משתמש:Nadav M. Perlman/איין ראנד

}}

איין ראנד
Ayn Rand

אין תמונה חופשית
לידה	2 בפברואר 1905
פטירה	6 במרץ 1982 (בגיל 77)
זרם	אובייקטיביזם
תחומי עניין	מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, פילוסופיה פוליטית, אסתטיקה
הושפע מ	אריסטו, פרידריך ניטשה
השפיע על	ג'ף בזוס, קלינט איסטווד, אלן גרינספן, ג'ימי וויילס, משה קרוי

איין ראנד כסופרת

שם לידה	אליסה זינובייבנה רוזנבאום
שפות היצירה	אנגלית
תחום כתיבה	סיפורת, עיון
סוגה	רומן, דיסטופיה
זרם ספרותי	רומנטיציזם
יצירות בולטות	כמעיין המתגבר, מרד הנפילים
הושפע מ	ויקטור הוגו, פיודור דוסטויבסקי

איין ראנד (באנגלית: Ayn Rand;‏ 2 בפברואר 1905, סנט פטרבורג, האימפריה הרוסית – 6 במרץ 1982, ניו יורק, ארצות הברית) הייתה סופרת ופילוסופית אמריקאית-יהודייה, שזכתה לפרסום בזכות ספריה "מרד הנפילים", "אנו החיים" ו"כמעיין המתגבר", ובזכות פילוסופיית האובייקטיביזם שלה.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים ברוסיה

נולדה בשם אליסה זינובייבנה רוזנבאום (ברוסית: Алиса Зиновьевна Розенбаум), בת למשפחה יהודית בסנקט פטרבורג בירת האימפריה הרוסית. אביה, זינובי זכרוביץ' (פרונץ) רוזנבאום, היה רוקח מצליח, וראנד הצעירה חשה אליו קרבה אינטלקטואלית והערצה. אמה, שעבדה לפרנסתה במשרד שידוכים, ראתה את עצמה כאינטלקטואלית, ושיננה באוזני ראנד הצעירה כי גידול ילדים הוא "חובה שנואה".

מילדות העדיפה ראנד, בניגוד לאחיותיה נטליה ונורה, מגזינים לנערים שהיו רוויים בסיפורי גבורה והרפתקאות. קירה, שמה של גיבורת הרומן "אנו החיים" שכתבה מאוחר יותר, היא גרסה נשית של "סיירוס", אחד מגיבורי אותם סיפורי מגזינים. התלהבות גדולה אף יותר עוררו בה סרטי הראינוע, ובמיוחד סרטים הוליוודיים.

בעקבות המהפכה הקומוניסטית בשנת 1917 הופקעו נכסיו של אביה, ומצבה הכלכלי של משפחת רוזנבאום הידרדר במהירות. שינוי זה בגורל משפחתה, כמו גם מצבה של רוסיה אחרי המהפכה, עמדו בשורש עוינותה ארוכת השנים לקומוניזם. משפחת רוזנבאום נמלטה לחצי האי קרים, שבו החזיקו כוחות הלבנים ברוסיה, ונותרה שם עד שנת 1921. בזמן שהותה שם, קראה ראנד לראשונה את ספריו של ויקטור הוגו ואת "סיראנו דה ברז'ראק" של אדמון רוסטאן. הוגו, במיוחד, הותיר בה רושם בל יימחה, וספריו נחשבו אצלה כל חייה לדגם אידאלי של כתיבה ספרותית.

כאשר הסתיימה מלחמת האזרחים ברוסיה בניצחונם הסופי של הבולשביקים, שבה משפחת רוזנבאום לסנקט פטרבורג (עתה, פטרוגרד) וראנד החלה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת פטרוגרד. במהלך לימודי הפילוסופיה שלה למדה ראנד לראשונה על הפילוסופיה של אפלטון ואריסטו — הראשון הפך למושא תיעוב מתמשך, כאבי תורת הקולקטיביזם, והאחרון היה לפילוסוף היחידי שלו רחשה ראנד הערצה וכבוד. רושם עמוק עוד יותר, אף כי קצר ימים, הותירה אצלה הפילוסופיה של פרידריך ניטשה ובמיוחד "כה אמר זרתוסטרא" שלו.

שני אירועים הותירו בראנד רושם מיוחד במהלך שנות לימודיה: הראשון היה ההיתר שניתן לאביה לפתוח מחדש בית מרקחת, במסגרת תוכנית הנא"פ; כעבור שנה, הולאם שוב בית המרקחת, כמו בתי מרקחת אחרים. ראנד סברה כי העילה היחידה למתן ההיתר מלכתחילה הייתה לאפשר לאנשים כאביה ליצור את ההכנסות שאותן ניתן יהיה לבזוז מאוחר יותר. אירוע שני היה הטיהורים באוניברסיטה. בשנה הראשונה ללימודיה פעלו בקמפוס סטודנטים קומוניסטים ואנטי-קומוניסטים. רוב הסטודנטים נתנו את קולותיהם לאנטי-קומוניסטים. בשנה השנייה החלו טיהורים, וכל הסטודנטים האנטי-קומוניסטים המוצהרים הוצאו להורג או נכלאו.

