסטי. כל החדרים צוידו בברזי מים. המים נשאבו במשאבה על ידי נער ערבי מבריכת מי גשמים למיכל, ומשם לבית. מאחר שמי הגשמים לא הספיקו, היה המיכל גם ממולא באופן קבוע על ידי מים שהובאו מהמעיין על גב חמורים, מרחק 20 דקות. במלון הותקן [[בית שימוש]] עם אסלת שטיפה במים, הראשון בצפת, חידוש מסובך לביצוע בתנאים של שנות העשרים בצפת, והוא היווה פלא לרבים מתושבי צפת.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 8–9, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
 
צפת הייתה אתר המרגוע המועדף על תיירי הקיץ, הן בשל נופה המרהיב והן בשל אקלימה הקריר. אישים ידועי שם שפקדו את המקום, הרגישו מאוד נינוחים באווירה הנעימה שהשרה מלונה הקט של קטה דן. את כרזת המלון צייר עבורה לא אחר מאשר האדריכל הידוע [[אלכסנדר ברוולד]], מתכנן בניין הטכניון הישן שבהדר הכרמל.{{הערה|שם=magazine21}}
 
אורחים רבים שהיו חוזרים ושוהים בו מדי קיץ, פיתחו מערכת יחסים אישיים עם קטה דן, והותירו את רשמיהם וציוריהם בספר המבקרים.
אחד מהם המשורר [[חיים נחמן ביאליק]] כתב בספר המבקרים מספר חרוזים שנכללו מאוחר יותר בקובץ שיריו לעת מצוא:
{{שיר בטורים|
עברתי את הארץ מבאר שבע ועד דן
אראה את מושבות ישראל
אל תשאל להיכן ולאן
אני הכותב והחותם
ביאליק חיים נחמן.}}{{הערה| מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן }}
[[קובץ:A page from the Guests' book in Safed.jpg|ממוזער|שמאל|250px|דף מספר האורחים במלון בצפת, 6.6.1928]]
פרופסור [[פרנץ אופנהיימר]] כתב בספר האורחים את השיר הבא: "כלניות":
{{שיר בטורים|
כלניות
משולי מדבר יהודה
עד דיונות החול הגליליות
בוערות באחו בינות עשבים וסלעים
כלניות אדומות כדם.
היש עלי אדמות עוד ארץ בה ניגר לחול
דם הלב כה רב?
ובקרקע, מאיץ ויוצר כל נטף כוח שנשפך,
פרח מפואר לתהילת הגיבורים שהקריבו עצמם.}}{{הערה| מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן תורגם מגרמנית על ידי דן רוזן}}
 
האורחים הנציחו עצמם גם בציורים: הרמן שטרוק, [[ראובן רובין]] ומאנה כץ.{{הערה| מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן ללא תאריך}}
 
מנהל בנק אנגלו פלשתינה בלונדון, יוסף[[ג'וזף כאוון (Cowen)קאואן]], ששהה במלון בצפת כאורח, פנה באמצעות פליקס רוזנבליט ([[פנחס רוזן]] בעתיד, גיסה לעתיד של קטה) לקטה דן והביע עניין להקים מלונות כמו זה בצפת, גם בירושלים, בחיפה וטבריה - אם תיקח על עצמה קטה דן את ניהולם. גם התוכנית המצומצמת יותר של רכישת הבניין בצפת מבעל הבית הערבי לא יצאה לפועל, בגלל מאורעות תרפ"ט ופטירתו של כאווןקאואן בשנת 1932<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jta.org/1932/05/26/archive/death-of-joseph-cowen|הכותב=Daily News Bulletin|כותרת=Death of Joseph Cowen|אתר=The Archive of the Jewish Telegraphic Agency|תאריך=May 26 1932|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=15.1.2021}}</ref>
 
