חיים כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים כץ
Haim Katz.jpg
לידה 21 בדצמבר 1947 (בן 72)
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה עם אחד, הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
14 במאי 201518 באוגוסט 2019
(4 שנים ו-13 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
7 ביוני 199917 באפריל 2006
(6 שנים ו-45 שבועות)
20 בנובמבר 2006 – מכהן
(13 שנים)
כנסות ה־1516, ה־1723
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים כץ (נולד ב-21 בדצמבר 1947) הוא פוליטיקאי ישראלי, יו"ר ועדת העבודה והרווחה וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד ויו"ר מרכז הליכוד. באוגוסט 2019 התפטר מתפקידו כשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בעקבות החלטה על הגשת כתב אישום נגדו. כץ שימש יו"ר ארגון העובדים של התעשייה האווירית, עד למינויו לשר בשנת 2015.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ נולד בגרמניה ועלה ארצה בגיל שנתיים, ב-1949. למד בבית הספר המקצועי אורט בגבעתיים, במקצועו טכנאי אלקטרוניקה. שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רס"ר.

ב-1968 החל לעבוד בתעשייה האווירית. הוא קודם לתפקיד ראש צוות ולמשרת מנהל מחלקה, בטרם נבחר ב-1982[2] לחבר מועצת עובדי התעשייה האווירית וכיהן כיו"ר נציגות הטכנאים וההנדסאים. במסגרת זו רשם את כל עובדי התעשייה האווירית בהסתדרות הטכנאים הארצית.

ב-1993 נתמנה למזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית.

היה חבר דירקטוריון בחברת "סאן דור", חברת "המשקם" וחברת "מבטחים".

בשנת 1996 נתמנה ליו"ר צוות גיבוש של ההסתדרות. בשנת 1997 היה חבר ההתאחדות לכדורגל.

בשנת 1998 הקים את סיעת "עוז" בהסתדרות, אשר קיבלה בבחירות להסתדרות 15% מן הקולות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 מטעם מפלגת עם אחד, ובבחירות 2003 הצטרף לליכוד והגיע בפריימריז למקום ה-37.

כץ כיהן בכנסת ה-16 כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקראת הבחירות לכנסת ה-17 נבחר במקום ה-13 ברשימת הליכוד, אך נותר מחוץ לכנסת לאחר שהליכוד קיבל 12 מנדטים בלבד.

ב-20 בנובמבר 2006, לאחר התפטרות נתן שרנסקי מהכנסת ה-17, הושבע כץ כחבר כנסת מטעם הליכוד.

בכנסת ה-18 נחשב כץ לפרלמנטר פעיל שפועל בעיקר בתחומי חברה, בריאות וכלכלה. ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בראשותו הפכה לשיאנית חקיקה של הכנסת ה-18. כיו"ר הוועדה סיכל כץ את ניסיון משרד האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64.[3]

בנובמבר 2009 בהיותו יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות היה מיוזמי התיקון ל"חוק משפחות חיילים שנספו במערכה" הידוע בכינויו - חוק אלמנות צה"ל, שקבע כי אלמנות חללי צה"ל שנישאו מחדש, ימשיכו לקבל את ההטבות והתגמולים המגיעים להן.[4][5]

כץ הוא חבר קרוב של קובי מימון, בעל השליטה בחברת "ישראמקו", המחזיקה ב-28% מקידוח הגז תמר; בשנת 2005 רכש כץ מניות בחברת ישראמקו.[6] בעבר שכנו משרדי סיעת "עוז" במשרדיו של קובי מימון בפתח תקווה.[7] כץ פסל את עצמו מלעסוק בהמלצות ועדת ששינסקי בשל ניגוד עניינים, אך חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, שנחשב לאחד מהתומכים הבולטים במיסוי משמעותי של ענקי הגז, סיפר ל”הארץ” כי כץ יזם פגישה בינו לבין קובי מימון בעניין תמלוגי הגז.[6]

בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד בנובמבר 2012, הגיע כץ למקום ה-13. במהלך הבחירות פנה מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אליקים רובינשטיין, והתריע מפני האפשרות שכץ ישתמש במשאבי התעשייה האווירית לשם קידומו. בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הרווחה ובעקבות זאת נאלץ לפרוש מתפקידו בתעשייה האווירית.[8]

בכנסת ה־19 שימש ראש קבוצה עמית של קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל–גרמניה.

