מי מפחד מווירג'יניה וולף? (מחזה)
 | |
| כרזת המחזה, ברודוויי, 1962. | |
| כתיבה |
אדוארד אלבי  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| סוגה |
דרמה |
| הצגת בכורה |
13 באוקטובר 1962 |
| שפה |
אנגלית, אנגלית אמריקאית |
| פרסים | זוכה פרס טוני |
  | |
מי מפחד מווירג'יניה וולף? (באנגלית: ?Who's Afraid of Virginia Woolf) הוא מחזה מאת אדוארד אלבי שהוצג לראשונה בשנת 1962. המחזה בוחן את המורכבות של נישואיהם של מרתה וג'ורג', בני גיל העמידה. בשעת ערב מאוחרת, אחרי מסיבת סגל באוניברסיטה, הם מארחים זוג צעיר, ניק והאני, ומושכים אותם אל תוך מערכת היחסים המרירה והמתוסכלת שלהם.
המחזה הוא בשלוש מערכות, הוא בדרך כלל נמשך קצת פחות משלוש שעות, עם שתי הפסקות בנות עשר דקות כל אחת. שם המחזה הוא משחק מילים על השיר "מי מפחד מהזאב הרע?" מתוך סרט האנימציה הקצר של וולט דיסני משנת 1933 "שלושת החזירונים", תוך החלפת דמותו של הזאב בשמה של הסופרת האנגלית המפורסמת וירג'יניה וולף. מרתה וג'ורג' שרים שוב ושוב את הגרסה הזו של השיר לאורך כל המחזה.
"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" זכה בפרס טוני עבור המחזה הטוב ביותר לשנת 1963. בשנת 1966 יצא לאקרנים עיבוד קולנועי של המחזה לסרט באותו השם עם תסריט מאת ארנסט להמן, בבימויו של מייק ניקולס ובכיכובם של ריצ'רד ברטון, אליזבת טיילור, ג'ורג' סיגל וסנדי דניס.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מציאות ואשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שגם מחזות אחרים עוסקים בהבדלים שבין מציאות לאשליה, מי מפחד מווירג'יניה וולף? מתחיל עם האשליה ומתקדם אל המציאות. ליתר דיוק, "ג'ורג' ומרתה התחמקו ממצב נישואיהם המכוערים על ידי כך שמצאו מקלט באשליה".[1] האכזבה שלהם מהחיים יחד יוצרת את המרירות שביניהם. ללא קשר אמיתי, מערכת היחסים ביניהם הופכת לתלויה בילד בדיוני.
בדייה של ילד, כמו גם את ההשפעה של מותו לכאורה על מרתה, מעוררת שאלות על ההבדל בין הונאה למציאות. וכאילו כדי לדכא את מאמציהם, הזלזול שיש למרתה ולג'ורג' זה לזה גורם להרס האשליה שלהם. עם זאת, חוסר אשליה זה אינו גורם למציאות להיראות. "כל האמת", כפי שמודה ג'ורג', "הופכת להיות [דבר] יחסי".[2]
בנוסף, באמצעות בדיה של ילד והמצאת כמה משחקים מטופשים, מרתה וג'ורג' מתכוונים לברוח מהבעיות שלהם, כגון חוסר פוריות, ולהפחית את המתחים שלהם. כפי שמרתה אומרת, "זהו המקלט שאנחנו מוצאים כאשר המציאות של העולם מכבידה יותר מדי על ראשינו הקטנים" (198).
ביקורת על ציפיות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר כריסטופר ביגסבי, החוקר את התיאטרון האמריקאי, טוען שמחזה זה נוקט עמדה המנוגדת לרעיון "המשפחה האמריקאית המושלמת" והציפיות החברתיות מהאמריקאים לנהל משפחות שכאלו, שכן הוא "תוקף את האופטימיות השקרית ואת הביטחון הקיצוני של החברה המודרנית".[3] אלבי נוקט בגישה קשה על מנת להציג את הניגוד הזה, ומשתמש כדוגמה בכל אחת מהדמויות שבמחזה ובציפיות שיש לה מהאנשים הסובבים אותה. הנורמות החברתיות של שנות ה-50 כללו אידיאליזציה של משפחה גרעינית, המורכבת משני הורים הטרוסקסואלים ושניים (או יותר) ילדים, כאשר אבי המשפחה הוא המפרנס היחיד, האם היא עקרת בית והילדים מתנהגים יפה.