==מאורעות תרפ"ט בצפת==
{{ערך מורחב|טבח צפת (מאורעות תרפ"ט)}}
[[קובץ:מתוך ספר האורחים של פנסיון קטה-דן 29-08-1929 (מאורעות תרפט) זלמן דוד ל btm10765.jpeg|250px|ממוזער|מתוך ספר האורחים של פנסיון קטה דן, [[29 באוגוסט]] [[1929]] - מאורעות תרפ"ט]]
כאשר פרצו המאורעות באוגוסט 1929 והתפשטו מירושלים לכל הארץ, היה המלון בצפת בתפוסה מלאה. האורחים ביקשו לעזוב אך הממשלה הבריטית התנגדה בטענה שהדרכים אינן בטוחות והנהגים סירבו לנסוע. הממשלה בגלל אי יכולתה להקצות כוחות משטרה לליווי והגנה, אסרה על קיום תחבורה, וכן על שיחות טלפון בין עירוניות, מצב שגרם לניתוק תושבי צפת היהודים משאר חלקי הארץ וייאוש בקרב האורחים. השוטרים בצפת היו ערבים ופניה למפקד המשטרה לתגבר ולהזמין שוטרים אנגלים נענתה בשלילה, מפקד המשטרה דרש מהיהודים להסתגר בבתיהם. הפגנות הערבים נהיו יותר ויותר משולהבות והיקשו אפילו על קניית מצרכים בסיסיים למלון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.citicolumbia.org/wp-content/uploads/2021/01/Lotte-100-Book-II-Dec-31-2020.pdf|הכותב=Eli Noam|כותרת=Chapter 2: Kaete, the Pioneer Sister|אתר=The Columbia Institute for Tele-Information - CITI|עמודים=93|תאריך=31.12.2020|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=15.1.2021}}</ref>
 
הרובע היהודי בער במשך יום ושני לילות. העיר שהייתה עזובה נבזזה על ידי הערבים שהגיעו מכל כפרי הסביבה. מספר קטן של חיילים שהגיע למקום לא שינה את המצב שהלך והחמיר. בזכות אזכור מרתף היין במלון הסכימו שני אנגלים ללוות את קטה דן למלון. היא הצליחה למלא את המכונית בכל מצרכי המזון שיכלה להעמיס על המכונית כדי להזין לפחות את הילדים. לאחר שלושה ימים החלו היהודים לצאת מבניין הממשלה ולנסות ולסייע לחסרי הבית על ידי הקמת מטבח זמני איסוף בגדים וטיפול באנשים. חודש שלם עסקה קטה דן בסיוע ואז נאלצה לעזוב את צפת. היא עזבה את העיר לאחר שבע שנים מאושרות שעברו עליה שם לפי עדותה.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 10, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
 
גרדה לופט, אשתו הראשונה של [[חיים ארלוזורוב|חיים ארלוזורב]], סיכמה בספרה בגרמנית: "חזרה אל הלא נודע", את תרומתה של קטה דן לראשית המלונאות המודרנית בארץ:
"{{ציטוטון|היה זה רעיונה של עולה חדשה מגרמניה שתנאי הלינה לתיירים לא צריכים להיות רק פונקציונרים אלא גם נוחים. היא פתחה פנסיון בצפת. המחצלות על הרצפה והוילונות הצבעוניים על החלונות, המפות על השולחנות כלי הכסף בארוחות. כל אלה אפשרו לאורחים לקבל במחיר סביר רמת נוחות שהייתה אפשרית רק במלונות פאר שהיו שייכים לרשתות של בתי מלון.}}{{הערה| Gerda Luft, Heimkehr ins Unbekannte, With a forward by Willy Brandt.Peter Hammer Publishers, 1977, Wuppertal, p.66}}
 
Hammer Publishers, 1977, Wuppertal, p.66}}
בבת אחת הסתיים החלק האידיאליסטי של חייה ועם חזרתה לתל אביב החל החלק הריאליסטי של חייה כפי שהגדירה בזיכרונותיה. כדי להירגע מהטראומה שחוותה בצפת החליטה לצאת לחופשה בברלין.{{הערה| עיזבון קטה דן תמונות עם המשפחה בגרמניה משנת 1930}} לנוח לבקר את המשפחה ולחזור ארצה.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 11, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
כדי להירגע מהטראומה שחוותה בצפת החליטה לצאת לחופשה בברלין.{{הערה| עיזבון קטה דן תמונות עם המשפחה בגרמניה משנת 1930}} לנוח לבקר את המשפחה ולחזור ארצה.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 11, תרגם מגרמנית דן רוזן}}
 
