יאיר נוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאיר נוה
Yair Nave8-2010.jpg
יאיר נוה
נולד 1957
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1975 - 2007, 2010 - 2013
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה

תפקידים אזרחיים
יאיר נוה כמפקד פיקוד העורף בשנת 2004

יאיר נוה (נולד ב-5 בספטמבר 1957) הוא אלוף בצה"ל שבתפקידו האחרון כיהן כסגן הרמטכ"ל. בעבר כיהן בין היתר כמפקד פלחה"ן גולני, כמפקד חטיבת גולני, כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, כמפקד אוגדת עזה, כמפקד פיקוד העורף וכמפקד פיקוד המרכז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוה נולד, גדל והתחנך בבני ברק בשם יאיר מנהיים. בנעוריו למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר בעיר מגוריו (במחזור שיצאו ממנו עוד שני קצינים בדרגת אלוף - אלעזר שטרן וישי בר[1] וכמו כן הרב הצבאי הראשי תת-אלוף רפי פרץ) והיה מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 התגייס לצה"ל, בחר לשרת בחטיבת גולני ושובץ בגדוד 12 (ברק). בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. נוה שימש כמפקד כיתה במחלקת המרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 12. עם סיום קורס קציני חי"ר חזר למסייעת ומילא תפקידי מפקד מחלקה, סגן מפקד ומפקד פלוגה. במבצע ליטאני הוא היה מפקד הפלוגה המסייעת שהשתתפה בקרבות על תל עכוש ודהור. בתפקידיו הבאים כיהן כמפקד פלחה"ן גולני וכסגן מפקד גדוד 13. עם פרוץ מלחמת לבנון היה בחופשה לרגל נישואיו, אך לאור פציעתם של שלושה מפקדי פלוגות בגדוד 51, מונה למפקד פלוגה בגדוד ובהמשך למפקד פלוגה בגדוד 12. בשוך הקרבות יצא ללימודים בבמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה לסגן מפקד בסיס האימונים החטיבתי של גולני. לאחר מכן מונה למפקד גדוד 13 (גדעון) והוביל אותו במבצעים מורכבים בלחימה בדרום לבנון[2], ובהם בין היתר קרב כנגד 25 מחבלים, במהלכו הרג הגדוד 18 מחבלים ולקח בשבי שבעה[3]. בתפקידיו הבאים שירת כמפקד גדוד בבה"ד 1 ומפקד בא"ח גולני.

בשנת 1987 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה לראש מחלקת תורת חי"ר וצנחנים במפח"ש ובמקביל למפקד חטיבת הנגב. בשנת 1989 מונה למפקד עוצבת חירם (חטיבה מרחבית 769) בעוצבת הגליל. בשנים 1991 עד 1993 כיהן כמפקד חטיבת גולני. בהמשך, מונה לראש מחלקת בטיחות במפקדת זרוע היבשה (1994 - 1996), לקצין חי"ר וצנחנים ראשי (1996 - 1999)[4], למפקד אוגדת עזה[5] 1999 - 2001 (בתקופה כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה[6]) ולראש מטה הזרוע לבניין הכוח ביבשה (2001 - 2003).

בשנת 2003 קודם לדרגת אלוף ומונה לתפקיד מפקד פיקוד העורף, תפקיד אותו מילא עד למינויו למפקד פיקוד המרכז בשנת 2005. בכך היה מפקד הפיקוד הראשון החובש כיפה. בהיותו מפקד פיקוד המרכז התבטא בראיון לרוני דניאל כי "ההרתעה של הטרור צריכה להעשות דרך ה־M16 ולא דרך ה־F16", ושלתפיסתו צריך להתייחס אל הלוחמה ביהודה ושומרון ועזה כאל מלחמה מוגבלת ולא כאל בט"ש מוגבר. בשנת 2005 לאחר מספר עימותים של חיילי צה"ל בפיקוד המרכז עם תושבי ההתנחלויות ביהודה ושומרון, ובמיוחד אלו שבגזרת החטיבה המרחבית שומרון, האשים מפקד גדוד 202, סא"ל גיא חזות, במהלך כנס בנושא תוכנית ההתנתקות בו נכח גם הרמטכ"ל יעלון[7], את נוה כי אינו מגבה את חייליו אל מול המתיישבים[8]. בשנתיים שבהן כיהן כאלוף פיקוד מרכז ירדו משמעותית מספר הפיגועים והנפגעים מהם באזור שתחת פיקודו. בשנת 2007 סיים את תפקידו והשתחרר מצה"ל. באותה שנה מונה לסגן נשיא בחברת "אזורים", ובשנת 2008 מונה למנכ"ל חברת "סיטיפס", זכיינית הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים.

