נולד ברבאט שבמרוקו. אחיו של דוד לוי. בגיל שבע עלה ארצה עם משפחתו. לאחר שגדל והתחנך בלוד, עשה את שירותו הצבאי במשמר הגבול. מיד עם שחרורו החל לעבוד בתעשייה האווירית, שם נבחר לתפקיד יו"ר ועד העובדים של הארגון הגדול במדינה.
בשנת 1978 בגיל 28 בלבד, נבחר לוי לראשונה למועצת עיריית לוד וכיהן בתפקיד סגן ראש העירייה. בשנת 1983 הצליח להיבחר לתפקיד ראש עיריית לוד מטעם הליכוד, תפקיד בו החזיק עד לשנת 1996. התחום העיקרי בו פעל היה תחום החינוך והתרבות וביוזמתו נבנו בתי ספר ומתנ"סים רבים. במקביל לתפקידו כראש עירייה, נבחר לוי בשנת 1989 לתפקיד יו"ר מרכז השלטון המקומי בישראל וכחבר בדירקטוריון של החברה למשק וכלכלה.
בשנת 2002 נענה להפצרותיהם של אנשי חינוך, מנהלי בתי ספר ומנהלי מתנ"סים שקראו לו לחזור ולהציל את לוד[2]. בבחירות שהתקיימו בחודש מאי 2002, נבחר שוב לתפקיד ראש עיריית לוד ברוב גדול, והתפטר מהכנסת[3].
בארבעת חודשי כהונתו המחודשת כראש העיר ועד מותו, הצליח להביא לכך שממשלת ישראל תכיר בצרכים של לוד ברמה הלאומית, לא רק המוניציפלית. הופעלה תוכנית רב צדדית לקידום והבראת העיר, שבמסגרתה משרד ראש הממשלה לקח על עצמו את האחריות לתיאום בין כל הגופים השונים.
מיד עם כניסתו לתפקיד ראש העירייה, החל בביצוע עבודות שונות לרווחת תושביה בתחומים שונים הכוללים בין היתר: ניקיון ושיפוצים בשכונות ובכניסות לעיר, קרצוף וריבוד כבישים, הגברת הביטחון האישי של התושבים, שיפוץ מוסדות החינוך ותיקון ליקויי הבטיחות.
בליל שבת, 11 באוקטובר 2002, הלך לוי לעולמו בגיל 52, לאחר שלקה בליבו. הוא הותיר אחריו את אשתו כרמלה, שלושה ילדים וארבעה נכדים[4].
על שמו נקרא תיכון בשכונת גני אביב שבלוד וכן היכל התרבות של העיר.
רבאט, מרוקו הצרפתית
אסף הרופא, ישראל
מקסים לוי, באתר הכנסת 
