טומאת יולדת
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ב |
|---|---|
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ק' ספר החינוך, מצווה קס"ו סמ"ג עשה רמג |
  | |
טומאת יולדת בהלכה היהודית היא טומאה החלה על אישה לאחר הלידה. דינה של היולדת הוא כנידה: טומאתה מוגדרת כאב הטומאה, ומטמאת בנגיעתה אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות, ומטמאת במשכב ומושב. כמו כן, היא ובעלה אסורים בקיום יחסי אישות כבימי הנידה.
מקור המצוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהתורה, אישה שילדה זכר נטמאת לשבעה ימים, לאחר שטובלת כל דם שתראה לאחר מכן בתוך שלושים ושלושה ימים יהיה דם טהור ולא יאסור אותה על בעלה. ביולדת נקבה היא נטמאת למשך שבועיים ולאחר שטובלת, כל דם שתראה בתוך שישים ושישה ימים יהיה טהור. באותן שלשים ושלשה ימי טהרה לזכר ושישים ושישה לנקבה, האשה עדיין נחשבת לטמאה לענייני המקדש וקודשיו. הלכות אלו כתובות בפרשת תזריע:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא... וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה
הרמב"ם, רבי משה מקוצי, וספר החינוך כללו את טומאת היולדת במניין תרי"ג מצוות. הרמב"ן לעומתם סבור שלא נכון למנות את טומאת היולדת כאחת מהמצוות, כמו שאר דיני טומאה וטהרה, ”לפי שהן רשות גמורה מכל צד, אין בהם ענין מצווה שתמנה”.[1]
טעמי המצוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככלל, הטומאה ביהדות קשורה למוות ולאובדן. לדעת הרב אליעזר מלמד[2] היולדת טמאה משום שבלידה יש צער מהצטמצמות השאיפות והחלומות לעולם המעשה, צער הדומה לאובדן חיים.
בספר היובלים (ג', 14-8), מובא שהטעם לכך שאישה טמאה בלידת נקבה שבוע יותר מבלידת זכר, משום שחוה נוצרה מאדם שבוע אחרי בריאתו. הסבר זה מובא גם במדרש תדשא.[3]
השלב בו האישה נטמאת
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלב הקובע את טומאת הלידה הוא רגע יציאת רוב ראש התינוק, ובתלמוד הבבלי הוגדר שהכוונה ליציאת המצח (פדחתו). וכך נפסק בשולחן ערוך.[4]
נחלקו התנאים האם 'אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם'. כלומר האם כאשר צוואר הרחם (הקרוי בפי חז"ל 'קבר') נפתח בלידה, הפלה, או יציאת חתיכה של עובר - יוצא בהכרח דם מהרחם: לפי רבי יהושע ורבי יהודה אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, בעוד לדעת רבי מאיר,[5] סומכוס, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אחא, רבי אליעזר ושאר החכמים אפשר לפתיחה הקבר בלא דם.[6] בתלמוד הבבלי קיימת סתירה לגבי פסיקתו של האמורא רבא בנושא: במסכת כריתות פסק רבא שיש פתיחת הקבר בלא דם.[7] ואילו במסכת נידה מסופר שרבא דרש שאין פתיחת הקבר בלא דם.[8] המחלוקת נמשכה גם בין הראשונים: לדעת הרמב"ן,[9] הרא"ש ועוד, אין פתיחת הקבר בלא דם, ואילו לדעת הרמב"ם[10] יש פתיחת הקבר בלא דם. להלכה נפסק בשולחן ערוך שאין פתיחת הקבר בלא דם.[11]
