סן ג'ימיניאנו

**סן ג'ימיניאנו**
**San Gimignano**
	סמל סן ג'ימיניאנו סמל סן ג'ימיניאנו
	מגדלי העיר
	מגדלי העיר
מדינה	איטליה
מחוז	טוסקנה
נפה	סיינה
ראש העיר	אנדראה מרוסי
שטח	138 קמ"ר
גובה	324 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	7,480 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	51 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	43°28′N 11°03′E / 43.467°N 11.050°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.sangimignano.si.it
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 3, 4
שטח האתר	138.8 דונם
חלק מתוך	Val di Elsa
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון סן ג'ימיניאנו

סן ג'ימיניאנו (באיטלקית: San Gimignano) היא עיירה מוקפת חומה מימי הביניים על גבעה בגובה של 334 מטר בנפת סיינה במחוז טוסקנה שבאיטליה. העיירה ידועה במבנים מימי הביניים השוכנים בה, ובמיוחד במגדלים הנראים למרחוק. מבני העיר שמורים היטב ומהווים דוגמה לאדריכלות רומנסקית וגותית, בשילוב של בניינים חילוניים וכנסיות. בארמון קומונלה (מוניציפלי), כנסיית קוליגיאטה וכנסיית סנט-אגוסטינו ניתן למצוא פרסקות מהמאות ה-14 וה-15. המרכז ההיסטורי של סן ג'יאמיניאנו הוא אתר מורשת של אונסק"ו.

עוד ידועה העיירה ביין הלבן המיוצר בה, "ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו" (Vernaccia di San Gimignano).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה השלישית לפנה"ס היה במקום כפר אטרוסקי. ההיסטוריונים לופי, קופי ופקורי טוענים שבזמן קשר קטילינה במאה הראשונה לפני הספירה ברחו שני אחים פטריקים מוציו וסילביו לעמק אלסה ובנו שתי מצודות: מוקיו וסילביה (היום סן ג'ימיניאנו).

השם סילביה שונה בשנת 450 לספירת הנוצרים לסן ג'ימיניאנו אחרי שהבישוף של מודנה, ג'מיניאנוס גרם לאנשיו של אטילה ההוני לחוס על הטירה. בעקבות פעולה זו המיוחסת לבישוף, הוקדשה לכבודו כנסייה. במאות השישית והשביעית התפתח כפר עם חומות סביבה, שנקרא לאחר מכן "הטירה של סן ג'ימיניאנו" או טירת היער בגלל היער הנרחב שסבב אותה. משנת 929 העיר נשלטה על ידי הבישופים של וולטרה.

בימי הביניים והרנסאנס, הייתה סן ג'ימיניאנו נקודת עצירה לצליינים קתולים בדרכם לרומא והוותיקן, מכיוון שהייתה ממוקמת על דרך ימי הביניים פרנצ'יג'ינה. הפיתוח של העיר השתפר בזכות הסחר של מוצרים חקלאיים מהגבעות הפורות הסמוכות, בעיקר בזכות הזעפרן ששימש למאכל ולצביעת בדים וגם בזכות יין הורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו שעליו אמרו כי היה מקור השראה לאפיפיורים ולמשוררים.

בשנת 1199, העיר הפכה עצמאית מהבישופים של וולטרה, הקימה פודסטה, ונבנו כנסיות ומבני ציבור. עם זאת, השלום של העיר הופרע במאתיים השנים הבאות על ידי סכסוך בין סיעות הגואלפים וגיבלינים, ויריבויות משפחתיות בתוך העיר. הדבר הביא את המשפחות היריבות לבנות מגדלים גבוהים שהראו את עושרם ומעמדם. לקראת סוף תקופת ימי הביניים היו בעיירה 72 מגדלים שהגבוה מביניהם הגיע לגובה של 70 מטר. היריבות הוסדרה בהחלטת מועצה ששום מגדל לא יהיה גבוה יותר מזה של בית העירייה, הפאלאצו קומונלה.

בעוד הפטרון הרשמי הוא סן ג'מיניאנו, העיירה מכבדת גם את סנטה פינה (הידועה גם כסנטה סרפינה) שנולדה בסן ג'ימיניאנו בשנת 1238. ה-12 במרץ הוא היום המשויך אליה (תאריך מותה). ובמקדשה של הקפלה של סנטה פינה בכנסיית הקולגייט אפשר למצוא ציורי קיר שצוירו על ידי גירלנדאיו. הבית המיוחס לסנטה פינה עדיין עומד בעיר.