==הקמת המלון בתל אביב==
באביב 1930 שבה קטה דן לארץ, כשלב ביניים, שכרה בנין בן שמונה חדרים, את מלון סבוראי ששכן לחוף הים. היה זה בניין קטן ומוזנח שהיתרון היחיד שלו הייתה מרפסתו שפנתה לים. בעזרת שיפוצים חיצוניים כבירים ושימוש מושכל בצבעים, בבדים ובאור, ניסתה דן להשרות במקום אווירה נעימה כלשהי. בזיכרונם של בני התקופה נחקקו מסיבות הפורים המיוחדות שנחוגו בבית המלון, בין אורחיו הקבועים נמנו גם [[משה זמורה]]- לימים נשיאו הראשון של בית המשפט העליון ופליקס רוזנבליט [[פנחס רוזן]], לימים שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל וגיסה של דן בעתיד. הפעלת המלון במשך שנתיים בבניין השכור הייתה רק לתקופה שבה הכינה קטה דן את כל הנחוץ להקמת המלון שלה.{{הערה|שם=magazine21}}ידידיה ניסו לשכנע אותה לקבל הצעות עבודה שהגיעו אליה מכוונים שונים, אבל קטה דן החליטה לרכוש מגרש ברחוב הירקון 97 . בסיוע הלוואות שהשיגה, מ[[בנק אנגלו-פלשתינה]] והבנק הכללי למשכנתאות ובתכנון חברתה האדריכלית לוטה כהן הוקם המלון.{{הערה|דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 11, תרגם מגרמנית דן רוזן}} בזיכרונותיה כתבה לוטה כהן: "בילינו יחד ערבים ולילות שבהם רקמנו את החלום וביטאנו את צורתו הממשית בסקיצות מרשימות ובשורות של מספרים פוקחי עיניים. החלום נסך עלי קסם אדיר_ וברור היה שעלינו היה להקים את המלון המשובח ביותר בעיר."
 
ב-26 בספטמבר 1932 אישרה מועצת העיר תל אביב את תוכניתה של כהן לבניית [[קטה דן|פנסיון קטה דן]]. בשלב זה כלל התכנון שתי קומות ובהן 14 חדרים. ושתי מרפסות. הוצאות הבנייה כפי שהן עולות מתיק הרישוי, עמדו על 1,16,000 לא"י. תוספת של 183,000 לא"י נדרשה להתקנת הצנרת וההסקה, ועוד 36,000 להרכבת הרהיטים שכר טרחתה של לוטה כהן עמד על 5% מהסכום הכולל.{{הערה| The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 21. תרגום מתוך מחקרה של ד"ר אינס זונדר על האדריכלית לוטה כהן שהופיע במגזין דן}} תכנון פנים מוקפד היה בבת עינה של קטה דן, שניחנה בחוש מולד לשלמות. התריסים היו חייבים להיסגר בצורה מדויקת, כפתורי הידיות של דלתות הכנפיים היו צריכים להימצא בגובה אחיד וניקוז המקלחות שהיו צמודות לכל החדרים חייב היה לפעול ללא דופי. הקבלן טען שמדובר ב"גחמות ייקיות, ורק קרב שנוהל תוך בוררות משפטית הביא ליישום הנדרש." לבעלת הבית היו גם דעות מוצקות לגבי עיצוב הפנים של המלון: "הריהוט היה חייב להיות יפה ושימושי בצורה יוצאת דופן: בדי הריפוד הוזמנו מחו"ל וכך גם כל יתר החפצים הייחודיים שעדין לא היו אז בנמצא בארץ, כמו מערכת של פורצלן, סכו"ם וכדומה. כל חדר זכה במכשיר טלפון משלו. אביזרים וריהוט שלא ניתן להשיג בארץ הוזמנו מחו"ל. כל חדר צויד בטלפון, הותקןהותקנה חימוםהסקה מרכזימרכזית, בניית המלון המפואר הסתיימה בשנת 1933.עם חנוכתו המונים באו לראות את המלון מבפנים וזכו לסיור מודרך. בשנת 1933 היה זה המלון המודרני ביותר בתל אביב.
 