המחזה שובר את המוסכמות הללו ומציג משפחות ריאליסטיות הרחוקות מאוד מלהיות משפחות מושלמות, חלקן אפילו משפחות שבורות. המשפחות של האני ומרתה נשלטו על ידי אבותיהן, ולא היה כל סימן לדמות אם בחייהן. ההזדמנות של ג'ורג' ומרתה לבנות "משפחה מושלמת" נהרסה בשל אי הפוריות של ג'ורג' וכשלונו להיות דמות בולטת באוניברסיטה בה הוא עובד. דוגמאות בודדות אלו מדגימות כיצד המחזה קורא תיגר כנגד הציפיות החברתיות הקיימות בחברה האמריקאית, הן בתוך המסגרת המשפחתית והן מחוצה לה.
מקורות השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו שם המחזה, המזכיר את הסופרת האנגלייה וירג'יניה וולף, הוא גם התייחסות לשיר "מי מפחד מהזאב הרע?" מגרסת האנימציה של וולט דיסני למעשייה "שלושה חזירונים קטנים". מכיוון שהזכויות לשיר של דיסני יקרות, ברוב גרסאות הבמה, וכן בסרט הקולנוע, דמותה של מרתה שרה לצלילי Here We Go Round the Mulberry Bush, מנגינה בעלת משקל מתאים, הנמצאת ברשות הציבור. ברגעים הראשונים של ההצגה, מתברר שמישהו שר את השיר מוקדם יותר באותו הערב במסיבה, אם כי זהותו של מי ששר אותו לראשונה עדיין איננה ברורה לקהל הצופים. מרתה שוב ושוב מציקה לג'ורג' ושואלת אותו אם הוא חושב שזה מצחיק (החלפת "הזאב הרע" ב"וירג'יניה וולף").
אדוארד אלבי תיאר את ההשראה לכותרת באופן הבא:
היתה שם [במסבאה בניו יורק] מראה גדולה כזו, ואנשים היו משרבטים עליה גרפיטי. לילה אחד, כששתיתי שם בירה, ראיתי עליה שרבוט, כנראה עם סבון, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". כשהתחלתי לכתוב את המחזה, זה צץ ושב במוחי. וכמובן, "מי מפחד מווירג'יניה וולף" אומר "מי מפחד מהזאב הרע"... מי מפחד לחיות את החיים ללא אשליות. וזה נראה היה לי בדיחה אינטלקטואלית טיפוסית למדי.[4]
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאיון, אלבי הודה כי הוא ביסס את הדמויות של מרתה וג'ורג' על חבריו הטובים, אנשי חברה מניו יורק, וילארד מאס ומארי מנקן.[5] מאס היה פרופסור לספרות במכללת ואגנר (נקודת דמיון משותפת אחת לדמות של ג'ורג' ולוילארד) ואשתו מארי הייתה יוצרת קולנוע נסיוני וציירת. מאס ומנקן היו ידועים לשמצה בשל מסיבות הסלון הארוכות שערכו. הקונפליקט העיקרי בין ג'ורג' לבין מרתה במחזה מבוסס על מערכת היחסים הסוערת של מאס ומנקן.
הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפקת ברודוויי המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה הוצג לראשונה בברודוויי בתיאטרון על שם בילי רוז ב-13 באוקטובר 1962. צוות השחקנים המקורי כלל את אוטה האגן בתפקיד מרתה, ארתור היל בתפקיד ג'ורג', מלינדה דילון בתפקיד האני וג'ורג' גריזארד בתפקיד ניק. את ההצגה ביים אלן שניידר. בין השחקנים המחליפים שלקחו חלק בהפקה זו נמנים הנדרסון פורסיית, איילין פולטון, מרסדס מקיימברידג' ואליין סטריץ'.
בגלל אורכה של ההצגה (מעל לשלוש שעות), ליהקו המפיקים צוות שחקנים נוסף עבור הצגות יומיות, שכלל את קייט ריד בתפקיד מרתה, שפרד סטרודוויק בתפקיד ג'ורג', אברה פטרידס בתפקיד האני וביל ברגר בתפקיד ניק.[6] כמו בהצגות שנערכו בערב, גם הכרטיסים להצגות היומיות נמכרו כולם.[7]
ההפקה ירדה ב-16 במאי 1964, לאחר חמש הצגות מקדימות ו-664 הופעות.[8]
אלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 הוציאה קולומביה רקורדס הקלטה של המחזה בביצוע צוות השחקנים המקורי של ברודוויי בבימויו של אלן שניידר על גבי אריך־נגן.
