אורלי לוי-אבקסיס

אורלי לוי-אבקסיס

לוי-אבקסיס במרץ 2015
לידה	11 בנובמבר 1973 (בת 46) ט"ז בחשוון ה'תשל"ד בית שאן, ישראל
מדינה
השכלה	המרכז הבינתחומי הרצליה
עיסוק	פוליטיקאית, דוגמנית, מנחת טלוויזיה, עיתונאית
מפלגה	ישראל ביתנו, מפלגת גשר
סיעה	ישראל ביתנו, הליכוד-ישראל ביתנו, סיעת יחיד, העבודה-גשר, העבודה-גשר-מרצ, גשר
השרה לחיזוק וקידום קהילתי 17 במאי 2020 – מכהנת (22 שבועות ו־3 ימים) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חברת הכנסת 24 בפברואר 2009 – 30 באפריל 2019 (10 שנים) 3 באוקטובר 2019 – מכהנת כנסות ה־18–20, 22–23
תפקידים בולטים נוספים סגנית יו"ר הכנסת יו"ר הוועדה לזכויות הילד יו"ר גשר
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (23 ביולי 2013)

אורלי לוי-אבקסיס (נולדה ב-11 בנובמבר 1973) היא השרה לקידום קהילתי, מייסדת ויושבת ראש מפלגת גשר וחברת הכנסת מטעמה. בעבר כיהנה כחברת הכנסת מטעם ישראל ביתנו ובמפלגת העבודה-גשר ושימשה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד של הכנסת.

ביוגרפיה

לוי-אבקסיס בפרסומת לרהיטים

נולדה בשם אורלי לוי בבית שאן שם גדלה, ולמדה בתיכון מקיף כללי אורט ביישוב. היא בתם התשיעית מתוך תריסר ילדים, של רחל (רשל) ושל חבר הכנסת וסגן ראש הממשלה לשעבר דוד לוי שבנעוריו עלה ממרוקו. אחיה הוא ז'קי לוי, המכהן כראש עיריית בית שאן וכחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת הליכוד.

לוי-אבקסיס שירתה בצה"ל בחיל האוויר. לאחר שירותה הצבאי בשנת 1993, החלה לעסוק בדוגמנות, כשהשתתפה בפרסומת לחטיף השוקולד "מקופלת". בהמשך הייתה דוגמנית הבית של מעצב השיער שוקי זיקרי ושל המאפר ירין שחף.

היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה.

הנחיית טלוויזיה

בראשית המאה ה-21 החלה להנחות תוכניות טלוויזיה, ובהן "בלה בלה" בערוץ 33 ו"החיים בסטייל" בערוץ 1. בשנת 2008 הנחתה את תוכנית הבוקר של ערוץ 10 "על הבוקר", כחלק מפאנל הכולל גם את גד שמרון, אפרת רייטן ודן מנו.

קריירה פוליטית

בשנת 2009 נבחרה לוי-אבקסיס לראשונה לחברת הכנסת. היא ניהלה מגעים על אפשרות להצטרף לחיים הפוליטיים עם אישים מצדה השמאלי של המפה הפוליטית, כבנימין בן-אליעזר ממפלגת העבודה ויוסי שריד ממרצ, אך לימים הכחישה כי התכוונה להתמודד בבחירות במסגרת מרצ. לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצע לה להצטרף למפלגת "ישראל ביתנו". היא נענתה להצעה, הוצבה במקום השישי ברשימה לכנסת ה-18, ונכנסה לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-15 מנדטים.

הכנסת ה-18

עם היבחרה לכנסת החלה לשמש כחברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולעמוד בראש השדולה לטיפול בילדים ובבני נוער בסיכון. כמו כן שימשה כחברה בוועדה המשותפת לנושאי סביבה ובריאות וכסגנית יושב ראש הכנסת. מיוני 2012 לוי-אבקסיס כיהנה גם כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת. במסגרת תפקידים אלה יזמה בכנסת ה-18 הצעות חוק רבות שאושרו והפכו לחוקים. בהן תיקון בעניין הרחבת תחולת המוסדות לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תיקון לחוק בתי המשפט שאוסר פרסום שמות קטינים בהליכים אזרחיים, תיקון להצעת חוק עבודת נשים שעניינו הארכת חופשת הלידה בגין אשפוז ילדים וחוק שמבקש תיקון של פקודת הרופאים בסימון ייעוד תרופה על אריזה.