חיים בארצות הברית

עם תום לימודיה בשנת 1924 החלה ראנד לעבוד כמדריכת מטיילים בארמונות הצאר. זמן קצר אחרי כן, ב-1925, זכתה באשרה לביקור אצל קרובי משפחתה, משפחת פורטנוי, בארצות הברית. במסיבת הפרידה שלה לחש לה אחד מקרובי משפחתה: "אם ישאלו אותך באמריקה, ספרי להם שרוסיה היא בית קברות אחד גדול, וכולנו גוועים כאן לאטנו." ראנד הגיעה לארצות הברית בפברואר 1926 וכפי שתכננה מראש החליטה לא לשוב לברית המועצות לעולם. בתקופה זו אימצה לעצמה שם חדש, איין ראנד (בשם ראנד בחרה עוד בהיותה ברוסיה, כקיצור לשמה המקורי).

זמן קצר אחרי המעבר לארצות הברית נסעה ראנד להוליווד וניסתה להשתלב בתעשיית הסרטים שם. עבודה ראשונה קיבלה בזכות היכרות אקראית עם הבמאי ססיל ב. דה-מיל שביים אז את הסרט "מלך המלכים". ראנד שימשה כניצבת בסרט, ואחר–כך קיבלה בהשתדלותו של דה-מיל משרה של תסריטאית זוטרה באולפניו. על הסט בסרט פגשה ראנד גם שחקן צעיר בשם פרנק אוקונור והתאהבה בו. השניים נישאו ב-15 באפריל 1929, זמן קצר לפני שפג תוקף אשרת השהייה שלה.

"אנו החיים" ו"כמעיין המתגבר"

ערכים מורחבים – אנו החיים, כמעיין המתגבר

לאחר שדה-מיל נאלץ לסגור את אולפנו בשנת 1929, נשכרה ראנד כפקידת תיוק במחלקת הלבוש של RKO והפכה לראש המחלקה שנה אחרי כן. באותה תקופה החלה ראנד לכתוב את הרומן הראשון שלה, "אנו החיים" (במקור, "חתום"), ולאחר שהצליחה למכור אחד מסיפוריה לאולפני יוניברסל נטשה את עבודתה ב-RKO והתמסרה לכתיבה.

הצלחתה המשמעותית הראשונה ככותבת הייתה במחזה "ליל ה-16 בינואר", שהתבסס באופן רופף על סיפור חייו של איל הגפרורים השוודי איוואר קרוגר. המחזה גם הוסרט מאוחר יותר (1941). ראנד פרסמה את "אנו החיים", שלא זכה להד של ממש. הספר תיאר, בנימה אוטוביוגרפית בולטת, את קורותיה של קירה, צעירה הנאבקת בעריצות הסובייטית בשנים הראשונות אחרי המהפכה הקומוניסטית, ושני הגברים בחייה - ליאו, אינטלקטואל המתנגד גם הוא למשטר ואנדרי, פעיל בכיר במפלגה הקומוניסטית. בעוד הספר כתוב בנימה של שנאה ותיעוב בולט למשטר הקומוניסטי, אנדרי כאדם הוא דמות חיובית המעוררת הזדהות, אשר כנותו אינה מוטלת בספק - כולל בקטעים המתארים את לחימתו בגבורה והקרבה רבה בשורות הצבא האדום במלחמת האזרחים.

בלי רשותה וללא ידיעתה של ראנד, עובד הספר לסרט באיטליה של מלחמת העולם השנייה תחת השם "אנו החיים" (Noi Vivi) או "להתראות קירה!" (Addio Kira!) - אולם לאחר זמן מה אסר המשטר הפאשיסטי את המשך הקרנתו לאחר שהתברר כי המסר העולה ממנו עשוי להיות מכוון כלפי כל משטר עריצות ולא רק זה הקומוניסטי. גרסה מעודכנת באישורה יצאה בשנת 1986.

הנובלה "המנון" שכתבה בשנת 1937 פורסמה רק באנגליה בשנת 1938, ואף היא לא זכתה להצלחה משמעותית. הספר היה דיסטופיה של חברה טוטליטרית שבה מושלת אידאולוגיה קולקטיביסטית קיצונית, והמילה "אני" אינה קיימת בה.

במקביל המשיכה ראנד לעבוד כתסריטאית. היא כתבה את התסריט ל"ואז את באת" שהפך לסרט בבימויו של ג'ון פארו (אביה של מיה פארו) ובכיכובו של רוברט קמינגס, ו"מכתבי אהבה" בכיכובם של ג'וזף קוטון וג'ניפר ג'ונס - וריאציה חופשית על "סירנו דה ברז'רק" של רוסטאן.

