חולדה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב בצורה ציורית ולא בצורה אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קבר חולדה הנביאה

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה הייתה נביאה בתנ"ך, בימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה, לעיתים באור שלילי.

איזכור שמה בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של הנביאה מוזכר בתנ"ך פעמיים בלבד.

איזכור ראשון ניתן למצוא בספר מלכים ב' פרק כ"ב פסוק י"ד: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירשלם במשנה וידברו אליה".

איזכור שני נמצא בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק כ"ב: "וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת".

הרקע לנבואתה ותוכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולדה משמשת כנביאה בזמנו של ירמיהו הנביא. המלך יאשיהו גילה כי נמצא ספר תורה בבית האלוהים, ועולה בו החשש כי יש בכך סימן לכעס האלוהים על שלא קיימו את כל הכתוב באותו הספר. מתוך חשש זה הוא שולח משלחת לירושלים אל חולדה הנביאה (יש אומרים שזאת רק מכיוון שירמיהו שהה מחוץ לעיר באותו זמן), ובמשלחת חברים: חלקיהו בן שלום הכהן, אחיקם, עכבור, שפן ועשיה. חולדה מנבאת נבואת זעם:

(טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: (טז) כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְיָ כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: (יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְיָ בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְיָ: (כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה ...

על פי הנבואה, עבודת האלילים של העם תגרום לרעה גדולה ומלך יהודה שהיה היחיד לשמור את תורת האלוהים - ימות בשלום, על מנת שלא יצטרך לראות את כל הרעה הזו. למרות נבואתה של חולדה, יאשיהו מלך יהודה נהרג בקרב מול פרעה במגידו ולא מת כתוצאה של אריכות ימים. פרעה השתלט בקלות על הארץ, ובכך בא סופה של ממלכת יהודה החופשית. השתלטותו של פרעה על יהודה סללה את הדרך לכיבוש הארץ ולחורבן בית המקדש בידי נבוכדנאצר.

חולדה במסורת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האמור בתנ"ך מוסרים חז"ל פרטים נוספים על חולדה הנביאה. חולדה נמנית בתלמוד על שבע הנביאות שקמו לישראל,[1] ועל פי סדר עולם רבה הייתה אחת מעשר נביאות.[2] על פי התלמוד הייתה חולדה מבני בניהם של יהושע בן נון ורחב הזונה וקרובת משפחה של ירמיהו הנביא.[3]

במספר מקומות, חז"ל מנסים להסביר מדוע חולדה כאישה קיבלה נבואה, ואיך ייתכן שהמלך יאשיהו פנה אליה ולא לירמיהו, למרות שפעלו באותה התקופה. תמיהתם של חז"ל מובנת: בתנ"ך ישנן רק ארבע נשים עליהן מסופר שהיו נביאות: מרים (שמות ט"ו כ'), דבורה (שופטים ד' ד'), חולדה (מלכים ב' כ"ב י"ד) ונועדיה (נחמיה ו' י"ד) (ועוד אישה שנקראת "נביאה" בישעיהו ח' ג').

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) מסופר בזכות מה זכתה לנבואה:

רבי זעירא אומר: תדע לך כח הצדקה, בא וראה משלום בן תקות שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות.

כלומר, על פי מדרש זה, חולדה זכתה בנבואה משום צדיקותו של בעלה, שלום בן תקות. בדרך זו מתרץ המדרש מדוע הוזכר בעלה של חולדה בצמוד לשמה.

בבבלי מגילה, נשאלת השאלה מדוע חולדה ניבאה בימיו של ירמיהו, ומדוע יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו. לשאלות אלו ניתנות מספר תשובות: "ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי? אמרי בי רב משמיה דרב, חולדה קרובת ירמיה הייתה ולא הוה מקפיד עליה. ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה? אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן. ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים"[4]

רב טען שחולדה הייתה קרובת משפחתו של ירמיה, ולכן ירמיה "לא היה מקפיד עליה". כלומר, ירמיה איפשר לה להתנבא, או העלים עין מכך. לפי רבי יוחנן, יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו מפני שירמיהו לא היה בעיר. לעומת זאת, רבי שילא טען שהפניה לחולדה הייתה מפני שהנשים הן רחמניות: יאשיהו ידע שהוא עומד לקבל נבואה קשה והעדיף לקבל אותה מאישה מתוך תקווה שכך יקבל תשובה מרוככת יחסית.

