לידה (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לידה בהלכה)
יוני סלע. על היולדת להביא בן יונה או תור לקורבן חטאת
תור העיר (צוצלת). על היולדת להביא בן יונה או תור לקורבן חטאת

לידה בהלכה הוא מושג המתייחס למכלול הנושאים ההלכתיים הקשורים ללידה וליחס ליולדת, כגון טומאת יולדת וקורבן יולדת.

כאב הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קללת האדם והאשה

על פי המסופר בפרשת בראשית שבספר בראשית, כאב הלידה הוא תוצאה של חטא עץ הדעת, בו אכלה חוה מפרי עץ הדעת בניגוד לצו האלוהי, ואף נתנה לבעלה מפרי העץ. בעקבות זאת נתקללה האישה בקללה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים..." (ספר בראשית, פרק ג', פסוק ט"ז).

טומאת יולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – טומאת יולדת

על פי הכתוב בספר ויקרא, יולדת נחשבת לטמאה טומאת יולדת למשך שבוע לאחר לידת בן, ושבועיים לאחר לידת בת, טומאה זו מקבילה לטומאת נדה. בסיום תקופה זו חלה תקופת 'ימי טוהר' בת 33 יום לאחר לידת בן או 66 יום לאחר לידת בת, בהם האשה טהורה ואינה יכולה להיטמא בטומאת נדה או בטומאת זיבה.

בימי הגאונים החלו לאסור גם דם טוהר, שכל שראתה דם בימים אלו, הרי היא אסורה על בעלה כראיית דם נדה. ותקנו כן, כדי שלא יבואו הנשים לכלל טעות בין ראיית דם הצריכה את תהליך הטהרה לראיית דם שאינה צריכה. עם השנים גזרה זו פשטה בכל תפוצות ישראל[1].

לידה בניתוח קיסרי, אם לא יצא דם מהנרתיק כלל - היולדת נשארת טהורה, אם יצא דם מהנרתיק דין היולדת כנידה רגילה. בכל מקרה, היולדת אינה נטמאת טומאת יולדת (לשבוע או שבועיים)[2].

קורבנות היולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קורבן יולדת

בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה היולדת מביאה קורבן הנקרא קורבן יולדת לאחר סיום ימי הטוהר: 40 יום מלידת בן ו-80 יום מלידת בת. (ויקרא, י"ב, א'ח'). בזמן הזה נהוג שהיולדת מברכת ברכת הגומל לאחר שבעה ימים מהלידה ואילך[3].

יש נוהגים ביום שהיו מביאים את קרבן יולדת בזמן המקדש (בזכר יום 41, בנקיבה יום 81), שהבעל עולה לתורה זכר לקרבן הלידה[4]. בנוסף נכון שיקראו בתורה באותו יום את פרשת היולדת[5].

ברכת הטוב והמטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה לאחר לידת זכר מברכים ההורים ברכת הטוב והמטיב[6].יש מקהילות הספרדים שלא נהגו בכך[7] על לידת בת יש נוהגים לברך בראייתה בפעם הראשונה ברכת שהחיינו[8]. לא ברכו בפעם הראשונה יברכו כל עוד הם שמחים ומתרגשים מראייתה[9].

בקהילות האשכנזים התקבל המנהג לעשות בשבת קידוש הודאה לה', שזיכה אותו לבת ישראל שהיא בריאה כמו שעושים לזכר שלום זכר[10]. מנהג בני עדות המזרח לעשות זבד הבת.

שלום זכר וזבד בת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שלום זכר
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – זבד הבת

בשבת הסמוכה ללידת בן נהוג ברבות מקהילות יוצאי אשכנז לערוך סעודת שלום זכר. לאחר לידת בת נהוג לערוך סעודת זבד הבת.

ברית מילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברית המילה (אירוע מקראי)
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברית מילה

בעקבות ברית המילה שכרת ה' עם אברהם, ועל פי מצוות התורה בפרשת תזריע, ביום השמיני ללידת בן עורכים לו טקס ברית מילה. מצווה זו היא אחת משתי מצוות עשה היחידות (לצד הקרבת קרבן פסח) שהימנעות מקיומן במזיד מחיל עונש כרת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטהרה בהלכה ובאגדה
  2. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצ"ד, סעיף י"ד.
  3. ^ כף החיים או"ח ריט אות ז
  4. ^ באור הלכה סימן קל"ו
  5. ^ פסקי תשובות קלו הערה 74
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ג, סעיף א'.
  7. ^ ילקוט יוסף שובע שמחות ב פרק א' - סדר ליל הברית, לעומת זאת בשו"ת אור לציון (ב יד מז) כתב שהרוצה רשאי לברך
  8. ^ לפי המשנה ברורה רכ"ג ס"ק ב' מברכים בראיה, והספרדים לא נהגו בכך
  9. ^ פסקי תשובות שם
  10. ^ תשובות והנהגות כרך א סימן תרט

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.