יוסי כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסי כץ
יוסי כץ, 1992
יוסי כץ, 1992
לידה 19 באוגוסט 1949 (בן 74)
חיפה, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה העבודה, גיל - גמלאי ישראל לכנסת
סיעה העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
חבר הכנסת
13 ביולי 199217 בפברואר 2003
(10 שנים)
כנסות 13 - 15
יו"ר ועדת העבודה והרווחה ה־9
11 באוקטובר 199417 ביוני 1996
(שנה ו־35 שבועות)
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ה־8
22 ביולי 19977 ביוני 1999
(שנה ו־45 שבועות)
יו"ר ועדת הכנסת ה־18
12 במרץ 200117 בפברואר 2003
(שנתיים)

יוסי כץ (נולד ב-19 באוגוסט 1949) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ נולד בחיפה. לפני היבחרו לכנסת, שימש כץ, עורך דין במקצועו, כחבר מועצת קריית טבעון וכיועץ המשפטי של ההסתדרות במרחב חיפה.

כץ כיהן כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת ה-13, כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ה-14 וכיושב ראש ועדת הכנסת בכנסת ה-15.

כן עמד, במהלך הכנסת ה-15, בראש ועדה מיוחדת לעניין החקיקה הנלווית לאי-חידוש ההכרזה על מצב חירום ובראש הוועדה המיוחדת שגיבשה את חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל").

בשנת 2000 החליטה הממשלה למנות את כץ לשגריר בגרמניה, על אף התנגדותה של ועדת המינויים לכך. ההחלטה ספגה ביקורת קשה[1], ולבסוף לא מונה כץ לשגריר. בפריימריז שנערכו לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, ניסה כץ להתמודד על מקום ברשימת המפלגה דרך הרשימה הארצית, ולא דרך המקום המשוריין למחוז חיפה, כפי שעשה עד אז. כץ לא הצליח להתברג ברשימה, ולא נבחר לכנסת ה-16.

לאחר פרישתו מהכנסת, חזר לעבוד כעורך דין והשתלב כיועץ בכיר במשרד עורכי הדין "ליפא מאיר ושות'". בתפקיד זה הִרְבָּה כץ לעסוק בדיני עבודה ופנסיה. בשנת 2009 פרש ממשרד ליפא מאיר, ופתח משרד עצמאי[2].

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף כץ למפלגת גיל. הוא הוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. עקב כך, פרש מהחיים הפוליטיים.

בשנת 2014 עלה שמו כמועמד לשופט בבית הדין הארצי לעבודה, אולם הוא לא זכה בתפקיד[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי כץ - תבניות ניווט