הכנסת הארבע עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת הארבע עשרה החלה ב-17 ביוני 1996, בעקבות הבחירות שנערכו ב-29 במאי אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה עזר ויצמן, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, שמעון פרס, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה, ובהמשך החליף אותו רחבעם זאבי, שהיה המבוגר ביותר פרט לפרס. בישיבה שנערכה למחרת, הציג בנימין נתניהו, שנבחר לראשונה לראש הממשלה בבחירה ישירה, את ממשלתו. הודעתו על הצגת הממשלה אושרה על ידי הכנסת ברוב של 62 מול 50. ומיד לאחר מכן נשבעו השרים אמונים. בישיבה שנערכה ב-24 ביוני נבחר חבר הכנסת דן תיכון ליושב ראש הכנסת, לאחר שקיבל 60 קולות, לעומת 8 קולות שקיבל עבד אל-והאב דראושה.

הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה

אלו היו המפלגות שנבחרו לכנסת הארבע עשרה, ומספר חברי הכנסת מטעמן בתחילת כהונתה:

גושים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש רשימות מושבים בכנסת
גוש הימין הליכוד-גשר-צומת, מפד"ל, מולדת. 43 מושבים
גוש השמאל העבודה, מרצ. 43 מושבים
חרדים ש"ס, יהדות התורה. 14 מושבים
גוש המרכז ישראל בעלייה, הדרך השלישית. 11 מושבים
ערבים מד"ע-רע"מ, חד"ש-בל"ד 9 מושבים

המעבר לשיטת הבחירה הישירה השפיע גם על תוצאות הבחירות לכנסת. המפלגות הקטנות התחזקו על חשבון שתי המפלגות הגדולות, העבודה והליכוד. האחרונות קיבלו רק 66 מושבים בכנסת, מספר המושבים הנמוך ביותר לשתי המפלגות הגדולות ביחד מאז הבחירות לכנסת החמישית ב-1961. בנוסף, בעוד שבכנסת השלוש עשרה לא היו מפלגות מרכז, שתי מפלגות כאלה נבחרו לכנסת הארבע עשרה, ישראל בעלייה והדרך השלישית, והן קיבלו ביחד 11 מושבים.

בנימין נתניהו נבחר לראש הממשלה לאחר שגבר על שמעון פרס, וקיבל 50.5% מקולות הבוחרים. הקואליציה שהרכיב מנתה 66 חברי כנסת, מסיעות הליכוד-גשר-צומת, ש"ס, המפד"ל, ישראל בעלייה, יהדות התורה והדרך השלישית.

שינויים בהרכב הסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה של הכנסת, ובעיקר לקראת סיום כהונתה והבחירות לכנסת החמש עשרה, התפלגו כמה מחברי הכנסת מסיעותיהם והקימו סיעות נפרדות או סיעות יחיד.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין נתניהו, מדלן אולברייט ויאסר ערפאת בשיחות לקראת הסכם ואי

בעוד שהכנסת השלוש עשרה ידעה דיונים סוערים סביב התהליך המדיני, ההסכמים שהובאו לאישור הכנסת הארבע עשרה היו פחות דרמטיים, וגם זכו לתמיכתה של האופוזיציה. הסכם חברון אושר ב-16 בינואר 1997 ברוב של 87 מול 17 ונמנע אחד, והסכם ואי אושר ב-17 בנובמבר 1998 ברוב של 75 מול 19 ותשעה נמנעים.

ב-4 במרץ 1998 נבחר עזר ויצמן לכהונה שנייה כנשיא המדינה, לאחר שגבר על חבר הכנסת שאול עמור ברוב של 63 מול 49. רבים מחברי הכנסת סברו כי אין זה מכבודו של הנשיא לנהל קמפיין פוליטי למען בחירתו, ועל כן לאחר בחירתו של ויצמן תוקן חוק יסוד: נשיא המדינה, ונקבע בו כי הנשיא ייבחר לכהונה אחת בת שבע שנים (לעומת מספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים, עד אז).

