ישראל אייכלר

ישראל אייכלר
לידה	27 במרץ 1955 (בן 70); ד' בניסן ה'תשט"ו; ירושלים, ישראל
שם מלא	ישראל יצחק אייכלר
מדינה	ישראל
מקום מגורים	ירושלים
מפלגה	אגודת ישראל
סיעה	יהדות התורה
ילדים	דב אייכלר
	17 בפברואר 2003 – 23 בפברואר 2005; (שנתיים)
	6 בפברואר 2011 – 21 בינואר 2026; (15 שנים)
כנסות	16, 18 - 25
	4 בינואר 2023 – 15 ביולי 2025; (שנתיים ו־6 חודשים)
	→ אפרת רייטן מיכל וולדיגר ←
כנסות	ה-25
	25 במרץ 2003 – 23 בפברואר 2005; (שנה ו־11 חודשים)
	→ סופה לנדבר סופה לנדבר ←
	29 ביוני 2015 – 30 באפריל 2019; (3 שנים ו־10 חודשים)
	→ עדי קול יעקב טסלר ←
תפקידים נוספים
	סגן שר התקשורת; סגן יו"ר הכנסת; יו"ר סיעת יהדות התורה;

ישראל יצחק אייכלר (נולד בד' בניסן ה'תשט"ו, 27 במרץ 1955) הוא סגן שר התקשורת, לשעבר חבר הכנסת מסיעת יהדות התורה מטעם מפלגת אגודת ישראל^[^{דרוש מקור]}, יו"ר ועדת העבודה והרווחה וסגן יושב ראש הכנסת. עסקן מרכזי בחסידות בעלז, עיתונאי ופובליציסט ישראלי-חרדי.

קורות חיים

אייכלר נולד בירושלים. אביו, מנשה אייכלר, היה פעיל בלח"י, ולאחר קום המדינה שירת בצנחנים. הוא למד במוסדות חסידות בעלז, בהם כולל להוראה, "מחזיקי הדת".

משנת 1980 ערך אייכלר את שבועון חסידות בעלז, "המחנה החרדי". בנוסף, היה בעל טור קבוע בשבועון "משפחה". במשך מספר שנים הגיש ברדיו קול חי את "כנסת ישראל", תוכנית יומית העוסקת באקטואליה, ובה הציג את דעותיו. משנת 1995 הוא ראש "המרכז להסברה יהודית" ומרצה בו. הוא מוכר בציבור החילוני בזכות השתתפותו בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה. הוא בלט במיוחד בתוכנית "פופוליטיקה", שבה השתתף לצד העיתונאים אמנון דנקנר ויוסף לפיד (לימים יו"ר מפלגת שינוי), וגם לצד שלי יחימוביץ' (אז עיתונאית).

אייכלר נשוי לבתו של חיים שמואל אייזנטל (חסיד סלונים), אב ל-14 ומתגורר בירושלים. אחד מבניו הוא העיתונאי דב אייכלר. אחיו הוא העיתונאי ושדרן הרדיו יעקב אייכלר.

קריירה פוליטית

בשנת 2003 נבחר אייכלר לראשונה לכנסת כנציג חסידות בעלז. שימש כיושב ראש הוועדה לפניות הציבור. בעקבות הסכם רוטציה פנימי של יהדות התורה התפטר מהכנסת בפברואר 2005. בפברואר 2006 התנגד לקבלת המקום השישי ברשימת יהדות התורה לכנסת ה-17, בשל חוסר רצונו לכהן שוב ברוטציה. בעקבות כך, שובץ יעקב כהן, איש חסידות גור במקום זה.

בבחירות לכנסת ה-18 שובץ אייכלר במקום השישי ברשימת יהדות התורה. לפי הסכם רוטציה הוא חזר לכהן בכנסת ביום 6 בפברואר 2011, במקום חבר הכנסת מאיר פרוש. בבחירות לכנסת ה-19 נכנס שוב לכנסת ברשימת יהדות התורה, כאשר הוא משובץ במקום השישי מבין שבעה המנדטים שקיבלה מפלגתו. גם בבחירות לכנסת ה-20 נכנס לכנסת מהמקום השישי. ב-2017 מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

בשלוש מערכות הבחירות הבאות, לכנסת ה-21, ה-22 וה-23, שובץ במקום השביעי, נכנס ומונה לסגן יושב ראש הכנסת.^[1] בבחירות לכנסת ה-24 הוצב במקום ה-6 ברשימת יהדות התורה לכנסת. בקדנציה הזו, סיעתו הייתה באופוזיציה ואייכלר כיהן מטעמה כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדת חוץ וביטחון, הוועדה המיוחדת לפניות הציבור ובוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית.

