נאוה הראל-שושני

נאוה הראל-שושני
	נאוה הראל-שושני בשנת 2008
לידה	1951 (בת 73 בערך); כפר סבא, ישראל
תחום יצירה	אמנות

נאוה הראל-שושני (נולדה ב-1951) היא אמנית בינתחומית ואוצרת ישראלית. עוסקת בפיסול בטכניקה מעורבת, בעבודות רדי מייד וכן בעבודות דיגיטליות ובווידאו. מתמקדת באמנות מושגית. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בעיקר בישראל. פסלי חוץ שלה נמצאים ב"פארק המחצבות" בכרמיאל, ב'מרכז הרפואי החדש' בעמק הירדן, ובמושב אלמגור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאוה הראל-שושני נולדה בשנת 1951 בכפר סבא, שלוש שנים לאחר הולדת אחיה הבכור, דובי הראל, היום אמן ובעבר מדען מחשבים. נשואה לגדעון שושני ואם לשלוש בנות. בת לאלה קובלנוב (שהייתה בתם של יקירי ירושלים לולה קובלנוב והמהפכן אברש'ה קובלנוב, שנמלט ממוסקבה כשהייתה תינוקת) ונתן (המבורגר) הראל, אחיו התאום של יוסי הראל שהיה מוכר כמפקד אוניית המעפילים אקסודוס. לאחר שירות בצבא (מודיעין), כולל שנה בקבע בסיני, עברה לאלמגור, מושב עובדים בעמק הירדן. עבדה 16 שנים במלונאות, רובן כמנהלת מחלקות קבלה והזמנות, ובמקביל למדה אמנות במכון לאמנויות בתל חי ובסדנאות של אמנים שונים ועסקה בכך ככל שהתאפשר לה, עד שהתפנתה להפוך את האמנות לציר המרכזי בחייה המקצועיים. בשנת 2004 ייסדה את הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון שבגינוסר, והייתה המנהלת והאוצרת שלה עד שנסגרה בסוף 2015. לאחר שהנהלה חדשה של המקום שינתה את ייעודה. כיום אוצרת עצמאית, יועצת ומלווה בהתנדבות את צוות גלריות מחניים. חיה ויוצרת באלמגור גם כיום.

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה משנות ה-10 של המאה ה-21 הן תגובה למציאות הפוליטית והחברתית, תוך התייחסות לתכונות האנושיות המאפשרות את אותה מציאות. העבודות עשויות בעיקר מהכלאה וצירוף חומרים וחפצים מן המוכן (רדי מייד) והחל מ-2016 גם עבודות דיגיטליות ועיטור בחומרים וברקמה על גבי צילומים.

הראל-שושני פיתחה שפה של דימויים חזותיים ורעיוניים, רובם אירוניים. "השימוש באבסורד בוחן רעיונות ומצבים מזוויות בלתי שגרתיות, לפעמים הומוריסטיות, המגלות נקודת ראות חדשה".^[2] הראל-שושני נוגעת גם בצד האנושי והפגיע של האדם ומפנה את המבט לזיכרון אישי או קולקטיבי, למערכות יחסים, לחרדה מאובדן, לזיקנה, לאימהוּת ולהורות.

על תערוכתה הראשונה בנושא זיקנה נכתב שהיא "מגרדת עצב פתוח, מתארת סוף קשה וידוע מראש, אבל היותה שזורה בנימי אהבה, בקולה של זוגיות, מאפשרים מעט הקלה למתבונן".^[3]

הבחירות של הראל-שושני בדימויים לקוחות מתוך עולם תרבותי עשיר בעל מקורות בתוך שדה האמנות ומחוצה לו. הראל- שושני נותנת ביטוי בעבודותיה לטקסטים ודימויים יהודיים, ישראליים ובינלאומיים. כך השתמשה בסדרה שעוסקת בדיון בחיים בישראל, יהודים לצד ערבים, בצמח הצבר. השימוש בדימוי של הצבר באמנות, בעיקר בציור, הוא אחד מאבני היסוד של השיח הציבורי המקומי. הרבה אמנים פלסטינים וישראלים אימצו את הדימוי כדי לדון באותנטיות ובזכות ההיסטורית על הארץ. הראל-שושני משתמשת בחלק מהעבודות בעלי הצמח עצמו (עבודות מתכלות) ולוקחת את הדיון למקומות חדשים ועכשוויים, במקום להתעסק בלעומתיות, ובניכוס של המקום לאחת משתי הקבוצות. הראל-שושני מציעה דיון מקרב, שמציג את הצבר כמקום משותף, מקום מפגש שיכול לכלול ולאפשר חיים בצוותא; חיים שבהם כל אחת מהקבוצות מביאה ערך מוסף ובכך כולם יוצאים נשכרים מההעשרה ההדדית.

