איוואנו-פרנקיבסק

איוואנו-פרנקיבסק
**Ивано-Франковск**
סמל איוואנו-פרנקיבסק סמל איוואנו-פרנקיבסק	דגל איוואנו-פרנקיבסק דגל איוואנו-פרנקיבסק
	פוטומונטז' של איוואנו-פרנקיבסק
מדינה	אוקראינה
אובלסט	איוואנו-פרנקיבסק
חבל ארץ	מערב אוקראינה
ראש העיר	ויקטור אנושקוויצ'וס; (Viktor Anushkevychus)
תאריך ייסוד	1662
על שם	איוואן פרנקו
שטח	83.73 קמ"ר
גובה	244 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	238,196 (2022)
‑ צפיפות	2,752 נפש לקמ"ר (2016)
קואורדינטות	48°55′00″N 24°43′00″E / 48.9166666666667°N 24.7166666666667°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.mvk.if.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים איוואנו-פרנקיבסק

ערך זה עוסק בעיר באוקראינה ששמה הקודם היה סטניסלב. אם התכוונתם לעיירה באוקראינה ששמה הקודם היה יאנוב, ראו איוואנו-פרנקובה.

איוואנו-פרנקיבסק או איוואנו-פרנקובסק, שעד 1962 נקראה סטניסלב (באוקראינית: Івано-Франківськ, ברוסית: Ивано-Франковск, בפולנית: Stanisławów), היא עיר במערב אוקראינה, בחבל גליציה המזרחית ההיסטורי. משמשת כמרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז איוואנו-פרנקיבסק. אוכלוסיית העיר מונה כ־240,000 נפשות (אמדן 2022). העיר נמצאת במורדות הרי הקרפטים ליד שני נחלים בשם בוסטריצה, יובליו של נהר הדניסטר. היא משמשת כמרכז תעשייתי ותרבותי באוקראינה המערבית. בין התעשיות בעיר: מכונות, עיבוד עצים, כימיה, תעשייה קלה.

היסטוריה

נוסדה ב־1662 על ידי מושל המחוז הנסיך אנדריי פוטוצקי (גראף פוטוצקי) ונקראה סטניסלב על־שם אביו הנסיך סטניסלב רוורה פוטוצקי. באותה שנה קיבלה את זכויות מגדבורג. מטרת ייסוד העיר הייתה להגן מפני פלישות הטטרים לתחומי פולין.

ב־1772 בעקבות חלוקת פולין הראשונה צורפה לאימפריה האוסטרית. ב־1848 נטלה חלק פעיל במהפכה, שלאחריה הורחבו זכויות המחוזות באוסטרו-הונגריה.

ב־1866 הונחה דרך העיר מסילת הרכבת ללבוב ולצ'רנוביץ, לאחר מכן בעיר התפתחו בית חרושת לקטרים ובית חרושת למשקאות חריפים. ב־1884 נטליה קוברינסקה הקימה בעיר את תנועת הנשים הראשונה באוקראינה.

בשנים 1915–1916 רוב העיר נהרסה בקרבות שהתחוללו בה במסגרת מלה"ע הראשונה. ב־1918 הוכרזה בעיר הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, והעיר שימשה לבירתה עד 1919 ולאחר מכן, לפי הסכם ריגה צורפה לפולין. ב־1939 לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב נפלה לידי ברית המועצות וצורפה לאוקראינה. עם הצבא הגיעו גם אנשי נ.ק.ו.ד., אשר רצחו את כל מי שחשדו בו שיתנגד למשטר, ורבים אחרים הוגלו לסיביר. ב־1989 התגלו הקברים ההמוניים של כ־300,000 איש - אוקראינים, פולנים ויהודים.

בין 1941 ל-1944 הייתה תחת כיבוש גרמני, במהלכו השמידו הגרמנים את יהודי העיר. ב-1944 סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית עד להתפרקותה של ברית המועצות ב-1991 ומאז היא חלק מאוקראינה העצמאית.

ב־1962, בחגיגות 300 שנה לעיר, שמה שונה לאיוואנו-פרנקיבסק (איוואנו-פרנקובסק ברוסית) על-שם הסופר האוקראיני איוואן פרנקו, שביקר רבות בעיר, וכתב עליה. במאה ה-21 מתקיים בעיר מדי שנה פסטיבל נפחים, ובתומו מעניקים הנפחים לעיר פסל מתכת אשר מוצב ברחבות ציבוריות שונות במרכז העיר.