כמו כן יזמה בכנסת זו הצעת חוק להפיכת מוקד סיוע טלפוני לנפגעות תקיפה מינית כמוקד חירום טלפוני חינמי בדומה לקווי חירום כמשטרה ומכבי אש, שעברה אף היא בקריאה שלישית. עיקרה של הצעת חוק זו הוא מתן אפשרות להתקשר למוקדים אלה כאשר מספרם יהיה חסוי ולא יופיע בדף פירוט השיחות של הלקוח, וכן שהמימון יוכר כתרומה לצורכי מס, עבור חברות הסלולר שקיבלו על עצמן את מימון השיחות. על פועלה בכנסת ה-18 זכתה לוי-אבקסיס באות הפרלמנטר המצטיין של הכנסת לשנת 2013 מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממפלגת מרצ.

בשנת 2012 ספגה משפחתה ביקורת כשלוי זכתה, כמו גם ארבעה מאחיה ושניים מאחייניה, בהגרלת קרקעות זולות בבית שאן, שניהלה העירייה בראשות אחיה, עבור מינהל מקרקעי ישראל.

הכנסת ה-19

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, עם איחודן של מפלגות הליכוד וישראל ביתנו, שובצה לוי-אבקסיס במקום ה-16 ברשימה המשותפת הליכוד - ישראל ביתנו ונכנסה לכנסת בשנית לאחר שהרשימה זכתה ב-31 מנדטים. בכנסת זו המשיכה לוי-אבקסיס לכהן כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, וכן שימשה כחברה בוועדה לקידום מעמד האישה ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

במהלך תקופת כהונתה זו יזמה לוי-אבקסיס את הקמת השדולה לעסקים קטנים ובינוניים בכנסת. היא משמשת יושבת ראש משותפת של שדולת השוכרים אותה הקימה יחד עם חברי הכנסת חיליק בר וסתיו שפיר מהעבודה. בנוסף, יזמה יחד עם דב חנין, עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת מצטרפים תיקון לחוק זכויות התלמיד האוסר על אפליה מטעמים של זהות או נטייה מגדרית במערכת החינוך שעבר אף הוא בקריאה שלישית ושימשה כחברה בשדולה למען קידום הנוער בפריפריה. בכנסת זו ניהלה גם מאבק מתוקשר לקידום הצעת חוק לשילוב דיור ציבורי במתחמי בנייה.

הכנסת ה-20

לקראת הבחירות לכנסת העשרים שובצה לוי-אבקסיס במקום השני ברשימת ישראל ביתנו, כסגניתו של יושב ראש המפלגה אביגדור ליברמן ונבחרה לכנסת בשלישית, לאחר שהרשימה זכתה בבחירות ב-6 מנדטים. מפלגתה נותרה באופוזיציה. לוי-אבקסיס שימשה עד לפרישתה ממפלגתה בכנסת זו כחברה בוועדת הכספים ובוועדה לזכויות הילד. לאחר הודעתה על הפרישה הועברה לוועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הרפורמות. המשיכה לעמוד בראש השדולה לקידום שכירות ההוגנת ועומדת בראש השדולה לדיור, השדולה לצדק חלוקתי ושדולת הגיל הרך.

היא קידמה במהלך הכנסת ה-20 מספר נושאים:

• חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (שקיפות של החברות המשכנות מול הדיירים) של ח"כ דב חנין ושלה אושר במושב הזה.
• במהלך הדיונים על תקציב המדינה חשפה את כוונת משרדי האוצר והבריאות לבטל את מתן המענקים לרופאים מתמחים שעוברים לגור בפריפריה, מענקים עליהם סוכם בתום שביתת המתמחים הגדולה לפני מספר שנים. בעקבות התנגדויות לכך משרדי האוצר והבריאות חזרו בהם מהחלטתם וימשיכו להעביר מענקים בגובה 75 מיליון שקל מדי שנה לרופאים מתמחים בפריפריה.^{[דרוש מקור]} עוד חשיפה במהלך דיוני התקציב את כוונת משרד האוצר לבטל את התקצוב לפרויקט שיקום השכונות במסגרת תקציב המדינה 2015–2016. בעקבות התנגדויות לכך האוצר חזר בו מביטול התקציב ותקצב אותו בעשרות מיליוני שקלים.