מהדורה זו כללה חוברת בת 16 דפים עם תמונות של הצוות המקורית, מאמרי ביקורת מאת הרולד קלורמן ווולטר קר, ביוגרפיות של השחקנים והצוות, וכן מאמר קצר מאת גודארד ליברסון אודות תהליך ההקלטה. ההקדמה נכתבה על ידי אדוארד אלבי, בה כתב: "אני לא יכול להעלות על דעתי מי ירצה לקנות את האלבום הזה, אבל ... כל מחזאי רוצה כמה שיותר קביעות לעבודה שלו".
ההקלטה הופצה בשני פורמטים - סטריאו (DOS 687) ומונו (DOL 287). במשך שנים רבות לא יוצרו עוד עותקים של הקלטות אלו, וכמו כן לא הופצו הקלטות בפורמטים אחרים, כך שעותקים אלו הפכו ליקרים מאוד בקרב אספנים, שכן מחזה שכזה, עם תכנים מעוררי מחלוקת, מעולם לא הוקלט והופץ למכירה לקהל הרחב. ההקלטה הופצה מחדש רק בסוף שנת 2004, על ידי Broadway Masterworks.[9]
הפקות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצגה עלתה לראשונה בלונדון בשנת 1965, בכיכובה של קונסטנס קאמינגס. המחזה עלה בתיאטרון הבימה באותה שנה בתרגום תרצה אתר.[10]
בשנת 1970, הנרי פונדה וריצ'רד ברטון ניסו לגייס את וורן בייטי ואת ג'ון ווייט לקחת חלק בהפקה של המחזה בהשתתפות שחקנים גברים בלבד, אך אדוארד אלבי לא איפשר זאת.[11]
קולין דוורסט ובן גזארה כיכבו בהעלאה המחודשת של המחזה בברודוויי בשנת 1976. ברודוויי תחייה. מייק ניקולס ואליין מאי כיכבו בהפקה שעלתה בשנת 1980 בניו הייבן.
דיאנה ריג ודייוויד סושה כיכבו בהפקת המחזה שעלתה בתיאטרון אלמיידה באיזלינגטון ב-1996, לפני שהועברה לתיאטרון אלדוויץ' שבווסט אנד ב-1997.
המחזה הועלה מחדש בברודוויי בהפקה חדשה בתיאטרון לונגאקר. הצגות טרום בכורה החלו ב-12 במרץ 2005 וההפקה רצה עד ל-4 בספטמבר 2005 וירדה לאחר 177 הופעות ו-8 הצגות טרום בכורה. בהפקה זו, אשר בוימה על ידי אנתוני פייג', כיכבו קתלין טרנר בתפקיד מרתה וביל ארווין בתפקיד ג'ורג', עם מיריי אנוס (האני) ודייוויד הארבור (ניק). אירווין זכה בפרס טוני לשנת 2005 עבור השחקן הטוב ביותר עבור תפקידו.[12] ההפקה הועברה לווסט אנד בלונדון שם הוצגה בתיאטרון אפולו עם כל צוות השחקנים המקורי, החל מ-31 בינואר 2006 ועד ל-13 במאי 2006.[13] בחודש ינואר 2007, ההצגה הופיעה במרכז קנדי בוושינגטון די. סי., במשך חודש ימים. ב-6 בפברואר 2007, ההפקה החלה תקופת הרצה של שישה שבועות בתיאטרון אהמנסון בלוס אנג'לס. הפקה זו ערכה סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית, ובין השאר הציגה בסן פרנסיסקו ב-Golden Gate Theater בין ה-11 באפריל ל-12 במאי 2007.
ב-12 בדצמבר 2010, תיאטרון Steppenwolf בשיקגו החל בהצגת המחזה, עם איימי מורטון בתפקיד מרתה, טרייסי לטס (המחזאי שזכה בפרס פוליצר עבור August: Osage County) בתפקיד ג'ורג', קארי קון ומדיסון דירקס. הצגה זו בוימה על ידי פם מקינון, שביימה בעבר הצגותיו של אדוארד אלבי.
