מרדכי צבי מאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי צבי מאנה
Mordechai Zvi Mane. M. Garfein.jpg
לידה 5 במאי 1859
רדשקוביצ'י, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוקטובר 1886 (בגיל 27)
רדשקוביצ'י, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אמן, סופר, משורר, היסטוריון אמנות, מומחה ספרות, צייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
"כל כתבי מרדכי צבי מאנע", 1897, הוצאת תושיה ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 412

מרדכי צבי מאנה (18591886) היה משורר, צייר, ומסאי עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה רדשקוביצ'י שברוסיה הלבנה. אביו היה מלמד וחורט מצבות עני. למד תורה וגמרא וכתב עברי מאביו, ובמהירה הבין גמרא בלי עזרת מורה. מגיל קטן הירבה לצייר. בשנת תרל"ב (1862), בהיותו בן שלוש-עשרה, נשלח ללמוד בישיבת "שואבי המים" שבמינסק. בשנת תרל"ו שב לעיר מולדתו, וכעבור שנה התקבל לישיבת ר' מיילא שבוילנה. בחשאי החל ללמוד גם בבית-ספר לציירים. כעבור שנתיים, משהצליח להתפרנס מאמנותו, עזב את הישיבה. בקיץ תר"ם (1880) גמר את בית הספר לציור בהצטיינות. באותה שנה התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות בפטרבורג. בחורף תרמ"א חיבר את המחזה "תקוה לאובד", יצירתו הלירית הגדולה, אותה לא סיים. באביב תרמ"ג הצליח במבחן וקיבל מדליית כסף לאות הצטיינות. בקיץ שב לעיר הולדתו, ומשם נסע לורשה, בה התוודע לעורכי "הצפירה", iחל לפרסם מאמרים על ציור ויופי בכינוי הספרותי המצי"ר ("הבחור מרדכי צבי יליד ראדושקביץ"). מששב לפטרבורג כדי לסיים את לימודיו באקדמיה, נתקרר וחלה בשחפת. מאנה חזר לעיר מולדתו, שם נפטר ממחלתו בגיל עשרים ושבע.

בסוף ימיו חיבר את שירו המפורסם ביותר, "משאת נפשי", שבו הביע את כיסופיו לארץ ישראל, בה קיווה למצוא מרפא לגוף ולנפש:

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה
עַד לִקְצוֹת שָׁמַיִם
זִיו חַכְלִילִי הֻצַּק שָׁמָּה
תַּאֲוָה לָעֵינַיִם.
סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר,
עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם
יוֹשֵׁב לוֹ הַמְּשׁוֹרֵר.

...

השיר היה בזמנו אחד הנפוצים ביותר בפי העם היהודי. לאה גולדברג, למשל, מצטטת בית ממנו ברומן פרי עטה והוא האור. השיר הושמע על ידי שמעון בר במופע "אנו נהיה הראשונים" (1963) וכן בביצוע תזמורתי, שניהם בעיבודו של ד"ר חנן וינטרניץ. הלחן היווה רקע פתיחה מוזיקלי לתוכניות "שרתי לך ארצי" בעריכתם של אליהו הכהן ודן אלמגור, ששודרו בטלוויזיה בשנות השבעים.

בשנת 1995 עיבד את השיר גיל אלדמע.[1]

שירת מאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב אריה לייב שיינהויז: "הוא היה צייר-פלא ומשורר עני וכואב, קרוב אל הטבע, קצר ימים ושבע רוגז... וכל אשר כתב לא היה לשם כתב ומכתב ולשם שיחה נאה בלבד, כי בנוח עליו הרוח! כאדם בעל נפש ובעל רגש מצא חזון בכל מקרה ימיו. ממקור חייו שאב כל רעיון, כל הגה, וממח עצמותיו שיריו ישוקו. וכמו שהיה חכם בעל נסיון היה גם גלוי עיניים במראות התולדה, וכל שיריו אשר כתב הכינם גם חקרם בהלך נפש ובמראה עיניים גם יחד".[2]

כתב מרדכי רבינזון: "שירתו של מאנה היא לירית, כאותה של מיכ"ל, וכמעט כולה נובעת מחייו הפרטיים של המשורר. אולם רגשותיו של מאנה מצטיינים לא ברגש ולא בעומק, כאותם של מיכ"ל, אלא ברוך ותמימות... עולמו הוא יפי הצבעים וההרמוניה... הוא המשורר הראשון בספרותנו החדשה שידע להעריך כראוי את היופי הפלסטי של מראות התולדה. אולם הוא מתפעל רק מן המראות הכלליים של הטבע, ואינו מתבונן לשרטוטים הדקים והנקודות המיוחדות המפליאות את לבו".[3]