העיירה שגשגה עד 1348 עד שנפגעה על ידי המוות השחור שהשפיע על כל אירופה, וכמחצית תושבי העיירה מתו. לאחר המגפה העיר עברה לשליטתה של פירנצה. עם המעבר לשלטון פירנצה נבנו בה ארמונות גותים בסגנון פלורנטין, ורבים מהמגדלים הונמכו לגובה של הבתים. אולם לאחר זמן מה התפתחותה דעכה וסן ג'ימיניאנו נשמרה כמו שהייתה בימי הביניים עד המאה ה -19 כאשר הפכה למרכז תיירותי.

להלן התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז שנת 1861^[1]:

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוקפת חומה שנבנתה החל בשנת 998 וצורתה כשל מחומש או בקבוק הניצב הפוך. אורכה של העיר כ-800 מטר ורוחבה המקסימלי 600 מטר, אך בדרך כלל פחות מזה. בצידה המערבי של העיר ניצבת מצודת "לה רוקה" (La Rocca) המהווה חלק מחומת העיר. המצודה נבנתה בתקופת השלטון הפיורנטיני והיו בה חמישה מגדלים, אך אלה נהרסו במשך השנים.

הרחוב הראשי "ויה סן מטאו" (Via San Matteo) מוביל משער בשם זה הניצב בצידה הצפון-מערבי של העיר אל כיכר הדואומו. המשכו של הרחוב דרומה, בשם "ויה סן ג'ובאני" (Via San Giovanni), מוביל לשער העיר הדרומי הנושא את שמו של הרחוב. רוב רחובות העיר צרים ומיועדים להולכי רגל בלבד.

באיטליה של ימי הביניים, התחרו המשפחות המבוססות בבניית מגדלים גבוהים ששימשו כמו המבצרים כסמל מעמד. לפי תאוריה אחרת נבנו המגדלים לצורך ממשי שהיה קשור לתעשיית הבדים של העיר. מחירם של בדים אלה, שנצבעו בצבע צהוב שהופק לפי נוסחה סודית מזעפרן נקבע בהתאם לאורכם. בשל חוסר המקום ברחובות העיר הצפופים והצורך להגן על הבדים היקרים מלכלוך ומאור השמש בעת ייבושם, הקימו התושבים את המגדלים ששמשו לתליית יריעות הבד בתוכם. כך או כך, שלא כמו ערים אחרות כמו פירנצה או בולוניה, הצליחה סן ג'ימיניאנו לשמר ארבעה-עשר מ-72 ממגדליה, שהם סמליה של העיר היום.

העיר ידועה גם בארבע הכיכרות הקטנות שבמרכזה: "פיאצה דלה צ'יסטרנה" (Piazza della Cisterna - "כיכר הבאר") שצורתה כשל משולש נקראת על שם הבאר שבמרכזה ואשר נחפרה ב-1237.

"פיאצה דל דואומו" (Piazza del Duomo - "כיכר הקתדרלה") - סביב כיכר זו ניצבים שבעה ממגדלי העיר כמו גם כנסיית "קולג'אטה די סנטה אסונטה" (Collegiata di Santa Assunta) שבנייתה הושלמה ב-1248, ואשר שימשה בעבר כקתדרלת העיר. בכיכר ניצב גם ארמון הפודסטה (Palazzo del Podestà - "ארמון המושל") בו פועל כיום מוזיאון לאמנות, וצמוד לו מתנשא מגדל רוניוזה (Torre Rognosa) לגובה של 51 מטר. המגדל שימש במאה ה-14 כבית המאסר של העיר.

שתי הכיכרות האחרות הן "פיאצה פקורי" (Piazza Pecori) הסמוכה לחזית הדרומית של הכנסייה ובה פסל של הבשורה, ו"פיאצה דלה ארבה" (Piazza delle Erbe - "כיכר התבלינים" או "כיכר עשבי התיבול").

תיירות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מהווה העיר מרכז תיירותי, ומרכזת סביבה ובתוכה מספר רב של מלונות ומסעדות. מרכז העיר משמש כמדרחוב קניות המציע יינות, גבינות ומוצרי בשר. כמו כן כלי קרמיקה ותיקים המיוצרים בחבל טוסקנה.