ב-29 בדצמבר 2015 נבחר ליו"ר מרכז הליכוד לאחר פרישתו של קודמו בתפקיד דני דנון עקב מינויו לשגריר ישראל באו"ם.[9]

עם בחירתו לכנסת, יצא לחל"ת מהתעשייה האווירית כשהוא עדיין רשום בה כעובד, והמשיך להעסיק מזכירה בלשכתו שם. כמו כן, המשיך לכהן כיו"ר העובדים בתעשייה האווירית, לצד כהונתו כחבר כנסת, גם לאחר שמלאו לו 67 שנים, גיל פרישה.[10]

שר העבודה והרווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ הביע שביעות רצון מתפקיד שר העבודה והרווחה, שתחומי עיסוקו הם בתחום התמחותו. כהונתו במשרד התאפיינה בעימותים עם משרד האוצר על נושאי תקציב. בשנים 2014–2018 עלה תקציב השירותים החברתיים ב-25%.[11]

בתקופת כהונתו נמשכה ואף החמירה בעיית הבטיחות בעבודה. מספר ההרוגים בתאונות עבודה הגיע ב-2018 ל-70, והתופעה הייתה חמורה במיוחד בקרב פועלי בניין.[12][11][13] כן התפרסם מקרה מותה של מרים פרץ, בהקשר של מוסדות רשות חסות הנוער.[14]

באוגוסט 2019 התפטר מתפקידו זה בעקבות החלטה על הגשת כתב אישום נגדו[15].

לאחר התפטרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת ממשלת ישראל ה-35 מונה כץ לעמוד בראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

חשדות לפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע התמודדותו בבחירות המקדימות במפלגת הליכוד בשנת 2003, נפתחה חקירת משטרה נגד כץ, בחשד שאלפי עובדי התעשייה האווירית שפקד לא שילמו את דמי ההתפקדות מכיסם, אלא באמצעות העמותה לקידום העובד השכיר בישראל, שעליה שלט כץ, דבר המנוגד לחוק מימון מפלגות. חקירת המשטרה בעניין, שנוהלה בראשית העשור הראשון של המאה ה-21, הובילה להמלצת המשטרה ופרקליטות המדינה, באוגוסט 2006, להגיש כתב אישום נגד כץ. ב-2007 החליט מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה, לסגור את התיק לאחר שימוע שערך לכץ, בשל קשיים ראייתיים שהתגלו בתיק ו"חוסר עניין לציבור במיצוי ההליך", כפי שהסביר מזוז במכתב לעורכי דינו של כץ. מזוז הוסיף שלטובת כץ עמדה גם העובדה שהוא השתמש בייעוץ משפטי ולא ניסה להסתיר את פעולותיו.

ב-4 בפברואר 2018 המליצה המשטרה להעמיד לדין את כץ (ואת בנו יאיר),[16] לאחר שנאספו די ראיות מפלילות בשתי פרשיות הקשורות לתעשייה האווירית:

  • פרשה ראשונה עוסקת במעורבותו וחלקו באילוץ עובדי התעשייה האווירית להתפקד ולהצביע עבורו בפריימריז בעת שכיהן כיו"ר ועד העובדים. בידי המשטרה עדויות המתארות איומים בפיטורים ועד איומים על פגיעה בשכר.
  • פרשה שנייה עוסקת בניצול עובדים ומשאבים של התעשייה האווירית לתועלתו האישית. על פי החשד, השר חייב עובדים לשפץ את בית בנו, יאיר, ללא שניתנה להם תמורה כספית או הברירה לסרב לבקשה.