בשנת 1938 החלה ראנד לכתוב את "כמעיין המתגבר" (שם מקורי, "חיים יד שנייה"). הספר פורש את סיפורו של האדריכל הווארד רוארק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב להתפשר על עבודתו ועל ערכיו. דמותו של רוארק שאבה השראה מסוימת מן האדריכל פרנק לויד רייט. הספר נדחה על ידי הוצאות ספרים רבות, אך הפך בסופו של דבר להצלחה גדולה, בעיקר בזכות המלצות "מפה לאוזן". בשנת 1949 הפך התסריט שכתבה ראנד ל"כמעיין המתגבר" לסרט בכיכובם של גרי קופר ופטרישיה ניל. הצלחתו העצומה של הספר העניקה לראנד פרסום והכנסות, ואפשרה לה להתמסר באופן בלעדי לכתיבה.

"מרד הנפילים" והתנועה האובייקטיביסטית

ערך מורחב – מרד הנפילים

ב-3 בספטמבר 1946 החלה ראנד לעבוד על רומן חדש בשם "השביתה" שלבסוף הפך לספר "מרד הנפילים", שבו ראתה את יצירתה האפית הגדולה. ראנד עמלה במשך 11 שנים על כתיבת הרומן, החובק כ-1,100 עמודים. במהלך כתיבתו, באוקטובר 1951, עברו ראנד ואוקונור להתגורר במנהטן, הממלאת מקום מרכזי ברומן. הרומן כלל תכנים מיניים, והוצאות הספרים באותה תקופה חששו להוציאו לאור.

בשנת 1947 העידה ראנד כעדה ידידותית בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי אמריקאית. עדותה כללה בעיקר ניתוח של הסרט "שירה של רוסיה" משנת 1943. אף שרבים האמינו כי ראנד חשפה שמות של חברי המפלגה הקומוניסטית בארצות הברית,^{[דרוש מקור]} ובכך הביאה לנידוים, עדותה לא כללה למעשה דבר מלבד הערות ביחס לפער שבין המציאות בברית המועצות לבין התיאור שלה בסרט.

זמן קצר לפני כן, בסוף שנת 1950, קיבלה ראנד מכתב ממעריץ, סטודנט לפסיכולוגיה וקומוניסט לשעבר בן 19 - נתנאל בלומנטל, שמאוחר יותר שינה את שמו לנתניאל ברנדן. בין השניים נוצר קשר אמיץ, והם חברו לקבוצה שעמה נמנו גם אשתו ברברה ברנדן, אלן גרינספן, לאונרד פייקוף, הארי ואיליין קלברמן, ג'ואן ואלן בלומנטל ואחרים — כולם קרובי משפחה או מקורבים דרך נישואין לזוג ברנדן. כך החלה הקבוצה להתגבש סביבה וסביב הפילוסופיה שלה.

ראנד סייעה לברנדן להקים את "מכון נתניאל ברנדן" לקידום הפילוסופיה האובייקטיביסטית שלה, ויחסיה עם הצעיר הפכו לקשר רומנטי ב-1953. הרומן התקיים בידיעתם של בני זוגם ונמשך עד שנת 1958. בני הזוג ברנדן התגרשו, והקשר בין ראנד לצעיר נשמר עוד כעשור.

"מרד הנפילים" (באנגלית, "אטלס התנער ממשאו") פורסם בשנת 1957 והפך מיד לרב מכר. הספר בנוי כסיפור תעלומה בלשי המשולב בדיסטופיה, ומציג את מצב העולם אילו פרשו ממנו אילי ההון, התעשייה וההגות. חלק ניכר מזמנה - למעלה משנתיים - הקדישה ראנד לכתיבת נאומו של ג'ון גאלט בסוף הספר, שבו ראתה את מיצוי תפישותיה הפילוסופיות. הספר ממשיך להימכר עד היום במאות אלפי עותקים מדי שנה.

פרסום הספר סימן גם שינוי דרמטי במעמדה של ראנד. היא הפכה בתוך זמן קצר ממושא הערצה של קומץ מקורבים לדמות המרכזית בלבה של תנועה פילוסופית חדשה, ה"אובייקטיביזם". מכון נתניאל ברנדן, הרצאות ברחבי ארצות הברית וכתב העת "האובייקטיביסט" - כל אלה סייעו בידה להנחיל את הפילוסופיה שלה בכל רחבי ארצות הברית. בשנת 1961 פרסמה את ספרה "לאינטלקטואל החדש", ובשנת 1964 פרסמה את "מעלת האנוכיות" השנוי במחלוקת.

השנים האחרונות

קברם של איין ראנד ופרנק אוקונור

בשנת 1968 נודע לראנד כי ברנדן מנהל רומן עם אישה בשם פטרישיה סקוט. בתגובה היא ניתקה באחת את כל קשריה עמו ופרסמה ב"האובייקטיביסט" כתב הוקעה נגדו, בו נדרשו כל חברי התנועה לנתק כל קשר עמו. בעקבות הקרע בין השניים, ובשל אי יכולתה של ראנד לנהל גוף כה גדול, החלה התנועה האובייקטיביסטית לדעוך.

