נחשתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נְחֻשְׁתָּא היא דמות מקראית, בת אלנתן מירושלים. שמה מופיע בספר מלכים[1] ובנבואת ירמיהו[2]. היא הייתה אשתו של יהויקים, מלך יהודה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס, ואם בנו, המלך יהויכין. נְחֻשְׁתָּא הגבירה הוגלתה עם בנה על ידי נבוכאדנצר.

השם נְחֻשְׁתָּא נגזר משמה של המתכת נחושת ומסמל קשיחות.[3] השם נְחֻשְׁתָּא הוא שם יחידאי בתנ"ך.

מוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בתנ"ך, נְחֻשְׁתָּא היא בתו של אלנתן מירושלים, שהיה אחד מפקידיה הבכירים של ירושלים בתקופת המלך יהויכין. יש הסוברים כי אלנתן זה הוא אלנתן בן עכבור.[4]

נְחֻשְׁתָּא מכונה בספר מלכים: "אם המלך". לדעת רבים כמוהו גם הכינוי גבירה מזוהה עם כל אם מלך אשר יש לה מעמד פוליטי. אחרים סוברים כי תואר זה הוענק לה במידה והיא שימשה עוצרת למלך הצעיר מפאת גילו, אך לגבי נְחֻשְׁתָּא, אין לקבוע זאת במפורש על פי הכתוב במקרא. לדעת אחרים השפעתה של נְחֻשְׁתָּא בחצר המלכות ניכרת, וזאת לאור העובדה ששמה נזכר בין היוצאים לגלות יחד עם בנה, ולאור העובדה, שירמיהו מזכיר אותה בנבואותיו.[5][6]

בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו כי יהויכין הוא זה שהסגיר את קרוביו ואת אמו עימם, לידי שרי הצבא ולאחר מכן הוגלה לאחר שקיבל הבטחה שלא יאונה להם כל רע והעיר לא תהרס.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ח'.
  2. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ב, פסוקים כ"ב-כ"ז.
  3. ^ ראו ספר ישעיה, פרק מ"ח, פסוק ד' מצח נחושה במשמעות של קשיחות.
  4. ^ יוחנן אהרוני, כתובות ערד, ירושלים, מוסד ביאליק, 1975, ע"מ 127.
  5. ^ אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2008, ע"מ 160.
  6. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ב, פסוק כ"ו.
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר עשירי, פרק ז, פסקה א, סעיפים 102-98. ראו גם: מלחמת היהודים, ספר עשירי, פרק ב, פסקה א, סעיפים 105-103.