מרדכי רבינזון
 | |
| לידה |
12 ביולי 1877 נבהרדק, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
16 במרץ 1953 (בגיל 75) |
  | |
מרדכי רבינזון (ב' באב תרל"ז, 12 ביולי 1877 - כ"ט באדר תשי"ג, 16 במרץ 1953), היה תלמיד חכם, סופר, מסאי, ומבקר ספרות עברית.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-1877 בנובוגרודוק, פלך מינסק. למד בישיבות סלובודקה וטלז והוסמך לרבנות. למד באוניברסיטת ברן ובסורבון, והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1907. משנת 1897, פרסם מסות ב"הצפירה", היה בין המשתתפים הקבועים ברשימות, פיליטונים ומאמרים בענייני יהדות, ומחבר מאמרים ראשיים. השתתף ב"הזמן", ובמערכת "תושיה" של בן אביגדור. ב-1912 מונה כרב מטעם בבוברויסק. בשנות מלחמת העולם הראשונה שהה באוקראינה. ב-1925 עלה לארץ ישראל, ובשנים 1930־1947 ניהל את "ספריית ירושלים" של בני ברית. בא"י המשיך לפרסם רשימות ומסות על סופרים וספרים. בשנותיו האחרונות התפרנס מתרגום ועריכה (ספר זיכרון רדושקוביץ).
ספרו "ספרותנו החדשה", על תולדות הספרות העברית החדשה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, זכה להצלחה רבה, ויצא לאור בכמה מהדורות. אלפי מסותיו מפוזרות ב"הזמן", "הצפירה", "השילוח", "המליץ", "התקופה", "הארץ", "העולם", "מאזנים", "גליונות", "בצרון", "דואר היום", ועוד. מקצת ממסותיו כונסו לספרו "דיוקנאות מסופרי הדור" (תרצ"ב).
לפי חיים תורן, מרדכי רבינזון היה משומרי הספרות העברית הנאמנים, והקו האופייני המציין את אישיותו ואת דרכו בביקורת הספרות הוא: יושר-לב, כנות, מצפון, וראייה מעמיקה[1].
"ספרותנו החדשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "ספרותנו החדשה" כולל מונוגרפיות על תולדות הסופרים העבריים החל מאברהם מאפו ועד למרדכי זאב פיארברג, תוכן יצירתם, והשקפה ביקורתית על תכונתם וערכם. להבדיל מפישל לחובר שהחל את הספרות העברית החדשה ברמח"ל, ויוסף קלוזנר שהחל את הספרות העברית החדשה בנפתלי הרץ ויזל, רבינזון סבר שספרות יפה ראויה התפתחה בעברית רק במחצית השנייה של המאה ה-19, ולפיכך החל את ספרו באברהם מאפו. רבינזון התאים לכל משורר וסופר סוגה ספרותית המאפיינת אותו, והסביר מה תכונתו הכללית:[2]
| הסופר/משורר | סוגה ספרותית | תכונתו הכללית |
|---|---|---|
| אברהם מאפו | רומן מקורי | אוהב נלהב של יופי, שדמיונו פיוטי, ומטרתו להפיץ דעת והשכלה, ובמיוחד צחות ומליצה המזככים את הלב ומרוממים את המחשבה |
| מיכה יוסף לבנזון | שירה לירית | השתפכות-נפש רגעית המביעה רגשות שמחה או עצב, המצטיינים במרץ ובעומק |
| יהודה ליב גורדון | סטירה | לוחם בעד הפצת ההשכלה בין היהודים, נגד הבטלנים הנבערים שאינם מפיקים תועלת מן החיים, והחמסנים העושים סחורה בתמימותם של אחרים |
| פרץ סמולנסקין | רומן ריאליסטי | הסתכלות רחבה, סובייקטיבית ופובליציסטית, על בני־ישיבה שנתפקרו על ידי ההשכלה |
| משה ליב ליליינבלום | פובליציסטיקה | תביעת החיים החומריים וסיפוק צורכיהם |
| ראובן אשר ברודס | רומן טבעי | להוכיח את חשיבותה של היהדות הליברלית, המתונה והנאורה, המצרפת יחד את רוח המסורה עם מנעמי התרבות האירופאית והמחשבות החדשות |
| מרדכי דוד ברנדשטטר | נובלה הומוריסטית | לגלוג רומנטי ומבודח מתוך טוב-לב |
| מרדכי צבי מאנה | שירת טבע | עולמו הוא יפי הצבעים וההרמוניה שבטבע וכל הדרו, ושירתו הלירית מצטיינת ברוך ובתמימות |
| מנדלי מוכר ספרים | תיאור טבעי ציורי | מטפל בפסיכולוגיה של הציבור הישראלי, תוך הסתכלות נכונה ועמוקה לתוך הנפש הציבורית, ומתאר את עם ישראל כקבצן גדול, המחזר לפרקים על הפתחים ומתקיים בנס |
| אחד העם | מאמרים בסגנון מדויק | אידיאליסט, שקיום היהדות יקר לו מכל, המבקש בתנועה הלאומית החדשה מקור תחייה רוחני |
| חיים נחמן ביאליק | שירה לאומית | שירת-הגלות הקובלת על צרות העם או על חיי היחיד הכלים בתוהו |
| יהודה שטיינברג | רשימה פסיכולוגית | תיאור מצב רוחם של גיבורי סיפוריו ברגע ידוע אחד בחייהם, ואת הרשמים שעברו עליהם במצב ההוא |
| מרדכי זאב פיארברג | סיפור | התקוממות על החינוך הקשה של הדור הישן, תוך קליטת רוח-השירה הנוגה השורה בסביבתו של הנער היהודי, המחונך בדרכי הדור הישן |
הספר נחשב לספר הלימוד הראשון לספרות העברית החדשה, ובישר את הספרים היסודיים והמקיפים של לחובר וקלוזנר.