בשנת 2015 זכתה בפרס אבירת איכות השלטון של התנועה למען איכות השלטון בקטגוריית הרשות המחוקקת. הפרס ניתן לה על תפקודה כמחוקקת, ובין היתר גם על עמדתה הייחודית מול הסיעה ויו"ר המפלגה בנושא מתווה הגז.

התנגדה לחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון.

התנגדה לביטול חזקת הגיל הרך ולהורות משותפת, ולאימוץ מסקנות ועדת שניט לשוויון מיגדרי בתשלום המזונות בין אבות לאמהות.

ב-19 במאי 2016 הודיעה על פרישתה ממפלגת ישראל ביתנו, בעקבות הצטרפותה לקואליציה, ולאחר שאביגדור ליברמן העדיף להביא למינויה של סופה לנדבר כשרה בממשלה, במקום את לוי-אבקסיס, שהייתה לפניה ברשימה לכנסת. בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה, נימקה את פרישתה: "האמנתי שהימים האחרונים סיפקו לנו הזדמנות אמיתית לקידום משמעותי של התחומים האלו (החברתיים), אך לצערי ההזדמנות שנקרתה כעת בפנינו כמפלגה העומדת לכניסה לממשלה, לא נוצלה בתחום החברתי בשום דרך." על אף הודעה על פרישתה מהמפלגה, נותרה לוי-אבקסיס באופן רשמי חלק מסיעת ישראל ביתנו בכנסת. במרץ 2017 אישרה ועדת הכנסת את בקשת סיעת ישראל ביתנו להכריז על לוי-אבקסיס כפורשת מהסיעה. בעקבות ההחלטה הודיעה לוי-אבקסיס כי היא אינה פורשת מחברותה בכנסת וממשיכה לכהן כחברת כנסת יחידה ללא זכויות של סיעה, שעמה היא מתכוונת להתמודד בבחירות הבאות.

מפלגת גשר

ב-6 במרץ 2018 הכריזה על הקמת מפלגה חדשה בראשותה. ב-25 בדצמבר 2018 לאחר ההחלטה לפזר את הכנסת, הקימה אבקסיס את מפלגת גשר, ששמה לקוח משם המפלגה שהקים אביה בשנת 1992. המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת העשרים ואחת, אך הצליחה לזכות רק ב-74,701 קולות (1.73 אחוז מהקולות הכשרים) ולא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיעה לוי-אבקסיס ב-18 ביולי 2019 כי מפלגתה תרוץ ביחד עם מפלגת העבודה בבחירות. היא הוצבה במקום השני ברשימת העבודה-גשר, ונבחרה לכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, הוגשה רשימה לכנסת הכוללת בתוכה את מפלגת העבודה, מפלגת מרצ ומפלגת גשר. לוי אבקסיס הוצבה במקום השני ברשימה זו ונבחרה לכנסת. עם היוודע תוצאות הבחירות, הודיעה לוי-אבקסיס כי לא תתמוך בממשלה הנשענת על תמיכת בל"ד והרשימה המשותפת וכי אינה רואה עצמה מחויבת לשותפות עם מרצ, ועם התפשטות מגפת הקורונה קראה לממשלת אחדות. ב-23 במרץ התפלגה מפלגת גשר לסיעה עצמאית.

ב-14 במאי 2020, גשר חתמה על הסכם קואליציוני עם הליכוד, ובמסגרתו תמונה לוי אבקסיס לשרה לחיזוק וקידום קהילתי בממשלה ה-35. היא החלה לכהן בתפקיד ב-17 במאי 2020.