מדרש נוסף מתייחס לשמה של חולדה הנביאה: "אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי. תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא, זיבורתא כתיב בה "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה "אמרו לאיש" ולא אמרה אמרו למלך."[5][6]

רש"י[7] מביא שלחולדה הייתה לשכה סמוכה ללשכת הגזית (מושב הסנהדרין) שהייתה פתוחה כלפי חוץ וסתומה כלפי הסנהדרין מפני הצניעות. במקום אחר[8] הוא מביא שהייתה יושבת בין שני שערי חולדה שנקראו לדעתו על שמה. הוא אף טוען שחולדה הייתה מלמדת את הזקנים תורה שבעל פה, על פי המילים "וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ‍ִם בַּמִּשְׁנֶה" (מלכים ב', כ"ב, י"ד):

"בבית אולפנא. שער יש בעזרה ששמו שער חולדה (במסכת מדות לד א). ויש שפותרים "במשנה" חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר. במשנה הייתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור והיא היא המשנה." מוסיף "הגהות רבי עובדיה הנביא" בפירושו על רש"י: "מ"אלה הדברים" עד "לעיני כל ישראל" וכן כל הדברים הנכפלים בתורה, דרשה ברבים וגלתה העונשים והגלויות הנכפלים לעוברים על סודו ורמזי התורה סוד מישרים."

במדרש בראשית רבתי פרשת חיי שרה, מדרש שנכתב על ידי משה הדרשן במאה ה-11, נזכרת חולדה הנביאה כאחת מכ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם.

קבר חולדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבר חולדה

במספר מקורות תנאיים קדומים מוזכר שקבר חולדה הנביאה נמצא בתוך העיר ירושלים.[9]

על פי מסורת מאוחרת יותר, קברה של חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים. ר' משה באסולה שביקר בירושלים במאה השש עשרה כתב כך: "על ראש הר הזתים בית גדול, ושם תוך בירה יפה חולדה הנביאה בקבר של שיש. גם שם צריך לפרוע לשומר ישמעאל ליכנם ד׳ דרימי (סוג של מטבע) ולפרוע שמן להדליק, כי שם נרות תמיד". בתוספתא מסכת נגעים (ו, ב) מוזכר קברה כקבר היחיד שהיה בתחומי ירושלים, והמהרי"ט (שו"ת ב, יו"ד, לז) מבאר, שהר הזיתים היה מחוץ לתחומה של ירושלים בימי בית המקדש הראשון ולכן קברו אותה שם, ובימי בית המקדש השני, שהרחיבו את העיר ובנו את החומה במרומי הר הזיתים כדי שלא יוכלו לכבוש את העיר מכיוון זה, הוכלל קברה של חולדה בתחום העיר.

המקום המזוהה כיום עם קבר חולדה, הנמצא על הר הזיתים, ידוע בנצרות כ"קבר פלגיה", ובאסלאם כ"קבר ראבעה אלעדויה". פלגיה הייתה קדושה נוצרית שחיה במאה הרביעית, וראבעה אלעדויה הייתה מיסטיקנית סופית שחיה במאה השמינית. כלומר, קבר זה מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, וכל אחת מהן מייחסת אותו לאישה אחרת. הייחוס הנוצרי לפלגיה הוא המוקדם ביותר, ומופיע כבר במאה השישית[10]

.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חולדה הנביאה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד
  2. ^ סדר עולם רבה, פרק כא, מהדורת מיליקובסקי עמ' 285-286.
  3. ^ מגילה יד ע"ב.
  4. ^ מגילה יד ע"ב
  5. ^ מגילה יד ע"ב
  6. ^ רב נחמן טוען ש"לא נאה היהירות לנשים", מה שעשוי אולי לחזק את הטענה שחז"ל התקשו לקבל נשים כנביאות.
  7. ^ דברי הימים ב פרק לד פסוק כב
  8. ^ מלכים ב פרק לד פסוק כב.
  9. ^ תוספתא מסכת בבא בתרא (ליברמן) פרק א: "כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא ר' עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמ' להן משם ראיה מחילה הייתה שם והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון" וגם במסכתות קטנות מסכת שמחות פרק יד הלכה י, וכן בתלמוד ירושלמי מסכת נזיר פרק ט (מ"ה, ב'), ובתוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק ו
  10. ^ א' לימור, קבר פלגיה: חטא, חרטה וישועה בהר הזיתים, קתדרה 118 תשס"ו, 13 - 40.