במרץ 1933 כבר פרסם המלון מודעה ב"מיטיילונגסבלאט" – כתב העת של עולי מרכז אירופה, ולתדהמת אמאאמה הגאה של קטה דן שחייה אז בברלין, הוקרנה כתבה מפורטת על המלון ביומן השבוע של אחד מבתי הקולנוע שם. בכתבה גם הוצגו מרפסת הקפה, רחבת הריקודים וחזית מרפסות חדרי האורחים המקסימות שפנו אל הים.{{הערה|שם=magazine22|1= The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 22}}
 
באותה תקופה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, החלה [[העלייה החמישית|העלייה ההמונית ממרכז אירופה]], המלון היה בתפוסה מלאה ותוך שנה החזירה קטה דן את כל ההלוואות. בשנה השנייה כבר הוסיפה קומה שלישית למלון. עלון מידע שהודפס לאחר הרחבת המלון תיאר את יתרונותיו: " שלוש מרפסות עם גישה ישירה מכל החדרים, לכל חדר מקלחת עם מים חמים וקרים, אוורור טבעי ורוח ים מצננים בקיץ ומערכת של הסקה מרכזית הדואגת לחמימות נעימה בחורף." תשומת לב מיוחדת הוקדשה בעלון לנושא המזון.: " המטבח האירופאי שכלל את אחד ממערכות הבישול החשמליות החדישות בפלסטינה, הקל על התאקלמותם של העולים לארץ." ועוד נכתב להאדרת המקום: "כאן נוצרה באופן מופתי אספקלריה אידיאלית של מלון פנסיון פלסטיני." יצחק קלטר היה זה שצילם את כל התמונות שהופיעו בעלון.{{הערה|שם=magazine22}}
 
אירוע טראומתי של [[רצח חיים ארלוזורוב]] ביוני 1933 התרחש זמן קצר לאחר פתיחת המלון כאשר ארלוזורוב ואשתו סעדו במלון ארוחת ערב ולאחריה ירדו במדרגות המלון מהמרפסת לחוף הים לטיול קצר, ושם נרצח.
 
אופיו המטופח של המלון והחיים העליזים שהתנהלו בין כתליו, רק ביססו את הצלחתו. בכל ליל שבת התקיימו במסעדתו ועל מרפסותיו ערבי ריקוד, שאליהם זרמו מבקרים רבים גם מבחוץ. בהשוואה לימים ההם, כמות המכוניות שגדשה את רחוב הירקון בערבים הייתה עצומה. המלון נהנה מתנופה מיוחדת בזכות יסודה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית בשנת 1936, תחת הנהגתו של ברוניסב הוברמן. הוברמן לא היה אורח קל ועצביו החשופים כפו על אנשי הצוות הליכה על בהונות רגליהם, אסור היה שרעש קל שבקלים יחדור לחדרו, ובעת ששהה במלון צריך היה לפנות את כל החדרים שלידו ומעליו. בנוסף לכך, חופו דלתות החדר בשטיחים עבים. מוזיקאים אחרים חשובים כמו טוסקניני ופליקס ויינגרטנר, התנהגו בצנעה רבה יותר ונוכחותם במלון השרתה שמחה על כל באי הבית. כך לדוגמה הפך ביקורו [[איזאיי דוברובן]] לחוויה בלתי נשכחת, כאשר במהלך שהותו במלון ביקש להכניס פסנתר לחדרו והנעים בנגינתו המדהימה את שהותם של האורחים ושל אנשי הצוות.
 