בשנות השבעים עדיין המשיכה ראנד לקדם את הפילוסופיה שלה, אך בתקופה זו התגלה בריאותיה גידול סרטני, וראנד נאלצה לחדול מהעישון האהוב עליה. בשנת 1978 החל בעלה פרנק לסבול מהסתיידות עורקים וראנד הקדישה חלק ניכר מזמנה לטיפול בו. פרנק מת בסוף שנת 1979 וראנד התקשתה לשוב לכתיבה ולפעילות.

בשנת 1981 חידשה את פעילותה והחלה לכתוב תסריט למיני-סדרה טלוויזיונית בעקבות "מרד הנפילים". זמן קצר לאחר מכן הידרדר מצבה הבריאותי. על ערש דווי דאגה ראנד לקבוע את הסדרי ההלוויה והקבורה שלה. היא נפטרה ב-6 במרץ 1982.

מקור שמה

מקור השם "איין ראנד" שנוי במחלוקת: לפי הביוגרפיה של ברברה ברנדן, מקור השם "איין" הוא בשמו של סופר פיני שמצא חן בעיני ראנד. ברנדן טענה כי ההגייה המקורית של השם הייתה אִינָה, אך ראנד העדיפה הגייה המתחרזת עם המילה mine. לטענה זו לא נמצאו כל סימוכין וקשה לקבלה בהתחשב בכך שברנדן טעתה באשר למקור השם 'ראנד' (להלן). יש הסוברים כי 'איין' הוא למעשה עי"ן - האות הראשונה בשם עליזה (שמה ברוסית אליסה), ומדובר אפוא בצורה 'ע. ראנד'.

באשר למקור שם המשפחה "ראנד" - ברנדן ייחסה אותו לשמה של יצרנית מכונות הכתיבה "רמינגטון ראנד" וטענה כי בבחירת השם החדש ביקשה ראנד למנוע פגיעה במשפחתה אם תתפרסם. אך בשלהי המאה העשרים התגלה כי סיפור זה חסר בסיס: משפחתה של ראנד ברוסיה מיענה אליה מכתבים תחת שם זה מיד עם בואה לארצות הברית, דבר המעיד על כך שהשם אומץ עוד ברוסיה. כמו כן, החברות רמינגטון וראנד התאחדו רק בשנת 1927, שנה אחרי המועד שבו בחרה ראנד בשם החדש. כך או כך, בראיון משנת 1936 סיפרה ראנד כי שם המשפחה הוא בפשטות קיצור של שם המשפחה המקורי שלה (רוזנבאום).

הפילוסופיה של ראנד

ערך מורחב – אובייקטיביזם (איין ראנד)

מטאפיזיקה

המטאפיזיקה של איין ראנד כוללת את אקסיומות הקיום (מציאות) והתודעה (הכרה) ואת עיקרון הזהות. אקסיומת הקיום היא שהקיום קיים, בדומה למשפט של פרמנידס, "היש ישנו והאין איננו". אקסיומת התודעה היא שלאדם יש תודעה, שהיא היכולת לתפוס את מה שקיים. השניה תלויה בראשונה: "אם לא קיים דבר, לא יכולה להיות תודעה: תודעה שאין לה דבר להיות מודעת לו היא דבר והיפוכו - סתירה פנימית". את עיקרון הזהות הגה אריסטו והוא שא' הוא א', שכל דבר הוא עצמו. איין ראנד הוסיפה ואמרה שקיום הוא זהות, וששניהם מושגים בלתי נפרדים. מעיקרון הזהות נגזר חוק הסתירה. לפי ראנד, חוק הסיבתיות הוא עיקרון הזהות מוחל על פעולות: כל דבר פועל על פי טבעו.

אפיסטמולוגיה

ההיגיון הוא האמצעי היחיד ברשותו של האדם להשגת ידע.

לפי תפישתה של ראנד, החשיבה הפילוסופית התפלגה לאורך הדורות לשני מחנות עיקריים: האחד שהלך בעקבות חוק הזהות (א' היא א') וחוק הסתירה ("אין זה אפשרי לאותה תכונה להשתייך ולא להשתייך לאותו דבר בו-זמנית ובאותו יחס") של אריסטו, והאחר, שגרס כי קיים ידע אפריורי לא טריוויאלי, שדובריו הבולטים ביותר היו אפלטון בתקופה העתיקה ועמנואל קאנט בפילוסופיה המודרנית יותר.

בתחום האתיקה ראתה ראנד באדם יצור רציונלי ובחשיבה רציונלית את הדרך היחידה שבה אדם יכול ללמוד על העולם. חשיבה רציונלית, גרסה ראנד, היא המדריך היחיד לפעולה והדרך היחידה לשפוט ערכים. כל אדם קיים כמטרת עצמו, והחשיבה הרציונלית היא המעלה הבסיסית שלו. ערכיו הבסיסיים הם רציונליות, מטרה והערכה-עצמית. האדם אינו אמצעי למטרותיהם של אחרים: הוא צריך לחיות למען עצמו, בלי להקריב אחרים לצרכיו או להקריב את עצמו למען אחרים. עליו לחתור לטובת האינטרס העצמי הרציונלי שלו, כשאושרו האישי הוא המטרה שלו.