"הצבר הוא הדימוי המייצג עבורי את תושבי הארץ הזו, יהודים וערבים. שני עמים שמצויים בקונפליקט קיומי עמוק, כואב ובלתי פתור. זה נושא שאני חיה אותו, שחיי מושפעים ממנו מאד ולפיכך העיסוק בו באמצעות האמנות שלי הוא בלתי נמנע. עליו של הצבר דוקרניים, פירותיו מתוקים ועמידותו גבוהה – ייצוג ראוי לשני עמים שלולא עיקשותם יכול היה המזרח התיכון להיות גן עדן. שיחיו משמשים למשוכות בלתי עבירות, חוסמות, מגדירות גבולות. ככזה הוא מתאים לייצוג הקונפליקט בו שרויים שני העמים."^[4]

ב-2016 החלה להתגבש הסדרה "בכי תמרורים", של עבודות דיגיטליות שטיפלו בתמרורי אזהרה. "מדובר במניפולציה שאני מבצעת באמצעים דיגיטליים על תמרורי דרך, בעיקר כאלה שבאים להתריע. אני מתערבת בתוכן של התמרור, משבשת אותו, משנה ומחליפה, כך שיביע את הלך הרוח והדעות שלי עצמי, בעיקר בתחום הפוליטי-חברתי. לעיתים מביאה גם תוכן פרובוקטיבי שתפקידו לנער וליצור טלטלה, לזמן חשיבה נוספת אודות המצב החברתי והפוליטי בארץ" (נאוה הראל-שושני).

מציאות מטופלת (Reality Touch-up) היה גוף עבודות חדש, שהחל להתרקם ב-2017, אשר מורכב ברובו (אך לא כולו) מצילומים של האקטיביסטית תמר פליישמן (Tamar Fleishman), שהודפסו על גבי קנבס ועוטרו באמצעות רקמה ופריטי נוי שונים. אלה צולמו ברובם בשטחים הכבושים, בעיקר במחסום קלנדיה, ומכילים תכנים קשים. "ניסיתי לרכך, לברוא מציאות חדשה, לכאורה, באמצעות הוספת שכבות של צבע וחום למציאות קרה וקודרת של עם שאיבד את זכויותיו הבסיסיות. אך החשוב מכל - באמצעות הייפוי והקישוט אני מנסה ליצור מעין 'מלכודת דבש', כזו שתצוד גם את עיני האנשים שמתעלמים או לא מודעים; שתגרום להם לראות - מבעד לתפאורה הססגונית שהוספתי - את הדיכוי, החורבן, ההשפלה והאומללות שיצר הכיבוש" (נאוה ה.ש).

"נאוה הראל-שושני, אמנית בעלת מודעות גבוהה לצדק, שוויון ודמוקרטיה עבור כל תושבי ארצנו הקטנה, שאדמותיה מהוות מוקד מחלוקת ומאבק מאז הקמתה. ערכי מגילת העצמאות, יסודות החירות, הצדק והשלום הם נר לרגליה. שוויון חברתי לכולם ללא הבדלי דת, גזע ומין, חופש דת, מצפון ולשון הם הכוח המניע את יצירתה, בה היא מביעה את תחושותיה, דעותיה ותגובותיה". (נוגה מגדל אוצרת התערוכה "הכל דבש!" בגלריה ע"ש אפטר במעלות-תרשיחא.

הכשרה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1999-2000 - אורנים, המכון לאמנות - סדנת אמן עם ורדה יתום
2003-2004 - סדנת פיסול / שילוב חומרים עם סלו שאול
2004-2005 - לימודי אוצרות עם תמי כץ-פרימן בסדנת הקיבוץ
2006 - לימודי אוצרות, המשך, עם ד"ר דליה מנור בסדנת הקיבוץ
2007 - אורנים, לימודי המשך לאמנים עצמאים - תוכנית מיוחדת עם גליה בר-אור וגל וינשטיין.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד וזוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006 - "עיןתחתעיןתחתעין", גלריה גרוס, תל אביב, אוצרת: נעמי שלו
2008 - "ככה לא!", גלריה דנון, תל אביב, אוצרות: אירית לוין ודליה דנון
2009 - "זוג כנפיים וחתול בחלון", בית גבריאל בכנרת, תערוכה זוגית עם דובי הראל, אוצר: סלו שאול
2013 - "רֶדִימֵייד שְמֶדִימֵייד", גלריה 121, תל אביב, תערוכה זוגית עם דובי הראל, אוצרת: ליאור שטיינר
2014 - "Ready Mayday" גלריה מחניים, תערוכה זוגית עם דובי הראל, אוצר: סלו שאול
2018 - "יורדים לרחוב" גלריה בנימין, תל אביב, תערוגה זוגית עם עיסאם דראושה, אוצר: פריד אבו שקרה.
2018 "מציאות תפורה" – הגלריה העירונית לאמנות, בית גורדון-לונדון, ראשון לציון. תערוכת יחיד במסגרת "אָמָּנְאוצֵר", אשכול של 3 תערוכות יחיד. אוצרים: אפי גן ודורון פישביין.
2018 "הכל דבש!" – הגלריה ע"ש אפטר, מעלות. אוצרת: נוגה מגדל.
2019 "נפקדים", בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב. תערוכה זוגית עם רונית שלו. אצרה: טלי כהן גרבוז