 
==משפחה==
בשנת 1934 נישאה קטה דן ליוסף רוזנבליט (לימים רוזן), אחיו של פנחס רוזנבליט ([[פנחס רוזן]]). בנה [[דן רוזן]] נולד בשנת 1935. בשנת 1937 נסעה קטה דן עם הבן לספא בבלגיה להציגו בפני משפחתה, כיוון שחששה לנסוע לגרמניה. נסיעתה האחרונה לגרמניה הייתה בשנת 1938 כאשר נסעה למספר ימים לבקר את אמה החולה בדיסלדורף, מצב היהודים בגרמניה כבר היה גרוע. היא קבלה מברק לשוב מייד ארצה בגלל סכנת המלחמה. אבל בני משפחתה לא יצאו מגרמניה וקיוו לימים טובים יותר. האם נפטרה בשנת 1940. שתיים מאחיותיה נשלחו לגטול[[גטו במינסקמינסק]]. אחת מהן, הדויג דניאלביץ, הייתה אחת הרופאות הראשונות בגרמניה היא נישאה לקארל יונג-דרפלר (1927–1879; Carl Jung-Dörfler) והתנצרה,{{הערה| נכתבה עליה ביוגרפיה בגרמנית Unschuld Paul Die Ärztin und der Maler Sondereinband, 1994}} אף על פי שהייתה נוצרייה נשלחה עם אחותה אלזה ל[[לגטו מינסק]] ושם נרצחו בשנת 1941. אחותה השלישית של קטה, קלרה, הייתה נשואה לנוצרי. הם ניסו להימלט כאשר קבלו צו התייצבות לפלוגת עבודה. בזמן בריחתם הם נהרגו במהלך הפצצה. היחידי ששרד מכל משפחתה של קטה דן היה אחיה ריצ'רד שהספיק לעלות ארצה שבועיים לפני [[ליל הבדולח]], בשנת 1938. הוא עלה עם בתו הבכורה לוטה (לימים לוטה נועם) שגם טיפלה בבן של קטה דן כאשר עלו לארץ וגרו במלון.
 
==אורחי המלון==
ספר המבקרים של הפנסיון בצפת כולל חתימות, רשמים, שירים וציורים שהשאירו אורחי המלון אחרי שהותם במלון. רבים מהם אישים מרכזיים ביישוב היהודי בשנות העשרים.
 
בין האורחים היו: חיים נחמן ביאליק, פרנץ אופנהיימר, [[אלכסנדר ברוולד]], המשורר [[ש. שלום]], [[יוסף נחמני]] ממקימי ארגון השומר, מראשי ההגנה ורוכש אדמות קק"ל בגליל. [[נחום סלושץ]] - ארכאולוג טבריה, עמק יהושפט בירושלים, מקים [[החברה לחקירת א"יארץ-ישראל ועתיקותיה]], פרופסור [[אליעזר ליפא סוקניק]] פרופ' הארכיאלוגהארכאולוג הראשון של [[האוניברסיטה העברית]], לסקה ארלוזורוב האמאאמו של [[חיים ארלוזורוב]] וחיים ארלוזורוב, ד"ר [[חיים בוגרשוב]], י.ח.[[יהושע חנא רבניצקי]], י.ד.[[יצחק דב ברקוביץ. ר']], [[יעקב ישראל דה האן]], [[יעקב דב גורדון]], ד"ר [[אברהם גרנובסקי]] מראשי קק"ל, ד"ר [[מרדכי ברכיהו]] (בורוכוב), [[י.ל. מאגנס]], . [[משה גליקין]], דן [[אברהם אלדמע]] ממקימי [[שכונת בורוכוב]] מורהומורה בגימנסיהב[[גימנסיה הרצליה]], [[יהושע גורדון]] ממקימי [[הגדוד העברי]], חיים ארלוזורוב, . [[גרשון גפנר]], [[חיים מרגליתמרגליות קלווריסקי]], המלחין [[אריך ולטר שטרנברג]], [[פרידה שטרנברג.]], [[אביגדור צ'ריקובר]], [[נתן ביסטריצקי]] (אגמון), [[מאנה כץ]], [[משה גליקסון.]], עורך עיתון [[הארץ]] משנת 1923 עד 1938., [[מאיר מרט]], [[זלמן דוד לבונטין]].
עם יסוד התזמורת הפילהרמונית בשנת 1936 הגיעו למלון בתל אביב ברוניסלב הוברמן מייסד התזמורת. גם המנצח ארתורו טוסקניני, ועוד רבים אחרים, שהתארחו במלון.
 
עם יסוד [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]] בשנת 1936 הגיעו למלון בתל אביב [[ברוניסלב הוברמן]] מייסד התזמורת. גם המנצחוהמנצח [[ארתורו טוסקניני]], ועוד רבים אחרים, שהתארחו במלון.
 
==החרמת המלון ומכירתו==