מי שפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מי שפיר
עובר בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך שק שפיר
עובר בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך שק שפיר
שיוך נוזלי הגוף
תיאור ב האנציקלופדיה הארמנית סובייטית (602) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מזהה MeSH D000653 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מי השפיראנגלית: Amniotic fluid) הוא נוזל המצוי בשק השפיר שברחם במהלך ההיריון ומטרתו להגן על העובר. מי השפיר מיוצרים ממקורות שונים, ונספגים בעיקר על ידי בליעת העובר באופן בו מי השפיר עוברים תהליך של ייצור וספיגה במהלך ההריון.

ישנה חשיבות מיוחדת למי השפיר בכך שבתוכם מצויים תאים שמקורם מקרומי שק ההריון, מעור העובר, ממערכת השתן שלו. מערכת הנשימה והעיכול. בדיקת הכרומוזומים העובריים הנמצאים בתאים אלה, מאפשרים לקבוע את הקריוטיפ של העובר, וכן לבדוק חלקים תת- מקרוסקופיים של הכרומוזום באמצעות בדיקת צ'יפ גנטי. את התאים האלה ניתן לבדוק בדר"כ באמצעות בדיקת מי שפיר או בדיקת סיסי שליה.[1]

מקור מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שק השפיר מתחיל להתמלא, בעיקר על ידי מים, בערך כשבועיים לאחר ההפריה. כעשרה שבועות לאחר מכן הנוזל מכיל חלבונים, פחמימות, שומנים ופוספוליפידים, אוריאה ואלקטרוליטים, אשר מסייעים בתהליך הגדילה של העובר.

  • במהלך השליש הראשון של ההיריון, המקור העיקרי למי השפיר הוא הדם האימהי שעובר תהליך של סינון (פילטרציה).
  • במהלך השליש השני של ההיריון, המקור העיקרי של מי השפיר הוא בנוזל חוץ-תאי שפעפע החוצה מעור העובר.
  • במהלך השליש האחרון של ההיריון, עיקר מי השפיר הם ממקור של שתן עוברי, ומקורות נוספים כגון הריאות ונוזל שעבר סינון מהשליה. ההפרשות מהריאות והשליה תורמים עד 20% מכמות מי השפיר בשליש האחרון של ההיריון.

מחקרים שבוצעו על ידי חוקרים בראשות אנתוני אטלה (Anthony Ataka) באוניברסיטת Wake Forest בשיתוף עם צוות מאוניברסיטת הרווארד מצאו שנוזל מי השפיר הוא מקור עשיר בתאי גזע, שמקורם כנראה בעובר. תאים אלה הוכחו כבעלי יכולת התפתחות לתאים אחרים מסוגים שונים, כולל תאי מח, כבד ועצם[2] .

שתן עוברי מכיל אוראה, קריאטינין, תאים עובריים שנשרו, ורמיקס, ולנוגו. הכליה מייצרת שתן החל מהשבוע השנים-עשר להיריון, כאשר שיא יצור השתן הוא בשבוע 32, רמת ייצור הנשמרת עד שבוע 36. לאחר מכן יש ירידה ביצור השתן עד שבוע 40 ולאחר מכן יש ירידה חדה יותר.

ספיגת מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנגנון העיקרי בו נספגים מי השפיר הוא בבליעה עוברית, החל משבוע 18. קרוב למועד הלידה, העובר בולע בין 200-500 סמ"ק ביום של מי שפיר. דרכים נוספות לספיגת מי השפיר הן ספיגה דרך השליה לדם האימהי ולכלי הדם העובריים.

תפקיד מי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי השפיר מספר תפקידים, ובהם:

  • הגנה מחבלה בטנית.
  • מי השפיר מאפשרים התפתחות של שלד ושרירים- במנגנון של תנועה בתוך מי השפיר (ללא תנועה לא יתפתחו איברים בגוף העובר). מי השפיר מאפשרים התפתחות של לב וריאות, וכן מערכת העיכול- העובר בולע ו"נושם" מים ובכך מאפשר את התפתחות האיברים הללו.
  • שמירה על טמפרטורה קבועה.
  • מי השפיר מכילים גורמי גדילה שונים כגון EGF, PTHrP.

הערכת כמות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכת כמות מי השפיר יכולה להיעשות במספר דרכים.

הערכה על ידי בדיקה פיזיקלית: במישוש הבטן ניתן להעריך האם קיים ריבוי מי שפיר, במצב כזה יהיה קושי במישוש רגליים והראש למשל. במיעוט מי שפיר תהיה בטן קטנה יחסית למועד ההיריון. עם זאת, בדיקה בטנית אינה כל כך מדויקת בהערכת כמות מי השפיר.