ב-26 במאי 1998 נבחר השופט אליעזר גולדברג למבקר המדינה. אף שגולדברג היה המועמד היחיד, התקיימו שלושה סיבובי בחירה, שכן חוק מבקר המדינה קבע באותה העת כי ניתן להסתפק ברוב רגיל רק בסיבוב הבחירות השלישי. בסיבוב הראשון תמכו במינוי 58 מחברי הכנסת, ו-11 התנגדו. רבים מחברי הכנסת, שסברו כי המינוי מובטח, עזבו את משכן הכנסת לפני היוודע התוצאות, ורק 52 נותרו להצבעה בסיבוב השני. משכך, עוד בטרם היוודע התוצאות, ברור היה כי לא יושג הרוב הדרוש, וכי יידרש סיבוב השלישי. באותו סיבוב תמכו במינוי 39 מחברי הכנסת והתנגדו שישה. בסיבוב השלישי, שבו די היה ברוב רגיל, תמכו במינוי 42 והתנגדו חמישה.

שתי ועדות חדשות הוקמו במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה - ועדת המדע והטכנולוגיה, שהייתה לוועדה קבועה, והוועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים, שאינה ועדה קבועה, אך היא הוקמה מחדש גם בכל הכנסות שכיהנו לאחר מכן. לראשונה מאז הכנסת העשירית לא הוקמה אף ועדת חקירה פרלמנטרית.

נשיא אוקראינה לאוניד קוצ'מה היה ראש המדינה היחיד שנאם במליאת הכנסת במהלך כהונת הכנסת הארבע עשרה.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה של הכנסת ה-14 נחקקו 273 חוקים, מספר הנמוך בכ-42% ממספר החוקים שחוקקה הכנסת ה-13, והנמוך ביותר מאז הכנסת העשירית. בדומה לכנסת ה-13, למעלה ממחצית החוקים היו חוקים שמקורם בהצעת חוק פרטית (51.28%). מספר הצעות החוק הפרטיות שהוגשו במהלך כהונתה של הכנסת עמד על 2,702. מספר זה נמוך בכ-25% ממספר הצעות החוק שהוגשו בכנסת ה-13. בהקשר זה מהווה הכנסת ה-14 חריג למגמה הכללית של גידול חד במספר הצעות החוק הפרטיות, שהתעצמה מאז הכנסת ה-11, ונמשכה גם בכנסת ה-15[1].

בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת ה-14: חוק החברות, חוק חופש המידע, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק למניעת הטרדה מינית, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, חוק עוולות מסחריות, חוק הפיקדון על מכלי משקה וחוק הקולנוע.

חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון מס' 5 לחוק יסוד: נשיא המדינה. תיקון ששינה את תקופת כהונתו של נשיא המדינה ממספר כהונות בלתי מוגבל של חמש שנים כל אחת, לכהונה אחת בת שבע שנים. היוזמה לתיקון נולדה כדי למנוע מצב בו נשיא מכהן מנהל קמפיין פוליטי לבחירתו, כפי שנאלץ לעשות הנשיא עזר ויצמן.
  • תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה. תיקון דומה לגבי תקופת כהונתו של מבקר המדינה.

חקיקה בתחום המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הבינלאומי לנגישות

חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלקו השני של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). חלקו הראשון של חוק זה, שהסדיר מחדש את הליכי המעצר בישראל, אושר בכנסת השלוש עשרה, ועם חקיקת החלק השני, בכנסת הארבע עשרה, הושלמה חקיקתו של החוק. בין היתר, הסדיר החלק השני את סוגיות השחרור בערובה, סמכויות העיכוב, הסמכת בית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר בנסיבות מסוימות, והוראות בדבר חובת ההזדהות של שוטר.
  • חוק למניעת הטרדה מינית.
  • תיקון מס' 16 לפקודת המשטרה. תיקון שהסדיר את סמכויות המעצר והעיכוב של שוטרי משמר הגבול.
  • תיקון מס' 51 לחוק העונשין, שקבע עונשי מינימום בעבירות אונס, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ועבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע בנסיבות מחמירות.
  • תיקון מס' 52 לחוק העונשין, הקובע איסורים על פרסום שירותי זנות, תוך קביעת נסיבות מחמירות לפרסום שירותי זנות של קטינים.
  • תיקון מס' 6 לחוק ההסגרה. תיקון שאפשר את הסגרתם של אזרחים ישראלים למדינה זרה, אם אותה מדינה התחייבה כי יוחזר לישראל לשם ריצוי עונשו. התיקון נחקק בעקבות פרשת אי הסגרתו של סמואל שיינביין לארצות הברית.
  • תיקון מס' 17 לפקודת בתי הסוהר. תיקון הקובע הוראות לגבי העברת דואר לאסירים ומהם.
  • תיקון מס' 4 לחוק גיל הנישואין. בתיקון נקבעה הגבלה על גיל הנישואים לגברים, שנקבע על 17, כמו גיל הנישואים לנשים.
  • חוק העברת אסירים לארצותיהם.