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, נוצר קרע ביהדות התורה עקב סוגיית החינוך של חסידות בעלז, אותה אייכלר מייצג. הקרע איים לפלג את הרשימה, אך לבסוף בספטמבר 2022 הושגו הבנות בין הצדדים.^[2] אייכלר הוצב במקום ה-7 ברשימה המאוחדת בעקבות הסכם הרוטציה בין המפלגות ונבחר לכהונה נוספת.

לאחר התפטרותו של יצחק גולדקנופף מתפקיד שר השיכון ב-12 ביוני 2025, נאבק אייכלר לקבל את התיק, ולאחר המתנה של כמה שבועות הודיע ראש הממשלה נתניהו כי אייכלר ימונה לתפקיד,^[3] אך ב־15 ביולי התפטר אייכלר מתפקידו כיו"ר ועדת העבודה והרווחה, במסגרת פרישת אגודת ישראל מהממשלה והקואליציה.^[4] ב-23 ביולי 2025 נבחר לכהן בוועדה למינוי דיינים במקום אליהו ברוכי.

ב-19 בינואר 2026 התמנה לסגן שר במשרד התקשורת ובאותו יום הגיש ליו"ר הכנסת את התפטרותו מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי כדי שיצחק פינדרוס יחזור לכנסת.^[5]

אייכלר ידוע בכך שהוא מרבה לבטא עמדות חרדיות שמרניות בחדות ובישירות: הוא משתלח כסדרו במגזר החילוני ובגורמים ליברליים כמו בית המשפט העליון, עיתונאים והתנועה הרפורמית. הוא האשים אותם בין היתר בהתנכרות ליהדות ושנאת ישראל היוצאת לפועל במה שהוא רואה כרדיפת החרדים, וכינה אותם אנטישמים, "בהמות אדם המתנהגים כחיות דו-רגליות", חולי נפש וכדומה.^[6]^[7] על פי דו"ח שפרסמה בשנת 2011 עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון, אייכלר רואה בישראל "מדינת אויב", "אסון לאומי היסטורי", "משטר רשע" ו"גטו עברי" ומרבה לעשות שימוש בדימויים מהשואה המשווים את יריביו לנאצים.^[8]^[7]

פרסומים

מאמר שבועי בנושא השקפה יהודית בשבועון המחנה החרדי
הספר כמלאך הניצב על ראש דרך, על רבי שלום רוקח, האדמו"ר הראשון מבעלז, ירושלים תשנ"ה
קונטרסים וחוברות
סיפורים ומאמרי פובליציסטיקה

קישורים חיצוניים

ישראל אייכלר, באתר הכנסת
ישראל אייכלר, באתר כנסת פתוחה
ישראל אייכלר, באתר ערוץ הכנסת
שרי רוט, כנסת, נוסח בעלזא • חיבוקים, נשיקות ואחדות: כך נכנס ישראל אייכלר לתפקידו, באתר בחדרי חרדים, 8 בפברואר 2011
עניין אישי - עם ישראל אייכלר, באתר ערוץ 7, 27 באוקטובר 2011
ראיון עם ח"כ ישראל אייכלר, 16.01.15, סרטון בערוץ "hanivharim", באתר יוטיוב (אורך: 38:34)