"דיוקנאות מסופרי הדור"[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "דיוקנאות מסופרי הדור", הכתוב מתוך גישה ביקורתית מקורית ונועזת יותר[1], הוא קובץ מסות על עשרים ואחד ממשוררי וסופרי הדור הראשון לתחייה, דור תוסס ומסובך, הורס ובונה, שיוצריו הגו עם הציבור ברגש עז ורוטט ובצורה הרבה יותר אמנותית מאבות הטיפוס שלהם, לאחר שתור הקלסיות כבר עבר עם שלימות האמון ופשטות החיים.
שמות המסות שבספר: חיים נחמן ביאליק: משורר המסורה, שאול טשרניחובסקי: השירה הפיזיולוגית, ש. בן-ציון: קץ התקופה, אהרן אברהם קבק: רומן ה"פלירט", יצחק דב ברקוביץ: התלישות הסוציאלית, ג. שופמן: הרשימה הפסיכולוגית, יעקב שטיינברג: הסיפור האימפרסיוניסטי, יעקב כהן: השירה האינטימית, ז. שניאור: שירת התעיה, דב קמחי: הדגנרציה והגאולה, א. ראובני: מהווי המולדת, יהודה בורלא: המזרח המתעורר, דוד שמעונוביץ: נדודים, אורי צבי גרינברג: המהפכה העברית, ש. י. עגנון: סיפורי יראים, אביגדור המאירי: סיפורי מלחמה, דבורה בארון: מן העיירה הליטאית, אלישבע: מארץ הסובייטים, אשר ברש: גליציה, ש. צמח: היהודי החדש, משה סמילנסקי: החלוציות.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העתיד הפרטי והעתיד הלאומי ביהדות, אודסה: אחיאסף, תרס“ז–תרס”ח.
- המיסטיציסמוס בתלמוד, אודסה: אחיאסף, תרס“ח.
- ספרותנו החדשה: תולדות ספרותנו העברית החדשה, וילנה: הוצאת רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרע"ג.
- דיוקנאות מסופרי הדור: מסות, ירושלים: דפוס הסולל, תרצ"ב.
- ספרותנו היפה: מביאליק ועד ימינו, אחיאסף, תש"ד - תש"ז (עם חיים תורן)[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי רבינזון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מרדכי רבינזון - דף יוצר, באתר פרויקט בן יהודה
- חיים תורן, עם יובלו השבעים של ד"ר מרדכי רבינזון, העולם, 31 ביולי 1947
- חיים תורן, לזכר נעדרים - ד"ר מרדכי רבינזון, דבר, 29 במרץ 1953
- ח. י. קצנלסון, רשימות ביבליוגרפיות, העולם, 7 באוגוסט 1913 (ביקורת הספר "ספרותנו החדשה")
- בן-שלמה, ביבליוגרפיה, האחדות, 27 בפברואר 1914 (ביקורת הספר "ספרותנו החדשה")
- א. היימאן, דיוקנאות מסופרי הדור (מסות) מאת מ. רבינזון, עולמנו (קובנה), 20 במאי 1932
- מידע על מרדכי רבינזון בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 חיים תורן, עם יובלו השבעים של ד"ר מרדכי רבינזון, העולם מ"ג, 31 ביולי 1947, עמ' 569
- ^ מרדכי רבינזון, ספרותנו החדשה: תולדות ספרותנו העברית החדשה, וילנה: רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרפ"א
- ^ כולל תולדות מפורטות, דברי הערכה מקיפים, ביבליוגרפיה, ופרקי יצירה נבחרים בשלושה כרכים: מביאליק עד שמעוני, משניאור עד שוהם, מאורי צבי גרינברג עד שמשון מלצר.