כתב יעקב פיכמן: "מתוך כל שיריו, מאמריו ומכתביו של מאנה נשקף אלינו משורר אידילי, משורר אשר גלי דמיונו הזכים זורמים לאטם, משורר צמא למראות הטבע ולשלוות האושר ולטוהר החיים. שפוני העושר אשר בכל נפש מתקוממת, מבקשת, אשר קרעיה יעופו אל כל רוח, - אין כאן. מאנה לא היה משורר גדול, אך במעט אשר השאיר אחריו עוממים ניצוצות חמים ונוצצת הדמעה הזכה. הוא היה משורר אמתי. לולא השאיר לנו רק את שירו 'משאת נפשי', זו תפילת חייו האחרונה, שמתוכה נפרד מעלינו, היינו זוכרים תמיד באהבה ובגעגועים את המשורר הנחמד הזה, שנולד לנו לנוגה השחר הראשון."[4]

המסות של מאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריץ אופנהיים, שוב איש חיל יהודי מצבא המתנדבים לבית אבותיו כתום המלחמה (1833-4)

המסות של מאנה מצטיינות בבהירות מחשבה, בחכמת לב, ובסגנון נעים. מסותיו האחרונות גם עטורות בשירים יפים. דבריו על שירה ועל אמנות עולים על כל מה שנכתב קודם לכן בלשון העברית. גם כיום אפשר למצוא בכלל מסותיו פנינים למכביר. להלן רשימת המסות של מאנה:

  • חכמת הציור בכלל ובין עמנו בפרט
  • על דבר האהבה
  • על דבר הזכרונות
  • תכלית החכמות היפות ותעודתן
  • הכרח הלמודים לצייר-חרש ולבעל כשרון בכלל
  • הצייר היהודי אפפענהיים
  • האדם מכונה או לא?
  • הרהורים רעים
  • על חכמת השיר והמליצה
  • העיניים וחכמת הפרצוף
  • מבט העין וחכמת הפרצוף
  • פרורים

לדוגמא, דברים שכתב על ציורו של מוריץ אופנהיים "שוב איש חיל יהודי מצבא המתנדבים לבית אבותיו כתום המלחמה":[2]

רעיון הציור הזה נעלה ונשגב מאד. הציור הזה הוא סמל דמות השלום השורר בין הדור הישן והדור החדש, בין האמונה הטהורה והיהדות, ובין רגשי אהבת ארץ מולדת וחובת כל איש למלכו. מחזה הציור יתאר לפנינו את הבן השב ממלחמה לבית אבותיו, ביום השבת אחרי סעודת הצהרים. מרחוק נשאתהו האהבה אל אבותיו על כנפיה, ויחיש דרכו לבוא ליום הקדוש בזרועות הוריו, אשר חכו בכליון עינים רגע בואו. ליל השבת עבר בתוחלת ממושכה, גם בקר יום השבת חלף הלך לו ועקבות הבן האהוב עוד לא נודעו; אחרי סעודת הצהרים פתח האב הישיש גמרא להגות בה כדרכו תמיד, ופתאום הופיע הבן אשר המה מבקשים, והנה הוא יושב עתה לימין אביו המלא ששון, וישמיעם מכל אשר עבר עליו בימי עבודתו בצבא; הזקן יחבקהו ביד ימינו ושמאלו מונחת על הגמרא הפתוחה; אמו השיבה את נפשו במעדני יום השבת, ובאחזה בידה הקערה לשוב להביא לפניו מטעמים, תטה עוד אזן קשבת לקול בנה האהוב; אות הכבוד בתמונת שתי וערב המתנוסס על לבו, אשר זכה בו בהצותו את אויבי ארצו על שדה קטל, לא ישיב ימין אביו התם והישר ממנו; אחותו העלמה תחבק ראשו בזרועותיה, ופניה ינהרו משמחות וגיל, גם פני אחיו ואחותו הצעירים יצהלו מטוב לב; אחיו הצעיר יתבונן על החרב העומדת בירכתי הבית, ויפחד לגעת בה בקצות אצבעותיו. הציור מלא הוד ויופי עד כי לא תשבע כל עין ממנו. -

מאנה על השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי צבי מאנה, מתוך המסה "על חכמת השיר והמליצה"

מרדכי צבי מאנה היה משורר רומנטי הקרוב בהשקפתו וברוחו למשוררים הרומנטים גתה ופושקין. להלן פסקא של מאנה מתוך מאמרו הנעלה "על חכמת השיר והמליצה":[2]