לאור זאת נחלקו האחרונים לגבי השלב בו נאסרת האישה בעת הלידה: יש סוברים שהאישה נטמאת בשלב בו ישנה פתיחה משמעותית של צוואר הרחם; יש סוברים שרק מעת שהאישה חווה צירים משמעותיים ונצרכת לשבת על המשבר היא נטמאת;[12][13] ויש סוברים שהכלל 'אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם' עוסק במקרה בו יצא דבר מהרחם, כדוגמת נפל או תינוק, אבל עצם פתיחת הרחם אינה מטמאה, ורק כאשר תראה דם מהרחם תאסר.[14][15][16]
יציאת הפקק הרירי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפקק הרירי
מחלוקת נוספת ישנה, האם יציאת הפקק הרירי מטמאת. יש סוברים שיציאתו מטמאת משום "פתיחת הקבר", או משום שמעורב בו מראה דמי.[17][18] ומנגד, יש סוברים שעל פי הידע המדעי ברור שמיקומו של הפקק הרירי הוא בצוואר הרחם, ולכן אין ביציאתו פתיחה של הרחם, וגם אם יש בו דם - מקורו בצוואר הרחם ולא ברחם ולכן הוא אינו מטמא.[19][20]
דימום בעקבות סטריפינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סטריפינג
יש סוברים שדם שמופיע לאחר סטריפינג אינו מטמא, משום שהוא דם מכה. ודם שמופיע לאחר בדיקת פתיחה אם ברור למיילדת שמקורו בחיכוך צוואר הרחם טהור מאותה הסיבה.[21][22]
ניתוח קיסרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלידה בניתוח קיסרי הנקרא בתלמוד 'יוצא דופן', אין האישה נטמאת בטומאת לידה. אמנם אם יצא דם מהנרתיק, הוא מטמא אותה על פי הדין הרגיל של נידה וזבה, ולכן למעשה כיום עליה לספור שבעה נקיים כדי להיטהר.[23]
תהליך הטהרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלידה רגילה (שאינה לידה בזוב) מדין התורה, יכולה היולדת להיטהר על ידי טבילה - בזכר בלילה שלאחר שבוע ובלידת נקבה, בלילה שלאחר שבועיים מהלידה, והיא יכולה להיטהר מטומאת הלידה אף אם עדיין יש דימום פעיל, וכמו כן כל דם שתראה לאחר הטבילה יחשב לדם טוהר שלא יטמא אותה לבעלה.
אם ילדה בזוב, כלומר ילדה כאשר הייתה טמאה טומאת זיבה, תוכל להיטהר לבעלה רק כאשר תשלים שני תהליכי ההיטהרות - ספירת שבעה נקיים לטומאת זיבה והשלמת ימי טומאת לידה.
כיום - בעקבות חומרת רבי זירא - נחשבות כל היולדות ליולדות בזוב מפני שמתייחסים לכל דם שיוצא מגוף האישה כדם זיבה, וממילא כדי להשלים את תהליך ההיטהרות לבעלה לאחר הלידה, צריכה האישה להמתין עד תום הדימום ולאחריו תוכל להתחיל לספור שבעה נקיים ולטבול. לרוב מדובר בדימום שאורך כארבעה עד שישה שבועות לאחר הלידה. תקופה ארוכה זו מעוררת לעיתים קשיים בקרב בני זוג השומרים על הלכות טהרת המשפחה.