הפקה זו המשיכה משיקגו לברודוויי, שם החלו הצגות הטרום־בכורה ב-Booth Theatre ב-27 בספטמבר 2012, עם ערב בכורה רשמי ב-13 באוקטובר 2012, 50 שנה בדיוק לאחר ערב הבכורה המקורי בברודוויי.[14] גם בהפקה זו שימשה פאם מקינון כבמאית, עם אותו צוות שחקנים שהופיע בתיאטרון Steppenwolf. טרייסי לטס זכה בפרס טוני על הופעתו בתפקיד ג'ורג' בהפקה זו, מקינון זכה בפרס טוני על בימוי וההפקה עצמה זכתה בפרס טוני על ההצגה המחודשת הטובה ביותר.[15] לאחר סוף השבוע הראשון להצגתה, ההצגה וצוות השחקנים זכו לשבחים רבים מצד מבקר הניו יורק טיימס צ'ראלס אישרווד.[16]
מג טילי חזרה לשחק בשנת 2011 את דמותה של מרתה בהפקה של Blue Bridge Repertory Theatre.[17][18] הפקה זו הוצגה מה-5 ביולי 2011 ועד ל-17 ביולי 2011 בוויקטוריה שבקולומביה הבריטית, קנדה.
אימלדה סטונטון וקונלת' היל כיכבו בהפקה חדשה של ההצגה בתיאטרון הרולד פינטר שבלונדון בשנת 2017.[19] ההצגה, בבימויו של ג'יימס מקדונלד עלתה ב-21 בפברואר 2017, ועוד השתתפו בה אימוג'ן פוטס ולוק טרדוויי.[20] הפקה זו רצה עד ל-27 במאי 2017.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצגה הועלתה בישראל לראשונה ב-1965 בתיאטרון הבימה בבימויו של היי קיילוס. בשנת 2018 עלתה הפקה חדשה בהבימה, בבימויו של אילן רונן ובכיכובם של גיל פרנק, מאיה מעוז, דניאל גל ורוי מילר.[21] הפקה זו קוצרה מההפקה המקורית לשעה ארבעים וחמש.
בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1995–1996 העלתה הלהקה הקנדית One Yellow Rabbit מופע מחווה למחזאי אדוארד אלבי בשם Permission בצורת בלט שנמשך כשעה בהשראת המחזה מי מפחד מווירג'יניה וולף?. המופע הוצג בתחילה בעיר הולדתם, קלגרי, ובהמשך הוצג גם בטורונטו, פיניקס, גוודלחרה ומקסיקו סיטי.[22]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה זכה בפרס טוני לשנת 1963 עבור המחזה הטוב ביותר ובפרס New York Drama Critics' Circle עבור המחזה הטוב ביותר לעונת 63–1962. כוכבי המחזה גם כן זכו בפרס טוני עבור השחקן הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר. המחזה נבחר על ידי ועדת פרס פוליצר לקבל את פרס פוליצר לדרמה לשנת 1963, אך המועצה המייעצת של הפרס - חבר הנאמנים של אוניברסיטת קולומביה - התנגדה לשימוש שנעשה במחזה בגסויות ובמין, שבזמנו היה שנוי במחלוקת, ודחתה את ההמלצה, ולפיכך לא הוענק פרס פוליצר לדרמה באותה השנה.[23]
עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מי מפחד מווירג'יניה וולף? (סרט)
עיבוד קולנועי של המחזה עלה לאקרנים בשנת 1966. את הסרט ביים מייק ניקולס וכיכבו בו אליזבת טיילור בתפקיד מרתה, ריצ'רד ברטון בתפקיד ג'ורג', ג'ורג' סיגל בתפקיד ניק וסנדי דניס בתפקיד האני. כל ארבעת השחקנים הראשיים היו מועמדים לפרס אוסקר: טיילור עבור השחקנית הטובה ביותר, ברטון עבור השחקן הטוב ביותר, דניס עבור שחקנית המשנה הטובה ביותר וסגל עבור שחקן המשנה הטוב ביותר. שתי השחקניות זכו בפרס. ברטון הפסיד את הפרס לפול סקופילד, על הופעתו כתומאס מור בסרט "אדם לכל עת".