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005 - "מחסום", גלריה עירונית תמרה. אוצר: אחמד כנעאן
2006 - "חותם בחומר", סימפוזיון הקרמיקה והקליגרפיה 2006, הגלריה לאמנות אום אל-פחם. הצבה: תרצה ילון קולטון
2008 - "אדמה", תערוכת נושא ל-3 אמנים (עם סלו שאול ויגאל מירון). גלריה מחניים, בשיתוף עם גלריית הקיבוץ והגלריות הקיבוציות במיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט". אוצרת: יהודית כנרי
2009 - "חיבורים", תערוכת החג של החגים בוואדי ניסנאס. אוצרים: עבד עאבדי ואורנה בן שטרית
2009 - "זמן קיבוץ" - חדר האוכל כמשל. קיבוץ יפעת, אוצרת: מיכל שכנאי
2011 - "נייר עבודה בעיניים", גלריה 121 תל אביב, אוצרת: אורנה אורן יזרעאלי
2011 - "הצד האפל של הירח", גלריה מחניים
2012 - "חללי זיכרון", בית קנר גלריה עירונית ראשון לציון, אוצרת: מיכל שכנאי
2013 - "יופיו של הצער", תערוכת נושא ל-3 אמניות (מרב סודאי ורונית שלו) הגלריה לאמנות מרכז ההנצחה, טבעון, אוצרת: טלי כהן גרבוז
2013 - "סוף ידוע מראש", גלריה P8, תל אביב, אוצרים: אורה ראובן ושמעון לב
2013 - "אמנות הספר", גלריה ע"ש אפטר-ברר, מעלות, אוצרת: נוגה מגדל
2014 - "אמנות סודית 7", מני לאומי תל אביב
2014 - "אבני שפה", הגלריה העירונית בית קנר ראשון לציון, אוצרת: אפי גן
2014 - "רוך וקושי", גלריה P8 תל אביב, אוצרים: שגיא רפאל ואורה ראובן
2015 - "קיר אמן כפול 9", תשעה אמנים. מקום לאמנות (קריית המלאכה, תל אביב). ליווי: ניר הרמט
2016 - צבע טרי 8", עם אמני הגלריה לאמנות מודרנית, נצרת. אוצר: פריד אבו שקרה
2017 - "50 ח'מסין" מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה. אוצרת: ענת לידרור
2019 - "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה". גלריות אגריפס 12 ומרי, ירושלים. אוצרות: נעמי טנהאוזר וריטה מנדס-פלור
2019 "אפילו העצים מדממים", מוזיאון על התפר, ירושלים. אוצר: רפי אתגר

אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2004 עד 2015 מיסדה והייתה אוצרת הגלריה לאמנות בבית יגאל אלון השוכן בקיבוץ גינוסר לחוף הכנרת. לקראת סוף 2015 הגלריה נסגרה לאחר ששינתה את ייעודה.