לאור תפישות אלו הסתייגה ראנד בתוקף ממה שראתה כגישות מיסטיות ואי-רציונליות הממשיכות את התפישות הפלטוניסטיות בתחום האתי, ובמיוחד מהחשיבה ההגליאנית, ההיסטוריציסטית, והדטרמיניסטית שנבעה מתפישות אלו. רעיונות אלה של ראנד הותקפו כ"בלתי מוסריים" על–ידי הוגים מרקסיסטים וקולקטיביסטיים, שראו ברווחת הכלל מטרה נעלה מרווחת הפרט. אחרים, כמו הפילוסוף רוברט נוזיק שדעותיו בתחום הפוליטי היו קרובות לאלה של ראנד, טענו כי הטיעון הבסיסי של ראנד כאן אינו מבוסס.

בתחום הפוליטי-חברתי דגלה ראנד בתפישה של לסה פר וראתה בקפיטליזם את השיטה המוסרית היחידה. לפי ראנד, הזכות היסודית של האדם היא לחייו שלו, וממנה נגזרות הזכות לחיים, חירות, קניין, וחתירה לאושר. בני אדם מתנהגים כ"סוחרים" המחליפים ערך אחד בערך אחר על–בסיס הסכמה הדדית ולצורך תועלת הדדית. תפקידה היחיד של המדינה הוא, לפיכך, להגן על בני אדם מאנשים המנסים לעשות שימוש בכוח פיזי כדי להפקיע את זכויותיהם של בני אדם אחרים.

תפישותיה אלו הובילו את ראנד לגלות התנגדות עזה לכל צורה של קולקטיביזם, פשיסטי או סוציאליסטי, ולדחיית מה שהיא מכנה "כלכלה מעורבת". ראנד התנגדה לרעיון שהממשלה תבצע רגולציה בכלכלה ותחלק מחדש את העושר.

בתחום הפוליטי, סברה ראנד, באות לידי ביטוי המסקנות הסופיות של אי-הרציונליזם בהחלפת עקרונות הבסיס האריסטוטליים באלה של האפלטוניזם ושל האידאליזם. ההתכחשות לקיום המציאות ולתפישתנו אותה מובילה לדעתה בהכרח לתפישה הגורסת כי יש מהויות - ישויות-על ומטרות-על - החורגות מתחומו של הפרט. התפישה האי-רציונלית רואה בפרט מסקנה של הכלל ודוגלת בקולקטיביזם המקריב את הפרט למען הישות הכללית.

בתחום האסתטיקה דגלה ראנד במה שכינתה "ריאליזם רומנטי": "אני רומנטית במובן זה שאני מציגה בני אדם כפי שהם צריכים להיות. אני ריאליסטית במובן זה שאני ממקמת אותם כאן ועכשיו ועל פני האדמה."

יצירתה של ראנד

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הפרק מביא דעה אישית במקום הבאת עובדות.

יצירותיה של איין ראנד, ובמיוחד הרומנים: "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים", זכו להצלחה רבה ולשבחים רבים בזכות עלילתם, אך ספגו גם ביקורת חריפה בשל בעיות במבנה ובתוכן.

הרומן הראשון של ראנד, "אנו החיים", כולל התייחסויות רבות לבעיות מורכבות שבפניהן ניצבים גיבורי הסיפור. לאו, קירה ואנדריי הם דמויות ספרותיות עגולות ואמינות. ברומנים המאוחרים יותר של ראנד, נעלמת מורכבות זו בהדרגה. ב"כמעיין המתגבר" יש עדיין דמויות מורכבות יותר כמו אלה של דומיניק פרנקון וגייל ויינאנד, ודומה שראנד מתייחסת גם לפיטר קיטינג, היפוכו האידאולוגי של הווארד רוארק, כדמות הראויה לחמלה. עם זאת, הגיבור המרכזי הווארד רוארק הוא דמות פלקטית לחלוטין: יש זהות גמורה בין רעיונותיו הפילוסופיים לבין מעשיו. רוארק אינו מתפתח ואינו משתנה אלא ניצב כמין פלס מוסרי, וכל הדמויות האחרות נאמדות על פיו.

יש הרואים בנאום שנושא רוארק בסוף "כמעיין המתגבר" כחריגה אל "מחוץ לדמות" וישירות מפיה של ראנד. לכך יש המשך ישיר ב"מרד הנפילים", שבו כל הדמויות הן המחשות סמליות אמנותיות של רעיונותיה. הרעים מתרפסים ורופסים, חסרי עמוד שדרה ודלוחים, נטולי כשרון, עלובי נפש, טפילים וחסרי מוסריות. הם שבים ומדקלמים פעם אחר פעם את אותם משפטי מפתח ואת אותם רעיונות. גם לשמותיהם קונוטציות שליליות (הקאה - באלף יובנק; שנור - ווסלי מוץ'; צלצול חלול -טינקי הולוויי; הטפה - סימון פריצ'ט; מורסה - אורן בויל; מוות - מורט לידי; זוהמה -ברטרם סקדר; עצלות - קלוד סלגנהופ, וכו').