סרט זה הוא הסרט השנוי במחלוקת הראשון שעמו נאלץ להתמודד ג'ק ולנטי מתוקף תפקידו כנשיא איגוד סרטי הקולנוע של אמריקה (MPAA). סרט זה היה הראשון להשתמש על המסך הגדול במילה Screw ובביטוי Hump the hostess. לדבריו של ולנטי, "בחברתו של היועץ המשפטי של MPAA, לואי נייזר, נפגשתי עם ג'ק וורנר, המנהיג האגדי של האחים וורנר, ועוזרו הבכיר, בן קלמנסון, דיברנו במשך שלוש שעות, והתוצאה הייתה מחיקת Screw ושמירה על Hump the hostess, אבל אני חשתי אי־נוחות בקשר לפגישה".[24]
פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1967, יצא פסקול מדבר של הסרט במהדורה מיוחדת - Deluxe Edition Two-Record Set - על ידי Warner Bros. Records, ובכך סרט זה היה הראשון שהפסקול שלו מפורסם בשלמותו כאלבום, שכן באותה העת לא ניתן היה להקרין את הסרט בטלוויזיה. הפסקול מכיל את קולותיהם של כל ארבעת השחקנים המופיעים בסרט. האלבום כולל קטע מוזיקלי אחד בלבד בשם Virginia Woolf Rock, בגרסה מעט שונה מזו שנשמעת בסרט על רקע הריקוד של מרתה וניק.
לפחות בשני מקרים נעשה שימוש באלבום בטייק שונה מזה שנכלל בסרט עצמו: שורתה הבלתי נשכחת של טיילור Goddamn you! שוחזרה לגרסתה המקורית - Screw you!, וכן חלק משורות הדיאלוג מתוך סיקוונס הריקודים. כאשר מרתה מספרת לניק והאני את הסיפור על חביטת ג'ורג' בבטנו מול אביה, היא נשמעת מאוד בבירור, זאת בעוד בסרט עצמו דבריה נשמעים רחוקים ועמומים, בעוד המצלמה עוקבת אחרי ג'ורג' לחדר הסמוך, בו הוא נוטל לידיו אקדח. כמו כן, אלבום הפסקול נמשך כחצי שעה פחות מהסרט, שכן רוב הפאוזות ורגעים שבהם אין דיאלוגים הוסרו. עם זאת, כמעט כל שורת דיאלוג נותרה בשלמותה. על עטיפת האלבום הקדמית מופיעים כל ארבעת השחקנים הראשיים, ועל העטיפה האחורית מופיע מידע אודותיהם, וכן מידע על תקופת שלב הצילומים שנמשכה חמישה חודשים, מידע על המחזאי אדוארד אלבי וכן תקציר העלילה. אלבום זה אינו מודפס עוד, מעולם לא פורסם בפורמטים אחרים, והוא אחד האלבומים היקרים ביותר בקרב אספנים.
הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהדורה מודפסת של המחזה יצאה לאור בשנת 1962. מהדורות מודפסות של המחזה המשיכו להימכר מאז במעל ל-70,000 עותקים.[25]
בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באלבום Like the Exorcist, but More Breakdancing של הלהקה האמריקאית Murder by Death נכלל שיר בשם I'm Afraid of Who's Afraid of Virginia Wolfe (אני מפחד ממי מפחד מווירג'יניה וולף).[26]
- ב-15 באוקטובר 2016, תוכנית המערכונים האמריקאית סאטרדיי נייט לייב הציגה פרודיה על המחזה ועל סרט הקולנוע במערכון שכלל אוגרים שמדברים ומתנהגים כמו הדמויות של המחזה.
- במשחק הווידאו Life Is Strange: Before the Storm, סמנתה מאיירס מדברת עם קלואי על המחזה ורייצ'ל נראית קוראת את המחזה בחדרה של קלואי, ככל הנראה משום שכל האירועים במשחק מובילים באופן טארגי ובלתי נמנע למגדלור של המשחק הקודם - התייחסות לרומן "אל המגדלור" (To the Lighthouse) שכתבה וירג'יניה וולף.
- השיר The Past Is a Grotesque Animal של הלהקה of Montreal כולל בית המתייחס למחזה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מי מפחד מווירג'יניה וולף?, באתר Internet Broadway Database
- ביקורת על ההפקה הלונדונית בהגרדיאן, 1 בפברואר 2006
- מי מפחד מווירג'יניה וולף?, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Kingsley (1973:74)
- ^ Meyer (1968:69)
- ^ Bigsby (1967:268)[דרוש מקור: המקור הקיים אינו ממוקד מספיק]
- ^ Flanagan, William (Fall 1966). "The Art of Theater No. Edward Albee" (PDF). The Paris Review. 4 (39). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-05-29. נבדק ב-2008-06-17.