היסטוריה יהודית

הקהילה היהודית המקומית מוזכרת בסיפורו של ש"י עגנון "סיפור פשוט". סיפורה של הקהילה בימי השואה מסופר בספר "על חורבותייך, סטניסלבוב" ובסרט "בשבילך יפתחו השמים".

בקהילה פעלו חצרות חסידיות בהנהגת שושלת סטניסלב, וכן הדור השלישי של חסידות נדבורנה וחסידות זוטשקא. מרבני העיר: רבי יואל אב"ד סטניסלבוב, רבי אריה ליבש הורוויץ ורבי אלתר יחיאל נבנצל מחבר "מנחת יחיאל". תקופה מסוימת כיהן בה הרב יקותיאל קמלהר כראש ישיבה.

בעיירה פעל בשנות ה-30' קן של תנועת 'הנוער הציוני'. וכן ישב בה הסופר וחוקר הקראים ראובן פאהן.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-25,000 יהודים, למעלה משליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה. פעילות זו נאסרה עם הכיבוש הסובייטי של האזור בספטמבר 1939.

בשואה

עם נסיגת הצבא האדום מהאזור במהלך מבצע ברברוסה, ביצעו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודי העיר. בשל נהירת פליטים יהודים מרחבי פולין הסובייטית שנמלטו מפני הגרמנים, הגיע מספר יהודי העיר ללמעלה מ-40,000.

ב-20 ביולי 1941 נכנסו לעיר הגרמנים, ואלו רצחו תוך זמן קצר מאות מיהודיה ביער פוולצה הסמוך. בתחילת אוגוסט הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, הגבלות תנועה, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה.

ב-12 באוקטובר 1941 רצחו שוטרים גרמנים כ-10,000 עד 12,000 מיהודי העיר בשטח בית העלמין היהודי הישן בעיר, בטבח שכונה "יום ראשון העקוב מדם".

בדצמבר 1941 רוכזו כ-30,000 היהודים שנותרו בעיר בגטו שהוקם ברובע מוזנח וקטן בה, אשר הוקף בחומת עץ ובגדר תיל. בשל הגעת פליטים יהודים נוספים לגטו, וקיצוץ אספקת המזון אליו, מתו רבים מיושביו מרעב וממגפות. מעת לעת רצחו הגרמנים תושבים בגטו, ובתחילת 1942 החלו לשלוח רבים מיושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-31 במרץ 1942 רצחו גרמנים ואוקראינים כ-5,000 מיהודי העיר, תוך העלאת בתיהם באש.

בד בבד לקיום הגטו, הקימו הגרמנים בעיר מחנה ריכוז בשטחה של טחנת קמח, שכונתה "טחנת רודולף". במחנה זה הועברו אלפים רבים של יהודים מסביבת העיר, בצפיפות רבה, בדרכם לבלז'ץ או לבורות ירי. חלק גדול מיהודי המחנה נרצחו בתוכו, בסיוע שוטרים אוקראינים. בקיץ 1942 חוסל מחנה זה.

לאחר אקציה שבוצעה בגטו שבעיר בסוף יולי 1942, בה נרצחו כ-1,000 יהודים במקום, לרבות ראש היודנרט, נותרו בגטו כ-11,000 יהודים, ושטחו צומצם. ב-12 בספטמבר 1942 שולחו לבלז'ץ בין 3,000 ל-4,000 יהודים נוספים מהגטו, תוך רצח החולים היהודים בשטח הגטו. בד בבד, הובאו לשטח בית העלמין היהודי בעיר אלפי יהודים מיישובי הסביבה, ונטבחו בו, לרבות אלפי יהודי גטו קאלוש.

מינואר עד אפריל 1943 חוסל גטו סטניסלבוב, כאשר בין ה-24 ל-25 בינואר 1943 בלבד נורו למוות כ-1,000 מיהודי הגטו, ושולחו למחנה ינובסקה קרוב ל-2,000 נוספים. לאחר מכן נורו יתר יושבי הגטו, ונערך מצוד אחר יהודים מסתתרים בעיר.

עד 25 ביוני 1943 נרצחו גם כל היהודים שהוחזקו במחנות עבודה בסביבת העיר. מ-40,000 יהודי העיר שרדו את השואה כ-100 איש.