הגיבורים הגבריים הטובים של הסיפורים מאופיינים באותה מידה. כמעט כולם גברים גבוהים, דקי גזרה ואתלטיים - הייצוג של האמריקני האידאלי, ובעלי שמות הולמים: ג'ון, האנק, אדי, דן, דיק. החריגים היחידים הם בני אצולה כמו פרנסיסקו ד'אנקוניה וראגנר דאנשילד. גיבורים אלו חותרים ליצור בתחומם אך ורק לשם חדוות היצירה וההנאה ממנה. ביצירה מפוזרים כמה נאומים המבהירים לקורא בדיוק את כוונתה של ראנד.

גם הגיבורות הנשיות מתוארות באופן דומה - בלונדיניות דקות ושבריריות (בניגוד מסוים לראנד עצמה שהייתה נמוכת קומה ושחורת שיער, ולא מאד רזה). גם ב"כמעין המתגבר" וגם ב"מרד הנפילים" הגיבורה הראשית עוברת מין אלים, אך ההתייחסות הספרותית למעשה היא כאל חוויה רומנטית, כשהגיבורה הופכת לאהובתו של הגבר, וברור לקורא שהגיבורה למעשה רצתה את האונס והשתוקקה אליו.

דמויותיה של ראנד הינן על פי רוב שטוחות ומייצגות השקפה או עמדה בודדת ועיצובן דומה זה לזה. כך למשל, כל הדמויות, משכילות כבורות, גברים כנשים, מדברות באותו סגנון דיבור 'ראנדי'.

מורשת וביקורת

השפעתה

מפגין בתקופת המשבר הכלכלי של 2008 עם שלט המתייחס לג'ון גאלט, גיבור הספר מרד הנפילים.

ראנד השפיעה על תנועות ורעיונות רבים, בארצות הברית ומחוץ אליה. תורתה, האובייקטיביזם, הופצה ברחבי ארצות הברית, וקנתה לה תומכים רבים. בשנת 1985 הוקם מכון איין ראנד, שמוקדש ללימוד והפצה של תורתה של ראנד.

ראנד השפיעה במיוחד על התנועה הליברטיאנית בארצות הברית. דייוויד נולאן, אחד ממייסדי המפלגה הליברטיאנית בארצות הברית, טען ש"אילולי ראנד, התנועה הליברטיאנית לא הייתה קיימת". דמות חשובה נוספת שהושפעה מראנד היא הכלכלן אלן גרינספן, ששימש כראש מועצת הנגידים של הבנק הפדרלי בארצות הברית, אם כי ראנד עצמה התנגדה לקיומו של הבנק המרכזי ותמכה בבנקאות חופשית.

בעקבות המשבר הכלכלי בשנת 2008 חל זינוק חד בשיעורי קניית ספריה של איין ראנד, ומפגינים רבים בארצות הברית, בפרט מתנועת מסיבת התה נשאו שלטים הקשורים לתורתה. תחייה זו הובילה גם לביקורת מחודשת מצד השמאל.

מלבד השפעתה של משנתה הפילוסופית, גם ספריה של ראנד השפיעו רבות על מיליוני אנשים ברחבי העולם. אמנים וסופרים רבים, ביניהם אירה לווין, טרי גודקיינד, ניל פירט ואחרים, טענו שאהבו את ספריה והושפעו מהם. ישנן התייחסויות תרבותיות רבות לספריה של ראנד, הכוללות ציטוטים, פרפרזות וסאטירות. אנשי עסקים וטכנולוגיה רבים הושפעו מרעיונותיה של ראנד, בהם מייסד ויקיפדיה ג'ימי ויילס, המצהיר על עצמו כאובייקטיביסט, אשר אף התייחס לסוגיית האינטרס העצמי לעומת ההתנגשות לכאורה עם בניית ויקיפדיה כשירות חינם. ג'ון אליסון, המנהל לשעבר של ענקית הבנקאות האמריקאי BB&T, שהתפרסם במכתב חריף אותו שלח לחברי הקונגרס האמריקאי נגד תוכניות החילוץ של הבנקים הכושלים, הוא אחד מתומכי הפילוסופיה של ראנד ומכהן כיום כראש מכון קאטו בוושינגטון. וכמוהם גם ג'ף בזוס בעלי אמזון, שחקן הקולנוע קלינט איסטווד ורבים נוספים.

קבלה בעולם האקדמי

היחס להגותה של ראנד בעולם האקדמי, לבד מיוצאי דופן בודדים, הוא לעתים קרובות התעלמות ואף זלזול. הסיבות ליחס זה הן מורכבות וקשורות להגותה רק בחלקן.