חיים אישיים

לוי-אבקסיס נשואה לליאור אבקסיס ולהם ארבעה ילדים, שהצעיר בהם נולד בעת כהונתה כח"כית.

היא מתגוררת בשכונת שלפים, הנמצאת בתחום הקיבוצים רשפים ושלוחות שבמועצה האזורית עמק המעיינות.

לקריאה נוספת

• יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמ' 184 - 192.

קישורים חיצוניים

• אורלי לוי-אבקסיס, באתר הכנסת
• אורלי לוי-אבקסיס, ברשת החברתית פייסבוק
• אורלי לוי-אבקסיס, ברשת החברתית טוויטר
• אורלי לוי-אבקסיס, ברשת החברתית אינסטגרם
• אורלי לוי-אבקסיס, באתר כנסת פתוחה
• כרטיס ביקור – אורלי לוי-אבקסיס, בערוץ כנסת באתר יוטיוב
• אורלי לוי-אבקסיס, באתר "ישראל ביתנו"
• אסתי אהרונוביץ', לא דוגמנית. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס פועלת לצמצום המצוקה החברתית, באתר הארץ, 2 ביולי 2010
• ריאיון עם ח"כ אורלי לוי-אבקסיס בתוכנית "שיחת נפש" עם פרופסור יורם יובל
• אמילי עמרוסי, ‏אני לא אהיה שרה, באתר ישראל היום, 24 בדצמבר 2010
• אראלה טהרלב בן-שחר, ח"כ אורלי לוי: אני שומרת שבת בשביל הבריאות, באתר ynet, 4 בספטמבר 2011
• אילן רבינוביץ', ‏ח"כ אורלי לוי-אבקסיס: ניפצתי את הסטריאוטיפ של דוד לוי, באתר גלובס, 6 בפברואר 2013
• בן שני, ‏"אנשים בלילה" עם אורלי לוי, באתר iCast‏, 13 בפברואר 2013
• אהרל'ה ויסברג, ‏אורלי לוי־אבקסיס: לא באתי להיות בובה, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013
• דוד בן בסט מראיין את אורלי לוי-אבקסיס, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏18 ביולי 2014
• ריקי רט, מקור ראשון, "הזוגות הצעירים צריכים לתבוע את לפיד", באתר nrg‏, 27 בפברואר 2015
• ניר גונטז', להוציא להורג זה קצת דאעש, לא? "בוא לא נהיה תמימים. מה זה 'סיכול ממוקד'?", באתר הארץ, 16 ביולי 2015
• רויטל עמירן, ‏ח"כ לוי אבקסיס: "אם אני נחשבת ‘טראבל־מייקרית’, זו מחמאה עבורי", באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2017
• מרב בטיטו, ‏"בליכוד של היום, ספק אם מנחם בגין עצמו היה אפילו נכנס לעשירייה השלישית", באתר "ידיעות אחרונות", 23 במרץ 2018
• טל שניידר, ‏עלייתה ועלייתה של אורלי לוי-אבקסיס: מה הציבור באמת יודע?, באתר גלובס, 20 באפריל 2018
• רוית הכט, מדיניות העמימות: כך הפכה אורלי לוי אבקסיס לטרנד הלוהט של מצביעי המרכז־שמאל, באתר הארץ, 4 במאי 2018
• מורן שפיצר, ‏"כשפוליטיקאים מריחים חולשה הם יכולים להיות אכזריים" אורלי לוי סוגרת חשבון עם ליברמן וכחלון ומדברת בפתיחות על אבא, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2018
• חגי עמית ושוקי שדה, אורלי לוי־אבקסיס - לוחמת חברתית או "בלון שהתקשורת ניפחה"?, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2019
• איתי אילנאי, ‏לבד על הגשר, באתר "ידיעות אחרונות", 14 בפברואר 2019
• יובל קרני, ‏"איחוד עם מרצ זה הפסד בטוח. בחרנו בסיכוי לשנות", באתר "ידיעות אחרונות", 25 ביולי 2019
• יפעת ארליך, ‏"לא אמליץ לנשיא על גנץ. וגם לא על נתניהו", באתר "ידיעות אחרונות", 12 במרץ 2020