תערוכות נבחרות בגלריה לאמנות, בית יגאל אלון, גינוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004- "מקום כואב": יגאל מירון, סלו שאול, מרוות עיסא
2005- "ללא שם": דניאל פראלטה – עבודות 1970–2000| "מסע בזמן", ברני פינק, אורי רז, "נקודות מפגש" : אחמד כנעאן, רחל אהרון
2007- "ללכוד את האור": יפתח בלסקי, מלכה ענבל, אנטוניו מטורוסה, "שכנים": פריד אבו שקרה Farid Abu shakra, עדי בן-חורין, איליא בעיני, אחמד כנעאן Ahmad Canan, נוואל נפאע, עבד עאבדי (Abed Aabdi), אסד עזי, מרוות עיסא, נעים עריידי, מיקי קרצמן, סלו שאול Salo Saul
2008- שמואל כץ: "הפנקס פתוח והיד רושמת", דליה מאירי: "משחק הכדור"
2010- יעל בלבן: "תשוקת הריזום", ישראל רבינוביץ: "מעבר לזמן"
2011- דינה הופמן: "ראיתי את מגדלנה שטה", אנה פסטרנק: "ברגליים יחפות"
2012- ג'וזיאן ונונו: "הריק כמשל", ראניה עקל: "היעדר", רונית שלו: "Have you seen me ?"
2012- יאיר גרבוז: "מתוך הסדרה: לא הייתי בהודו"
2013- "צל": יונתן אופק, אבי שק, חוה מחותן: "בית בנוי על חול"
2015- יגאל מירון: "דוגית שטה", טלי בלומנאו: "סערה", יעל קדם: "מים רבים"
2015- אורנה אורן יזרעאלי: "סיפור מסגרת", ליאת לבני: "בנבכי הנייר", אמירה זיאן Amira Ziyan: "לדעת ספר"

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמנות של הראל-שושני יש חזרתיות המזקקת את המסר. הפיוטיות הצורנית והרעיונית הופכת לביקורת נוקבת רוויה בהומור. הרוגטקה מקבלת תלבושות ומשמעויות הלקוחות מזירת הציבוריות הישראלית על כל גווניה. הראל-שושני: "מרכיב דומיננטי בעבודות המחאה שלי הן הרוגטקות. כלי נשק שלכאורה איננו קטלני, אך ההיסטוריה שלנו מלמדת כי ביכולתו לשנות גורלות".

הראל-שושני מפקיעה את האיום והנטייה לאלימות ופוגעניות מהמקומות הצפויים, ומכוונת אזהרה חוצה מגזרים ומגדרים. הרגישות לשפה מתבטאת בנתינת השמות לעבודות ומזכה אותן בנדבך נוסף.

Dead End, 2011
טכניקה מעורבת,13 / 32 ס"מ
רוגטקה שמאלנית, 2014
עץ, גומי, 14 / 35 / 5 ס"מ
Moms' power, 2014
טכניקה מעורבת, 30 / 44 ס"מ
נועם הגבעות, 2011
טכניקה מעורבת, 60 / 30 ס"מ
מלאכית ההיסטוריה (בעקבות אנגלוס נובוס, פול קליי 1920) 24,24,35 ס'מ
זר פירוס. 2012 חומר שרוף על שלד ברזל קוטר 78 ס'מ
עם הספר. 67 / 84 / 8 ס"מ. ברזל. 2013
עם הספר 2. 29, 35, 15 ס'מ ספרים, מלט. 2019
מציאות תפורה 4, רקמה על גבי צילום של תמר פליישמן, 2017
עבודה של נאוה הראל-שושני פרסום במוסף גלריה, הארץ מדור תערוכות, איתן בוגנים 26.7.18
צדק חברתי. 2012, טכניקה מעורבת, 50 / 70 / 9 ס"מ - העבודה פורסמה בספר : קריאת המחאה - לקסיקון פוליטי שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2013
קרוב לצלחת, 2010, טכניקה מעורבת, קוטר 28 ס"מ
מסע הגיבורה, 2014, רדי מייד, 29 / 18 / 10 ס"מ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נאוה הראל-שושני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ קרני עם-עד בעיתון הקיבוץ: יולי 2008
^ אורנה אורן יזרעאלי, אוצרת תערוכה קבוצתית "נייר עבודה בעיניים", הרצל 121 תל אביב, התפרסם בעיתון א-לה-גוש, 22 בספטמבר 2011
^ אפי גן, מאמר לקטלוג "ככה לא!", גלריה דנון תל אביב, יוני 2008
^ נאוה הראל-שושני, ציטוט מתוך טקסט שליווה את גוף העבודות בנושא הצבר "יכול היה להיות פה גן עדן"

[1] קרני עם-עד בעיתון הקיבוץ: יולי 2008

[2] אורנה אורן יזרעאלי, אוצרת תערוכה קבוצתית "נייר עבודה בעיניים", הרצל 121 תל אביב, התפרסם בעיתון א-לה-גוש, 22 בספטמבר 2011

[3] אפי גן, מאמר לקטלוג "ככה לא!", גלריה דנון תל אביב, יוני 2008

[4] נאוה הראל-שושני, ציטוט מתוך טקסט שליווה את גוף העבודות בנושא הצבר "יכול היה להיות פה גן עדן"

[1]

[2]

[3]

[4]