הערות שוליים

^ סוף ל'מפץ החרדי'? הוגשה רשימת 'יהדות התורה' לכנסת, באתר כיכר השבת, 20 בפברואר 2019
^ אמיר אטינגר, נתניהו התחייב לתקצוב בלי חובת ליבה: הסתיימה המחלוקת בין דגל התורה לאגודת ישראל, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2022
^ שילה פריד, איתמר אייכנר, לשבוע בלבד? נתניהו מינה את אייכלר לשר השיכון, באתר ynet, 2 ביולי 2025
^ שילה פריד, ח"כ אייכלר מיהדות התורה התפטר מתפקידו כיו"ר ועדת העבודה והרווחה, באתר ynet, 15 ביולי 2025
^ שילה פריד, אמיר אטינגר, אייכלר שמונה לסגן שר התפטר מהכנסת, פינדרוס יחליפו בכנסת, באתר ynet, 19 בינואר 2026
^ לדוגמה: נחמן בן-יהודה, Theocratic Democracy: The Social Construction of Religious and Secular Extremism. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2010. עמ' 16, 139-140.
^ ¹ ² קובי נחשוני, אייכלר שוב ח"כ: אלחם בגזענות האנטי-חרדית, באתר ynet, 7 בפברואר 2011
^ דו"ח: הח"כ שרואה בישראל אויב, באתר Hiddush

[1] סוף ל'מפץ החרדי'? הוגשה רשימת 'יהדות התורה' לכנסת, באתר כיכר השבת, 20 בפברואר 2019

[2] אמיר אטינגר, נתניהו התחייב לתקצוב בלי חובת ליבה: הסתיימה המחלוקת בין דגל התורה לאגודת ישראל, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2022

[3] שילה פריד, איתמר אייכנר, לשבוע בלבד? נתניהו מינה את אייכלר לשר השיכון, באתר ynet, 2 ביולי 2025

[4] שילה פריד, ח"כ אייכלר מיהדות התורה התפטר מתפקידו כיו"ר ועדת העבודה והרווחה, באתר ynet, 15 ביולי 2025

[5] שילה פריד, אמיר אטינגר, אייכלר שמונה לסגן שר התפטר מהכנסת, פינדרוס יחליפו בכנסת, באתר ynet, 19 בינואר 2026

[6] לדוגמה: נחמן בן-יהודה, Theocratic Democracy: The Social Construction of Religious and Secular Extremism. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2010. עמ' 16, 139-140.

[אלחם-7] ¹ ² קובי נחשוני, אייכלר שוב ח"כ: אלחם בגזענות האנטי-חרדית, באתר ynet, 7 בפברואר 2011

[8] דו"ח: הח"כ שרואה בישראל אויב, באתר Hiddush

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת
יושבי ראש ועדת העבודה (1949–1977):	עקיבא גוברין • פנחס לבון • עקיבא גוברין • משה ברעם • עקיבא גוברין • משה ארם • משה ברעם • שושנה ארבלי-אלמוזלינו
יושבי ראש ועדת השירותים הציבוריים (1949–1977):	אברהם רקנאטי • בנימין אבניאל • אריה אלטמן • משה ארם • נחום ניר-רפאלקס • שלמה רוזן • חייקה גרוסמן-אורקין
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (1977–1999):	מנחם פרוש • אורה נמיר • יוסי כץ • עמיר פרץ • מקסים לוי
יושבי ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (1999–2021):	דוד טל • יאיר פרץ • שאול יהלום • חיים כץ • שאול יהלום • יצחק גלנטי • משה שרוני • חיים כץ • אלי אלאלוף • חיים כץ
יושבי ראש ועדת העבודה והרווחה (מ-2021):	אפרת רייטן • ישראל אייכלר • מיכל וולדיגר

חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (60 חברי הכנסת)
הליכוד (32)	נתניהו • לוין • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה • בוארון • עבד
ש"ס (11)	דרעי • מרגי • בן צור • מלכיאלי • חיים ביטון • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • מישרקי
הציונות הדתית (7)	סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות
עוצמה יהודית (6)	בן גביר • וסרלאוף • אליהו • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר
הימין הממלכתי (4)	אלקין • השכל • בוסקילה • חסון
סיעות האופוזיציה (60 חברי הכנסת)
יש עתיד (24)	לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי • עזוז
כחול לבן (8)	גנץ • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • פרקש-הכהן • שוסטר • גינזבורג • רון בן משה
יהדות התורה (7)	גולדקנופף • גפני • פרוש • מקלב • טסלר • אשר • אייכלר
ישראל ביתנו (6)	ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר
רע"מ (5)	עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת
חד"ש-תע"ל (5)	עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • בן סעיד
העבודה (4)	מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן
נעם (1)	מעוז