יסוד מובהק אחד להסתייגות מראנד הוא מתקפתה שלה נגד הפילוסופיה המיסטית-אפלטוניסטית, המרקסיזם וההיסטוריציזם. תפישות אלה (ואלה הנובעות מהן) מרכזיות בתחומי חקר רבים. ובכיוון ההפוך, גישותיה הושפעו במידת מה מתפישות אפיקוריאניות וליברליזם קלסי או, בתחום הכלכלי, מהוגים כמו הנרי הזליט ולודוויג פון מיזס מן האסכולה האוסטרית - כל אלה עמדו בניגוד לגישות הרווחות והדומיננטיות בתחום החקר האקדמי.

גם זרמים פילוסופיים אחרים שלא דגלו בגישות מיסטיות או מרקסיסטיות - כמו הפילוסופיה האנליטית שהובילה זרם פילוסופי מרכזי בארצות האנגלו-סקסיות - התייחסו לעצמם כ"פוסט-אריסטוטליים" ודחו את העיסוק בראנד ובהגותה כגישה "מכניסטית" ו"מיושנת".

האקדמיה נרתעה מראנד גם בשל החיבור שבין התפישות המטפיזיות והאפיסטמולוגיות שלה לרעיון החיים הרציונליים ולתפישת האדם כיצור הרואי. רבים ראו בהתכה בין הרעיונות האלה עניין מלאכותי שהתקיים רק בתורתה. התנועה האובייקטיביסטית בראשות "יורשה הרוחני" ליאונרד פייקוף מנסה ליצור באמצעות "מכון איין ראנד" מתודה שיטתית יותר של תורתה של ראנד, במסגרת פעילות המכון הוקמו מרכזי מחקר אקדמאיים ברחבי ארצות הברית, תוכניות הכשרה והוראה למורים ואקדמאים וכן פעילויות המגיעות לעשרות אלפי תלמידי תיכונים בכל שנה. המכון הפעיל מתרומות פרטיות בלבד צומח בהיקף פעולתו משנה לשנה.

בראש מכון איין ראנד מכהן ד"ר ירון ברוק, ישראלי לשעבר. למכון שני סניפים, בקליפורניה ובוושינגטון.

ביקורת אודות איין ראנד

מורי רותבארד, שהיה מקורב לזמן מה לראנד ולברנדן ואחרים, הצביעו על מספר מאפיינים מובהקים של כת דתית בתנועה האובייקטיביסטית. מאפיינים אלה כללו הערצה והתבטלות מוחלטת כלפי ראנד, דעותיה ורצונותיה. אנשי הקבוצה התייחסו אליה כאדם הדגול ביותר שחי מאז ומעולם. הנכון והאמיתי בעיניהם נקבעו על פי הירארכיה, כשראנד ניצבת בראש, תחתיה ברנדן וקבוצת המקורבים (שכונו באירוניה "הקולקטיב"), ולאחריהם נציגים אזוריים של התנועה וחברים מהשורה. כמו כן, הונהגו מנגנונים מיוחדים כדי לברר את מידת הדבקות העיוורת של החבר בעקרונות.

ראנד וישראל

בהרצאה שנשאה בשנת 1974 הביעה ראנד את הדעה כי על ארצות הברית לתמוך בישראל בעימות הישראלי-ערבי מכיוון שמדובר במאבק של "אנשי תרבות" מול "פראים" וכי "ישראל נלחמת לא רק בערבים אלא גם ברוסיה הסובייטית."

ראנד עוררה הד ציבורי בישראל בשנות ה-70, בעיקר בעקבות פריצתו לתודעה של הפילוסוף משה קרוי שהושפע ממנה. ספרו של קרוי "חיים על פי השכל", שפורש את משנתו ואת משנתה של ראנד, זכה לפופולריות רבה, ועורר מחלוקת.

בשנות השמונים התפרסם בטאון אובייקטביסטי "לאינטלקטואל החדש" (כשם אחד מספריה של ראנד), שמו הוסב מאוחר יותר ל"אנכי". בשנת 2005 הוקם אתר אינטרנט הנושא שם זה והוא "מהווה מרכז לפעילות בנושאי הפילוסופיה של איין ראנד בישראל". העורך הראשי של המגזין הוא בועז ארד.

בשנת 2011 הוקמה "התנועה הליברלית החדשה" אשר מושפעת, בחלקה, מרעיונותיה של ראנד. התנועה מגדירה עצמה כ"תנועה בלתי מפלגתית, רעיונית-חברתית, הפועלת לקידום חופש אישי, כלכלי וחברתי ולהגשמת החזון הציוני של 'עם חופשי בארצנו', במדינת ישראל".