ההתנתקות, פרשת עמונה וצווי ההרחקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת כהונתו אירעו תוכנית ההתנתקות (חלקה המצומצם בצפון השומרון), והרס הבתים בעמונה. בעקבות מעורבתו בביצוע תוכנית ההתנתקות ומאוחר יותר בהריסת הבתים בעמונה, הפך נוה לדמות לא אהודה בקרב חלקים מהציבור הדתי-לאומי. הכעס כלפיו בקרב חלקים מהציונות הדתית, שבא לידי ביטוי בקריאות נאצה כלפיו ובהפגנות מול ביתו‏‏,‏[9] ואף בהפגנות שקטות בבית הכנסת שלו, גבר דווקא משום שהוא חובש כיפה סרוגה ואיש ימין, דבר שהגביר את התחושה שהוא "בגד" בציבור שלו וחצה את הקווים במקום לגלות רגישות לכאבם וניסיון לסייע להם.

מבקריו מחו גם על חתימתו על עשרות צווי הרחקה‏‏ לתושבים מיהודה ושומרון. גוף המתקרא בשם‏‏ "בית הדין לענייני עם ומדינה" בראשותו של הרב ישראל אריאל קבע כי חל עליו דין מוסר,‏[10] דבר שעורר סערה ציבורית. השב"כ הצמיד לו מאבטחים באותה תקופה‏‏,‏[11] דבר שהיווה אצלו נקודת שבר גדולה כפי שהעיד, שכן לפי דבריו - בשכם, כחייל ומפקד הוא הסתובב ללא מאבטח, אבל לבית הכנסת היה צריך להגיע עם מאבטח.

בראיון לעיתון "הצופה" בנובמבר 2008, אמר כי פרש מתפקידו בעיקר בשל התנהגות של מנהיגים רוחניים בציבור הדתי הלאומי שלא גיבו אותו ולא גינו את הקיצוניים שירדו לחייו ולחיי משפחתו, והגדיר את עצמו כ"נכה של הציונות הדתית". על מעשיו בתקופת ההתנתקות אמר כי לאחר שהביע את התנגדותו לתוכנית בכל דרג ופורום אפשרי והפור נפל, הוא בחר באופציה הפחות גרועה, והיא לקיים את החלטות הממשלה בעניין. האופציה האחרת הייתה לדעתו פירוק צה"ל וחורבן המדינה.

את מעשי הציבור הדתי-לאומי כינה "סגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה", שבה בשם הדבקות בערך של ארץ ישראל פוגעים בערכים חשובים אחרים כמו עם ישראל ותורת ישראל. נוה חשף כי בתוכנית ההתנתקות לא כפה על חיילים שהפינוי נגד את תפיסתם לעסוק בכך, ו"שלח לתפקידים אחרים פלוגות שלמות". בנוסף לכך ציין שהיה אחראי ליצור מראש מגורים חלופים ביד חנה ובשבי שומרון לאנשי צפון השומרון שהתפנו, למורת רוחם של אנשי הדרג המדיני, שלא רצו שיעסוק בזאת‏‏.[12]