ימי טוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ימי טוהר
לאחר תקופת הטומאה הראשונית מתחילה תקופה הנקראת "ימי טוהר", שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן (מהיום השמיני ללידתה, עד היום הארבעים) וששים ושישה ימים בלידת בת (מהיום החמישה עשר ועד היום השמונים).[24] בתאומים בן ובת, הטומאה נמשכת שבועיים לפי הבת ואילו ימי הטוהר נמשכים עד ארבעים ימים מהלידה, לפי הבן. במשך תקופה זו היולדת אינה "אב הטומאה", אלא יש לה טומאה קלה בדרגת "שני לטומאה" כמו טבול יום: היא לא מטמאת אדם וכלים שבהם היא נוגעת, וגם לא אוכל ומשקה שאין בו קדושה ("חולין"), אלא היא מטמאת רק תרומה וקדשים שהיא נוגעת בהם. לכן היא נקראת בלשון חז"ל: "טבולת יום ארוך".[25]
חומרת דמי טוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתקופת הגאונים החלה להתפשט חומרת דמי טוהר, לפיה ראיית דם בימי הטוהר מטמאה את האישה לבעלה, אך עדיין רבים נהגו לטהר דמי טוהר כדין התורה. עם השנים המנהג הלך והתפשט, הרמב"ם כתב שדין זה תלוי במנהג שאינו מחייב את יהודי אשכנז וצרפת שלא נהגו להחמיר בזה, ואילו הרמב"ן החזיק בדעה שמנהג זה מחייב בכל ישראל מתוקף חומרת ר' זירא ואין מקום לטהר דמי טוהר כלל.[26] בסוף תקופת הראשונים כבר התפשט המנהג להחמיר בכל ישראל.[27]
קורבנות היולדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קורבן יולדת
בתום ימי הטוהר - ביום הארבעים ואחד ללידת בן או שמונים ואחד ללידת בת, על היולדת להביא קורבן לבית המקדש:
וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ, זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה, וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה
— ספר ויקרא, פרק י"ב
עד הבאת הקורבנות היא מנועה מלהיכנס לבית המקדש ומלאכול מבשר קורבנות, ככל "מחוסר כיפורים".
לאחר חורבן בית המקדש והפסקת הקרבת קורבנות, נהגו שבעלה של היולדת עולה לתורה במקום הקרבת הקרבן - ביום הארבעים ואחד ללידת בן, וביום השמונים ואחד ללידת בת. עליה זו היא קודמת ל'חיובים' אחרים, מלבד חתן ביום חופתו, ובשבת חתן, ונער ביום שנעשה 'בר מצווה'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איסור נגיעה בלידה, הרב ד"ר מרדכי הלפרין
- מאימתי היולדת נטמאת, הרב אליעזר מלמד
- ממתי נאסרים בלידה, הרב אודי רט
- קביעת רגע הטומאה הלידה, הרב דוד שץ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ השגות הרמב"ן על ספר המצוות, מצווה צו
- ^ ספר פניני הלכה
- ^ פרק ט"ו
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצ"ד, סעיף י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א'
- ^ בהלכות נדה לרמב"ן ג,ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק ה', הלכות י"ג–י"ד
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קפ"ח, סעיף ג'
- ^ אייבשיץ, רבי יונתן, פלתי יו"ד קצד,א
- ^ אליהו, הרב מרדכי, דרכי טהרה פרק י"א
- ^ רבי יעקב מליסא, חוות דעת, יו"ד קצד,א
- ^ קליין, הרב מנשה, שו"ת משנה הלכות, חלק ז סימן קכו
- ^ הרב אליעזר מלמד, מאימתי היולדת נטמאת פניני הלכה טהרת המשפחה, פרק ט הלכה ג.
- ^ סופר, הרב אברהם, נשמת אברהם (מהדו"ב חלק ב (יו"ד) סימן קצד, אות א)
- ^ אליהו, הרב מרדכי, דרכי טהרה פרק י"א אות ב
- ^ פנירי, הרב משה, אבני שהם, חלק א עמוד תקה
- ^ נבנצאל, הרב אביגדור, ספר פוע"ה, חלק ג עמוד סד
- ^ עיין בספר פוע"ה, חלק ג עמוד סד, לרקע רפואי על הנושא
- ^ מלמד, הרב אליעזר, פניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט הלכה ד
- ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ"ד סעיף י"ד
- ^ ויקרא יב, ב-ה
- ^ תלמוד בבלי מסכת נדה דף כט עמוד ב
- ^ טור יורה דעה קצד – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצד, סעיף א
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות • בעילת מצווה • ברכת בתולים | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה • לידה בהלכה • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה • ביאה שלא כדרכה • ביאה דרך איברים | |
| טהרת המשפחה | דם בתולים • דם חימוד • נידה • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה • בדיקת עד | |
| צניעות | שמירת נגיעה • איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.