רוח השיר והמליצה היא רוח החיים. המשורר לא יקח לו את חמר השושנה וגויתה לעשות מהם כַּוָנים למלאכת היופי והנעם, כי אם אל נשתה יביט: אל יפי שלל צבעיה ואל ריח ניחוחה, ומן החמר הצח הזה יברא הוא שושנה יפי-פיה העולה בערכה על שושנת הגנים. רוח השיר והמליצה היא הצחוק הנעים על שפת ילד, מבט עיניו הטהורות, ששונו וגיל לבבו התם; רוח השיר היא אֹדם הבושה על לחיי עלמה עדינה, זהר עיני העמוקות כים… צל עפעפיה וחשרת תלתליה, המית לבבה, צלצול נעים קולה, קסם מדברה, הדר מבנה גויתה וכל תנועותיה; רוח השיר היא אש עיני העלם המלא שפעת חיים, כחו ועוצם ידו, תשוקותיו הנמרצות ומעוף רוחו הכביר לחבר בזרועות אהבה את השמים ואת הארץ ולשתות לרויה מכוס החיים; רוח השיר היא מפעלי האיש, אשר לבו ראה הרבה חכמה ונסיון, שקט וטהר מבט עיניו, עז ותעצומות רוחו מול סערות החיים, מלחמתו עמהם ונצחונו; רוח השיר היא מבט עיני איש שיבה, המלאים אהבה ועמק הדמיון, שקט קולו היוצא מקירות לבו ובתי נפשו, צחוק אהבה המופיע על שפתותיו כשושנים נובלות; – רוח השיר היא שיר החיים, ויפי כל היצור אשר נחזהו רק לעתים רחוקות; רוח השיר היא רעד ורֹך התשוקות, המית וסער ההרגשות, ענג האהבה, נעם התוגה, שמחת מנצח תלאות וצרי הדמעות; רוח השיר היא תשוקת הנפש לעוף הלאה, הלאה… למקום עדן, למקום כל אֹשר, למקום חיי נשמות… היא תשוקה נצחית לחבק כל היצור בזרועות אהבה; היא עיני רוחו החוזות מחזה שדי בתבל ארצה, ההַרמָנִיָה אשר תשמענה אזנים בכל קצוי הארץ; היא מכתב אלהים החרות על כל התולדה; היא רוח-אל המתהלך בטבע. על ידה יופיעו שוכני ארץ כמלאכי מרום, ומלאכי אלהים יורדים משחקים ארצה, ויחדו ישקון עם שוכני בתי חומר; היא החיים האצורים בכל הפרחים, הצבעים ומנגינות בכל מפעלי התולדה והאנוש; רוח השיר היא הדופק של חיי התבל, היא דמם, אשם, אורם גם שמשם!

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של מרדכי צבי מאנה רחובות בתל אביב (מאנה), חיפה (תל-מאנה), רמת גן (המצי"ר), בשכונת טלביה בירושלים (מרדכי צבי מאנה) ובנתניה (מאנה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי רבינזון, שירת הטבע, בספרו: סַפרותנו החדשה, וילנה : הוצאת רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרע"ג.
  • יעקב פיכמן, מאנה, בספרו בבואות: דברי ביקורת, אודסה: מוריה 1919
  • אליהו הכהן, "משאת נפשו של המשורר המצייר", "עתמול", כרך א', חוברת 1, אפריל 1975
  • אבנר הולצמן, מרדכי צבי מאנה: המשורר כצייר. מהות: כתב-עת ליצירה יהודית, קובץ י"א (1994), עמ' 68־93

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי צבי מאנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך גיל אלדמע, "משאת נפשי", (עבוד), (זמר), משירי "חיבת ציון", לפי מקור זה הלחן עממי, (נושא ישן: משורר, נושא ישן: עופות, יונה, נושא ישן : הרכב מקהלה (ס.א.), נושא ישן : חיבת ציון) מרדכי צבי מאנה, 1862, מתוך ספר השירים לתלמיד ב', מפעל תרבות וחינוך, 1995, (עמוד 27)
  2. ^ 1 2 3 מרדכי צבי מאנע, כל כתבי מאנה, ורשה: תושיה, תרנ"ז (1897)
  3. ^ מרדכי רבינזון, ספרותנו החדשה, וילנה: רוזנקרנץ ושריפטוט, תרפ"ג
  4. ^ יעקב פיכמן, בבואות, אודסה: מוריה, 1919
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.