יוסי כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי כץ
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 19 באוגוסט 1949 (בן 68)
כנסות 13 - 15
סיעה העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד
תפקידים בולטים

יוסי כץ (נולד ב-19 באוגוסט 1949) חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, בכנסת ה-13, ה-14 וה-15.

כץ נולד בחיפה. לפני היבחרו לכנסת, שימש כץ, עורך דין במקצועו, כחבר מועצת קריית טבעון וכיועץ המשפטי של ההסתדרות במרחב חיפה.

כץ כיהן כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת ה-13, כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ה-14 וכיושב ראש ועדת הכנסת בכנסת ה-15. כן עמד, במהלך הכנסת ה-15, בראש ועדה מיוחדת לעניין החקיקה הנלווית לאי-חידוש ההכרזה על מצב חירום ובראש הוועדה המיוחדת שגיבשה את חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל").

בשנת 2000 החליטה הממשלה למנות את כץ לשגריר בגרמניה, על אף התנגדותה של ועדת המינויים לכך. ההחלטה ספגה ביקורת קשה[1], ולבסוף לא מונה כץ לשגריר. בפריימריז שנערכו לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, ניסה כץ להתמודד על מקום ברשימת המפלגה דרך הרשימה הארצית, ולא דרך המקום המשוריין למחוז חיפה, כפי שעשה עד אז. כץ לא הצליח להתברג ברשימה, ולא נבחר לכנסת ה-16. עקב כך פרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעבוד כעורך דין מן המניין והשתלב כיועץ בכיר במשרד עורכי הדין "ליפא מאיר ושות'". בתפקיד זה הִרְבָּה כץ לעסוק בדיני עבודה ופנסיה. בשנת 2009 פרש ממשרד ליפא מאיר, ופתח משרד עצמאי[2].

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף כץ למפלגת גיל. הוא הוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 2014 שמו עלה כמועמד לשופט בבית הדין הארצי לעבודה, אולם הוא לא זכה לתפקיד[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]