חקיקה בתחום המשפט האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי מילואים

עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון מס' 2 בחוק שכר מינימום. התיקון שינה את אופן מנגנוני החישוב של שכר המינימום, קבע הוראות להגנה על עובדים המתלוננים על אי-תשלום שכר מינימום, והטיל את האחריות לתשלום שכר מינימום לעובדי קבלן הן על הקבלן והן על המעסיק בפועל.
  • חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין). חוק שנועד להגן על חושפי שחיתויות מפני פיטורים.
  • תיקון מס' 9 בחוק עבודת הנוער. תיקון מקיף בחוק, שנועד להתאים את הוראותיו הן להתפתחויות בשוק העבודה והן למחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל. בין היתר, נקבעו הוראות בעניין העסקת ילדים בהופעות וצילומים, נקבעה חובת קבלת אישור רפואי להעסקת בני נוער בעבודות מסוימות, נקבעו סייגים שונים להעסקת בני נוער, ונוספו עבירות פליליות.
  • חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג). חוק המאפשר לעובד להיעדר שישה ימים בשנה בשל מחלת בן זוגו, על חשבון ימי המחלה שלו.
  • תיקון מס' 3 בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד). תיקון המאפשר היעדרות מעבודה של עד 30 ימים בשנה בשל מחלה ממארת של ילדו של העובד.
  • תיקון מס' 16 לחוק עבודת נשים. התיקון האריך את משך תקופת חופשת הלידה של אישה שילדה יותר מילד אחד באותה הלידה.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה סביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקן לאיסוף מכלי משקה

מערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון מס' 7 לחוק הירושה. תיקון המסמיך את האפוטרופוס הכללי לשמש כממונה ארצי לענייני ירושה, ואת סגניו כרשמים לענייני ירושה.
  • חוק עזרה משפטית בין מדינות.
  • תיקון מס' 4 לחוק למניעת אלימות במשפחה, המקנה לבתי הדין הדתיים סמכויות לפי החוק, בנסיבות מסוימות.
  • תיקון מס' 3 לחוק אימוץ ילדים. התיקון הסמיך את בית המשפט לתת צו אימוץ בין-ארצי אף אם המאומץ אינו בן-דתו של המאומץ, אם נוכח כי הדבר אינו פוגע בטובת הילד.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוח על שירותי ההובלה הוסדר בחוק שירותי הובלה
  • תיקון מס' 47 לפקודת התעבורה. תיקון זה קבע שורה של הסדרים, ובהם סמכותו של בית המשפט לפסול רישיון נהיגה, הסדר לפיו נהג חדש בן 17 יהיה רשאי לנהוג עד גיל 17 וחצי כשלצדו נהג מלווה, והסמכת רשות הרישוי לזמן אדם למבחן נהיגה חוזר, אם סברה שקיבל רישיון שלא כדין.
  • תיקון מס' 41 לפקודת התעבורה. תיקון המסדיר את סמכותו של שוטר ליטול רישיון נהיגה של נהג שביצע עבירת תנועה חמורה או שהיה מעורב בתאונת דרכים.
  • חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים. החוק כונן את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת 2006 הוחלף החוק בחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.
  • חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה). חוק שחייב סימון חלקי חילוף מסוימים, ואסר על ביצוע פעולות בחלקים בלתי מסומנים, במטרה להיאבק בגניבות רכב.
  • תיקון חוק אגרה (כביש ארצי לישראל). תיקון המסדיר הוראות לגביית תשלום בכביש אגרה.
  • תיקון מס' 46 לפקודת התעבורה. תיקון הקובע כי אם נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר יסוד סביר לחשד שהיה שיכור, רשאי רופא שאליו הובא הנפטר ליטול ממנו דגימת דם לקביעת אחוז האלכוהול או הסם בדמו, אם ביקש זאת השוטר.
  • חוק שירותי הובלה. החוק מסדיר את העיסוק בשירותי הובלה ואת הפיקוח עליו.
  • תיקון מס' 42 לפקודת התעבורה. התיקון קבע הוראות לעניין איסור שימוש ברכב מסחרי שנמצא שמשקל המטען בו עולה על המשקל המותר.

צרכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון מס' 7 לחוק הגנת הצרכן, שהסדיר הוראות לגבי עסקאות מכר מרחוק.
  • תיקון מס' 6 לחוק הגנת הצרכן. תיקון הקובע הוראות לגבי עסקאות למכירת יחידות נופש.
  • תיקון מס' 7 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, המאפשר הגשת תובענות ייצוגיות בתחום הביטוח.
  • תיקון מס' 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). התיקון חייב את הבנקים למסור ללקוחותיהם מידע על גובה העמלות.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיקון מס' 15 לחוק הבזק. תיקון המסמיך את מועצת הכבלים להטיל הגבלות על דרכי מימון של משדרי הערוצים, כללים להבטחת שידורים שמקורם בהפקה מקומית וכללים בדבר שידור פרסומות.
  • חוק לעידוד השירים בשפה העברית (תיקוני חקיקה). חוק הקובע כי לפחות מחצית השירים המושמעים ברדיו יהיו בעברית.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת דן תיכון
סגני יושב ראש הכנסת רפאל אדרי, שמריהו בן-צור, חיים דיין, שבח וייס, וליד חאג'-יחיא, דוד טל, יהודה לנקרי, נואף מסאלחה, סאלח סלים, משה פלד ומאיר שטרית
שבח וייס
דוד טל
מאיר שטרית
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה רן כהן, יוסי כץ
רן כהן
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון עוזי לנדאו
עוזי לנדאו
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט שאול יהלום, חנן פורת
חנן פורת
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות עמנואל זיסמן
יושב ראש ועדת הכלכלה אלי גולדשמידט, אברהם יחזקאל, אמנון רובינשטיין
Avraham Yehezkel.jpg
יושב ראש ועדת הכנסת רפאל פנחסי ב-12 ביולי 1997 הורשע פנחסי בעבירות של קשירת קשר להשיג מטרה אסורה והצהרה כוזבת, ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה להדיחו מתפקיד יושב ראש ועדת הכנסת. העתירה נדחתה, בנימוק שמאחר שלא נגזר עליו מאסר בפועל כהונתו כחבר הכנסת נמשכת, ובהיעדר הוראות מיוחדות בחוק יסוד: הכנסת באשר לפסלות למילוי תפקידים מסוימים, אין מניעה שימלא כל תפקיד שחבר הכנסת יכול למלא[3].
יושב ראש ועדת הכספים אברהם רביץ
אברהם רביץ
יושב ראש הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי דליה איציק, מיכאל נודלמן
דליה איציק
מיכאל נודלמן
הוועדה הוקמה ב-1997
יושב ראש ועדת העבודה והרווחה מקסים לוי
מקסים לוי
יושב ראש ועדת העלייה והקליטה נעמי בלומנטל
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה סאלח טריף, מיכה גולדמן
מיכה גולדמן
יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה יעל דיין, מרינה סולודקין
יעל דיין
מרינה סולודקין
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה שמעון פרס, אהוד ברק
שמעון פרס
אהוד ברק
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה מיכאל איתן
מיכאל איתן
יושב ראש ועדת האתיקה יהודה לנקרי
יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים אלי בן-מנחם ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה בכנסת השתים עשרה והוקמה מחדש גם בכנסת השלוש עשרה והארבע עשרה
יושב ראש הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים יצחק כהן, אופיר פינס-פז
יצחק כהן
אופיר פינס-פז
ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה במהלך כהונתה של הכנסת הארבע עשרה, והוקמה מחדש גם בכנסות הבאות
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת שמואל יעקבסון, אריה האן
היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר
צבי ענבר
קצין הכנסת איתן בן-אליהו, יאיר סלע (מ"מ)

חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולי אדלשטיין אליהו בן-אלישר[4]
ראובן ריבלין
אברהם הירשזון אברהם יחזקאל נואף מסאלחה דדי צוקר
רפי אדרי אלי בן-מנחם שמואל הלפרט אלי ישי יהושע מצא אביגדור קהלני
אהוד אולמרט[5]
ישראל כץ
שלמה בן-עמי זבולון המר[6]
אליהו גבאי
יצחק כהן יצחק מרדכי מיכאל קליינר
אורי אור שמריהו בן-צור צחי הנגבי רן כהן דן מרידור משה קצב
חיים אורון שלמה בניזרי צבי הנדל רענן כהן מיכאל נודלמן דוד ראם
אפי אושעיה רומן ברונפמן יהודה הראל יוסי כץ בנימין נתניהו אברהם רביץ
דוד אזולאי עוזי ברעם צבי ויינברג לימור לבנת מרינה סולודקין אמנון רובינשטיין
דליה איציק אהוד ברק שבח וייס אלכסנדר לובוצקי סאלח סלים חיים רמון
מיכאל איתן עזמי בשארה יצחק וקנין דוד לוי אפרים סנה אבנר-חי שאקי
רפאל איתן תמר גוז'נסקי רחבעם זאבי יצחק לוי אחמד סעד אברהם שוחט
רפאל אלול מיכה גולדמן נסים זוילי מקסים לוי גדעון עזרא משה שחל
רפיק חאג'-יחיא
בנימין אלון אלי גולדשמידט עמנואל זיסמן דוד ליבאי
איתן כבל
שאול עמור מאיר שטרית
טאלב אלסאנע אריה גמליאל אליעזר זנדברג עוזי לנדאו אברהם פורז אברהם שטרן[7]
ניסן סלומינסקי
בני בגין משה גפני[8]
אברהם לייזרזון
וליד חאג'-יחיא סופה לנדבר חנן פורת יורי שטרן
פיני בדש[9]
דורון שמואלי
עבד אל-מאלכ דהאמשה נעמי חזן יהודה לנקרי אופיר פינס-פז סילבן שלום
זאב בוים נסים דהן תאופיק חטיב ענת מאור משה פלד שלום שמחון
יגאל ביבי חיים דיין דוד טל אדיסו מסאלה רפאל פנחסי אריאל שרון
יוסי ביילין יעל דיין סאלח טריף דוד מגן מאיר פרוש יוסי שריד
נעמי בלומנטל עבד אל-והאב דראושה יונה יהב האשם מחמיד שמעון פרס נתן שרנסקי
בנימין בן-אליעזר אריה דרעי שאול יהלום חגי מירום עמיר פרץ דן תיכון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  2. ^ אף שהחוק נחקק ב-1998, הוא מעולם לא נכנס לתוקף, משום שתחילת תוקפו נדחית מאז חקיקתו כמעט בכל חוק הסדרים
  3. ^ בג"ץ 7367/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נב(4) 547
  4. ^ אליהו בן-אלישר מונה לשגריר ישראל בארצות הברית
  5. ^ אהוד אולמרט התפטר מהכנסת עם בחירתו לכהונה נוספת כראש עיריית ירושלים, בעקבות כניסתו לתוקף של האיסור על כפל תפקידים כראש עירייה וכחבר הכנסת.
  6. ^ זבולון המר נפטר במהלך כהונתו.
  7. ^ אברהם שטרן נפטר במהלך כהונתו
  8. ^ משה גפני פינה את מקומו לאברהם לייזרזון בשל הסכם רוטציה בסיעת יהדות התורה
  9. ^ פיני בדש התפטר מהכנסת עם בחירתו לכהונה נוספת כראש מועצת עומר, בעקבות כניסתו לתוקף של האיסור על כפל תפקידים כראש עירייה וכחבר הכנסת.


הקודמת:
הכנסת השלוש עשרה
19921996
הכנסת הארבע עשרה
17 ביוני 1996 - 7 ביוני 1999
ל' בסיוון ה'תשנ"ו - כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט
הבאה:
הכנסת החמש עשרה
19992003