בחודש אוקטובר 2012 הוקם בישראל "מרכז איין ראנד" הפועל כעמותה ומרכז פעילות רעיונית וחינוכית בנושאים הקשורים לספרות ולפילוסופיה של איין ראנד. המרכז מנהל מספר פרויקטים וביניהם תחרות חיבורים ארצית בעברית בנושאים מתוך הספרים "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" במקביל לתחרות הבינלאומית המתקיימת בארצות הברית, תרגום מאמרי איין ראנד לעברית ולערבית, ואירוח מרצים וחוקרים אקדמאים מישראל ומארצות הברית העוסקים בפילוסופיה של איין ראנד. מרכז איין ראנד בשיתוף עם TheMarker וDeloitte מעניקים כל שנה מאז 2016 את הAtlas Award לחברת הסטארטאפ הישראלית הטובה ביותר.

ספריה של ראנד

ספרים שתורגמו לעברית

פרוזה

• אנו החיים, 1936. מאנגלית - שושנה עין-גד, ערך אברהם בירמן, מזרחי, תל אביב, 1963.
• המנון, 1937, מאנגלית - יעל טולדנו, זמורה ביתן, תל אביב, תשמ"ז 1987.
• כמעין המתגבר, 1943. הוצאת ש. פרידמן, תרגם ד. אהליאב, 1960 \כנרת, זמורה-ביתן, מאנגלית: אינגה מיכאלי, תשע"ב 2012.
• מרד הנפילים, 1957. הוצאת ש. פרידמן, תרגם יצחק אברהמי \כנרת, זמורה-ביתן, מאנגלית: יעל סלע-שפירו, תשע"ב 2012.

עיון

• קפיטליזם: האידאל, 1966. הוצאת סלע מאיר, תשע"ז 2017.

ספרי עיון שלא תורגמו לעברית

• For the New Intellectual: The Philosophy of Ayn Rand (1961). New York: Random House.
• The Virtue of Selfishness: A New Concept of Egoism (1964). New York: New American Library. Includes essays by Nathaniel Branden. Introduction was revised in 1970.
• The Romantic Manifesto: A Philosophy of Literature (1969). New York: The World Publishing. Expanded second edition published by New American Library in 1975.
• The New Left: The Anti-Industrial Revolution (1971). New York: New American Library. Expanded second edition published by New American Library in 1975.
• Introduction to Objectivist Epistemology (1979). New York: New American Library. Includes an essay by Leonard Peikoff. A booklet of Rand's title essay was published by The Objectivist in 1967. Expanded second edition published by Meridian in 1990, edited by Harry Binswanger and Leonard Peikoff, .
• Philosophy: Who Needs It (1982). Leonard Peikoff, ed. New York: Bobbs-Merrill. .

קישורים חיצוניים

אתרי ארגונים ומקורות מידע

• אתר איין ראנד (באנגלית)
• אנכי, ביטאון תלמידי וידידי הפילוסופיה של איין ראנד בישראל
• מרכז איין ראנד בישראל
• מאמרי איין ראנד בעברית
• אתר קפיטליזם - הכולל מצגת לעקרונות הכלכלה האובייקטיביסטית(באנגלית)
• גלריית האמנות של קורדייר - ריכוז יצירות על פי עקרונות האסתטיקה האובייקטיביסטית
• המנון: הטקסט המלא של הספר (באנגלית) באתר פרויקט גוטנברג או באתר page by page
• קטרין דליגה, Nadav M. Perlman/איין ראנד, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

כתבות ומאמרים אודותיה

• אריאנה מלמד, ג'ון גולט חוזר, באתר ynet, 3 במאי 2009
• בועז ארד ורותם סלע בראיון בטלוויזיה הישראלית לרגל 50 שנה לפרסום מרד הנפילים
• קטע פתיחה של הרצאת ד"ר ירון ברוק, מנהל מכון איין ראנד, במרכז מורשת המודיעין בישראל 2007
• "הסוציולוגיה של פולחן איין ראנד", מאת מורי רות'בארד (באנגלית)
• "הפולחן המוזר ביותר בהיסטוריה", מאת מייקל שרמר (באנגלית)
• "אובייקטיביזם והאקדמיה" מאת כריס מתיוס צ'יאברה (באנגלית)
• אריק גלסנר, על איין ראנד, שבעה לילות "ידיעות אחרונות", 28 במאי 2012
• עופרה עופר אורן, האישה ששיבחה את האנוכיות והתפעלה מרוצח אכזרי, בבלוג "סופרת ספרים", 25 באפריל 2015

הערות שוליים

קטגוריה:סופרים יהודים אמריקאים קטגוריה:סופרות אמריקאיות קטגוריה:אתאיסטים יהודים קטגוריה:אתאיסטים אמריקאים קטגוריה:פילוסופים יהודים אמריקאים קטגוריה:פילוסופים של המאה ה-20 קטגוריה:תאורטיקנים במדע המדינה * קטגוריה:ליברטריאניזם קטגוריה:מהגרים מברית המועצות לארצות הברית קטגוריה:ליברליזם: הוגים קטגוריה:יהודים רוסים קטגוריה:אמריקאים ממוצא רוסי-יהודי קטגוריה:פילוסופים אתאיסטים