בדיקת נפח מי השפיר (או AFI): בדיקה בה משתמשים באולטראסאונד, מחלקים את הבטן ל-4 רביעים דמיוניים לפי היחס לטבור, ובודקים את הכיס הגדול ביותר של מי שפיר בכל רביע. סוכמים את כל הכיסים ומתקבל מספר בס"מ, כאשר מספר הנמוך מ-5 ס"מ מעיד על מיעוט מי שפיר ומספר הגדול מ-24-25 ס"מ מעיד על ריבוי מי שפיר. למעשה, ערך AFI בשבוע 20 הוא 14.1 (אחזון 50), בשבוע 30 – 14.5, ובשבוע 40 – 12.3[3]

סיבוכים הקשורים למי השפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיעוט מי שפיר או ריבוי מי שפיר עלולים להוות אינדיקציה למחלה או לבעיה אצל העובר והאם. בחלק גדול מן המקרים ההריונות מתקדמים באופן נורמלי והעובר נולד בריא, אולם ישנם מצבים בהם אין זה כך ועלולות להיות מחלות קשות המקושרות לריבוי או למיעוט מי השפיר.

בשלבי ההריון הראשונים נפח מי השפיר רב יחסית לנפח העובר . יש לשים לב לכך ולא לאבחן בטעות ריבוי מי שפיר. וההפך קרוב למועד הלידה, כאשר נפח מי השפיר יחסית נמוך לנפח העובר וניתן לראות רק כיסי מים בודדים בתמונת האולטרהסאונד. כך גם בנשים במשקל גבוה, נוצר רושם בתמונת האולטרהסאונד שקיים מיעוט מי שפיר [טעות טכנית בהדמיה].  

במצבי מיעוט מי שפיר נפח מי השפיר במחצית השנייה של ההריון קטנה מ 300-500 סמק[4][5]

על פי הערכת AFI   באולטרהסאונד ערך המדידה קטן מ 5.     

מצבים בהם קיים מיעוט  מי שפיר קשורים בהפרעה בתפקוד מערכת השתן העוברית, במצבים של פיגור בגדילה תוך רחמי או ירידת מים מוקדמת. כאשר קיים מיעוט קיצוני או חוסר במי שפיר בשק ההריון ללא פקיעת קרומים סביר להניח שקיים כשל כלייתי בעובר, חוסר כליות {תסמונת פוטר}, חסימה בצינורות השתן  , אי-ספיקה שלייתית חמורה המתבטאת בפיגור קשה בגדילת העובר, במצב של הריון עודף, ואף מות עוברי.  

פקיעת קרומים מוקדמת (ירידת מים מוקדמת, premature rupture of membranes, או PROM), המהווה מצב שבו קרום מי השפיר נקרע טרם התחלת תהליך הלידה, כאשר בחלק מן המקרים פקיעת הקרומים תהיה בשבוע מוקדם יחסית של ההיריון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וכוללות זיהום או בעיה כלשהי של השק, הרחם או צוואר הרחם. במרבית המקרים של פקיעת מים מוקדמת, תתפתח לידה תוך זמן קצר ולכן קיימת חשיבות לשבוע ההיריון, סיבת פקיעת הקרומים, וניהול הטיפול בהריון (לידה או טיפול שמרני הכולל טיפול אנטיביוטי ומתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר).

ריבוי מי שפיר מוגדר כעודף מי שפיר בשק ההריון בכמות שבין 1500-2000 סמק.  מדידת AFI תהיה מעל 24סמ.  

מצבים של ריבוי מי שפיר קשורים בסיבוכי הריון לאם ולעובר. ריבוי מי שפיר יכול להופיע בסוכרת הריונית, אך גם במקרים של הפרעות בבליעת מי שפיר כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, בעמוד השדרה, וכן חסימות במערכת הבליעה כולל לוע, ושט, ועד לאזור המעי הדק. כמו כן דווח על מומי לב, פגיעה בדופן הבטן של העובר, חסימות בדרכי השתן, והפרעות בשלד ובשריר. גם תסמונות כרומוזומליות יכולות לגרום לריבוי מי שפיר. מצב זה  יכול לגרום לירידת מים מוקדמת, לצירים מוקדמים ואף ללידה טרם המועד בשעור הנע בין 11.1%-29.4%[6]

קיימת חשיבות גם לצבע מי השפיר עצמם: מי שפיר ירוקים יעידו על תוכן מקוניאלי (העלולים לגרום לתסמונת שאיפת מקוניום), מי שפיר צהובים יעידו על מחלה המוליטית ומי שפיר חומים לעיתים מרמזים על זיהום תוך רחמי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופסור יוסף שלו, מרכז מידע ויעוץ בנושא מי שפיר
  2. ^ Paolo De Coppi, Georg Bartsch, M. Minhaj Siddiqui, Tao Xu, Isolation of amniotic stem cell lines with potential for therapy, Nature Biotechnology 25, January 2007, עמ' 100–106 doi: 10.1038/nbt1274
  3. ^ Moore TR et al. Am J, 162:1168.1990, Obstet Gynecol
  4. ^ Brace RA et al.. Am J, Normal amniotic fluid volume change throughout pregnancy, Obstet Gynecol 161:382,989
  5. ^ Larmon JE et al., Clinical utilityof amniotic fluid volume assessment, Obstet Gynecol Clin North Am 25:639,1998.
  6. ^ Phelan J et al., Polyhydramnios and perinatal outcome, J Perinatal 10:347,1990

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.