משה ארם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה ארם
Moshe erem.jpeg
משה ארם, 1955
לידה 7 באוגוסט 1896
אלול ה'תרנ"ו
ליאדי, האימפריה הרוסית
פטירה 14 באוקטובר 1978 (בגיל 82)
תשרי ה'תשל"ט
ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1924
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה המכון הפסיכונוירולוגי בפטרוגרד, אוניברסיטת מוסקבה
עיסוק פוליטיקאי, חבר איגוד מקצועי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפ"ם עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, המערך, מפלגת העבודה הישראלית
חבר הכנסת
14 בפברואר 194930 בנובמבר 1959
(10 שנים)
כנסות 1 - 3
4 במאי 196517 בנובמבר 1969
(4 שנים ו-28 שבועות)
כנסות 5 - 6
יו"ר ועדת השירותים הציבוריים ה-4
15 באוגוסט 195530 בנובמבר 1959
(4 שנים ו-15 שבועות)
יו"ר ועדת העבודה ה-4
22 בנובמבר 196517 בנובמבר 1969
(4 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה אֶרֶםכתיב יידי: ערעם; (במקור: לפי אתר הכנסת קזנובסקי ולפי תדהר קזרנובסקי); 7 באוגוסט 189614 באוקטובר 1978) ממנהיגי פועלי ציון שמאל מיום ייסודה, חבר כנסת מטעם מפ"ם ואחרי התפלגות מפ"ם, ח"כ מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארם נולד בליאדי שבדרום מזרח בלארוס, שנכללה אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית. למד בחדר מתוקן, לאחריו בגימנסיה היהודית בהומל הסמוכה (19121916). משם עבר ללמוד במכון הפסיכונוירולוגי בפטרוגרד (סנקט פטרבורג), ולאחר שנתיים, בשנת 1918, עבר למוסקבה, והחל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. ב-1919 נאלץ לברוח לליטא, שם לימד בבית ספר בקובנה. ב-1921 גורש מליטא. שהה בגרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1924.

השתקע בתל אביב והמשיך בעסקנות פוליטית. היה חבר מועצת פועלי יפו ותל אביב בין השנים 19241935. ב-1926 נבחר גם למועצת עיריית תל אביב.

בין תפקידיו לפני קום המדינה, היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ומנהל מחלקת הגיוס ומחלקת החיילים המשוחררים.

כיהן החל מהכנסת הראשונה, היה חבר בוועדות שונות וליווה את מפלגתו במהלך הפיצולים והאיחודים הפוליטיים.

בשנת תשל"ז-1977 הוכר כ"יקיר העיר" תל אביב. נפטר בישראל ב-14 באוקטובר 1978.

רחוב בשכונת רביבים בצפון תל אביב נקרא על-שמו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעד או נגד ההסכם: עם הפשיזם הריביזיוניסטי? כיצד חייב כל פועל להצביע במשאל ההסתדרותי, תל אביב: דפוס "ארץ", [תרצ"ה].
  • בסערת הוויכוח על הדרך לשלום, [תל אביב]: המכון ע"ש ע' רינגלבלום, [תשל"א].
  • משנתו של בורוכוב במבחן תקופתנו, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תשל"ג-1973.
  • בסערת הזמן: קובץ מאמרים, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תשנ"ה-1995.

כתביו ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • די בלוטיקע לערע פון די פאלעסטינער געשעענישען, ורשה: נייע קולטור, 1929.
  • פראנט קעגן פראנט: צום ועלט-קאנגרעס פארן ארבעטנדיקן ארץ-ישראל, ורשה: נייע-קולטור, 1930.
  • דער ציוניזם פארן אינטערנאציאנאלן עקזאמען, [גרמניה]: נייוועלט, 1947.
  • דער ציוניזם פארן אינטערנאציאנאלן פארום, תל אביב: פארבאנדס-ביורא פון אלוועלטלעכן יידישן ארבעטער-פארבאנד פועלי ציון לינקע, 1947.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נ' לנין וג' זינובייב, המלחמה והסוציאליזם (תרגם: מ' ערעם), תל אביב: פטיש, 1932.
  • המדע והדת: על פי י’ קטקוביץ (עובד מרוסית על ידי מ ערעם), תל אביב: פטיש, 1932.
  • י פרייליך, מצדה ורומי (תרגם: ועריכה מ' ארם), תל אביב: י"ל פרץ, 1962.
  • יעקב פאט, הענעך (תירגום מיידיש: משה ארם), תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תשל"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]