שתי פרשות אלו הן ספיחים של חקירה גדולה יותר, בה מצאו חוקרי להב 433 ראיות המצביעות על שחיתות עמוקה של עובדים בתעשייה האווירית, בעיקר בכירים בוועד העובדים, הכוללות תפירת מכרזים ומתן שירותים לספקים ולחברות חיצוניות תמורת כספי שוחד שקיבלו והלבנתם בדרכים שונות. גם את בנו של כץ, יאיר, המליצה המשטרה להעמיד לדין על חלקו בפרשת התפקדויות לליכוד.[17][18] אך בסופו של דבר נסגר תיק חקירה זה.

ב-17 במאי 2016 נחקר כץ באזהרה בידי רשות ניירות ערך, בחשד שגרף רווחים באמצעות שימוש במידע פנים.[19][20] בדצמבר 2016 נחקר פעם נוספת בהקשר זה, הפעם בחשד לקבלת שוחד.[21]

ב-14 באוגוסט 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על החלטתו להגיש כתב אישום נגד כץ בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בעקבות קשריו עם איש העסקים מוטי בן ארי.[22] בעקבות החלטה זו התפטר כץ מהממשלה, וציין שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה גורמת לו עוול רב.[23] ועדת הכנסת, שדנה בבקשתו לחסינות, החליטה להיענות לבקשתו,[24][25] וב-17 בפברואר אושרה בקשתו במליאת הכנסת.[26] התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ נגד הענקת החסינות, בתגובה לעתירה אמר מנדלבליט כי "החלטת הכנסת להעניק חסינות לח"כ חיים כץ בטלה וחסרת תוקף, כיוון שהיא לוקה ביישום שגוי של עילות החסינות, תנאיהן ומבחניהן".[27]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ מתגורר בשוהם, נשוי לרות ואב ל-3 בנים. בשנת 2013 נבחר בנו יאיר למועצת עובדי התעשייה האווירית,[28] ובשנת 2018 בא בנעלי אביו ונבחר לתפקיד מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית.[29]