- ^ Gussow, Mel (2001). Edward Albee: A Singular Journey : A Biography. New York: Applause Theatre Books. pp. 185–186. ISBN 1-55783-447-4.
- ^ "A Director's Double Trouble-- Rehearsing 2 Casts for 1 Show". The New York Herald Tribune. 11 באוקטובר 1962.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gussow, Mel (27 בנובמבר 2012). Edward Albee: A Singular Journey. Simon and Schuster. ISBN 978-1476711706. נבדק ב-23 במרץ 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Who's Afraid of Virginia Woolf?". Playbill. נבדק ב-15 בדצמבר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Sodden Savages in Their First Flush". The New York Times. 9 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מחזות - מי מפחד מוירגיניה וולף, באתר ארכיון המדינה
- ^ Horn, Barbara Lee (2003). Edward Albee: A Research and Production Sourcebook. Westport CT: Praeger. p. 245. ISBN 978-0313311413.
- ^ "Listing, 2005 Broadway" InternetBroadwayDatabase, accessed June 14, 2012
- ^ "Listing, Apollo Theatre, 2006" (אורכב 15.08.2012 בארכיון Wayback Machine) thisistheatre.com, accessed June 14, 2012
- ^ "Edward Albee's Who's Afraid of Virginia Woolf Directed by Pam McKinnon". אורכב מ-המקור ב-18 בדצמבר 2014. נבדק ב-15 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jones, Kenneth. "George and Martha Will Settle Into Broadway's Booth for 50th Anniversary of Albee's 'Virginia Woolf'" (אורכב 02.07.2012 בארכיון Wayback Machine) Playbill, June 13, 2012
- ^ "Taking No Prisoners in Boozy, Brutal Head Games". The New York Times. נבדק ב-15 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chamberlain, Adrian (7 ביולי 2011). "Meg Tilly's leap of faith". Times Colonist. נבדק ב-2 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Edward Albee's Who's Afraid of Virginia Woolf?". Blue Bridge Repertory Theatre. אורכב מ-המקור ב-18 בספטמבר 2011. נבדק ב-2 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dream casting announced for a timely revival of one of the greatest plays ever written". London Box Office. 23 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Who's Afraid of Virginia Woolf?". London Theatre Guide (באנגלית). נבדק ב-2017-03-31.
- ^ מי מפחד מוירג'יניה וולף? קלאסיקה מודרנית בתיאטרון הבימה, באתר תיאטרון הבימה
- ^ "Performance 1987-99". One Yellow Rabbit Performance Theatre. אורכב מ-המקור ב-2016-05-14. נבדק ב-2018-08-18.
- ^ Klein, Alvin (24 במאי 1998). "Albee's 'Tiny Alice', The Whole Enchilada". The New York Times. p. CT11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Valenti, Jack. "How It All Began". Motion Picture Association of America. אורכב מ-המקור ב-2008-05-21. נבדק ב-2008-06-17.
- ^ P.,, Claridge, Laura. The lady with the Borzoi : Blanche Knopf, literary tastemaker extraordinaire (First ed.). New York. ISBN 9780374114251. OCLC 908176194.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ "Like the Exorcist, but More Breakdancing, by Murder By Death". Murder By Death.
| פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזה | ||
|---|---|---|
| 1994–1999 | מפקח מתקשר (1994) • היורשת (1995) • איזון עדין (1996) • בית בובות (1997) • מראה מעל הגשר (1998) • מותו של סוכן (1999) | |
| 2000–2009 | הדבר האמיתי (2000) • קן הקוקייה (2001) • חיים פרטיים (2002) • מסע ארוך אל תוך הלילה (2003) • הנרי הרביעי (שילוב של חלק 1 וחלק 2) (2004) • גלנגרי גלן רוס (2005) • התעורר ותשיר! (2006) • סוף המסע (2007) • בואינג בואינג (2008) • הכיבושים הנורמנים (2009) | |
| 2010–2019 | גדרות (2010) • הלב הרגיל (2011) • מותו של סוכן (2012) • מי מפחד מווירג'יניה וולף? (2013) • צימוק בשמש (2014) • גג שקוף (2015) • מראה מעל הגשר (2016) • ג'יטני (2017) • מלאכים באמריקה (2018) • הנערים בחבורה (2019) | |
| 2021–הווה | סיפורו של חייל (2021) • Take Me Out (2022) • טופדוג/אנדרדוג (2023) | |