ב-2010 עם מינויו לסגן הרמטכ"ל פנה אליו הרב זלמן מלמד במכתב ברכה, בו הוא שיבח את פעילותו נגד הטרור ביהודה ושומרון, וציין כי את "פקודת הגירוש" ביצע נוה "באופן היותר מתחשב".‏[13]

מבצע שני מגדלים ותחקיר "הארץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2007 נערך מבצע שני מגדלים, בו נהרג בכיר הג'יהאד האסלאמי זיאד מלאישה יחד עם פעיל נוסף בארגון. בהודעה שפרסם דובר צה"ל לאחר המבצע נאמר כי המחבלים היו חמושים ופתחו באש לעבר כוח צה"ל, אך בנובמבר 2008 פרסם עיתון הארץ תחקיר מאת אורי בלאו,‏[14] בו נטען כי נוה, כאלוף פיקוד המרכז, אישר כבר קודם לכן לחסל את מלאישה גם אם תהיה אפשרות לעצרו - זאת, לכאורה, בניגוד להנחיות בג"ץ בנושא הסיכולים הממוקדים. נוה, שהתראיין לכתבה, דחה את הטענות והסביר כי האישור לירי ניתן מכיוון שהמחבלים היו חמושים ובמטרה למנוע סיכון לכוח צה"ל. בעקבות פרסום התחקיר פרסם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, חוות דעת שדחתה את מסקנותיו, ולפיה "אין כל יסוד לטענה לפיה צה"ל התעלם מהוראות בג"ץ בנוגע לפעולות סיכול ממוקד".‏[15]

חזרתו לצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באוקטובר 2010, לאחר 3 שנים מחוץ לצה"ל, החליט שר הביטחון אהוד ברק למנות את נוה לסגן הרמטכ"ל במקום בני גנץ. נוה החל לכהן בתפקיד זה ב-25 בנובמבר 2010.

בתחילת פברואר 2011, לאחר שמינויו המיועד של המועמד לתפקיד הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, בוטל, החליטו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק למנות את נוה לרמטכ"ל זמני, לתקופה בת חודשיים,‏[16] אך בסופו של דבר הוחלט למנות את בני גנץ לרמטכ"ל ולוותר על מינוי רמטכ"ל זמני. נוה המשיך לשרת כסגן הרמטכ"ל, ובינואר 2013 סיים את תפקידו.‏[17]

במאי 2013 הודיע שר הביטחון, משה יעלון, על כוונתו למנות את נוה ליו"ר התעשייה הצבאית[18], אך המינוי נדחה על ידי הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות שקבעה כי נוה נתון לניגוד עניינים, עקב כוונתו להציג מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל.‏[19]

השכלה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוה בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה והמזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, בעל תואר שני נוסף במנהל עסקים בתוכנית המנהלים של אוניברסיטת תל אביב. נוה סיים בהצטיינות את לימודיו במכללה לביטחון לאומי והוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.