על פי דירוג פורבס, הונו של כץ הוערך ב-2019 בשווי של כ-28 מיליון שקל, והוא נמנה עם שמונת הפוליטיקאים העשירים בישראל.[30]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים כץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי זרחיה, שאמה הכהן: עובדי התעשייה האווירית מובלים לקלפיות ככבשים, באתר TheMarker‏, 23 בנובמבר 2011
  2. ^ שוקי שדה, חיים יסדר, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
  3. ^ רון שטיין, לילך ויסמן, סטלה קורין ליבר, ‏ח"כ חיים כץ רוצה להיות שר ביצועי: "עשיתי צדק חברתי", באתר גלובס, 24 במרץ 2012
  4. ^ מליאת הכנסת אישרה פה אחד (85 בעד) בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, הכנסת, ‏23/11/2009
  5. ^ תומר אביטל, אלמנות צה"ל ימשיכו לקבל קצבה גם לאחר שנישאו בשנית, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2009
  6. ^ 1 2 גידי וייץ, חיים לוינסון, תחקיר - הקשר האוקראיני של הח"כים זאב אלקין וחיים כץ, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2012
  7. ^ שוקי שדה, חיים יסדר, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
  8. ^ הדס גליקו, לאחר 22 שנים: חיים כץ ייאלץ לפרוש מתפקידו כיו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית, באתר כלכליסט
  9. ^ מורן אזולאי, השר חיים כץ נבחר ליו"ר מרכז הליכוד, הפריימריז לראשות המפלגה יוקדמו, באתר ynet, 30 בדצמבר 2015
  10. ^ "10 דברים שלא ידעתם על שר הרווחה שלכם". הארץ (בעברית). 17 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-30 באפריל 2018. 
  11. ^ 1 2 שחר אילן, חיים כץ: נאבק על תקציבים, אבל נכשל במלחמה נגד תאונות הבנייה, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2019
  12. ^ אחריותו של השר כץ, באתר הארץ, 21 במרס 2019
  13. ^ ד"ר אמיר פרי, ‏היעדר תרבות ואקלים בטיחותי תורמים לעלייה במספר תאונות העבודה, באתר מעריב אונליין, 18 בפברואר 2019
  14. ^ תומר ממיה, בעקבות הפרסום: דרישה לדיון בוועדת הכספים בשל הטיפול בנוער בסיכון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בנובמבר 2019
  15. ^ מורן אזולאי ואמיר אלון, חיים כץ התפטר מהממשלה: "הניסיון להטיל דופי - נועד לכישלון", באתר ynet, 16 באוגוסט 2019
  16. ^ אלי סניור, המשטרה: להעמיד לדין את השר חיים כץ על מרמה וסחיטה באיומים, באתר ynet, 4 בפברואר 2018
  17. ^ משה נוסבאום, ‏המשטרה: להעמיד לדין את חיים כץ, באתר ‏מאקו‏‏, ‏20 בינואר 2018‏
  18. ^ מעריב אונליין, ‏"חיים כץ חשוד שאיים על עובדים שיפטר אותם אם לא יצביעו עבורו", באתר מעריב אונליין, 21 בינואר 2018
  19. ^ תומר גנון ועמרי אפרים, השר חיים כץ נחקר בחשד לשימוש במידע פנים, באתר ynet, 17 במאי 2016
  20. ^ אלה לוי-ויריב, ‏האם המערכת הטכנולוגית שתפסה את השר כץ חיפשה פוליטיקאי?, באתר גלובס, 18 במאי 2016
  21. ^ ליטל דוברוביצקי, חיים כץ נחקר באזהרה בחשד לקבלת שוחד, באתר ynet, 3 בינואר 2017
  22. ^ טובה צימוקי וגלעד מורג, היועמ"ש: להעמיד לדין את חיים כץ. השר: אשקול לבקש חסינות, באתר ynet, 14 באוגוסט 2019
  23. ^ יקי אקמקר‏, השר חיים כץ התפטר מהממשלה: "פעלתי בהתאם לכל הכללים", באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוגוסט 2019
  24. ^ נינה פוקס, ועדת הכנסת בעד חסינות לחיים כץ, ההכרעה עוברת למליאה, באתר ynet, 4 בפברואר 2020
  25. ^ חדשות הכנסת, ועדת הכנסת החליטה להמליץ למליאת הכנסת להעניק לח"כ חיים כץ חסינות מפני העמדה לדין, אתר הכנסת, ‏4 בפברואר 2020
  26. ^ אריק בנדר, ‏מליאת הכנסת אישרה הענקת חסינות לח"כ חיים כץ, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2020
  27. ^ נטעאל בנדל, מנדלבליט לבג"ץ: יש לבטל את החסינות של ח"כ חיים כץ, באתר הארץ, 8 ביולי 2020
  28. ^ הדס גליקו, חיים כץ מקדם את בנו לראשות ועד עובדי תע"א, באתר כלכליסט, 25 במאי 2015
    יסמין גואטה, טלי חרותי-סובר, אורה קורן, יאיר כץ, בנו של שר הרווחה, חשוד בסחיטה באיומים - מעצרו הוארך בחמישה ימים, באתר TheMarker‏, 22 במרץ 2017
  29. ^ יובל אזולאי, הבחירות ליו"ר ועד תע"א: יאיר כץ ניצח ברוב גדול, Globes (בעברית)
  30. ^ רוני קרצנר, כמה הם שווים? הפוליטיקאים העשירים בישראל 2019, באתר פורבס, ‏21 בפברואר 2019