נוה נשוי ואב לארבעה ילדים. מתגורר בזכרון יעקב. הוא בן דודו של השר וחבר הכנסת לשעבר דני נוה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביחי בקראני לא דתי מחמד, באתר הארץ, 5 ביוני 2002
  2. ^ אביחי בקר, "הנזק של דרוקמן, האתגר של נווה", הארץ, ‏ 15.08.1999.
  3. ^ יאיר נוה, "ציד בצידון", במחנה, ‏ 21.05.2010, עמוד 48.
  4. ^ אביחי בקר, הנזק של דרוקמן, האתגר של נווה, הארץ, ‏ 15.08.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ אביחי בקרהרשימה השחורה של רס"ן קפלן, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
  6. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 32.
  7. ^ המג"ד לאלוף: "הפקרת אותנו מול המתנחלים", באתר ynet‏, 29.03.2005‬.
  8. ^ ‫אמיר בוחבוט, המ"פ זכה לעידוד מקפלינסקי, באתר nrg מעריב, 29 במרץ 2005‬.
  9. ^ מאות מפגינים בהפגנה נגד צווי הרחקה, באתר ערוץ 7, 22 באוקטובר 2006‬
  10. ^ רועי שרון , מעריב, דין מוסר על האלוף נוה, באתר nrg מעריב, 18 בינואר 2007‬
  11. ^ רועי שרון, מעריב, מלווים את האלוף לתפילה, באתר nrg מעריב, 22 במרץ 2007
  12. ^ ‏ הצופה, 7 בנובמבר 2008, עמ' 32-26‏
  13. ^ קובי נחשוני, הרב מלמד בעד יאיר נווה: "גירש בניגוד לרצונו", באתר ynet‏, 14 באוקטובר 2010
  14. ^ אורי בלאומסמכים סודיים של צהל: הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2008
  15. ^ עדנה אדטו, אין בסיס לטענות שהעלה עיתון "הארץ", ישראל היום, 13 באפריל 2010
  16. ^ עמוס הראלמינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 בוטל, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  17. ^ קובי פינקלר, ‏האלוף אייזנקוט מונה לסגן הרמטכ"ל, באתר ערוץ 7, 14 בינואר 2013
  18. ^ גילי כהן, נוה מונה ליו"ר תע"ש, מסתמנת שנה נוספת לגנץ בקריה, באתר הארץ, 6 במאי 2013
  19. ^ ‫גולן חזני, מכה לשר יעלון: נפסל מינויו של יאיר נווה ליו"ר תעש, באתר כלכליסט, 22 במאי 2013‬


סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל

צבי איילון · מרדכי מקלף · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · ישראל טל · יקותיאל אדם · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · משה יעלון · גבי אשכנזי · דני חלוץ · משה קפלינסקי · דן הראל · בני גנץ · יאיר נוה · גדי איזנקוט

מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) Logo pakmaz.png

·צבי איילון · יוסף אבידר · צבי איילון · צבי צור · מאיר עמית · יוסף גבע · עוזי נרקיס · רחבעם זאבי · יונה אפרת · משה לוי · אורי אור · אמנון ליפקין-שחק · אהוד ברק · עמרם מצנע · יצחק מרדכי · דני יתום · נחמיה תמרי · אילן בירן · עוזי דיין · משה יעלון · יצחק איתן · משה קפלינסקי · יאיר נוה · גדי שמני · אבי מזרחי · ניצן אלון

מפקדי פיקוד העורף (פקע"ר)

זאב ליבנה · שמואל ארד · גבי אופיר · יוסף מישלב · יאיר נוה · יצחק (ג'רי) גרשון · יאיר גולן · אייל אייזנברג

קציני חי"ר וצנחנים ראשיים (קחצ"ר) Logo hir.png

אהרן דוידירפאל איתןעמנואל שקדדן שומרוןאורי שמחונימתן וילנאיעמוס ירוןיצחק מרדכישמואל ארדדוד אגמוןדורון אלמוגגיורא איילנדיאיר נוהישראל זיוגדי שמנייוסי היימןיוסי בכרנועם תיבוןמיקי אדלשטייןאיתי וירוב

מפקדי חטיבת גולני Golani tree color.svg

משה מן · מישאל שחם · נחום גולן · דן לנר · אברהם יפה · מאיר עמית · אסף שמחוני · יששכר שדמי · חיים בן-דוד · בנימין גיבלי · אהרון דורון · אלעד פלד · אהרון יריב · מרדכי גור · אורי בר-רצון · שלמה אלטון · יונה אפרת · יקותיאל אדם · יהודה גולן · אמיר דרורי · אורי שמחוני · חיים בנימיני · אורי שגיא · אמיר ראובני · דוד כץ · אילן בירן · ארוין לביא · עמנואל הרט · צבי פולג · גבי אופיר · גבי אשכנזי · ברוך שפיגל · משה צין · יאיר נוה · משה קפלינסקי · ארז גרשטיין · גדי איזנקוט · שמואל זכאי · משה תמיר · ארז צוקרמן · תמיר ידעי · אבי פלד · אופק בוכריס · יניב עשור